בע"א 2670/19 נידונו שישה נישומים נגד מסמ"ק לגבי השאלה. האם סיחור אופציה במקרקעין, ע"י יזם לקבוצת רכישה, מהווה מכירה שמקימה חבות בתשלום מס שבח ומס רכישה? רקע עובדתי א. כל הנישומים הינם יזמים שרכשו, מבעל המקרקעין, אופציה לרכישת המקרקעין בתמורה לסכום נקוב בתוך פרק זמן. אין חולק כי בעת מתן אופציית הרכישה ליזמים על ידי בעלי הקרקע הם עמדו בכל שבע הדרישות שנקבעו בחוק מיסוי מקרקעין להגדרת אופציה ייחודית במקרקעין. ב. על פי תנאי האופציה, היזמים היו רשאים לסחר את האופציה, ובכלל זה למכור חלקים ממנה לרוכשים שונים, ובלבד שהאופציה תמומש במלואה, דהיינו שהמקרקעין ירכשו בכללותם. ג. מטרת סיחור האופציה בחלקים הייתה למכור את הקרקע למספר רוכשים במטרה להגדיל את הסחירות של המקרקעין, ואת התמורה המשתלמת בעבורם. ד. היזמים מכרו את האופציה ליחידי קבוצות רכישה. ה. רוכשי האופציה נטלו על עצמם התחייבויות שונות כלפי היזמים, שמטרתן להבטיח שאופציית הרכישה תמומש בכללותה וזאת בכדי למנוע מצב של קריסת העסקה בעקבות נסיגה של חלק מהרוכשים בעיתוי שאיננו מאפשר לאתר רוכשים חלופיים. עמדת מסמ"ק הינה שלאור התחייבויות המימוש הכלולות בעסקאות הסיחור, אין להתייחס אל העסקה בכללותה כמכירה של אופציה ייחודית במקרקעין, היות שבמשקפי הרוכשים לא קיימת אפשרות של נסיגה מהרכישה. ועדות הערר קבעו, פה אחד, שעסקאות הסיחור אינן פוגעות בזכות ליהנות מהסדר הפטור. בית המשפט קבע שעסקת הסיחור פטורה ממס מהסיבות הבאות: א. עסקאות הסיחור אינן מהוות מימוש של אופציות הרכישה כלפי בעל הקרקע - לא מימוש על ידי היזמים ולא מימוש על ידי הרוכשים - שכן הן אינן מביאות להתגבשות עסקה למכירת המקרקעין. למותר לציין שהגבלת חופש הפעולה של הרוכשים אינה עולה לכדי מימוש של האופציה . ב. תפקידם של היזמים מתמצה בהענקת שירות סחירות של המקרקעין ביחס למקרקעין ולכן אין הוא מגיע לכדי ביצוע עסקה במקרקעין. במילים אחרות, היזמים מאפשרים לפרוס את המקרקעין לפרוסות הנמכרות לרוכשים שונים, ולא למכור אותה כיחידה אחת לרוכש אחד. שירות זה לא הופך את היזמים לבעלי זכויות במקרקעין. ג. הסדר הפטור נועד "להקל ולשחרר את הפוטנציאל היזמי" הגלום במקרקעין. עסקאות הסיחור בהן עסקינן, הן דוגמה מובהקת לסוג העסקאות אותו ביקש המחוקק לעודד באמצעות יצירת המכשיר החקיקתי האמור. בית המשפט מוסיף באוביטר ש" איננו מביעים כל עמדה ביחס למצבים בהם מעורבותם של היזמים חורגת מהמסגרת האמורה ."

דירה יחידה לצורכי קבלת הקלה במס, אינה כוללת גם דירה חלופית בסעיף קבוצת הרכישה (סעיף 9(ג1ג)(2)(ב1) לחוק)

הנכס נמכר בטרם סיום הבנייה כ"מעטפת", שנדרש להשלימה לרמת דירת מגורים על מנת להתגורר בה בפס"ד חן קרסני נידון נישום שרכש דירה מגורים ברמת מעטפת וביקש לשלם מס רכישה של דירת מגורים יחדה. מסמ"ק החליט שלא לקבל את הצהרת הנישום ולחייבו במס רכישה בגין "זכות אחרת במקרקעין" שאינה "דירת מגורים" כלומר 6%. המסגרת הנורמטיבית חוק מיסוי מקרקעין סעיף 9(ג) לחוק, עובר לתיקון 101 הרלוונטי לעניינינו, קובע כדלקמן: "... במכירת זכות במקרקעין שהם בנין או חלק ממנו, שהוא דירת מגורים... בסעיף קטן זה: "בנין" - בנין שאינו ארעי... ובבנין שבנייתו טרם הסתיימה, למעט בנין שאין לגביו התחייבות של המוכר לסיים את בנייתו... "דירת מגורים" - כל אחת מאלה: (1) דירה המשמשת או המיועדת לשמש למגורים, ובדירה שבנייתה טרם הסתיימה, למעט דירה שאין עימה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה. (2) ..... בתיקון מס' 101 לחוק שחוקק בשנת 2023, במסגרת חוק ההסדרים הוספה להגדרת "דירת מגורים", לעניין החבות במס הרכישה, פסקה (3) כדלקמן: "(ד) דירת מעטפת המיועדת לשמש למגורים, לרבות דירה שבניית קירותיה החיצוניים טרם הסתיימה, שאין עימה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבנייה ובלבד שהסתיימה בנייתם של הקירות החיצוניים של הדירה". תחולת תיקון מס' 101 לחוק, לגבי החלת מס רכישה על "דירת מעטפת" כעל "דירת מגורים", ביום 1.1.2024 ואילך. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: "... אין הצדקה לכך שרוכשים של דירות מעטפת ייהנו מיתרון המיסוי ויתחמקו מתשלום שיעור מס הרכישה המוטל על דירת מגורים. באותו האופן אין הצדקה לכך שאלה שרוכשים דירת מעטפת, שהיא דירתם הראשונה, לא ייהנו משיעורי מס הרכישה הנמוכים יותר, המוטלים על מי שרוכש דירה ראשונה...". בעניינינו, תיקון מס' 101 לא חל היות ורכישת הדירה הייתה בשנת 2021 לפני תחולת התיקון לגבי "דירת מעטפת". הפסיקה בפס"ד בענין נירה מעין ואח' מדובר היה על רכישת דירת יוקרה מקבלן שהתחייב להתקין בדירה את כל האביזרים והמתקנים הנחוצים לדירת מגורים, אלא שמאוחר יותר ביקשו העוררים לקבל זיכוי כספי מהקבלן תוך שהקבלן דרש והתרה בהם לסיים את עבודות הפנים בדירה. העוררים ביצעו בדירה שיפוץ מינימלי והכרחי (אשר סולק ע"י המוכר) כדי ליהנות מהפטור ממס השבח במכירת הדירה. בית המשפט העליון קבע שעסקינן בדירת מגורים היות והשיפוץ הינו עסקה לגיטימית בית המשפט מוסיף ומציין שבפס"ד לנגר נקבע ש ""לשון החוק ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים, רק מקום בו ניתנה התחייבות של המוכר, היא לא של הקונה לסיים את הבנייה יראו את הדירה כדירת מגורים לצורך מס רכישה...". דעת מלומדים המלומדת ירדנה סרוסי קובעת בספרה (לפני תיקון 101 לחוק) שכאשר אין התחייבות מצד המוכר להשלים את הבנייה. כגון: שאדם רוכש "שלד" של "דירת מגורים" ומתחייב בעצמו לסיים את הבנייה, הנכס הנרכש לא ייחשב "דירת מגורים" לעניין ההקלה במס רכישה" המלומדים ברזילי, צוקרמן וקדם קאופמן בחנו את תיקון 101 וקבעו ש "דירת מעטפת אינה 'דירת מגורים' אלא 'דירה במצב מעטפת'. קרי, דירה ללא גימור ועבודות פנים, היעדרות כלים סניטריים וברזים, ריצוף, דלתות פנים, מטבח וכיוצא באלו. למעשה מדובר בדירה שאינה ראויה למגורים. מי שבוחר ב'דירת מעטפת' הוא רוכש שרוצה לבצע שינוי מהותי יותר ומעוניין להשקיע בדירה..." מן הכלל אל הפרט בית המשפט מגיע לתובנה שאין מדובר בדירת מוגרים מהנימוקים הבאים: א. במועד מסירת הדירה "בנייתה טרם הסתיימה" ואין התחייבות המוכר להשלימה ב. הצדדים להסכם ראו בדירה דירה מעטפת וכי ובאחריות הרוכש לבצע בעצמו, באחריותו ועל חשבונו את מלוא העבודות הנדרשות בדירת המעטפת עד להשלמת בנייתה לרמת גמר מלא לצורך מגורים. ג. לפי המפרט הטכני של הדירה תקרת הדירה אינה צבועה וכוללת בטון חשוף וללא חלוקה לחדרים (למעט חדר ממ"ד), ללא דלתות פנים, ללא מטבח, ריצוף בסיסיו וללא כלים סניטריים וללא תאורה. ד. בתאריך 19.11.2021 הגיש הנישום בקשה לעיריית תל-אביב שעניינה קבלת הנחה בארנונה מהנימוק ש "הדירה נקנתה ברמת מעטפת ונדרש להשלימה לרמת דירת מגורים שניתן להתגורר בה, נכון למועד זה טרם הסתיימו העבודות בדירה " ה. קירות הדירה לא היו מטויחים: גם לטענת העורר חלק מהקירות לא היה מטויח. בחקירה הנגדית של העד מטעם המשיב עונה העד: ו. חלוקה פנימית של הדירה : גם לטענת העורר לא כל מחיצות הפנים הותקנו בדירה אלא חלקם בדירה אלא חלקם. ז. העדר חיבור קבוע לחשמל ומים: ראו עמוד 58, שורה 6 עד שורה 8, עדות אביו של העורר: "... בשלב קבלת הדירה ...החשמל עדיין לא חובר כי לא היה מונה והקבלן עבד עם חשמל זמני..." . ח. העדר מקלחת (ט

בפס"ד ס.ב ניהול מקרקעין בע"מ נידון מקרה של חברה שזכתה יחד עם קבוצה במכרז שנערך על ידי רמ"י למכירת זכויות חכירה. חלקה היחסי של הנישומה הינו 0.5% שמווה שלוש דירות מגורים. רקע עובדתי א. על פי מערכת ההסכמים שנחתמו עובר למכרז ובעקבותיו, לעוררת זכות לקבל שלוש דירות מסוימות , כאשר לגבי כל דירה הוגדרו, בין היתר, השטח, הקומה והכיוון. ב. בעת הזכייה במכרז לא כל היחידות המתוכננות בפרויקט שווקו, כך שמספר הרוכשים באותה עת היה נמוך ממספר היחידות האמורות להיבנות. הזכויות באותן יחידות בלתי משווקות יכונו להלן "הזכויות הנוספות" . ג. הפרויקט, נקלע עד מהרה לקשיים, הגורם המארגן המקורי הוצא מן הפרויקט, והיתר בנייה לפרויקט ניתן רק בשנת 2021, כחמש שנים לאחר הזכייה במכרז . ד. כיום הפרויקט מקודם על ידי קבוצת ב.ס.ר ונבנה על ידי חברת אלקטרה בנייה . מסמ"ק טען שעסקינן בקבוצת רכישה כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין וחייב במס רכישה, כדירה גמורה, את רכישת הדירות ע"י הנישומה. רקע נורמטיבי המונח "קבוצת רכישה "מוגדר בסעיף 1 לחוק כלהלן: "... קבוצת רוכשים המתארגנת לרכישת זכות במקרקעין ולבנייה על הקרקע של נכס שהוא אחד המפורטים להלן, באמצעות גורם מארגן ,ובלבד שהרוכשים בקבוצה מחויבים למסגרת חוזית... לעניין הגדרה זו – 'גורם מארגן '– מי שפועל בעצמו או באמצעות אחר לארגן קבוצת הרוכשים לצורך הרכישה והבנייה, לרבות הכנת המסגרת החוזית, והכל בתמורה בעבור פעולות הארגון כאמור; 'מסגרת חוזית '– מערכת חוזים הקשורים זה בזה שבאמצעותם תפעל הקבוצה לקבלת נכס בנוי ; בעניינו, נחתם בין השאר "הסכם שיתוף" בעקבות הזכייה במכרז שלפיו בכוונת הצדדים להקים במשותף ע"ג 'המגרש' את 'הבנינים 'ו'הפרויקט', והכל תוך קיום הוראות 'המכרז' ועמידה בתנאיו ולרבות ביצוע 'המטלות', כהגדרת מונחים אלה להלן". בנוסף נחתם "הסכם מארגן קבוצה" שלפיו המארגן ארגן ומארגן את יחידי המזמין וגיבש אותם לכדי קבוצה ,לצורך הגשת הצעה לרשות מקרקעי ישראל במסגרת מכרז מספר תא/126/2015..., לשם חכירת המקרקעין נשוא המכרז." צא ולמד שמתקיימים כל היסודות הדרושים לקיומה של קבוצת רכישה מסיבות הבאות: א. הקבוצה שמתארגנת לרכישת זכות במקרקעין ולבנייה על הקרקע הנרכשת. ב. חברי הקבוצה מחויבים למסגרת חוזית שכולל הסכם שיתוף, הסכם מארגן קבוצה, הסכם ניהול פרויקט, ייפויי כוח ליועצים משפטיים, כתב מינוי יועץ מס ,הצעה לתכנון מפורט ורישוי והצעה למתן שירותי ניהול, תיאום ופיקוח הנדסי. ג. התארגנות באמצעות גורם מארגן הפועל בתמורה לארגון קבוצת הרוכשים לצורך הרכישה והבנייה, לרבות הכנת המסגרת החוזית. סוגיית שווי שלוש הדירות סעיף 9(ג1ג)(4(ד) קובע ששווי הזכות הנמכרת במכירת זכות במקרקעין לרוכש הנמנה עם קבוצת רכישה יהיה שווי המכירה של הנכס הבנוי שהוא דירה המיועדת לשמש למגורים ועל פי סעיף 1 לחוק, השווי הינו הסכום שיש לצפות לו ממכירת אותה זכות על ידי מוכר מרצון לקונה מרצון. בית המשפט קבע שאין לחשב מס רכישה לפי שווי ה עלות הצפויה של היחידות, היות והחוק מורה שיש לקחת בחשבון את השווי של דירה המיועדת למגורים ואין רלוונטיות לעלות הקמת הדירה. המחוקק ביקש להשוות את מצבו של רוכש בקבוצת רכישה לזה של רוכש דירה מקבלן ולכן מס הרכישה יחושב על כשיעור ממחיר הדירה (כמו רוכש דירה "על הנייר") ואין רלוונטיות לעלות הדירה. בית המשפט החיל את הסדר הפשרה שהושגה עם יתר הרוכשים גם על הנישומה, למרות שהנישומה התעקשה לטעון לשווי נמוך יותר, ואין להעניש אותה על כך. סוגיית רכישת הזכויות הנוספות בית המשפט קבע שכל אחד מחברי קבוצת הרכישה המקוריים רכש חלק יחסי ממכלול היחידות הבלתי משווקות – על פי התחייבות הדדית בינם. ולכן עסקינן בדירות, משרדים וחנויות ולא קרקע.

בפס"ד אבי טולנדו נידון מקרה של נישום שהקים בשנת 2006, יחד עם אחרים, את חברת נעמה נאות . ביום 19.3.2014 חתם על הסכם למכירת כלל מניותיו. על פי ההסכם שווי המכירה הינו כ- 70 מיליון דולר ארה"ב, כאשר מסכום זה מופחת "דיבידנד מיוחד" בסך של 25 מיליון דולר ארה"ב, שיחולק לבעלי המניות עובר למכירת המניות. פ"ש טען שהדיבידנד המיוחד שחולק מהווה חלק מתמורת מכירת המניות שחייב במס רווחי הון, חלף מס על דיבידנד ממפעל מועדף. עוד נטען כי יום מכירת המניות הוא יום חתימת ההסכם (19.3.2014) ושער החליפין לפיו יש לחשב את התמורה שהתקבלה הוא השער היציג של בנק ישראל ביום המכירה. דיון האם הדיבידנד הוא חלק מהתמורה בגין המניות בית המשפט החליט שאין לשנות את סיווג הדיבידנד שחולק מהסיבות הבאות: א. חברת נעמה נאות חילקה דיבידנד על סמך רווחים שנצברו בתקופת האחזקה. כמו כן החלוקה נעשתה בהתאם לדין ובאופן מסודר. ב. הדיבידנד חולק לכל בעלי המניות. ג. הפרדת הדיבידנד מתמורת המכירה מצוינת במפורש בהסכם מכירת המניות. ד. אין מניעה משפטית או עובדתית להבדיל בין הרווחים הצבורים שחולקו כדיבידנד ובין שווי המניות כשלעצמן. ה. סיווג הדיבידנד כתמורה ששולמה במסגרת עסקת המכר אינו בגדר סיווג שונה, אלא מהווה סיווג מחדש של העסקה." ו. הערבות שנתנה הרוכשת לחלוקת הדיבידנד מהווה לכאורה תמורה בעד המניות. ברם, לא הוכח שהחזר ההלוואה שולם מהכיס של הרוכשת ועסקינן בערבות בעלים בעלמה. ז. הצדדים להסכם המכר יכולים לקבוע מנגנון מוסכם לקביעת מחיר כולל לחברה על שלל נכסיה, לרבות הרווחים הראויים לחלוקה, ואלה יופחתו לאחר מכן על מנת להשאיר את שווי המניות "הנקי". עסקה מלאכותית (סיווג מחדש) בית המשפט מגיע למסקנה שהדיבידנד חולק אך ורק בעקבות המכירה וכחלק ממנה. כמו כן, לא הוצג טעם מסחרי בחלוקת הדיבידנד. צא ולמד, שחלוקת הדיבידנד נועדה אך להפחית את חבות המס כתוצאה ממכירת המניות. עם זאת, לא מצאתי בכך כל פגם. חלוקת דיבידנד עובר למכירה מהווה " תכנון מס חיובי, ולמצער ניטרלי, שעולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק. לנישום הזכות לממש את הרווחים שנצברו בחברה בשיעור מס מוטב, ולכך אף נועד סעיף 94ב לפקודה, אשר מתיר מיסוי רווחים ראויים לחלוקה במסגרת מכירת מניות, בשיעור מס של דיבידנד, גם אם הם לא חולקו בפועל. " סעיף 94ב לפקודה חל ביחס ליחידים שרכשו מניות לפני 1.1.03 ולכן הוא לא בנסיבות דנן (החברה הנמכרת הוקמה בשנת 2006). לדידי בית המשפט, הוראת התחולה הינה עד 1.1.03 היות ולאחר המועד האמור הושוו שיעורי המס שחלים על היחיד, הן בגין רווחי הון והן בגין דיבידנדים. אולם, הוראת הסעיף לא הביאה בחשבון את המקרה דנן (דיבידנד מועדף שחייב בשיעור מס מופחת). בעניינו, קובע בית המשפט ש" במקרים יוצאי הדופן שבהם אין חפיפה בין שיעורי המס החלים על רווחי הון ועל דיבידנדים, דוגמת המקרה דנן, הרי שעל אף שלא ניתן להשתמש ב"פיקציה" המיסויית, אני סבורה כי המהות של יצירת "אדישות מיסויית" בעינה עומדת. אומנם, לא מדובר באדישות מיסויית מלאה, שכן עדיין על המוכר לחלק בפועל את הדיבידנדים עובר למכירה, אולם מצבו יהיה טוב יותר לעומת מי שנאלץ לחלק דיבידנדים באופן תדיר במהלך ניהול עסקיו על מנת ליהנות מהטבת המס שניתנה לו בחוק. בכך יהיה כדי להפחית מהשפעת חוקי המס על התנהלותו העסקית השגרתית של הנישום." בית המשפט מבחין את עניינו מפסקי הדין הבאים: א. בפס"ד פישביין הרוכשת היא שמימנה את חלוקת הדיבידנד מכיסה, כאשר שיעור הדיבידנד נקבע על ידי הצדדים לעסקה ולא על ידי החברה, והוא עלה באופן ניכר על הקבוע בסעיף 94ב לפקודה. ב. בפס"ד סעדטמנד הדיבידנדים חולקו מרווחי שערוך שלא חויבו במס חברות בניגוד למודל הדו-שלבי, ותמורת המניות ששולמה לא שיקפה את שווי המניות ואף לא בקירוב. ג. בפס"ד גולן , הדיבידנד חולק אך ורק לנישומה ולא ליתר בעלי המניות, והחלוקה לא נועדה ליצור הקבלה לסעיף 94ב לפקודה, אלא דווקא לעקוף אותו. ראוי לציין כי גם באותו מקרה בית המשפט קבע כי חלוקת דיבידנד אגב מכירת מניות היא פעולה לגיטימית כשלעצמה: סיכום כאשר הדיבידנד שמחולק משקף את הרווחים הראויים לחלוקה אין בכך כל פסול. לעומת זאת, כאשר הדיבידנד מחולק ביתר על מנת לכסות על שווי המניות ולהפחית מן המס, מדובר בעסקה מלאכותית ולכן ראוי שאותו חלק ימוסה כרווח הון. מועד החיוב במס ושער ההמרה של תמורת המניות בית המשפט קבע שיום החתימה על הסכם מכירת המניות הוא מועד החיוב במס והמועד לקביעת שער החליפין להמרת תמורת המניות ואין רלוונטיות למועד העברת המניות בפועל ולמועד המרת המט"ח בפועל.