אמתי פעילות בנדל"ן הופכת את הנישום לעוסק במכירת מקרקעין בפס"ד עמיאל לוי נידון מקרה של ניש ום שביצע חמש עסקאות במקרקעין בין השנים 2010 ל-2013. מנהל מע"מ טען שעסקינן בעסקאות שבוצעו על ידי "עוסק" במקרקעין במהלך עסקיו היות ולנישום היו הרבה עסקאות נדל"ן והינו בעל תיק במע"מ, במסגרתו מדווח הוא על עסקאות חייבות במס הנובעות מהשכרת שתי חנויות שבבעלותו. השומה ממוקדת בחמש עסקאות מכירת מקרקעין שבוצעו על ידי הנישום בשני נכסים כדלקמן: 1. קרקע בהוד השרון שנרכשה בשנת 1995 כחקלאית ואשר ייעודה שונה למגורים בשנת 2007. בקרקע זאת בוצעו בשנים 2013-2010 ארבע עסקאות מכירה. 2. מניות בחברת איגוד מקרקעין שהחזיקה מקרקעין ביהודה ושומרון. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 2 לחוק מע"מ מגדיר את המונח עסקה כדלקמן: 1. . מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו ,לרבות מכירת ציוד. 2. מכירת נכס אשר נוכה מס התשומות שהוטל על מכירתו למוכר או על יבואו בידי המוכר; 3. עסקת אקראי. החלופה הראשונה שבחוק שרלוונטית בענייננו, טעונה אפוא הוכחת שני תנאים: האחד, מכירה בידי עוסק, דהיינו בידי מי שיש לו עסק, והשני, שהמכירה נעשתה במהלך עסקו. עוסק הינו מי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו ,ובלבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי, וכן מי שעושה עסקת אקראי . בית המשפט מדגיש שיש לפרש את המונח "עסק" שב חוק מס ערך מוסף בהתאם ל פירוש שניתן למונח זה בדיני מס הכנסה ולהחיל את המבחנים שהוזכרו בפס"ד גיבשטיין שהינם : 1. מבחן טיב הנכס ואופיו – האם מדובר בנכס השקעתי לטווח ארוך או בנכס למסחר שוטף ; 2. מבחן תקופת ההחזקה בנכס - ככל שהתקופה החולפת בין רכישת הנכס לבין מכירתו קצרה יותר, יש בכך כדי ללמד על פעולה בעלת גוון פירותי, בעוד שתקופת החזקה ארוכה יותר, מטה את העסקה לכיוון ההוני ; 3. מבחן אופן מימון העסקה- לפי מבחן זה מימון הפעילות בהון עצמי מלמד על אופיה ההוני, ואילו מימונה בהון זר, מלמד על אופיה העסקי; 4. מבחן תדירות העסקאות והיקפן - ככל שתדירות הפעילות רבה יותר וההיקף גדול יותר, הדבר מצביע על פעילות עסקית; 5. מבחן בקיאות הנישום בתחום אשר בו מתבצעת העסקה – ככל שהבקיאות בתחום העסקה רב יותר, יש בכך כדי להצביע על אופי עסקי. ודוק, הבקיאות לא חייבת להיות בקיאות המבצע עצמו, ותיתכן אף בקיאות שילוחית ; 6. קיומו של מנגנון ומבחן ההשבחה– אחד המאפיינים של פעילות עסקית הינו קיומו של מנגנון שיאפשר את הפעולות. במסגרת מבחן זה תיתכנה פעולות השבחה בנכס לקראת מכירתו, אשר עשויות ללמד על פעילות מסחרית, שכן קיימת הנחה לפיה נכסים העוברים שינוי והשבחה לקראת מכירתם, הם נכסים הנמכרים במסגרת פעילות עסקית ; 7. מבחן עזר אפשרי נוסף הוא ייעוד התמורה, במסגרתו ייבחן אופן השימוש בכספי התמורה, שהרי החלפת השקעה בהשקעה עשויה להעיד על מאפייניה ההוניים של העסקה. 8. מבחן "גג". בהתאם למבחן זה יש להשקיף על העסקה בכללותה, תוך בחינת מכלול הנסיבות האופפות יישום מבחני העזר על נסיבות המקרה שלפנינו. בית המשפט מיישם את המבחנים הללו ומגיע למסקנה " שטיב הנכסים, תדירות העסקאות והיקפן ,ובקיאותו של הנישום, מאירים את פעילות המערער בגוון "עסקי ." יתרה מזאת, הנישום רשום כעוסק בפעילות נדל"ן על בסיס עמלה או חוזה עובדה זו מתווספת לתמונה הכללית המתגבשת מיישום מכלול המבחנים ,בעיקר "מבחן הגג", וגם בה יש כדי לתמוך בעמדת המשיב לפיה המערער הינו "עוסק "במקרקעין, שביצע את העסקאות נשוא השומה "במהלך עסקיו ." בית המשפט קובע שאין הנישום יכול להסתמך על החלטת מסמ"ק שקבע שהמכירות כפופות למס שבח ולא למס הכנסה היות שאין קביעותיהן של רשויות מס שבח כובלות את סמכותן של רשויות מע"מ לעניין סיווג את העסקה בהתאם לכלל העובדות העומדות לנגד עיניהן. לאור כל האמור לעיל מגיע בית המשפט למסקנה שמדובר בעוסק לצרכי מע"מ שביצע את העסקאות במהלך עסקו. אי ניכוי מס התשומות ברכישת המקרקעין הנישום טען לתחולתו של סעיף 31(4) לחוק מע"מ שלפיו אי ניכוי מס תשומות ברכישה מאפשר פטור ממע"מ עסקאות במכירה. בית המשפט לא קיבל את הטענה היות שהסעיף חל רק כאשר עסקינן בנכס שלא ניתן היה לנכות בגינו מס תשומות, מחמת מניעה על פי דין ומאחר שיישום המבחנים שהתוו בפסיקה מוביל, למסקנה לפיה הנישום הינו "עוסק" במקרקעין, אזי הוא כזה כבר במועד רכישת נכסי המקרקעין. לפנים משורת הדין, מנהל מע"מ חישב את המע"מ רק על הריווח שנבע לו ממכירת המקרקעין ולא על מלוא התמורה, דבר העולה בקנה אחד עם גישתו העקרונית של בית המשפט העליון בעניין גיבשטיין , שם צוין כי בשאיפה להבטיח כי המע"מ בגין העסקה יהיה מס אמת, טוב ייעשה המשיב אם יבחן את האפשרות לנכות מסכום המע"מ את מס התשומות ששילמו המערערים.

מוסד כספי פס"ד י.ג.מ דן בשאלה האם חברה שכל פעילותה, היא מסחר עצמי בניירות ערך, במסגרת חשבון נוסטרו, תסווג כ"מוסד כספי. בית המשפט המחוזי קבע שנישום שסוחר בניירות ערך ב"נוסטרו", לא יסווג כ"מוסד כספי" על פי הצו היות שהפעילות הכלכלית בבורסה היא רבת חשיבות וראוי כי הטלת מס עקיף על פעילות זו, תעשה לאחר בחינה של מכלול שיקולים וככל שנדרש שינוי הרי שזו תעשה תוך פנייה חוזרת אל המחוקק . בית המשפט הוסיף שסיווג נישום הסוחר בנוסרו כמוסד כספי יוביל לעיוותים ולקשיים המצדיקים הימנעות מסיווג כאמור. בנוסף, קבע בית המשפט כי כל הגופים שהוגדרו בחוק מע"מ או בצו כמוסד כספי, הינם גורמים שעוסקים במתן שירות לאחר, להבדיל ממי שסוחר ב"נוסטרו." בעקבות פס"ד פרסמה רשות המיסים הנחיות חדשות למיסוי פעילות מסחר עצמי בניירות ערך כדלקמן: א. מי שכל פעילותו היא אך ורק קניה ומכירה של ניירות ערך עבור עצמו ("נוסטרו"), לא יסווג כ"מוסד כספי" על פי הצו ולא יסווג כ"עוסק" לצורך מיסוי לפי סעיף 19(ב) לחוק מע"מ. ב. מי שמסווג כעוסק בתחום מסחר בניירות ערך עבור אחרים כגון ברוקר ובנוסף מקיים פעילות מסחר בנוסטרו שהינה בעלת מאפיינים עסקיים, יש למסות את פעילות הנוסטרו לפי סעיף 19(ב) לחוק מע"מ. ג. מי שמסווג כעוסק בתחום שאינו פיננסי ובנוסף מקיים פעילות בנוסטרו, אין למסות את פעילות זו לפי סעיף 19 לחוק מע"מ ואין לסווגה כמוסד כספי ובלבד שפעילות הנוסטרו אינה בתחום עיסוקו העיקרי. ד. נישום שמסווג כ"מוסד כספי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק (בנקים, חברות ביטוח וכו') ימוסה על כלל פעילותו לפי סעיף 4(ב) לחוק לרבות פעילות בשוק ההון אף אם לפעילות זו אין מאפיינים עסקיים. ההנחיות שלעיל יכולו על על דוחות ודיווחים המוגשים מיום 01.08.2021 ואילך. רשות המסים לא מאפשרת בקשות להחזרי מס ערך מוסף, מס שכר ורווח או שינוי סיווג ו/או ביטול רישום רטרואקטיבית לתאריך 1.8.2021

מתן שירות לתושב חוץ ולגם לתושב ישראל לא פטור ממעמ

ניכוי מס תשומות בגין הוצאות הנפקה והוצאות הנהלה משאינן משמשות להפקת הכנסות חייבות בע"מ ע"מ 49239-11-21 אופל בלאנס השקעות בע"מ נ' מנהל מע"מ אשדוד ניתן ביום: 15.8.24 רקע עובדתי א. הנישומה הנה חברה ציבורית העוסקת, על פי תיאורה במתן שירותים פיננסיים, בעיקר שירותי ניכיון ממסרים דחויים, וכן במתן שירותים פיננסיים ויזמיים לעסקים ויזמים, בהם מימון והשלמת הון עצמי. ב. בתקופה הרלוונטית הנישומה החזיקה בחברות בנות: אופל בלאנס ראשון בע"מ (לשעבר מירסני בע"מ); אופל בלאנס חולון בע"מ (לשעבר אינווסטנט בע"מ); ואופל בלאנס (2006) בע"מ (להלן: "החברות הבנות") ג. חברות הבנות, מחזיקות ברישיונות מורחבים למתן שירותי אשראי, ולמתן שירות בנכס פיננסי, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 , בעוד שהנישומה אינה מחזיקה ברישיונות ואינה עושה בהם שימוש. ד. הנישומה מגייסת הון במסגרת הנפקות בבורסה ולאחר מכן היא מעבירה את ההון שגויס לחברות הבנות, המעמידות אותו כאשראי ללקוחות הקבוצה, לשם פעילותן השוטפת. ה. הנישומה דרשה בניכוי את מלוא מס התשומות בגין הוצאות ההנפקה בבורסה והוצאות ההנהלה והכלליות, שכן לדידה ההון משמש את החברות הבנות לצורך פעילותן העסקית. ו. מנהל מע"מ טען שלאור עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לא ניתן להכיר בחברות הנמנות על הקבוצה כחברה אחת. היות שתכליתן של החברות הבנות, היא הפרדה בהגבלת האחריות והערבון בין סניפי הפעילות ולפיכך, אין משמעות לעובדה שהעסקאות של החברות בנות חייבות במע"מ כדי להקנות לנישמה זכות לניכוי התשומות. המסגרת הנורמטיבית סעיף 38(א) ל חוק מס ערך מוסף , קובע את זכותו של עוסק "לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין". ברם, סעיף 41 לחוק קובע שאין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה חייבת במס". סעיף 1 לחוק מע"מ מגדיר "מס תשומות" כ"מס הערך המוסף שהוטל על מכירת נכסים לעוסק, על יבוא נכסים בידי עוסק או על מתן שירותים לעוסק, הכל לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו". צא ולמד, שניכוי מס התשומות מותנה בשימוש שנעשה בתשומה לעסקה החייבת במס. הזכאות לניכוי התשומה לעוסק הינה במלואה בשעה שכל עסקיו של העוסק חבים במע"מ ואינם ניתנים לניכוי בשעה שכל עסקיו של העוסק אינם חבים במס. תקנה 18(א) קובעת אפוא שניתן לנכות את התשומות בשיעור יחסי, כיחס השימוש בין עסקאות שלגביהן מס התשומות מותר בניכוי לבין כלל השימוש בתשומות לצרכים אחרים, כאשר השימוש הוא "מסויים", ויחס השימושים ברור וידוע. לעומת זאת, בנסיבות שבהן לא ניתן לקבוע מהו יחס השימוש בתשומה בין עסקאות חייבות במס לבין עסקאות שאינן חייבות במס, תחול תקנת משנה (ב), המתייחסת לשני מצבים שבהן התשומות המעורבות אינן ניתנות להפרדה: הראשון, ככל שהמנהל קבע את החלק היחסי לשימוש שלא לצרכי העסק, רואים את קביעתו כשומה (כל עוד לא נקבע אחרת); השני, ככל שהמנהל לא קבע את החלק היחסי, רשאי העוסק לנכות שני שליש ממס התשומות, אם עיקר השימוש בתשומות הוא לצרכי העסק, ורבע ממס התשומות אם עיקר השימוש הוא לא לצרכי העסק. התקנות אינם מפרטות כיצד ייקבע "עיקר השימוש" בתשומות, ובספרות ובהלכה הפסוקה הוצעו מספר קריטריונים, ביניהם: משך זמן השימוש, חשיבות השימוש, העלות הכספית של השימוש או גובה הריווח הנובע מהשימוש דיון והכרעה מיסוי בהתאם לעיקרון הזהות המשפטית הנפרדת אופל בלאנס והחברות הבנות בחרו להתאגד בדרך זו, תוך שמירה על עיקרון 'האישיות המשפטית הנפרדת', מטעמים עסקיים שונים. ממילא גם רישומן של החברות כ'עוסק' על פי חוק מס ערך מוסף נעשה כך שכל חברה באשכול החברות רשומה כ'עוסק נפרד' אופל בלאנס טענה שניתן לסטות מהכלל של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת שמתייחסים ליחידת המיסוי שהיא העוסק. בית המשפט לא קיבל את טענה של אופל בלאנס שכן עסקיננן בעיקרון יסוד בדיני המס ואין לבחון את פעילותן של החברות הבנות בקבוצה, במיוחד בשעה שיש בכך כדי לעקוף את תכליתו של סעיף 41 ב חוק מס ערך מוסף , להבטיח את עקרון ההקבלה, ואת תכליתה של תקנה 18 בתקנות, לפי העניין. הוצאות הנפקה בגין גיוס ההון אופל בלאנס הנפיקה הון בבורסה ולכן היה לה מע"מ תשומות, בגין נותני שירות, שאותו היא חפצה לקזז בטענה שההון שגויס מועבר לידי לחברות הבנות, ומשמש אותן כחומר גלם בפעילותן השוטפת החייבת במס ולכן יש להתיר את מלוא התשומות בניכוי. בית המשפט לא התיר את מע"מ התשומות מהסיבות הבאות: א. עסקאות בניירות ערך, אינן "עסקאות" כהגדרתן ב חוק מס ערך מוסף , היות ואינן טובין כהגדתם בחוק, ולא ניתן לנקות בגינן מס תשומות (ראה פס"ד סימקו) לאור הוראת סעיף 41 לחוק מע"מ, שקובעת ש"אין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס". ב. בפס"ד דנות קבע בית המשפט העליון שפעילותה של הנישומה בהשקעה במניות פטורה ממס ולכן לא ניתן לנכות את התשומות בגין רכישת המניות בשעה שההוצאות היו לשם עסקה שאינה חייבת במס. ג. בפס"ד ממן קבע בית המשפט העליון שתשלום מס תשומות בגין חשבוניות שהוצאו ע"י מנהלי תיקי ההשקעות, עבור שירותיהם בניהול השקעות כספים, שמהווים רזרבה כללית לפעילותה הכוללת של הנישומה, אינן מותרים בניכוי היות שהתשומות ששימשו לעסקאות פטורת ואין נפקה מינה עם רזרבות הכספים הושקעו בעסקאות חייבות מע"מ. ד. העמדת הלוואות הבעלים לחברות הבנות לא נעשתה באמצעות מתן הלוואות בעסקאות חייבות במס כנגד חשבוניות. להבדיל מפס"ד אלביט שבו הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הנפקת האג"ח הפטורה ממע"מ לבין הלוואות שניתנו לחברות הבנות בעסקאות חייבות במס. ה. בפס"ד אלביט לא נבחנה פעילותן החייבת של החברות הבנות לצורך בחינת עיקר הפעילות, אלא פעילות מתן הלוואה חייבת במע"מ של אלביט בלבד לחברות הבנות. סיכום התשומות של הנישומה נבעו מהחשבוניות של נותני שירותי ההנפקה ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בינן לבין עסקאות חייבות במס שערכה אופל בלאנס. משניתן לייחס את ההוצאות בבירור לעסקאות שאינן חייבות במס בלבד, אין להתירן בניכוי. התשומות בגין ההוצאות הכלליות הנישומה טענה לניכוי תשומות בגין הוצאות כלליות בשיעור של שני שליש ומנהל מע"מ טען שיעור של 25% בלבד, בית המשפט קבע שיש להתיר ניכוי תשומות בשיעור 25% בלבד מהסיבות הבאות: א. הנישומה הינה חברת אחזקות המקבלת דיבידנדים מחברות בנות שאינן חייבים במע"מ ובמס הכנסה . ב. הנישומה קיבלה בפועל דיבידנד מחברות בנות בשנים הרלוונטיות. ג. סיווגה של הנישומה כחברת החזקות אינו מהווה מבחן לעניין קביעת 'עיקר הכנסתה', ברם השירותים הכלליים שבגינן הוצאו ההוצאות, נחוצים לא רק עבור שירותי הניהול שנתנה לחברות הבנות, אלא גם לשם הכנסות מדיבדנדים או מרווחי הון, שאינן בגדר עסקאות חייבות במס. ד. יש לבחון האם עיקר פעילותה של הנישומה הינה בזיקה לקבלת דמי ניהול, החייבים במע"מ, או בזיקה להכנסות מדיבינד והשבחת שווי המניות חברות בנות. ה. הנישומה לא הוכיחה שעיקר פעילותה של אופל בלאנס הייתה בעסקאות חייבות במס. ו. הנישומה הפנתה להכנסות החייבות במס של חברות הבת עצמן, וסביר להניח שאילו אכן היה עיקר פעילותה של הנישומה עצמה בתחום העסקאות החייבות במס, לא הייתה נאלצת להזדקק לפעילות החייבת במס של החברות הבנות. ז. מטבע הדברים שירותי הנהלה וכלליות ניתנו לא רק לגבי דמי ניהול, אלא גם ביחס להכנת דוחות כספיים בדבר כלל הפעילות וכלל ההכנסות של אופל בלאנס, לרבות דיוודנדים או הלוואות בעלים, דיווחים לבורסה, וכיוצ"ב.

חברה שקיבלה פיצוי, מחברת ביטוח, בגין חוב אבוד ובמקביל הוציאה חשבונית זיכוי.

מכירת שולחנות לחו"ל חייבת במע"מ בפס"ד מוגוגו נידונה חברה שפתחה ועצבה מערכות מזנונים מודולריים להגשת מזון. פיתוח המוצרים נעשה ובוצע בישראל ואיתור המקורות לחומרי הגלם ורכישתם והייצור בוצע בווייטנאם ומכירת המערכות נעשית בארה"ב. החברה טענה שהיא מוכרת נכס לא מוחשי לחו"ל לצורך יישומו והטמעתו בייצור המערכות ולכן הינה זכאית לשיעור מס אפס. בית המשפט התרשם שהנישומה שוקדת על עיצוב מערכותיה, ברם קבע שלא ניתן להתעלם מהעובדה שבסופו של יום הנישומה מוכרת ללקוחותיה נכס מוחשי המיוצר בחו"ל ונמכר בחו"ל ולכן לא ניתן להגדיר את הנישומה כחברת פיתוח ולא ניתן לומר שלכלל עסקאותיה הינה מכירת נכס בלתי מוחשי החייב בשיעור מס אפס המצדיק את ניכוי מס התשומות בישראל. בית המשפט מוסיף, שהנישומה מכרה שולחנות הגשה בהם מוטמע אלמנט עיצובי וטכנולוגי. ברם, בנכסים מוחשים רבים מוטמעים רכיבים טכנולוגים. טול למשל את המוצר מכונית שבה מוטמעים רכיבים מתוחכמים משמעותיים והצרכן משלם עבור המכונית לרבות מרכיביה הטכנולוגים, אין חולק שמכירת מכונית אינה מהווה מכירת קניין רוחני. לא זו אף זו, הנישומה לא הוכיחה שהיא בעלת נכס בלתי מוחשי שהוא ידע המוגן על פי דיני סודות מסחריים וגם הפטנט אליו מתייחסת הנישומה אינו רשום על שמה . בית המשפט מבהיר, שהפיתוח והעיצוב אינם בבחינת זכות בקניין רוחני או נכס בלתי מוחשי כלשהו ומהווים רק פעולות אשר כתוצאה מהן אפשר ותיווצר זכות בקניין רוחני הראוי להגנה על פי דין. בית המשפט מציין את החלטת מיסוי 2625/15 וחוזר מע"מ מיום 20.9.2015 שלפיו, נפתח פתח לחברות ישראליות שעיקר עיסוקן בארץ מתמקד בפיתוח מוצרים אך מרכזי הייצור שלהן נמצאים בחו"ל, לקבל הכרה בעסקאות של מכירת מוצריהן ללקוחות בחו"ל כמכירת נכס בלתי מוחשי ובכך לאפשר להן לנכות מס תשומות, ומציין שהחלטת המיסוי שונה היות שבהחלטת המיסוי עסקינן במכירת תוכנה, שהיוותה את הרכיב העיקרי במוצר שהינו תוכנת מחשב שמהווה יצירה המוגנת על פי חוק זכות יוצרים, והיא תוצר של פעולות פיתוח, ועל כן העברת זכויות השימוש בה, בין בדרך של מכירה ובין בדרך של מתן זכות שימוש מהווה מכירת נכס בלתי מוחשי. לסיכום - לא ניתן לקבל את טענת הנישומה בדבר מכירת נכס בלתי מוחשי ואין לאמץ פרשנות שתוצאתה היא כי כל מוצר שמוטמע בו עיצוב כלשהו מהווה מכירה של נכס בלתי מוחשי או גם כמכירה של נכס בלתי מוחשי.

בהחלטת מיסוי 6369/18 קבעה רשות המסים כללים להוצאת חשבונית מס מרכזת בגין שירותים ונכסים בלתי מוחשיים המיובאים מחו"ל. בהחלטת המיסוי אישרה רשות המסים לחברה שהינה עוסק מורשה להוצאת חשבונית מס עצמית מרכזת אחת לחודש בגין התמורה שהיא משלמת לספקים זרים במהלך אותו חודש בשל יבוא נכסים בלתי מוחשיים ו/או שירותי מו"פ. רקע נורמטיבי:תקנה 6ד לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: "התקנות") קובעת חובת תשלום מע"מ על הקונה כאשר נעשתה עסקה בישראל והמוכר או נותן השירות הוא תושב חוץ זולת אם ברשותו של הקונה חשבונית.תקנה 6ג לתקנות קובעת את אופן הדיווח במס בשל יבוא נכסים בלתי מוחשיים וביבוא...

​בהחלטת מיסוי 3314/16 נידון מקרה של חברה שמפעילה מיזם המאפשר לבעלי עסקים (להלן: "הלווים") לקבל הלוואות מגורמים אחרים שאינם קשורים לחברה (להלן: "המלווים"). המלווים רוכשים חובות של לקוחות (להלן: "חייבים") וזאת על סמך חשבוניות מס שהוציאו הלווים לחייבים, ואשר מועד פירעונן טרם הגיע. בדרך הזו ניתן ללווים סכום כסף על חשבון תשלום עתידי שהם אמורים לקבל מהחייבים, בתמורה לתשלום ריבית המוגדרת מראש על ידי הלווים. פעילות החברה מתבצעת כדלקמן: א. החברה מתקשרת בהסכם עם הלווה ומקבלת ממנו את פרטי חשבוניות המס שהוציא ואשר טרם קיבל את תמורתן.ב. החברה מתקשרת בהסכם גם עם מלווים