מכירת שולחנות לחו"ל חייבת במע"מ
בפס"ד מוגוגו נידונה חברה שפתחה ועצבה מערכות מזנונים מודולריים להגשת מזון. פיתוח המוצרים נעשה ובוצע בישראל ואיתור המקורות לחומרי הגלם ורכישתם והייצור בוצע בווייטנאם ומכירת המערכות נעשית בארה"ב. החברה טענה שהיא מוכרת נכס לא מוחשי לחו"ל לצורך יישומו והטמעתו בייצור המערכות ולכן הינה זכאית לשיעור מס אפס.
בית המשפט התרשם שהנישומה שוקדת על עיצוב מערכותיה, ברם קבע שלא ניתן להתעלם מהעובדה שבסופו של יום הנישומה מוכרת ללקוחותיה נכס מוחשי המיוצר בחו"ל ונמכר בחו"ל ולכן לא ניתן להגדיר את הנישומה כחברת פיתוח ולא ניתן לומר שלכלל עסקאותיה הינה מכירת נכס בלתי מוחשי החייב בשיעור מס אפס המצדיק את ניכוי מס התשומות בישראל.
בית המשפט מוסיף, שהנישומה מכרה שולחנות הגשה בהם מוטמע אלמנט עיצובי וטכנולוגי. ברם, בנכסים מוחשים רבים מוטמעים רכיבים טכנולוגים. טול למשל את המוצר מכונית שבה מוטמעים רכיבים מתוחכמים משמעותיים והצרכן משלם עבור המכונית לרבות מרכיביה הטכנולוגים, אין חולק שמכירת מכונית אינה מהווה מכירת קניין רוחני. לא זו אף זו, הנישומה לא הוכיחה שהיא בעלת נכס בלתי מוחשי שהוא ידע המוגן על פי דיני סודות מסחריים וגם הפטנט אליו מתייחסת הנישומה אינו רשום על שמה .
בית המשפט מבהיר, שהפיתוח והעיצוב אינם בבחינת זכות בקניין רוחני או נכס בלתי מוחשי כלשהו ומהווים רק פעולות אשר כתוצאה מהן אפשר ותיווצר זכות בקניין רוחני הראוי להגנה על פי דין.
בית המשפט מציין את החלטת מיסוי 2625/15 וחוזר מע"מ מיום 20.9.2015 שלפיו, נפתח פתח לחברות ישראליות שעיקר עיסוקן בארץ מתמקד בפיתוח מוצרים אך מרכזי הייצור שלהן נמצאים בחו"ל, לקבל הכרה בעסקאות של מכירת מוצריהן ללקוחות בחו"ל כמכירת נכס בלתי מוחשי ובכך לאפשר להן לנכות מס תשומות, ומציין שהחלטת המיסוי שונה היות שבהחלטת המיסוי עסקינן במכירת תוכנה, שהיוותה את הרכיב העיקרי במוצר שהינו תוכנת מחשב שמהווה יצירה המוגנת על פי חוק זכות יוצרים, והיא תוצר של פעולות פיתוח, ועל כן העברת זכויות השימוש בה, בין בדרך של מכירה ובין בדרך של מתן זכות שימוש מהווה מכירת נכס בלתי מוחשי.
לסיכום - לא ניתן לקבל את טענת הנישומה בדבר מכירת נכס בלתי מוחשי ואין לאמץ פרשנות שתוצאתה היא כי כל מוצר שמוטמע בו עיצוב כלשהו מהווה מכירה של נכס בלתי מוחשי או גם כמכירה של נכס בלתי מוחשי.
