בפס"ד טי.טי.אי. החברה הקצתה לעובד שהינו בעל שליטה אופציות לרכישת מניותיה. העובד מימש חלק מהאופציות ודיווח לרשויות המס, וחברה ניכתה מהעובד מס במקור (לפי סעיף 3(ט)(1)(א) לפקודה).
ביום 19.2.03 חתם העובד על הסכם פשרה עם רשויות המס לגבי חובותיו לשנים 1999-2001, ובו התייחסות גם להטבה המגולמת באופציות שמומשו בשנת 2001.
בשנת 2005 נערכה אצל החברה ביקורת ניכויים, שבגדרה התגלה כי המס שנוכה הוערך בחסר, ובשנת 2006 הגיעה החברה להסכם פשרה עם פ"ש שבמסגרתו שילמה לרשויות סך של 1,574,097 ש"ח נוספים וחייבה את העובד לשפות אותה.
פרשנות סעיף 167(ב) לפקודת מס הכנסה
סעיף 167(ב) לפקודה קובע את סמכותו של פ"ש לערוך שומת ניכויים (למעביד) חרף קיומה של שומה סופית של מקבל ההכנסה (העובד). נשוב ונצטטנו:
"האמור בסעיף קטן (א) (בדבר הסמכות לערוך שומת ניכויים ‑ א"ר) יחול גם כאשר לאדם שמהכנסתו צריך היה לנכות את המס נעשתה שומה או ניתן צו שאינם ניתנים עוד להשגה או לערעור לגבי השנה שאליה מתייחס הדו"ח, אם השומה או הצו לא כללו את ההכנסה שממנה צריך היה לנכות".
בית המשפט קבע שאין אפשרות לפתוח את שומת מס ניכויים מהסיבות הבאות:
א. ככלל שומת הניכויים (למעביד) ושומת ההכנסה החייבת של מקבל ההכנסה ("העובד") אמורות להיות זהות, היות ומדובר בשני
צדדים של אותה מטבע, וממילא צריכים הם להיות סימטריים.
ב. בפס"ד 418/67 דן קבע השופט ויתקון "כאשר גובה ההכנסה של העובד אינו שנוי במחלוקת, ברור שחובת המעביד לנכות מס
במקור ולשלמו לפקיד השומה עומדת בעינה, אף כי בינתיים נישום העובד שומה סופית. אך כשגובה ההכנסה והמס המגיע עליו
שנויים במחלוקת, יווצר מצב בלתי מניח את הדעת, אם מחד גיסא יקבע הפקיד בשומת העובד את הכנסתו בסכום פלוני,
ומאידך גיסא ידרוש אחר כך מהמעביד ניכוי של המס על בסיס הכנסה בסכום אחר, גבוה יותר"
ג. בתיקון מס' 21 לפקודת מס הכנסה, נוסף סעיף 167(ב) המאפשר עריכת שומת ניכויים גם במקרה שבו נערכה למקבל ההכנסה
(העובד) שומה סופית, "אם השומה או הצו לא כללו את ההכנסה שממנה צריך היה לנכות.
ד. בעניינו, ההכנסה מימוש או"פ דווחה בשומת העובד ולכן היית הזדמנות לפ"ש לבחון את הדיווח ולכן כי אין מקום לפתוח את
שומת הניכויים היות וגובר עקרון סופיות השומה ובמקרה של ספק על הספק לפעול לטובת הנישום.
ה. פ"ש הינו רשות ציבורית וכצד להסכם מוטלות עליו חובות מוגברות של הגינות ותום לב כאשר עסקינן בשומה שבהסכם.
בעניינו העובד חתם על הסכם מול פ"ש ולכן אינטרס ההסתמכות גדול שבעתיים.
ו. פ"ש קיבל הזדמנות לבחון את שומת העובד שנחתמה. דבר שהינו גורם רב חשיבות בהכרעתנו. מבחינה זו, בין כללי "המשחק
ההוגן", משהיה לרשות יומה והיא לא עשתה בו שימוש, ככלל יכריע הכלל "עבר זמנו בטל קרבנו".
ז. דרך המלך לתיקון ההסכם הוא על פי סעיף 147 לפקודה ולא תיקון "תמונת הראי" שלה (בשומת הניכויים).
