בפס"ד אלבטרוס נידון מקרה של חברה שעוסקת בתחום החיווט והכבילה התעופתית. הנישומה ותע"ש, באמצעות "להב" (מפעל כלי טיס צבאיים בתעשייה האווירית לישראל) חברו לביצוע פרויקט ייצור רתמות המאגדות את חוטי החשמל עבור חיל האוויר האמריקאי שישמשו לשדרוג מטוסי 15- F של חיל האוויר האמריקאי.
ביום 21.9.2010 נחתם הסכם ייצור בין תע"ש לבין חברת אינטרקונקט (נציגת חיל האוויר האמריקאי). במסגרת הסכם זה אושרה הנישומה כבעלת רישיון-משנה לייצור הרתמות לחיל האוויר האמריקאי, תחת רישיון הייצור של להב. הנישומה ייצרה רתמות מהשלב הראשוני ועד להשלמתן. מאידך גיסא, פ"ש טען שהנישומה המערערת מכרה את המוצרים שייצרה לחטיבת להב של התעשייה האווירית ולכן היא אינה יצואנית ואינה זכאית להטבות הקבועות בחוק העידוד בשל כך שאינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיפים 18א(ג)(1) ו-18א(ג)(2) לחוק העידוד ולכן על הדיבידנדים שחולקו לא יחולו שיעורי המס המוטבים.
בית המשפט הכריע, שהנישומה לא הייתה יצואנית מהסיבות הבאות:
לא התקשה ישירות עם נציגות הצבא האמריקאי, כי אם להב.
הנציגה של הצבא האמריקאי לא הייתה צד להסכמים בין הנישומה לבין להב.
הנישומה לא קיבלה תשלומים מהנציגה של הצבא האמריקאי.
הנציגה של הצבא האמריקאי לא הייתה מודעת לפרטי ההסכם שבין הנישומה לבין להב.
הנישומה אינה רשאית לבצע שינויים במפרטים או בהזמנות הקשורות לפרויקט.
להב היא הגורם האחראי הבלעדי מול הנציגה של הצבא האמריקאי. בשורה התחתונה שהנציגות של הצבא האמריקאי מסתכל שם היצרן זה להב.
בדו"ח הכספי של הנישומה לשנת 2015 נאמר במפורש שהיא "עוסקת בייצור מכלולים תעופתיים בקבלנות משנה כאשר הלקוח העיקרי שלה הוא התעשייה האווירית)".
הסיכונים הקשורים לרתמות לרבות סיכוני הייצוא ומכירתם הינם על להב ואילו הנישומה נושאת בסיכוני שמירת המלאי החלפים ועצם ייצור הרתמות (וממילא אין כל רבותא בכך שהמערערת ביטחה עצמה מפני אלה), או סיכונים עסקיים הקשורים לצמצום הפרויקט או לביטולו, אלא שברי כי בכל הנוגע להתקשרות מול הלקוח האמריקאי, מי שנושאת בסיכונים היא להב ולא המערערת. לפיכך, לא ניתן לומר כי המערערת היא זו שמייצאת ומוכרת את המוצרים לארה"ב, דהיינו לשוק המונה 14 מיליון תושבים לפחות.
צא ולמד, שהנישומה אינה ייצאה ומכרה את הרתמות ללקוח האמריקאי או כי היא שותפה של להב בייצוא הרתמות ומכירתן ללקוח האמריקאי. מעמדה של הנישומה הוא כמעמדו של כל קבלן משנה אחר.
בית המשפט לא קיבל את טענת הנישומה שההטבות בחוק עידוד צריכים להינתן גם ליצוא עקיף, דבר שמתיישב עם תכלית החוק לעידוד מפעלים ישראלים בתנאי תחרות בשווקים בינלאומיים, היות ובפס"ד כ.צ.ט נוביס לא אישר בית המשפט הטבה יצורן המוכר באופן עקיף את תוצרתו בחו"ל שכן מטרת חוק העידוד היא לתגמל במידת מה את החברה הנוקטת בסיכונים רבים יותר, ואלו הן החברות המייצרות ומייצאות בעצמן סחורתן .
הנישומה טענה שהיות שבסעיף 18א(ג)(2) לחוק העידוד, שעניינו מכירת "רכיב במוצר אחר" על ידי יצואן עקיף, יש ללמוד, בבחינת קל וחומר, שראוי להעניק למערערת, המייצרת מוצר מוגמר, מעמד של יצואן עקיף. בית המשפט דחה טענה זאת היות שתכלית סעיף 18א(ג)(2) אינה להרחיב את ההטבות לפי החוק, אלא להגן על ההטבות שניתנו כבר במסגרת החוק ליצרן-היצואן:
"כאשר חברה הזכאית להטבות מס מכוח חוק העידוד, נאלצת להיעזר בקבלן משנה לייצור המוצר המיוצא, קיים חשש כי המס המוטל על קבלן המשנה "יכרסם" בהטבת המס. אלמלא הרחבת ההטבות גם אל קבלני משנה, הרי שברכיבים המיוצרים על ידי קבלן המשנה היה מגולם מרכיב של מס הכנסה בגין מכירת הרכיב במוצר לחברה המוטבת. באופן זה, מס ההכנסה מגולגל למעשה מקבלן המשנה אל החברה המוטבת, וכך כוונת המחוקק להטיב עם החברה הייתה נעשית פלסתר. סעיף 18א(ג)(2) לא נועד להרחיב את היקף ההטבות הניתנות על פי חוק, אלא להגן על היקף ההטבות שניתן כבר לחברות המוטבות – חברות היצור-יצוא."
לא למותר אף לומר כי בעניינו הנישומה אינה עומדת בתנאי הסעיף על שום שאין מדובר ב"רכיב במוצר אחר" ולא זאת אף זאת, הנישומה אינה היא עומדת בתנאי התקנות הרלוונטיות שעל פיהן נדרש כי מחזור המכירות של היצואן העקיף לא יפחת מ-20 מיליון ₪ ואין לקבל את טענת הנישומה שלפיה בעת חישוב "סכום המכירות" יש להוסיף למכירותיה של הנישומה את הרווח של להב ממכירת הרתמות לחיל האוויר האמריקאי.
לסיכום
לאור כל האמור, בית המשפט קבע שהנישומה לא עמדה בתנאי סעיף 18א(ג)(1) לחוק העידוד, או בתנאי סעיף 18א(ג)(2) לחוק ולפיכך הנישומה אינה זכאית להטבות מס מכוח סעיף 51א לחוק, וכפועל יוצא מכך שהדיבידנדים שהתקבלו בידי הנישומה לא יחולו
