https://www.baruchkachlon.com https://www.baruchkachlon.com/my-post310cbd17 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> קיזוז הפסד הון ממכירת ניי"ע כנגד הכנסה מדיבדנד הנובע מניי"ע  </strong> </p> <h3> <br/> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <strong> רקע עובדתי </strong> </p> <p> <span> <span> א.    </span> </span> <strong> הנישום מחזיק במלוא המניות של חברת האם שהינה חברה משפחתית </strong> <span> <span>  שמחזיקה בחברת בת </span> </span> </p> <p> <span>         שבהתאם לחוק לעידוד תעשיה חברת האם וחברת הבת מדווחות במסגרת דו"ח מאוחד. </span> </p> <p> <span> <span> ב.    במהלך שנת 2015 דיווחה חברת הבת על הפסד הון כתוצאה ממכירת מניות שבהחזקת. במסגרת איחוד </span> </span> </p> <p> <span> <span>         הדוחות, נכלל הפסד ההון בדוחות חברת האם ובהתאם לסעיף 64א לפקודה יוחס הפסד ההון לנישום. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ג.     בסוף שנת 2025 חלקה חברת האם דיבידנד לנישום השמקורו בעודפים טרם היותה חברה משפחתית. </span> </span> </p> <p> <span> ד.    במסגרת הדוח לשנת 2025 קיזז הנישום את הדיבידנ מהפסד ההון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> רקע נורמטיבי </strong> </p> <p> <strong> ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 92(א)(4)(ב) לפקודה - סקירה תמציתית </strong> </p> <p> <span> בתיקון 147 הוסף סעיף 92(א)(4(ב) שקובע כדלקמן: </span> </p> <p> <strong> "(4) היה לאדם הפסד הון במכירת נייר ערך בשנת המס, יחולו עליו הוראות פסקה (1) או (3) לפי העניין, </strong> </p> <p> <strong>   ואולם הפסד הון יקוזז גם כנגד אלה: </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong>   (א)   הכנסה מריבית או מדיבידנד ששולמו בשל אותו נייר ערך; </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong>   (ב)   הכנסה מריבית או מדיבידנד בשל ניירות ערך אחרים, ובלבד ששיעור המס החל על הריבית או </strong> </p> <p> <strong>   הדיבידנד שקיבל אותו אדם לא עולה על 25%." </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד שקיזוז הפסד הון כנגד הכנסה מדיבידנד (או מריבית) "בשל אותו נייר ערך" אינו מוגבל. מאידך קיזוז הפסד הון כנגד דיבידנד או ריבית הנובעים מנייר אחר מוגבלים רק לדיבידנד או ריבית שמס עליהם אינו עולה על 25%. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> החל מבתיקון 147 מס רווח הון במכירת נייר ערך בחבר בני-אדם על ידי יחיד שהוא בעל מניות מהותי עמד על שיעור של 25% ולגבי יחיד שאינו בעל מניות מהותי - על שיעור של 20%. כלומר ניתן היה לקזז הפסד הון מנייר ערך כנגד כל דיבידנד ששולם, לרבות דיבידנד ששולם ליחיד שהוא בעל מניות מהותי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בתיקון 187 מיום 1.1.2012 הועלה המס על נייר ערך ועל דיבידנד לשיעור של 30%, בידי יחיד שהוא בעל מניות מהותי, ולשיעור של 25% בידי יחיד שאינו בעל מניות מהותי. ברם הוראות סעיף </span> </span> <strong> 92(א)(4)(ב) לא תוקנו ולכן לא ניתן היה יותר לקזז הפסד הון כנגד דיבדינד וריבית בידי בעל מניות מהותי. </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בתיקון 197 החל מיום 1.1.2014 תוקן סעיף </span> </span> <strong> 92(א)(4)(ב) </strong> <span>  לנוסח הבא : " </span> <strong> "הכנסה מריבית או מדיבידנד בשל ניירות ערך אחרים, ובלבד ששיעור המס החל על הריבית או הדיבידנד שקיבל אותו אדם לא עולה על השיעור הקבוע בסעיף 126(א)." </strong> <span> מאחר שבתיקון 197 הועלה מס החברות משיעור של 25% לשיעור של 26.5% הוצע להתאים את נוסח הסעיף לשינוי שחל בשיעור מס החברות, כדי שלא תיפגע זכותה של חברה להמשיך לקזז הפסד הון מנייר ערך כנגד הכנסה מדיבידנד (או מריבית) בשל ניירות ערך אחרים וכן היחיד שאינו העל מניות מהותי יכול היה לקזז הפסד הון מדיבדנד או ריבית מנייר ערך אחר. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בתיקון </span> </span> <strong> 234 </strong> <span> <span>  החל מיום 1.1.2017 הופחת מס החברות, משיעור של 25% לשיעור של 24% ובהמשך לשיעור של 23% כלומר מס החברות היה נמוך יותר משיעור המס החל על דיבידנד בידי יחיד שאינו בעל מניות מהותי ולכן הייתה פגיעה בקיזוז גם ליחיד שאינו בעל מניות מהותי. ולכן תוקן הסעיף שוב והוראותי כיום הם כדלמקן: </span> </span> </p> <p> <strong> "(4) היה לאדם הפסד הון במכירת נייר ערך בשנת המס, יחולו עליו הוראות פסקה (1) או (3) לפי הענין, </strong> </p> <p> <strong>   ואולם הפסד הון יקוזז גם כנגד אלה: </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong>   (א)  הכנסה מריבית או מדיבידנד ששולמו בשל אותו נייר ערך. </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong>   (ב)   הכנסה מריבית או מדיבידנד בשל ניירות ערך אחרים, ובלבד ששיעור המס החל על הריבית או </strong> </p> <p> <strong>   הדיבידנד שקיבל אותו אדם לא עולה על השיעור הקבוע בסעיף 126(א) אם הוא חבר בני-אדם, </strong> </p> <p> <strong>   ועל השיעור הקבוע בסעיפים 125ב(1) או 125ג(ב), לפי העניין, אם הוא יחיד." </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> דיון </strong> </p> <p> <strong> פרשנות סעיף 92(א)(4)(ב) - פרשנות לשונית </strong> </p> <p> <span> אין לחוקי המס כללי פרשנות משלהם ויש לפרשם בהתאם לכללי הפרשנות המשפטית הרגילים החלים על ענפי המשפט האחרים, קרי, פרשנות לשונית ופרשנות תכליתית וכאשר אנו באים לפרש את דיני המס, לעולם יהיה עלינו לפתוח בלשון החוק. לא ניתן יהיה לקבל פרשנות שאין לה עיגון לשוני, ולו מינימאלי. </span> </p> <p> <span> לשון הסעיף בשנת 2015 התיר לקזז הפסד הון מנייר ערך כנגד הכנסה מדיבידנד מנייר ערך אחר בתנאי ששיעור המס החל על הדיבידנד לא עלה על שיעור מס החברות הקבוע בסעיף 126(א) לפקודה. בשנת 2015 שיעור מס חברות הקבוע בסעיף 126(א) עמד על שיעור של 26.5%ואילו שיעור המס על דיבידנד בידי בעל מניות מהות הינו  30%. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  צא ולמד שלפי פשט  החוק הנישום שהינו בעל מניות מהותי אינו זכאי לקזז את הפסד ההון כנגד הדיבידנד ואין שום תימוכין לטענת הנישום שהמגבלה הינה רק לחברות ולא יחידם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> פרשנות סעיף 92(א)(4)(ב) - פרשנות תכליתית </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> פרשנות סעיף 92(א)(4)(ב) בראי תיקון 187 לפקודה </strong> </p> <p> <span> <span> בית המשפט לא מקבל את עמדת הנישום שלפיה המחוקק </span> </span> <strong> לא </strong> <span> <span> התכוון בתיקון 187 לשלול את זכותו של יחיד שהוא בעל מניות מהותי לקזז הפסד הון מנייר ערך כנגד דיבידנד מנייר ערך אחר מהסיבות הבאות </span> </span> </p> <p> <span> <span> א.  בתיקון 187 המחוקק מתכוון לא לא תיקון את פסקה 4(ב), על אף העלאת שיעור המס על דיבידנד ששולם </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ליחיד. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם העקביות בה נקט המחוקק בתיקון 197 ותיקון 234 כאשר מנע מיחיד </span> </span> </p> <p> <span>      שהינו בעל שליטה את זכות הקיזוז. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  בית המשפט מבצעה בדיקה עובדתית עם מנסחי תיקון 187 ומגיע למסקנה שאי תיקון פסקה 4(ב) למרות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      עליית המס על דיבדינד בידי בעל מניות מהותי, בוצע במודע ובכוונה של המחוקק לשלול את זכות הקיזוז </span> </span> </p> <p> <span>      מבעל מניות מהותי היות והוא יכול לשלוט בעיתוי ובסכום הדיבדינד שיקבל מהחברה שבשליטתו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> פרשנות סעיף 92(א)(4)(ב) בראי תיקון 197 לפקודה </strong> </p> <p> <span> הנישום טען שפסקה 4(ב) לסעיף 126(א) לפקודה, החל על חבר בני-אדם, מהווה הסדר שלילי במסגרתו ביקש המחוקק לצמצם את תחולת הקיזוז על חבר בני-אדם ולא על יחידים. </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט קבע שמגבלת הקיזוז שבפסקה 4(ב) לאחר תיקון 197 חלה גם על יחידם </span> </span> <strong> מהסיבות הבאות: </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <span> <span> א. לשון פסקה 4(ב) מתייחסת לקיזוז הפסד הון בידי "אדם" כנגד הכנסה מדיבידנד "שקיבל אותו אדם" כאשר </span> </span> </p> <p> <span> <span>      המונח "אדם" כולל הן יחיד והן חבר בני-אדם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב. ההפניה בפסקה 4(ב) היא אך "לשיעור" הקבוע בסעיף 126(א) ואין להסיק מכך כי מגבלת הקיזוז לא </span> </span> </p> <p> <span>      התכוונה לחול על יחידים. </span> </p> <p> <span> <span> ג. כפי שעולה מהדיונים בפני וועדת הכספים של הכנסת שקדמו לאישור התיקון, לא הייתה כל כוונה במסגרת </span> </span> </p> <p> <span>     תיקון 197 לפגוע בזכות הקיזוז של יחידים. </span> </p> <p> <span> <span> ד. אין זה סביר כי המחוקק יוציא יחידים מגדר מגבלת הקיזוז, לה היו כפופים ערב תיקון 197, על דרך של </span> </span> </p> <p> <span>     "הסדר שלילי" ולא באופן מפורש. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במסגרת תיקון 197 תיקן המחוקק את סעיף 92(א)(4)(ב) על מנת שלא לשלול את זכות הקיזוז מחבר בני-אדם, אולם לגבי יחידים לא נעשה כל תיקון אשר משנה את מצבם לאחר תיקון 187. כאמור לעיל, תיקון 187 שלל במכוון זכות הקיזוז מיחיד שהוא בעל מניות מהותי, תוך תיקון המצב המשפטי ששרר בעקבות תיקון 147 ולכן אין כל היגיון כי זכות הקיזוז תוענק לבעל מניות מהותי מחדש במסגרת תיקון 197 על דרך של היסק פרשני כטענת הנישום. </span> </p> <p> <span> לו רצה המחוקק לחזור ולהעניק את זכות הקיזוז ליחיד שהוא בעל מניות מהותי היה עושה זאת באופן מפורש כפי שעשה ביחס לחבר בני-אדם, כאשר תיקן את מגבלת הקיזוז שבפסקה 4(ב) בתיקון 197 על מנת להתאימה לשיעור מס החברות, וכפי שעשה ביחס ליחיד שאינו בעל מניות מהותי, כאשר תיקן את מגבלת הקיזוז שבפסקה 4(ב) בתיקון 234 על מנת להתאימה לשיעור המס בו הוא חב על הכנסה מדיבידנד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> פרשנות סעיף 92(א)(4)(ב) בראי תיקון 234 לפקודה </strong> </p> <p> <span> בעקבות הורדת שיעור מס החברות בתיקון 234 לשיעור הנמוך מ-25%, התוצאה הייתה, כי יחיד שאינו בעל מניות מהותי לא יכול היה לקזז הפסד הון מנייר ערך כנגד הכנסה מדיבידנד מנייר ערך אחר, היות ששיעור המס החל על דיבידנד ששולם לו (25%) עלה על שיעור המס החברות שקבוע במגבלת הזיכוי שבפסקה 4(ב). מאחר שהמחוקק לא חפץ בשלילת זכות הקיזוז מיחיד שאינו בעל מניות מהותי, הוא נדרש לתקן את פסקה 4(ב), בד בבד עם השינוי בשיעור מס החברות, תוך פיצול מגבלת הקיזוז בין חברה, שלגביה ימשיך לחול שיעור מס החברות הקבוע בסעיף 126(א), ובין יחיד, שלגביו יחול שיעור המס על דיבידנד ועל ריבית ששולמו ליחיד שאינו בעל מניות מהותי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> הנישום טען שהפיצול בין חבר בני-אדם ליחיד, מלמד שהנוסח שקדם לתיקון, שכלל הפנייה אך לסעיף 126(א), לא התייחס ליחידים אלא לחבר בני-אדם בלבד, ומכאן הוא מבקש להסיק, כי תיקון 197 לא התכוון להגביל את זכות הקיזוז של יחידים, לרבות של בעלי מניות מהותיים. </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט דחה גם את טענה זאת היות שפסקה 4(ב) לאחר תיקון 197 לא קובעת הסדר שלילי ביחס לקיזוז בידי יחידים ובכל הנוגע ליחיד שאינו בעל מניות מהותי, המחוקק לא התכוון לשלול ממנו את זכות הקיזוז, שהייתה בידו ערב התיקון, ובכל הנוגע ליחיד שהוא בעל מניות מהותי הכוונה הייתה שלא לאפשר לו את זכות הקיזוז מכאן ואילך. </span> </p> <p> <span> העובדה שגם בתיקון 234 בחר המחוקק לקבוע את מגבלת הקיזוז שבפסקה 4(ב) בהתאם לשיעור המס החל על יחיד שאינו בעל מניות מהותי, מעידה על גישתו העקבית וההרמונית במניעת זכות הקיזוז מבעל מניות מהותי גם בתיקוני החקיקה הקודמים. אמנם תיקון 234 אינו רלוונטי לשנת המס הנדונה אבל ניתן ללמוד ממנו על כוונת המחוקק ששב והבהיר, כי הקיזוז יתאפשר רק ליחיד שאינו בעל מניות מהותי. </span> </p> <p> <span> יודגש שבתיקון 235 הופחת שיעור המס על דיבידנד בידי בעל מניות מהותי ל25% (בתנאים מסויימים) עם זאת, נקבע, בהתייחס לסעיף 92(א)(4)(ב), כי לא יהיה בהפחתת שיעור המס על דיבידנד בידי בעל מניות מהותי בתקופת הוראת השעה לאפשר קיזוז הפסד הון מנייר ערך אחר כנגד הדיבידנד המוטב. צא ולמד שהמחוקק שולל מיחיד שהוא בעל מניות מהותי לקזז הפסד הון מנייר ערך כנגד הדיבידנד המוטב, כלומר המחוקק שב והבהיר כי זכות הקיזוז לפי סעיף 92(א)(4)(ב) לא חלה על יחיד שהוא בעל מניות מהותי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 09 Mar 2026 09:34:33 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post310cbd17 מיסוי שוק ההון,מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/19-4 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד  רותם שני יזמות והשקעות בע"מ ואח' נידון משמעותו של סעיף 19(4) לחוק מיסוי מקרקעין </span> </p> <p> <span> העובדות: </span> </p> <p> <span> <span> 1. ביום 11.12.05 רכשה חברת רותם שני יזמות והשקעות (להלן: "יזמות") מקרקעין בהסכם  קומבינציה. </span> </span> </p> <p> <span>      העסקה דווחה ובהתאם להוראת סעיף 19(4), נתבקש לדחות את יום המכירה. המשיב נענה למבוקש. </span> </p> <p> <span> <span> 2. חברת יזמות העבירה זכויותיה האובליגטוריות בעסקת הקומבינציה לחברת רותם שני אחזקות בע"מ (להלן: </span> </span> </p> <p> <span> <span>     "אחזקות") שהיא חברה-בת שלה. העברה זו לא דווחה למסמ"ק. חברת אחזקות בנתה את הפרוייקט לרבות </span> </span> </p> <p> <span>      דירות הבעלים וקיבלה טופס 50 ממס הכנסה. </span> </p> <p> <span> <span> 3. ביום 21.6.12 החליט מסמ"ק שחברת היזמות מכרה זכויותיה לחברת אחזקות תמורת 6,610,000 ש"ח ביום </span> </span> </p> <p> <span>      4.1.10 - מועד סיום הבנייה. </span> </p> <p> <span> <span> 4 . חברת יזמות טענה שהואיל ו"יום המכירה" נשוא עסקת הקומבינציה נדחה ליום 3.1.2010, והואיל ויזמות  </span> </span> </p> <p> <span> <span>     העבירה לאחזקות את זכויותיה בטרם התגבש "יום המכירה" לפי סעיף 19(4) לחוק המיסוי, הרי שבידי </span> </span> </p> <p> <span> <span>     יזמות לא היו מעולם "זכויות במקרקעין" במובן חוק המיסוי, אלא זכויות אובליגטוריות בלבד ולכן יזמות לא </span> </span> </p> <p> <span>     יכלה להעביר זכויות במקרקעין שאינן מצויות בידה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span>     </span> </span> <strong> דיון ומסקנות </strong> </p> <p> <strong>     המצב הנורמטיבי </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> סעיף 19 </strong> <span> <span> שכותרתו </span> </span> <strong> "יום המכירה" </strong> <span> <span> קובע: </span> </span> </p> <p> <strong> ""יום המכירה" או "יום הפעולה" לעניין חישוב השבח והמס (ההדגשות שלי ד.מ.) הוא היום שבו נעשתה המכירה או הפעולה באיגוד, ואולם ‑ </strong> </p> <p> <strong> 4  (א)   במכירה בתקופה הקובעת של חלק מזכות במקרקעין, שתמורתה היא בנייה על יתרת הקרקע </strong> </p> <p> <strong>   (להלן ‑ עסקת קומבינציה) ‑ יום מכירת החלק האמור או אם בחר זאת המוכר ‑ המוקדם מבין יום </strong> </p> <p> <strong>   סיום הבנייה או יום מכירת הזכויות ביתרת המקרקעין, כולן או מקצתן, על ידי המוכר (להלן ‑ יום </strong> </p> <p> <strong>   התקיים התנאי) ובלבד שהתקיימו כל אלה: </strong> </p> <p> <strong>   (1)   החלק במועד ההתקשרות בעסקת הקומבינציה ועד למכירת הזכויות במקרקעין שבידי הרוכש, </strong> </p> <p> <strong>   היו מלאי עסקי בידי הרוכש; </strong> </p> <p> <strong>   (2)   המוכר אינו קרוב של הרוכש; </strong> </p> <p> <strong>   (3)   בתוך 30 יום מיום עסקת הקומבינציה, מסר המוכר הודעה למנהל בהתאם לכללים שיקבע </strong> </p> <p> <strong>   המנהל, על בחירתו בהחלת הוראות פסקה זו." </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <span> <span> בית המשפט קבע שדחיית "יום המכירה" הינה רק לצורך "חישוב השבח והמס" כפי שנקבע בסעיף 19(4), ויש בו רק דחייה של "אירוע מס" ספציפי המתייחס לעסקה שבין המוכרים לקבלן. כל עסקה נוספת שנעשית בין הקונה לבין צד ג' כלשהו חוסה תחת מרות חוק המיסוי, והיא אינה נהנית מההקלות שבסעיף 19(4) לחוק המיסוי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> תכלית הסעיף 19(4) בחוק המיסוי הייתה להקל עם המוכר שאינו מקבל תמורה ב"יום המכירה", אלא רק בסיום הבנייה, כאשר המוכר יכול למכור מוצר מוגמר (דירה). המחוקק סבר שיש להקל עם הקושי התזרימי בהכנסות המוכר על ידי דחיית "אירוע המס" כפי שנקבע בסעיף זה </span> </span> <strong> לצורך חישוב השבח והמס </strong> <span> . </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד שדחיית יום המכירה, אין בה כדי לאיין, עסקאות נוספות בזכויות במקרקעין הנעשות בתקופה שבין החתימה על ההסכם ועד ל"יום המכירה" לפי סעיף 19(4) לחוק המיסוי אחרת היה נפתח פתח רחב לתכנוני מס לא לגיטימיים בהם ידחה יום המכירה מתוך כוונה לאפשר לקבלן לבצע בתקופת ביניים זו עסקאות נוספות בזכויות במקרקעין אותן רכש ללא כל חבות במס ולא לכך התכוון המחוקק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סעיף 19(4) לחוק דוחה את "יום המכירה" דהיינו את מועד אירוע המס שמכוחו יחויבו בעלי הקרקע בתשלום מס שבח מקרקעין, ואין תכליתו לאיין את אירועי המס הפירותיים נשואי המכירות של הקבלן ולכן אירועי המס הפירותיים של הקבלן בתקופת הביניים ממוסות היות ואין להם קשר לתכלית דחיית אירוע המס לבעל הקרקע. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> נישום שביום כריתת הסכם קומבינציה הינו בעל דירת מגורים מזכה, דירה זו ביום המכירה הדחוי כבר לא קיימת היות שהיא נהרסה. האם יקבל המוכר פטור ממכירת הדירה החדשה? בדברי ההסבר נאמר "בעסקת קומבינציה שתבוצע בתקופה הקובעת יוכלו בעל הקרקע והיזם לבחור במסלול לפיו יחושב אירוע המס ביום הבנייה או ביום מכירת הזכויות במקרקעין, לפי המוקדם. הבחירה במסלול זה </span> </span> <strong> תותנה בוויתור על פטור במימוש דירות המגורים שייבנו על הקרקע... </strong> <span> ". </span> <strong> </strong> <span> אולם, המוכר זכאי לקבל פטור ביום המכירה החדש, על דירות המגורים המזכה שהייתה לו ביום כריתת ההסכם, קרי, ביום המכירה המקורי של העסקה. מכאן נובעת המסקנה כי הדחייה של "יום המכירה" מהווה דחייה של "אירוע המס" לצרכי חישוב המס, ולא דחייה מהותית שמעיינת את הזכות הקניינית של הנישומה למכור את הזכות במקרקעין שרכשה בעסקת הקומבינציה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ר  </span> </p> </div> Mon, 09 Mar 2026 09:09:17 GMT https://www.baruchkachlon.com/19-4 מיסוי מקרקעין thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post9bdf36b0 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> סוכנות ביטוח הנמצאת בבעלות בנק ירושלים תסווג כ"מוסד כספי" </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בפס"ד עיר שלם סוכנות לביטוח (1996) בע"מ נבחנה סייוגה של סוכנות ביטוח, הנשלטת במלואה (100% בעלות) על ידי בנק, כמוסד כספי </span> </p> <p> <strong> רקע עובדתי </strong> </p> <p> <span> <span> א.  אדם החפץ ברכישת דירה למגורים פונה לבנק למשכנתאות שמחייב אותו בביטוח חיים וביטוח דירה - זאת </span> </span> </p> <p> <span>       על מנת, להגן - בקרות אירוע ביטוחי (פטירה ח"ו של הלווה או נזק לדירה). </span> </p> <p> <span> <span> ב.  בשנת 2005 נחקקו מספר חוקים ביחס לתחרותיות בשוק ההון, בין היתר, הוצאתן של קופות גמל ופנסיה </span> </span> </p> <p> <span> <span>       וסוכנויות ביטוח מהבנקים ולכן בנק שחפץ למכור ביטוחים, בקשר להלוואת משכנתא לרכישת דירה, יוכל </span> </span> </p> <p> <span>       לעשות זאת באמצעות חברת בת פרטית המשמשת כסוכנות ביטוח נפרדת. </span> </p> <p> <span> <span> ג.   הרגולטור התנה זאת בכך שכל סוכנות ביטוח שהוקמה מכוח ההוראות הרגולטוריות תוכל לתווך בביטוחי </span> </span> </p> <p> <span>       חיים, דירה וכיו"ב - אך ורק את לקוחות הבנק שקיבלו הלוואת משכנתא לדירה. </span> </p> <p> <span> <span> ד.   הנישומה הוקמה בשנת 1996; ברם, עד שנת 2005 המשיך הבנק להעניק ללקוחותיו שירותי ביטוח. החל          משנת 2005 הנישומה היא זו שנתנה שירותי תיווך ללקוחות הבנק, כאשר המבטחת היא חברת הביטוח  </span> </span> </p> <p> <span> <span>      "הראל". </span> </span> </p> <p> <span> <span> ה.  ביום 11 בדצמבר 2016 פנתה הנישומה, וחברה נוספת של הבנק - חברת תומר ירושלים בע"מ, למשיב </span> </span> </p> <p> <span>       בבקשה לשנות את סיווגה מ"עוסק מורשה" ל"מוסד כספי", כפי סיווגו של הבנק. </span> </p> <p> <span> <span> ו.   הנישומה אינה יכולה לעסוק באף עיסוק באשר הוא, אלא בביטוח ספציפי ומסוים מאוד - ביטוח משכנתא       (חיים ודירה) שמופקים ללקוחותיו של הבנק בלבד, והלקוחות שיוכלו לקנות ביטוח הם אלו שקיבלו הלוואת </span> </span> </p> <p> <span> <span>      משכנתא בלבד; היינו, לקוחות בנק אחר או לקוחות הבנק שלא קיבלו הלוואת משכנתא, אינם יכולים  </span> </span> </p> <p> <span>      לרכוש פוליסת ביטוח מהנישומה. צא ולמד שאלמלא מתן הלוואות לרכישת דירה מטעם הבנק, אין    </span> </p> <p> <span> <span>       לנישומה כל קיום עסקי. </span> </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> מסגרת נורמטיבית </strong> </p> <p> <span> סעיף 1 לחוק מע"מ מגדיר מוסד כספי כדלקמן: </span> </p> <p> <strong> (1) חברה או אגודה שיתופית העוסקת בקבלת כספים בחשבון עובר ושב על מנת לשלם מהם לפי דרישה </strong> </p> <p> <strong>   על-ידי שיק; </strong> </p> <p> <strong> (2) חברה המשתמשת כדין במלה "בנק" כחלק משמה למעט חברה ששמה מאזכר חברה או אגודה </strong> </p> <p> <strong>   שיתופית שפסקה (1) חלה עליה; </strong> </p> <p> <strong> (3)  מוסד כספי כמשמעותו בחוק בנק ישראל, תשי"ד-1954, אשר הוראות הנזילות מכוח החוק האמור </strong> </p> <p> <strong>   חלות עליו; </strong> </p> <p> <strong> (4)   מבטח; </strong> </p> <p> <strong> (5)   סוג בני אדם ששר האוצר קבע;" </strong> </p> <p> <span> לענייננו, אין רלוונטיות לאמור בהגדרת 'מוסד כספי' בחוק מע"מ. ואף לא ההרחבה מכוח צר שר האוצר בהתאם לסעיף (5) לחוק. עניין לנו בסמכות המנהל (המשיב) להרחיב או לערוך בחינה לנישום ולסווגו בסיווג אחר - כפי הוראת סעיף 58 להלן. סעיף 58 לחוק מע"מ מסמיך את המנהל לקבוע או לשנות סיווג לנישום אף שלא לפי ההגדרות של 'עוסק מורשה' או 'מוסד כספי' בסעיף 1 לחוק - בזו הלשון: </span> </p> <p> <strong> " המנהל רשאי, לפי בקשת מי שנמנה עם סוג פלוני של חייבי מס או ביזמת עצמו, לרשום אותו כנמנה עם סוג אחר, הן לכל עיסוקיו או פעילויותיו והן למקצתם, אם ראה שמהותם קרובה יותר לסוג האחר." </strong> </p> <p> <span> מלשון הסעיף עולה כי המנהל בוחן את שינוי הסיווג בהתאם למבחן 'הקׅרְבה המהותית' - היינו, בחינה של פעילות נישום אחד (משני) כי זו קרובה לפעילות נישום אחר (עיקרי) מבחינה מהותית. כלומר, המהותיות תהא באחד משני רבדים: האחד - פעילות הנישום המשני דומה או זהה לפעילות הנישום העיקרי; השני - פעילות הנישום המשני תלויה או כפופה לפעילות הנישום העיקרי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בעניינו, הרובד השני מתקיים שכן לא ניתן לנתק את פעילות הנישומה מפעילות הבנק מהסיבות הבאות: </span> </span> </p> <p> <span> <span> א. פעילות השיווק, פעילות המחשוב, פעילות משאבי אנוש ויתר חטיבות הפעילות של הבנק מוכרים </span> </span> </p> <p> <span> <span>     ומסוווגים כ'מוסד כספי' ולכן גם פעילות הביטוח צריכה להיות מסווגית כמוסד כספי. כמו כן מוסדותיה,  </span> </span> </p> <p> <span> <span>     הנהלתה, מענה הרשום וכל התשתית הניהולית והמנגנון התפעולי של הנישומה (עובדים, פעילויות לעובדים, </span> </span> </p> <p> <span>      הנהלת חשבונות של המערערת וכיו"ב) מצויים במטה המרכזי של הבנק ומבוצעים על ידו. </span> </p> <p> <span> <span> ב. הנישומה הינה חברה הנשלטת במלואה על ידי הבנק; התלות בבנק היא תלות הנובעת מהפעילות הפיננסית </span> </span> </p> <p> <span> <span>     של הבנק, כלומר תלות זו מעידה על העדר עצמאותה של הנישומה כסוכנת ביטוח עצמאית שכן היא הוקמה </span> </span> </p> <p> <span> <span>     אך ורק כמסייעת וכתומכת לפעילות העיקרית של הבנק. פעילות הנישומה היא אך ורק בשביל הבנק ולא </span> </span> </p> <p> <span>     עבור לקוחות של בנקים אחרים, גם אם האחרונים יחפצו בשירותיה. </span> </p> <p> <span> <span> ג. פעילות הביטוח אינה דבר חדש אצל הבנק, אלא הפרדתה כחברה פרטית, הנשלטת במלואה על ידי הבנק, </span> </span> </p> <p> <span> <span>    הינה חובה בשל הוראות רגולטוריות. על כן, גם במבט על המעגל החיצוני, ניווכח כי הנישומה נשלטת </span> </span> </p> <p> <span> <span>    ומופעלת על ידי הבנק לשם רציפות הפעילות הפיננסית של הבנק בכל הקשור להבטחת פירעון הלוואות </span> </span> </p> <p> <span> <span>    המשכנתא. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ד. כמו כן, לולא ההתאגדות של הנישומה כחברה, והוצאתה בהתאם לרגולציה, מפעילות הבנק, אזי, פעילותה </span> </span> </p> <p> <span> <span>     הייתה ממשיכה להוות חטיבה ממערך הפעילות של הבנק (כגון: חטיבת משאבי אנוש, חטיבת המחשוב </span> </span> </p> <p> <span> <span>     וכיו"ב) - איני רואה אפוא, כי אך בשל התאגדותה הנפרדת יש לראות בה כעוסק מורשה ולא כמוסד כספי, </span> </span> </p> <p> <span>      כאשר עובר להתאגדותה הייתה הפעילות חוסה תחת הסיווג של 'מוסד כספי'. </span> </p> <p> <span> <span> ה. העולה מתצהיר מר זלצמן, וכפי התשתית העובדתית שהונחה לפניי, היא כי הנישומה נועדה לקדם אך ורק </span> </span> </p> <p> <span> <span>     את האינטרס של הבנק, שכן לולא הביטוח, ודרישות נוספות, אין הבנק מחויב למתן הלוואת משכנתא </span> </span> </p> <p> <span> <span>     למבקש ההלוואה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> סקירה משפטית </strong> </p> <p> <span> א.    </span> <strong> בפס"ד א.ב. שקד לבן </strong> <span> <span> נדונה מעמדה של חברת בת של בנק מסד (חברת נכסי הבנק). בית המשפט קבע שהמגמה הברורה השלטת היום בתחום הפרשנות הפיסקלית היא זו המהותית, המתעלמת מצורתה החיצונית של העסקה או הפעולה העומדת לדיון. המגמה הברורה העולה מפסקי הדין הנ"ל היא שגם אם מהבחינה המשפטית, חברת הבת והמלכ"ר הם ישויות משפטיות נפרדות, נבחנה בהם השאלה האם קיימת הפרדה מבחינה מהותית. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.    </span> </span> <strong> בפס"ד הליליס </strong> <span> נקבע בעניין הפוך - שם הנישומה (חברה פרטית בע"מ) חפצה הייתה להיות מסווגת כ'עוסק מורשה' לצורך ניכוי מס תשומות - כי בשל אופי פעילתוה והזיקות המצביעות על קשר עם עמותה (המסווגת כמלכ"ר) שהיא בעלת המניות באותה חברה, יש לראותה  כמלכ"ר. </span> </p> <p> <span> ג.      </span> <strong> בפס"ד מור שושן </strong> <span> <span> נדון עניינה של עמותה שבנתה את 'היכלי רוזנטל' בית הכנסת ובית המדרש של חסידות נדבורנא בבני ברק; בית המשפט קבע כי דיני המס חותרים להטלת "מס אמת" על בסיס המציאות בפועל, וכי אין המנהל כבול לתיאור העסקה שבחרו הצדדים או לחוזה שחתמו עליו אם אינו משקף את הסכמתם האמתית ולכן יש לשנות את סיווג הנישומהמ מ"עוסק" ל"מלכ"ר". </span> </span> </p> <p> <span> <span> ד.    </span> </span> <strong> בפס"ד </strong> <span> <span>   </span> </span> <strong> פורטראב נקבע ש </strong> <span> חברת בת של בנק, המסווגת כמוסד כספי מכוח סעיף 58 לחוק מע"מ, אינה חייבת במע"מ בגין השכרת נכסים לצדדים שלישיים, שכן פעילות זו אינה נחשבת כ"עסקת אקראי" כהגדרתה בחוק, מאחר ועיקר עיסוקה של החברה הוא השכרת מקרקעין ואין מדובר בעסקאות בודדות. בית המשפט קבע כי אף שהנישומה אינה נכללת בהגדרה הישירה של מוסד כספי בסעיף 1 לחוק, מהותה כחברת בת של הבנק קרובה למהותו של מוסד כספי, ופעילותה משרתת את הפעילות הפיננסית של הבנק. </span> </p> <p> <span> <span> ה.    בפס"ד </span> </span> <strong> כלמוטרייד </strong> <span> הנישומה הייתה חברת בת בבעלות של שתי חברות ליבוא רכב, שהיו רשומות לצרכי מע"מ כ"עוסק". חברת הבת עסקה במתן אשראי ללקוחות שרכשו כלי רכב משתי החברות שהחזיקו בה. בית המשפט קבע שחברת הבת הינה לא תהיה מוסד כספי, על אף היותה עוסקת במתן אשראי, היות שהלוואות ניתנו רק ללקוחות של שתי החברות שהחזיקו בה שהינם עוסק. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> סיכום </strong> </p> <p> <span> המגמה הרווחת בפסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים שהובאו לעיל הינה שעקרון הפרדת הישויות המשפטיות אינו העיקר בקביעת נישום כ'מוסד כספי', אלא הגורם המרכזי בקביעה זו הוא המבחן המהותי - מבחן הזיקות כפי האמור לעיל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> מן הכלל אל הפרט </strong> </p> <p> <span> הבנק מהווה 'נישום עיקרי' והנישומה מהווה 'נישום משני' ואף על פי שעסקינן בשתי ישויות משפטיות שונות ההתאגדות המשפטית הנפרדת אינה חזות הכול - שכן לולא הבנק אין לנישומה מערערת חיים כלכליים כלל ועיקר. ניתן לראות תמונה ברורה של נישום עיקרי - שכלל הפעילות הכלכלית והרווחית היא של הבנק, כמו גם תשתית הניהול, מענהּ הרשום, משרדיה, מנגנון התפעול, מועצת המנהלים ונושאי המשרה הבכירים מהווים את 'צינור ההנשמה הכלכלי' של הנישומה ולולא תנאי הבנק להגנה על עסקאות הלוואת משכנתא, לא הייתה קמה הנישומה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> טענת ההפליה לטובה </strong> </p> <p> <span> מנהל מע"מ טען כי הנישומה מופלית לטובה מול סוכנויות ביטוח אחרות . בית המשפט דחה את הטענה מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א. הנישומה שונה בזהות בקהל היעד ובסוגי פוליסות הביטוח, היקפם ותקופתם. קהל היעד של סוכנות ביטוח </span> </span> </p> <p> <span> <span>     שהיא חברת בת של בנק אינו קהל היעד של סוכנות ביטוח רגילה, הנותנת שירותי ביטוח מגוונים יותר </span> </span> </p> <p> <span> <span>     ולקהל לקוחות רחב בהרבה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב. הרגולטור אׅפשר את ההסדרה הנ"ל לכל הבנקים ואינו רואה בהסדרה זו משום אפליה בין סוכנויות ביטוח </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ולכן אין לראות גם אפליה מצד סיווג שונה של חברות אלו לצרכי מע"מ. </span> </span> </p> <p> <span> ג.  נטל המס בין מוסד כספי לעוסק אינו שונה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט שעצם הפרדת הנישומה כישות משפטית נפרדת (חברה ולא כחטיבה בתוך הבנק) כשלעצמה אינה תקים לה סיווג שונה מהבנק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Thu, 06 Nov 2025 12:58:08 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post9bdf36b0 מע"מ thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/20 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> היעדר תחולה לתקנה 20 לתקנות אזור סחר חופשי באילת, כאשר הנישום ביצעה עבודות תשתית ולא עבודות התקנה ותחזוקה, ולכן תשלם מע"מ בשיעור מלא ולא בשיעור אפס </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> רקע עובדתי </strong> </p> <p> <span> <span> א. חברת דניה סיבוס נבחרה כדי לבצע את עבודות בניית והקמת שדה התעופה רמון באילת, כאשר עבודות </span> </span> </p> <p> <span>     הבנייה וההכנה בפרויקט נעשו ע"י קבלני משנה כגון חברת ברכת הנדסת חשמל (להלן: " </span> <strong> הנישומה </strong> <span> <span> ") </span> </span> </p> <p> <span>      שמתמחה בביצוע עבודות חשמל ותשתיות חשמל. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  ביום 1.11.2017 נחתם בין הנישומה לבין דניה סיבוס הסכם לביצוע עבודות בשדה התעופה רמון. הנישומה </span> </span> </p> <p> <span> <span>       דיווחה על העסקאות שביצעה עבור דניה סיבוס בשיעור מס אפס בגין מתן שירותים לתושב אילת. </span> </span> </p> <p> <span> <span>      יצוין, כי הנישומה ביצעה עבודות חשמל אחרות שהועברו אליה דרך קבלני משנה אחרים ושולם בגינן מע"מ </span> </span> </p> <p> <span>       כדין ועל כן אינם נכללים בגדר המחלוקת שנדונה בערעור דנן. </span> </p> <p> <span> <span> ג.   מנהל מע"מ קבע שנישומה אינה זכאית להוצאת חשבונית בשיעור מס אפס היות והעבודות שביצעה אינן </span> </span> </p> <p> <span> <span>      התקנה, הפעלה, תחזוקה או הבטחת תקינותם של מערכות מיזוג אוויר אלא שירותי אינסטלציה חשמלית </span> </span> </p> <p> <span> <span>      בלבד, אשר בגינם יש לשלם את שיעור המס המלא הואיל ושירותים אלה אינם נכללים בגדר תקנה 20א </span> </span> </p> <p> <span>      לתקנות אזור סחר חופשי באילת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> תשתית נורמטיבית </strong> </p> <p> <span> תקנה 20א(2)(ב) לתקנות אס"ח קובעת כהאי לישנא: </span> </p> <p> <strong> שירותים שיחול עליהם מס ערך מוסף בשיעור אפס (תיקון: תשמ"ו, תשמ"ז, תשנ"ז). </strong> </p> <p> <strong> על סוגי השירותים המפורטים להלן הניתנים בידי עוסק שאינו תושב אזור אילת לעוסק תושב אזור אילת, לצורך עסקו אילת, יחול מס ערך מוסף בשיעור אפס, אם על גבי המקור וההעתקים של החשבוניות נשוא השירות נרשמו שמו ומספר הרישום במשרד מס ערך מוסף של העוסק תושב אזור אילת אשר לו ניתן השירות: </strong> </p> <p> <strong> (1)   הובלת טובין לאילת; </strong> </p> <p> <strong> (2)   שירות שהוא התקנה, הפעלה, תחזוקה או הבטחת תקינותם של טובין אלה: </strong> </p> <p> <strong> (א)   מעליות; </strong> </p> <p> <strong> (ב)   מערכות מיזוג אוויר; </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הרציונל של סעיף 20א הינו מתן הטבה בדמות מע"מ בשיעור אפס לנותני שירותים בעלי מומחיות ספציפית בתחומים מיוחדים שאינם מצויים בשפע באזור אילת. מדובר בגדר חריג להוראות החוק כיוון שהוא מעניק הטבות מס לעוסקים שאינם תושבי אילת. בתור שכזה, יש לפרשו בצמצום ולא לאפשר את תחולת החריג על נותני שירותים אחרים, שאין להם מומחיות מיוחדת הקשורה לתחומים הראויים לעידוד. </span> </p> <p> <strong> ראה את דבר יו"ר ועדת הכספים (דבה"כ ישיבה מיום 30.10.85 ע' 235-6) שלפיו ניתנת סמכות לקבוע מס בשיעור אפס גם לגבי סוגי שירותים לצורך עסק שבאזור אילת, שנותן עוסק שאינו תושב איזור אילת; מדובר בשירותי עזר לעסק שאינם מצויים בשפע אילת ---". </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> דיון והכרעה </strong> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שהנישומה לא זכאית להוציא חשבוניות בשיעור אפס מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א.  הנישומה ביצעה אינסטלציה חשמלית בשדה התעופה שכוללת הכנות לחשמל תעלות והעברת כבלים </span> </span> </p> <p> <span>       ומיקומם של הכבלים. </span> </p> <p> <span> ב. עובדי הנישומה הינם חשמלאים או עוזרי חשמלאים. </span> </p> <p> <span> ג.  עובדי הנישומה אינם בעלי רקע במיזוג אוויר ומבינים רק בחשמל היות והם ביצעו רק אינסטלציה חשמלית. </span> </p> <p> <span> <span> ד. הפסיקה קבע שנוכח תכלית חוק אס"ח, יש לפרש את הפטור כך שהוא ניתן רק לעוסקים ספציפיים בעלי </span> </span> </p> <p> <span> <span>     מומחיות מיוחדת. על מנת ליהנות ממע"מ בשיעור אפס. כלומר על הנישומה להוכיך שעובדיה הם בעלי </span> </span> </p> <p> <span> <span>     מומחיות ספציפית. בענייננו עובדי הנישומה אינם בעלי מומחיות במערכות מיזוג אוויר, אלא רק בחשמל </span> </span> </p> <p> <span> <span>     שמבצעים רק את עבודת ההכנה לחשמל ולכן יש לדחות את טענתה שהיא נכללת בחלופה לפיה היא ביצעה </span> </span> </p> <p> <span> <span>     עבודות הדרושות להבטחת תקינותם של מערכות מיזוג אוויר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ה. העובדה שהנישומה עבדה כביכול בתיאום ובכפיפות לחברת מנוליד, שהייתה אמונה על התקנת מערכות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      מיזוג האוויר, איננה מספיקה לצורך סיווג המערערת כמתקינת מזגנים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ו.  הנישומה טענה שהתקנת אינסטלציה חשמלית הינה חיונית ומחוייבת מערכות מיזוג אוויר ואילולא עבודות </span> </span> </p> <p> <span> <span>     אלו לא ניתן להפעיל או להתקין מערכות מיזוג אוויר. בית המשפט קבע שהרכבת צינורות וגם תעלות </span> </span> </p> <p> <span> <span>     וכבלים שהיו מיועדים להפעלת מערכות למיזוג אויר מהווה עבודת תשתית ברמת מורכבות מאד פשוטה, </span> </span> </p> <p> <span>      וממש אין בה משום "התקנת מערכות מיזוג אויר" רק משום שנעשתה לצורך הפעלה של מיזוג אויר. </span> </p> <p> <span> <span> ז.  בית המשפט מציין את פס"ד בוחבוט שם קבע בית המשפט שעבודות ניסור וקידוח שנועדו לקדיחת פתחים </span> </span> </p> <p> <span> <span>     לצורך התקנת מעליות ומערכות מיזוג אוויר, לא עולות כדי חלק מתהליך ההתקנה. </span> </span> </p> <p> <strong> ח. </strong> <strong>    </strong> <span> <span> בית המשפט מבהיר שמטרת הפטור </span> </span> <strong> "לעודד נותני שירותים מיוחדים שהם מומחים בתחומים </strong> </p> <p> <strong>   המתרכזים מטבע הדברים באזור המרכז ולא בפריפריה, יש לפרש את הפטור כך שהוא יחול רק על </strong> </p> <p> <strong>    אותם מומחים ספציפיים ולא על נותני שירותים אחרים שאין להם איזו מומחיות מיוחדת הקשורה </strong> </p> <p> <strong>    בתחום הראוי לעידוד. אמנם עבודת המערערים היא "תנאי בלעדו אין" לעבודות ההתקנה של מערכות </strong> </p> <p> <strong>    מיזוג אויר ומעליות, אך כזו היא גם עבודת בוני שלד הבנין בו מותקנות מערכות אלה ואיש לא יטען </strong> </p> <p> <strong>     שהם זכאים לאותו פטור. </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> סיכום </strong> </p> <p> <span> <span> העבודה שביצעה הנישומה בפועל היא עבודת חשמל ולא עבודה של התקנת מערכות מיזוג אוויר ואין לה ידע או הכשרה במיזוג. מבחינה מהותית סיפקה הנישומה עבודות חשמל או בלשונה "אינסטלציה חשמלית", שכאמור הן </span> </span> <strong> אינן בבחינת עבודות התקנת מיזוג אוויר לגביהן קבע המחוקק מע"מ בשיעור אפס </strong> <span> . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 06 Nov 2025 12:30:20 GMT https://www.baruchkachlon.com/20 מע"מ thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-poste51ed084 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> הנכס נמכר בטרם סיום הבנייה כ"מעטפת", שנדרש להשלימה לרמת דירת מגורים על מנת להתגורר בה </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> בפס"ד חן קרסני נידון נישום שרכש דירה מגורים ברמת מעטפת וביקש לשלם מס רכישה של דירת מגורים יחדה. מסמ"ק החליט שלא לקבל את הצהרת הנישום ולחייבו במס רכישה בגין "זכות אחרת במקרקעין" שאינה "דירת מגורים" כלומר 6%. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> המסגרת הנורמטיבית </strong> </p> <p> <strong> חוק מיסוי מקרקעין </strong> </p> <p> <span> סעיף 9(ג) לחוק, עובר לתיקון 101 הרלוונטי לעניינינו, קובע כדלקמן: </span> </p> <p> <strong> "... במכירת זכות במקרקעין שהם בנין או חלק ממנו, שהוא דירת מגורים... </strong> </p> <p> <strong> בסעיף קטן זה: </strong> </p> <p> <strong> "בנין" - בנין שאינו ארעי... ובבנין שבנייתו טרם הסתיימה, למעט בנין שאין לגביו התחייבות של המוכר לסיים את בנייתו... </strong> </p> <p> <strong> "דירת מגורים" - כל אחת מאלה: </strong> </p> <p> <strong> (1) </strong> <strong>     </strong> <strong> דירה המשמשת או המיועדת לשמש למגורים, ובדירה שבנייתה טרם הסתיימה, למעט דירה שאין עימה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה. </strong> </p> <p> <strong> (2) </strong> <strong>     </strong> <strong> ..... </strong> </p> <p> <span> בתיקון מס' 101 לחוק שחוקק בשנת 2023, במסגרת חוק ההסדרים הוספה להגדרת "דירת מגורים", לעניין החבות במס הרכישה, פסקה (3) כדלקמן: </span> </p> <p> <strong> "(ד)   דירת מעטפת המיועדת לשמש למגורים, לרבות דירה שבניית קירותיה החיצוניים טרם הסתיימה, שאין עימה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבנייה ובלבד שהסתיימה בנייתם של הקירות החיצוניים של הדירה". </strong> </p> <p> <span> תחולת תיקון מס' 101 לחוק, לגבי החלת מס רכישה על "דירת מעטפת" כעל "דירת מגורים", ביום 1.1.2024 ואילך. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: </span> </p> <p> <strong> "... אין הצדקה לכך שרוכשים של דירות מעטפת ייהנו מיתרון המיסוי ויתחמקו מתשלום שיעור מס הרכישה המוטל על דירת מגורים. באותו האופן אין הצדקה לכך שאלה שרוכשים דירת מעטפת, שהיא דירתם הראשונה, לא ייהנו משיעורי מס הרכישה הנמוכים יותר, המוטלים על מי שרוכש דירה ראשונה...". </strong> </p> <p> <span> בעניינינו, תיקון מס' 101 לא חל היות ורכישת הדירה הייתה בשנת 2021 לפני תחולת התיקון לגבי "דירת מעטפת". </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> הפסיקה </strong> </p> <p> <span> <span> בפס"ד בענין </span> </span> <strong> נירה מעין ואח' </strong> <span> <span> מדובר היה על רכישת דירת יוקרה מקבלן שהתחייב להתקין בדירה את כל האביזרים והמתקנים הנחוצים לדירת מגורים, אלא שמאוחר יותר ביקשו העוררים לקבל זיכוי כספי מהקבלן תוך שהקבלן דרש והתרה בהם לסיים את עבודות הפנים בדירה. העוררים ביצעו בדירה שיפוץ מינימלי והכרחי (אשר סולק ע"י המוכר) כדי ליהנות מהפטור ממס השבח במכירת הדירה. בית המשפט העליון קבע שעסקינן בדירת מגורים היות והשיפוץ הינו עסקה לגיטימית </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף ומציין שבפס"ד לנגר נקבע ש </span> <strong> ""לשון החוק ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים, רק מקום בו ניתנה התחייבות של המוכר, היא לא של הקונה לסיים את הבנייה יראו את הדירה כדירת מגורים לצורך מס רכישה...". </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> דעת מלומדים </strong> </p> <p> <span> <span> המלומדת ירדנה סרוסי קובעת בספרה (לפני תיקון 101 לחוק) שכאשר אין התחייבות מצד המוכר להשלים את הבנייה. </span> </span> <strong> כגון: שאדם רוכש "שלד" של "דירת מגורים" </strong> <span> <span> ומתחייב בעצמו לסיים את הבנייה, הנכס הנרכש לא ייחשב "דירת מגורים" לעניין ההקלה במס רכישה" </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> המלומדים ברזילי, צוקרמן וקדם קאופמן בחנו את תיקון 101 וקבעו ש </span> <strong> 'דירת מעטפת' אם כן אינה 'דירת מגורים' אלא 'דירה במצב מעטפת'. קרי, דירה ללא גימור ועבודות פנים, היעדרות כלים סניטריים וברזים, ריצוף, דלתות פנים, מטבח וכיוצא באלו. למעשה מדובר בדירה שאינה ראויה למגורים. מי שבוחר ב'דירת מעטפת' הוא רוכש שרוצה לבצע שינוי מהותי יותר ומעוניין להשקיע בדירה... לאור המחלוקות הרבות סביב הנושא, תוקן במסגרת חוק ההסדרים סעיף 9 לחוק... נקבע בו שהתיקון יכנס לתוקפו רק ב-1.1.2024 על מנת לאפשר לרוכשי דירות מספיק זמן להתכונן למהלך...." </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> מן הכלל אל הפרט </strong> </p> <p> <span> בית המשפט מגיעה למסקנה שהנישום רכש זכות אחרת במקרקעין שאינה דירת מגורים מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <strong> א. </strong> <strong>     </strong> <span> <span> מהסכם המכר והמפרט הטכני שצורף להסכם עולה כי הצדדים להסכם ראו בנכס הנמכר "דירת מעטפת" </span> </span> </p> <p> <span> <span>       וכי ובאחריות הרוכש לבצע בעצמו, באחריותו ועל חשבונו את מלוא העבודות הנדרשות בדירת המעטפת </span> </span> </p> <p> <strong>   עד להשלמת בנייתה לרמת גמר מלא לצורך מגורים..." </strong> </p> <p> <strong> ב. </strong> <strong>   ה </strong> <span> נישום הגיש בקשה לעיריית תל-אביב שעניינה קבלת הנחה בארנונה מהנימוק ש </span> <strong> "הדירה נקנתה ברמת </strong> </p> <p> <strong>   מעטפת ונדרש להשלימה לרמת דירת מגורים שניתן להתגורר בה, נכון למועד זה טרם הסתיימו </strong> </p> <p> <strong>   העבודות בדירה </strong> <span> . </span> </p> <p> <span> <span> ג.   הדירה במועד מסירתה כללה </span> </span> <strong> תקרת מבטון חשוף </strong> <span> <span> המורכב מבלוקים של איטונג, ללא טיח, הכולל חציבה </span> </span> </p> <p> <span> <span>       בתקרה כהכנה להנחת כבלי חשמל לתאורה. בית המשפט קבע שלא ניתן לטעון שעסקינן </span> </span> <strong> בבטון דקורטיבי </strong> </p> <p> <strong>   היות והוא חשוף לחלוטין בלי טיח. </strong> </p> <p> <span> <span> ד.   הדירה הייתה מרוצפת בריצוף גרניט פורצלן בגובה 3 - </span> </span> <strong> כהכנה לריצוף עתידי </strong> <span> <span> ולא ריצוף סופי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ה.   הדירה, במועד מסירתה, הייתה ללא </span> </span> <strong>  פאנלים </strong> <span> <span> וללא מטבח והקבלן לא התחייב להתקין את המטבח ולתת </span> </span> </p> <p> <span>        זיכוי במידה ורוכש הדירה ירצה לשדרג את המטבח.  </span> </p> <p> <span> <span> ו.    </span> </span> <strong> קירות הדירה לא היו מטויחים </strong> </p> <p> <span> <span> ז.    </span> </span> <strong> רק חלק מהמחיצות </strong> <span> פנים הותקנו בדירה. </span> </p> <p> <span> <span> ח.    </span> </span> <strong> בעת קבלת הדירה לא הייתה מקלחת ולא היה חשמל קבוע ולא היה מונה חשמל אלא הקבלן עבד </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> עם </strong> </p> <p> <strong>   חשמל זמני. </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד שעסיקנן בדירה אשר בנייתה טרם הסתיימה במועד מכירתה ובמועד מסירתה, ואין של המוכר לסיים את בנייתה. </span> </p> </div> Thu, 06 Nov 2025 11:24:24 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-poste51ed084 מיסוי מקרקעין thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/49 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> חישוב כפל פטור לפי סעיף 49ז' </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בפס"ד ע"א 178/87 בטאט נידון מקרה של נישום שרכש מגרש ועליו מבנה בן קומה שבו התגוררה דיירת מוגנת אשר התפנתה ולאחר מכן נעשה שימוש במבנה לצורך חברה שבבעלות הנישום ולבסוף נמכר הנכס במקביל לבקשת פטור לפי סעיף 49 כנוסחו אז. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> דיון </span> </span> </p> <p> <span> <span> ההגדרה דירת מגורים בסעיף 1 קובעת כדלקמן: </span> </span> </p> <p> <span> "דירת מגורים" ‑ דירה או חלק מדירה שבנייתה נסתיימה והיא בבעלותו או בחכירתו של יחיד, ומשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפי טיבה..." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> צא ולמד שאין צורך לגור בדירה כדי שזו תיחשב כמקום מגורים וכדי לזכות בפטור ממס שבח. </span> </span> </p> <p> <span> בע"א 668/82 פד"י ל"ט(2) 385 קבע בית משפט זה כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> "היעוד (למגורים) מהווה, אם כן תחליף לשימוש בפועל (למגורים) </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> מבחינת ההגדרה. אולם מהו המבחן לייעוד זה? האם כוונת הבעלים היא </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> הקובעת, קרי ‑ המבחן הסובייקטיבי, או שמא קיומו של פוטנציאל </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> ממשי לשמש למגורים, קרי ‑ המבחן האובייקטיבי? המחוקק נקט לשון </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> ברורה, ממנה עולה, כי העדיף את המבחן האובייקטיבי....דהיינו, מבחינת המבנה ומבחינת המצאותם של מתקנים </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> המצויים בדרך כלל בדירות מגורים והחיוניים לשם שימוש רגיל וסביר </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> של הדיירים, כגון מתקני חשמל ומים, שירותים, מטבח וכיוצא </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> באלה..." </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד שהעובדה שהנישום לא גר בדירה אינה משנה לצורך סיווג כדירת מגורים בחוק, זאת ועוד דירה שמשמשת לבית עסק או למשרד, אשר נותרו בה מתקנים חיוניים לא תשנה את טיבה גם אם אין בעליה מייעד לה שימוש לצורך מגורים, שינוי אופייה של הדירה יכול להיעשות רק בהריסת השירותים או המטבח, כך שהדירה לא תהא ראויה למגורים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> בית המשפט </strong> <span> <span> מוסיף וקובע שהבלאי הטבעי חמור אמנם אך אין הוא מגיע לדרגת התפוררות כה חמורה עד כי זו גרמה תוך שנתיים לשינוי איכותי בסווגו של המבנה ובלשון בית המשפט </span> </span> <strong> "לא ההתבלות החיצונית של הנכס היא הרלואנטית, כי אם קיומם של האלמנטים הפיסיים ההופכים מבנה לבית מגורים </strong> <span> <span> ." </span> </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> חישוב לפי סעיף 49ז לחוק </strong> </p> <p> <strong> הממכר מהווה דירת מגורים שזכאית לפטור לפי הוראות סעיף 49ז לחוק מיסוי מקרקעין </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> א.   שווי המבנה ‑ יש לקבוע את עלות בנייתו מחדש של מבנה בגודל זהה, ולנכות מסכום זה את הפחת המתאר את מצב המבנה כיום. על פי שיטת חישוב זו מצא השמאי כי שווי המבנה הוא 24,241 $ שהינה מקובלת עלי. </span> </p> <p> <span> ב.    שווי כל הקרקע עליו ניצב המבנה הינו 388,259 = 412,500-24,241 (ההפרש בין סך התמורה לבין שווי המבנה). </span> </p> <p> <span> ג.     שווי שטח הקרקע עליו ניצב המבנה הינו : </span> </p> <p> <span> <span> שטח רצפה קיימת x שווי הקרקע </span> </span> </p> <p> <span> סה"כ השטח המותר להיבנות בניצול אחוזי הבניה עד תומם </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעניינו, השטח בנוי הינו 18.55% מסה"כ השטח המותר לבניה. שיעור זה יש להכפיל בשווי הקרקע כאמור בסעיף ב' שלעיל והתוצאה, שהינה 72,035 $, מהווה את שווי הקרקע עליו ניצב הקרקע. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סה"כ ערכם של שני המרכיבים, המבנה והקרקע המיוחסת לו הוא: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 96,266 = 24,241 + 72,025 </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לפי סעיף 49ז, כפל סכום זה הוא 192,532 דולר שהינו פטור ממס שבח ויתרת שווי המכירה בסך 219,968 יחויבו במס שבח. </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Thu, 06 Nov 2025 11:13:27 GMT https://www.baruchkachlon.com/49 מיסוי מקרקעין thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post85a4fee7 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בע"א 2670/19 נידונו שישה נישומים נגד מסמ"ק לגבי השאלה. האם סיחור אופציה במקרקעין, ע"י יזם לקבוצת רכישה, מהווה מכירה שמקימה חבות בתשלום מס שבח ומס רכישה? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> רקע עובדתי </strong> </p> <p> <span> <span> א.  כל הנישומים הינם יזמים שרכשו, מבעל המקרקעין, אופציה לרכישת המקרקעין בתמורה לסכום נקוב </span> </span> </p> <p> <span> <span>       בתוך פרק זמן. אין חולק כי בעת מתן אופציית הרכישה ליזמים על ידי בעלי הקרקע הם עמדו בכל שבע </span> </span> </p> <p> <span>       הדרישות שנקבעו בחוק מיסוי מקרקעין להגדרת אופציה ייחודית במקרקעין. </span> </p> <p> <span> <span> ב.   על פי תנאי האופציה, היזמים היו רשאים לסחר את האופציה, ובכלל זה למכור חלקים ממנה לרוכשים </span> </span> </p> <p> <span> <span>        שונים, ובלבד שהאופציה תמומש במלואה, דהיינו שהמקרקעין ירכשו בכללותם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ג.    מטרת סיחור האופציה בחלקים הייתה למכור את הקרקע למספר רוכשים במטרה להגדיל את הסחירות </span> </span> </p> <p> <span> <span>        של המקרקעין, ואת התמורה המשתלמת בעבורם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ד.    היזמים מכרו את האופציה ליחידי קבוצות רכישה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ה.    רוכשי האופציה נטלו על עצמם התחייבויות שונות כלפי היזמים, שמטרתן להבטיח שאופציית הרכישה </span> </span> </p> <p> <span> <span>         תמומש בכללותה וזאת בכדי למנוע מצב של קריסת העסקה בעקבות נסיגה של חלק מהרוכשים בעיתוי </span> </span> </p> <p> <span>        שאיננו מאפשר לאתר רוכשים חלופיים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> עמדת מסמ"ק הינה שלאור התחייבויות המימוש הכלולות בעסקאות הסיחור, אין להתייחס אל העסקה בכללותה כמכירה של אופציה ייחודית במקרקעין, היות שבמשקפי הרוכשים לא קיימת אפשרות של נסיגה מהרכישה. ועדות הערר קבעו, פה אחד, שעסקאות הסיחור אינן פוגעות בזכות ליהנות מהסדר הפטור. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> בית המשפט קבע שעסקת הסיחור פטורה ממס מהסיבות הבאות: </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א.  עסקאות הסיחור אינן מהוות מימוש של אופציות הרכישה כלפי בעל הקרקע - לא מימוש על ידי היזמים </span> </span> </p> <p> <span> <span>       ולא מימוש על ידי הרוכשים - שכן הן אינן מביאות להתגבשות עסקה למכירת המקרקעין. למותר לציין </span> </span> </p> <p> <span>       שהגבלת חופש הפעולה של הרוכשים אינה עולה לכדי מימוש של האופציה . </span> </p> <p> <span> <span> ב.   תפקידם של היזמים מתמצה בהענקת שירות סחירות של המקרקעין ביחס למקרקעין ולכן אין הוא מגיע </span> </span> </p> <p> <span> <span>        לכדי ביצוע עסקה במקרקעין. במילים אחרות, היזמים מאפשרים לפרוס את המקרקעין לפרוסות </span> </span> </p> <p> <span> <span>        הנמכרות לרוכשים שונים, ולא למכור אותה כיחידה אחת לרוכש אחד. שירות זה לא הופך את היזמים </span> </span> </p> <p> <span>        לבעלי זכויות במקרקעין. </span> </p> <p> <span> <span> ג.     הסדר הפטור נועד "להקל ולשחרר את הפוטנציאל היזמי" הגלום במקרקעין. עסקאות הסיחור בהן </span> </span> </p> <p> <span> <span>         עסקינן, הן דוגמה מובהקת לסוג העסקאות אותו ביקש המחוקק לעודד באמצעות יצירת המכשיר </span> </span> </p> <p> <span>         החקיקתי האמור. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף באוביטר ש" </span> <strong> איננו מביעים כל עמדה ביחס למצבים בהם מעורבותם של היזמים חורגת מהמסגרת האמורה </strong> <span> <span> ." </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Sun, 31 Aug 2025 12:15:54 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post85a4fee7 מיסוי מקרקעין,מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/9-1-2-1 דירה יחידה לצורכי קבלת הקלה במס, אינה כוללת גם דירה חלופית בסעיף קבוצת הרכישה (סעיף 9(ג1ג)(2)(ב1) לחוק) <div data-rss-type="text"> <p> <span> דירה יחידה לצורכי קבלת הקלה במס, אינה כוללת דירה חלופית (סעיף 9(ג1ג)(2)(ב1) לחוק) </span> </p> <p> <strong> רקע עובדתי </strong> </p> <p> <span> 1.     הנישומים היו בעלים של דירת מגורים ברחוב דוסטרובסקי בירושלים (להלן: " </span> <strong> הדירה הראשונה </strong> <span> <span> "). </span> </span> </p> <p> <span> 2.     ביום 23.4.2013 רכשו העוררים זכות לדירת מגורים בקבוצת רכישה (להלן: " </span> <strong> הזכות בקבוצת הרכישה </strong> <span> "). </span> </p> <p> <span> 3.     ביום 27.5.2018 מכרו העוררים את הדירה הראשונה. למחרת, ביום 28.5.2018 רכשו העוררים דירת מגורים ברחוב אלדד 6 בירושלים, היא הדירה במוקד הערר, תמורת סך של 4,860,000 ש"ח (להלן: " </span> <strong> הדירה השלישית </strong> <span> "). </span> </p> <p> <span> <span> 4.     בעת רכישת הדירה השלישית, הייתה בבעלות העוררים דירה נוספת, היא הזכות בקבוצת הרכישה. משכך, שילמו העוררים מס רכישה בהתאם למדרגות מס רכישה החלות על בעלי דירה נוספת. </span> </span> </p> <p> <span> 5.     ביום 25.6.2018 נכנס לתוקף תיקון מספר 93 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: " </span> <strong> התיקון </strong> <span> ") אשר אפשר לבעלי זכויות שרכשו זכות לדירת מגורים בקבוצת רכישה אשר בנייתה התעכבה, לרכוש דירה אחרת במדרגות מס של דירה יחידה, זאת כאשר עת רכשו את הדירה בקבוצת הרכישה, הייתה זו דירתם היחידה ובהתקיים תנאים נוספים. </span> </p> <p> <span> <span> 6.     ביום 15.8.2018 פנו הנישומים בבקשה לתיקון השומה במסגרתה טענו כי יש לראות את רכישת הדירה השלישית כדירה יחידה לצורך שומת המס, נוכח העיכובים בהתקדמות הפרויקט של קבוצת הרכישה בה רכשו זכות, ונוכח מכירת הדירה הראשונה. </span> </span> </p> <p> <span> 7.     בעקבות פניית העוררים, ביום 1.1.2019 התקבלה החלטת המשיב בעניינם לפיה שומת המס של העוררים עבור הדירה השלישית תוקפא, וכי השומה תשונה לדירה יחידה לאחר מכירת הדירה שנרכשה בקבוצת הרכישה בתקופה שצוינה בסעיף 2(ב) לתיקון מספר 93 לחוק. </span> </p> <p> <span> <span> 8.     ביום 17.1.2019 התקבל פסק דין לטובת העוררים, בתיק ו"ע 27213-02-19 </span> </span> <strong> מלכיאור נ' מנהל מיסוי מקרקעין מחוז תל אביב </strong> <span> <span> (17.1.2019) (להלן: " </span> </span> <strong> פסק הדין מיום 17.1.2019 </strong> <span> <span> ", אשר עסק בהקלת מס רכישה עבור הדירה בקבוצת הרכישה שרכשו העוררים. שם נקבע, כי בנסיבות העניין ובהתאם לסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק, יש לראות בדירה בקבוצת הרכישה כדירה חלופית לדירה הראשונה ולסווגה כדירה יחידה לצורך חישוב שומת מס הרכישה. בהתאם, לאחר תום בניית הדירה בקבוצת הרכישה התחייבו העוררים למכור את דירתם הראשונה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> 9.     עם יישום פסק הדין מיום 17.1.2019, התברר למשיב כי נעשתה טעות בהחלטתו הראשונה מיום 1.1.2019. בהתאם לכך, ביום 3.3.2021 תיקן המשיב את ההחלטה שניתנה בבקשה לתיקון שומה שהגישו העוררים ונקבע כי העוררים אינם זכאים להקלה במס הרכישה ברכישת הדירה השלישית משום שבעת רכישת הזכות בקבוצת הרכישה, הייתה בבעלותם דירת מגורים, היא הדירה הראשונה, ולכן התיקון לחוק לא חל בעניינם. </span> </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> תשתית נורמטיבית </strong> </p> <p> <span> סעיף 9(א) לחוק קובע כי " </span> <strong> במכירת זכות במקרקעין יהא הרוכש חייב במס רכישת מקרקעין </strong> <span> <span> ". </span> </span> </p> <p> <span> סעיף 9(ג1ג)(2) לחוק מפרט רשימת חלופות בהן תינתן הקלה במס בעת רכישת דירת מגורים כדלקמן: </span> </p> <p> <span> א.    כאשר הדירה שנרכשה היא הדירה היחידה של הרוכש. </span> </p> <p> <span> ב.     כאשר בנוסף לדירה שנרכשה, לרוכש יש דירת מגורים אחרת שקדמה לרכישה זו, והדירה הקודמת הייתה דירתו היחידה של הרוכש עד למועד רכישת הדירה החדשה, והיא נמכרה תוך 24 חודשים (תוקן ל 18 חודשים בתיקון 102 לחוק) לאחר רכישת הדירה החדשה - כך שנותר הרוכש עם הדירה החדשה. </span> </p> <p> <span> ג.     כאשר הרוכש רוכש דירה חדשה מקבלן, ויש לו דירה אחרת שקדמה לרכישה זו, שנמכרה תוך 12 חודשים ממועד המסירה הקבוע בהסכם המכר עם הקבלן. אם חל עיכוב במסירה מהקבלן, מנסיבות שאינן בשליטת הרוכש, מניין 12 החודשים יחול ממועד המסירה בפועל. </span> </p> <p> <strong> תיקון החוק בעת רכישת דירה בקבוצת רכישה </strong> </p> <p> <span> במסגרת תיקון מספר 93 לחוק בשנת 2018, נוסף סעיף קטן (ב1) שהגדיר חלופה נוספת לקבלת הקלת מס רכישה, וזו לשונו: </span> </p> <p> <strong> "(ב1) (1)   רכש את הדירה בחלוף אחת התקופות המפורטות להלן לאחר שרכש דירת מגורים אחרת במסגרת קבוצת רכישה (בפסקת משנה זו - הדירה בקבוצת הרכישה), ובעת שרכש את הדירה בקבוצת הרכישה היתה היא דירתו היחידה: </strong> </p> <p> <strong> (א) ארבע שנים ממועד רכישת הדירה בקבוצת הרכישה - אם בנייתה של הדירה בקבוצת הרכישה לא החלה בתוך אותה תקופה, או אם שוכנע המנהל כי חל באותה תקופה עיכוב מהותי אחר בהשלמת בנייתה של הדירה בקבוצת הרכישה; </strong> </p> <p> <strong> (ב) 6.5 שנים ממועד רכישת הדירה בקבוצת הרכישה - אם החזקה בדירה בקבוצת הרכישה לא נמסרה בפועל לידי הרוכש באותה תקופה; </strong> </p> <p> <strong> (2)        הוראות פסקת משנה (1) יחולו בהתקיים כל אלה: </strong> </p> <p> <strong> (א) העיכוב בהתחלת הבנייה או בהשלמתה, לפי העניין, חל בנסיבות שאינן בשליטתו של הרוכש ולא היו ידועות במועד רכישת הדירה בקבוצת הרכישה; </strong> </p> <p> <strong> (ב) הרוכש מכר את הדירה בקבוצת הרכישה בתוך 18 חודשים ממועד השלמת בנייתה; </strong> </p> <p> <strong> (ג) אלמלא רכש את הדירה בקבוצת הרכישה, היתה הדירה דירתו היחידה; </strong> </p> <p> <span> <span> צא ולמד שהסעיף חל במקרה </span> </span> <strong> ש </strong> <span> <span> נישום רכש דירה </span> </span> <strong> ראשונה יחידה בקבוצת רכישה </strong> <span> <span> , אשר </span> </span> <strong> בחלוף </strong> <span> <span> המועדים הקבועים בסעיף לא הושלמה בנייתה ולכן רכש דירה אחרת. לפי הסעיף, הרוכש יהיה זכאי להקלת מס רכישה בגין "דירה יחידה", בחלוף 4 או 6.5 שנים ממועד רכישת הדירה בתנאים הבאים: </span> </span> </p> <p> <span> א.    כאשר העיכוב בבניה חל בנסיבות שאינן בשליטת הרוכש ולא היו ידועות לו עת רכש את הדירה בקבוצת הרכישה. </span> </p> <p> <span> ב.     הרוכש מכר את הדירה בקבוצת הרכישה תוך 18 חודשים ממועד השלמת בנייתה. </span> </p> <p> <span> ג.     אלמלא רכש את הדירה בקבוצת הרכישה, הייתה הדירה האחרת דירתו היחידה. </span> </p> <p> <span> מטרתו של הסעיף הינו מתן מענה לתא משפחתי החסר כל דירה שרכש דירה במסגרת קבוצת רכישה וניסיון זה לא צלח מסיבות שונות ולפיכך נדרש התא המשפחתי לדירה חלופית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> תיקון השומה </strong> </p> <p> <span> סעיף 85(3) לחוק מיסוי מקרקעין מסמיך את המנהל לתקן שומה, בין ביוזמתו ובין ביוזמת הנישום, בתוך ארבע שנים, אם " </span> <strong> נתגלתה טעות בשומה </strong> <span> <span> ". מטרת הסעיף היא לגבות מס אמת, ותיקון השומה נערך משום שהשומה טרם התיקון נערכה באופן שגוי. בתי המשפט קבעו כי הן טעות משפטית והן טעות עובדתית יהוו עילה לפתיחת שומה, אך לא הלכה חדשה שניתנה על ידי בית המשפט אשר לא הייתה תקפה במועד עשיית השומה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> דיון </strong> </p> <p> <strong> האם העוררים זכאים להקלה במס רכישה? </strong> </p> <p> <span> הנישומים טוענים שהמונח "דירה יחידה" כוללת בתוכה גם "דירה חלופית". דהיינו, שההטבה בסעיף קבוצת הרכישה תינתן למי ש </span> <strong> בעת שרכש את הדירה החלופית, הייתה לו הזכות בקבוצת הרכישה ולא דירה נוספת </strong> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מציין שאין לחוקי המס כללי פרשנות אחרים והם יפורשו בהתאם לתורת הפרשנות התכליתית המקובלת בכל ענפי המשפט. הליך הפרשנות הוא דו-שלבי כדלקמן: </span> </span> </p> <p> <span> א.   יש לאתר תחילה את כל המשמעויות שלשון הטקסט יכולה ליצור, קרי אלה שיש להן נקודת אחיזה - ולוּ מינימאלית - בלשון החקיקה. </span> </p> <p> <span> ב.    יש לאתר את תכליותיו של דבר-החקיקה שפרשנותו מונחת לפנינו ולבחור מבין כל האפשרויות הפרשניות שאותרו את הפרשנות אשר מגשימה תכליות אלה באופן המיטבי ביותר. </span> </p> <p> <span> <span> בעניינו, ישנו הסדר שלם, לגבי רכישת דירת מגורים במסגרת קבוצת רכישה, המגשים את תכליתו ביחס להקלה במס רכישה לרוכש שלא הייתה בבעלותו דירת מגורים, </span> </span> <strong> הן לפי לשון החוק והן לפי תכלית החוק </strong> <span> <span> ואין לעורר שאלת פרשנית מקום שהדברים ברורים. הסעיף לא מזכיר "דירה חלופית" ולכן בעת רכישת הדירה השלישית הנישומים לא עמדו בגדר תנאי סעיף 9(ג1ג)(2)(ב) שלפי לשנו רק רוכש אשר עובר לרכישת הדירה החדשה, החזיק בדירה </span> </span> <strong> אחת בלבד </strong> <span> , יהיה זכאי להקלות המפורטות בסעיף, בכפוף לעמידתו ביתר תנאי הסעיף. </span> </p> <p> <span> בדברי ההסבר לחוק הובהרה כוונת המחוקק באופן חד משמעי, כי הסעיף נוגע לרוכש אשר " </span> <strong> בעת רכישת כל אחת משתי הדירות לא הייתה ברשותו של אותו רוכש דירה נוספת, פרט לדירה שהוא רכש במסגרת קבוצת הרכישה </strong> <span> <span> ". משמעות הדבר, היא </span> </span> <strong> שאין מקום לפרשנות העוררים </strong> <span> <span> לפיה במקום בו לתא המשפחתי קיימת דירה ראשונה ונרכשת דירה נוספת בקבוצת רכישה - זו תחשב לדירה חלופית לאחר שתמכר הדירה הראשונה, ואזי תחשב לדירה יחידה על מנת לזכות בקבלת הקלה במס בעת רכישת הדירה השלישית. </span> </span> </p> <p> <strong> סיכום </strong> </p> <p> <span> בית המשפט דחה את עמדת הנישומים וקבע שמס הרכישה בגין הדירה השלישית יהיה מס רכישה של דירה שאינה יחידה. </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Sun, 31 Aug 2025 12:06:44 GMT https://www.baruchkachlon.com/9-1-2-1 מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/101-6 <div data-rss-type="text"> <p> <span>  הנכס נמכר בטרם סיום הבנייה כ"מעטפת", שנדרש להשלימה לרמת דירת מגורים על מנת להתגורר בה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בפס"ד חן קרסני נידון נישום שרכש דירה מגורים ברמת מעטפת וביקש לשלם מס רכישה של דירת מגורים יחדה. מסמ"ק החליט שלא לקבל את הצהרת הנישום ולחייבו במס רכישה בגין "זכות אחרת במקרקעין" שאינה "דירת מגורים" כלומר 6%. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> המסגרת הנורמטיבית </strong> </p> <p> <strong> חוק מיסוי מקרקעין </strong> </p> <p> <span> סעיף 9(ג) לחוק, עובר לתיקון 101 הרלוונטי לעניינינו, קובע כדלקמן: </span> </p> <p> <strong> "... במכירת זכות במקרקעין שהם בנין או חלק ממנו, שהוא דירת מגורים... </strong> </p> <p> <strong> בסעיף קטן זה: </strong> </p> <p> <strong> "בנין" - בנין שאינו ארעי... ובבנין שבנייתו טרם הסתיימה, למעט בנין שאין לגביו התחייבות של המוכר לסיים את בנייתו... </strong> </p> <p> <strong> "דירת מגורים" - כל אחת מאלה: </strong> </p> <p> <strong> (1) </strong> <strong>     </strong> <strong> דירה המשמשת או המיועדת לשמש למגורים, ובדירה שבנייתה טרם הסתיימה, למעט דירה שאין עימה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה. </strong> </p> <p> <strong> (2) </strong> <strong>     </strong> <strong> ..... </strong> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בתיקון מס' 101 לחוק שחוקק בשנת 2023, במסגרת חוק ההסדרים הוספה להגדרת "דירת מגורים", לעניין החבות במס הרכישה, פסקה (3) כדלקמן: </span> </p> <p> <strong> "(ד)   דירת מעטפת המיועדת לשמש למגורים, לרבות דירה שבניית קירותיה החיצוניים טרם הסתיימה, שאין עימה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבנייה ובלבד שהסתיימה בנייתם של הקירות החיצוניים של הדירה". </strong> </p> <p> <span> תחולת תיקון מס' 101 לחוק, לגבי החלת מס רכישה על "דירת מעטפת" כעל "דירת מגורים", ביום 1.1.2024 ואילך. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: </span> </p> <p> <strong> "... אין הצדקה לכך שרוכשים של דירות מעטפת ייהנו מיתרון המיסוי ויתחמקו מתשלום שיעור מס הרכישה המוטל על דירת מגורים. באותו האופן אין הצדקה לכך שאלה שרוכשים דירת מעטפת, שהיא דירתם הראשונה, לא ייהנו משיעורי מס הרכישה הנמוכים יותר, המוטלים על מי שרוכש דירה ראשונה...". </strong> </p> <p> <span> בעניינינו, תיקון מס' 101 לא חל היות ורכישת הדירה הייתה בשנת 2021 לפני תחולת התיקון לגבי "דירת מעטפת". </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> הפסיקה </strong> </p> <p> <span> <span> בפס"ד בענין </span> </span> <strong> נירה מעין ואח' </strong> <span> <span> מדובר היה על רכישת דירת יוקרה מקבלן שהתחייב להתקין בדירה את כל האביזרים והמתקנים הנחוצים לדירת מגורים, אלא שמאוחר יותר ביקשו העוררים לקבל זיכוי כספי מהקבלן תוך שהקבלן דרש והתרה בהם לסיים את עבודות הפנים בדירה. העוררים ביצעו בדירה שיפוץ מינימלי והכרחי (אשר סולק ע"י המוכר) כדי ליהנות מהפטור ממס השבח במכירת הדירה. בית המשפט העליון קבע שעסקינן בדירת מגורים היות והשיפוץ הינו עסקה לגיטימית </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף ומציין שבפס"ד לנגר נקבע ש </span> <strong> ""לשון החוק ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים, רק מקום בו ניתנה התחייבות של המוכר, היא לא של הקונה לסיים את הבנייה יראו את הדירה כדירת מגורים לצורך מס רכישה...". </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> דעת מלומדים </strong> </p> <p> <span> <span> המלומדת ירדנה סרוסי קובעת בספרה (לפני תיקון 101 לחוק) שכאשר אין התחייבות מצד המוכר להשלים את הבנייה. </span> </span> <strong> כגון: שאדם רוכש "שלד" של "דירת מגורים" </strong> <span> <span> ומתחייב בעצמו לסיים את הבנייה, הנכס הנרכש לא ייחשב "דירת מגורים" לעניין ההקלה במס רכישה" </span> </span> </p> <p> <span> המלומדים ברזילי, צוקרמן וקדם קאופמן בחנו את תיקון 101 וקבעו ש </span> <strong> "דירת מעטפת אינה 'דירת מגורים' אלא 'דירה במצב מעטפת'. קרי, דירה ללא גימור ועבודות פנים, היעדרות כלים סניטריים וברזים, ריצוף, דלתות פנים, מטבח וכיוצא באלו. למעשה מדובר בדירה שאינה ראויה למגורים. מי שבוחר ב'דירת מעטפת' הוא רוכש שרוצה לבצע שינוי מהותי יותר ומעוניין להשקיע בדירה..." </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> מן הכלל אל הפרט </strong> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע לתובנה שאין מדובר בדירת מוגרים מהנימוקים הבאים: </span> </p> <p> <span> א.    במועד מסירת הדירה "בנייתה טרם הסתיימה" ואין התחייבות המוכר להשלימה </span> </p> <p> <strong> ב. </strong> <strong>       </strong> <span> <span> הצדדים להסכם ראו בדירה דירה מעטפת וכי ובאחריות הרוכש לבצע בעצמו, באחריותו ועל </span> </span> </p> <p> <span> <span>         חשבונו את מלוא העבודות הנדרשות בדירת המעטפת </span> </span> <strong> עד להשלמת בנייתה לרמת גמר מלא </strong> </p> <p> <strong>   לצורך מגורים. </strong> </p> <p> <span> <span> ג.     לפי המפרט הטכני של הדירה תקרת הדירה אינה צבועה וכוללת בטון חשוף וללא חלוקה </span> </span> </p> <p> <span> <span>         לחדרים (למעט חדר ממ"ד), ללא דלתות פנים, ללא מטבח, ריצוף בסיסיו וללא כלים סניטריים </span> </span> </p> <p> <span>         וללא תאורה. </span> </p> <p> <span> <span> ד.     בתאריך 19.11.2021 הגיש הנישום בקשה לעיריית תל-אביב שעניינה קבלת הנחה בארנונה </span> </span> </p> <p> <span>         מהנימוק ש </span> <strong> "הדירה נקנתה ברמת מעטפת ונדרש להשלימה לרמת דירת מגורים שניתן </strong> </p> <p> <strong>   להתגורר בה, נכון למועד זה טרם הסתיימו העבודות בדירה </strong> <span> " </span> </p> <p> <span> <span> ה.    </span> </span> <strong> קירות הדירה לא היו מטויחים: </strong> <span> <span>   גם לטענת העורר חלק מהקירות לא היה מטויח. בחקירה </span> </span> </p> <p> <span>         הנגדית של העד מטעם המשיב עונה העד: </span> </p> <p> <span> ו.      </span> <strong> חלוקה פנימית של הדירה </strong> <span> <span> : גם לטענת העורר לא כל מחיצות הפנים הותקנו בדירה אלא חלקם </span> </span> </p> <p> <span> <span>         בדירה אלא חלקם. </span> </span> <strong>            </strong> </p> <p> <span> ז.      </span> <strong> העדר חיבור קבוע לחשמל ומים: </strong> <span> <span> ראו עמוד 58, שורה 6 עד שורה 8, עדות אביו של העורר: </span> </span> <strong> "... </strong> </p> <p> <strong>   בשלב קבלת הדירה ...החשמל עדיין לא חובר כי לא היה מונה והקבלן עבד </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> עם חשמל </strong> </p> <p> <strong>   זמני..." </strong> <span> .      </span> </p> <p> <span> ח.    </span> <strong> העדר מקלחת </strong> </p> <p> <span> (ט  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 31 Aug 2025 08:05:36 GMT https://www.baruchkachlon.com/101-6 מיסוי מקרקעין,מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postac517184 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> בפס"ד ס.ב ניהול מקרקעין בע"מ </strong> <span> נידון מקרה של חברה שזכתה יחד עם קבוצה במכרז שנערך על ידי רמ"י למכירת זכויות חכירה. חלקה היחסי של הנישומה הינו 0.5% שמווה שלוש דירות מגורים. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> רקע עובדתי </strong> </p> <p> <span> <span> א. על פי מערכת ההסכמים שנחתמו עובר למכרז ובעקבותיו, לעוררת זכות לקבל </span> </span> <strong> שלוש דירות </strong> <strong> מסוימות </strong> <span> <span> , </span> </span> </p> <p> <span>      כאשר לגבי כל דירה הוגדרו, בין היתר, השטח, הקומה והכיוון. </span> </p> <p> <span> <span> ב. בעת הזכייה במכרז לא כל היחידות המתוכננות בפרויקט שווקו, כך שמספר הרוכשים באותה עת היה נמוך </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ממספר היחידות האמורות להיבנות. הזכויות באותן יחידות בלתי משווקות יכונו להלן </span> </span> <strong> "הזכויות הנוספות" </strong> <span> .   </span> </p> <p> <span> <span> ג.  הפרויקט, נקלע עד מהרה לקשיים, הגורם המארגן המקורי הוצא מן הפרויקט, והיתר בנייה לפרויקט ניתן </span> </span> </p> <p> <span> <span>      רק בשנת 2021, כחמש שנים לאחר הזכייה במכרז . </span> </span> </p> <p> <span> <span> ד.  כיום הפרויקט מקודם על ידי קבוצת ב.ס.ר ונבנה על ידי חברת אלקטרה בנייה . </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מסמ"ק טען שעסקינן בקבוצת רכישה כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין וחייב במס רכישה, כדירה גמורה, את רכישת הדירות ע"י הנישומה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> רקע נורמטיבי </strong> </p> <p> <span> <span> המונח "קבוצת רכישה "מוגדר בסעיף 1 לחוק כלהלן: </span> </span> </p> <p> <strong>  "... קבוצת רוכשים המתארגנת לרכישת זכות במקרקעין ולבנייה על הקרקע של נכס שהוא אחד המפורטים להלן, באמצעות גורם מארגן ,ובלבד שהרוכשים בקבוצה מחויבים למסגרת חוזית... </strong> </p> <p> <strong> לעניין הגדרה זו –  </strong> </p> <p> <strong> 'גורם מארגן '– מי שפועל בעצמו או באמצעות אחר לארגן קבוצת הרוכשים לצורך הרכישה והבנייה, לרבות הכנת המסגרת החוזית, והכל בתמורה בעבור פעולות הארגון כאמור; </strong> </p> <p> <strong> 'מסגרת חוזית '– מערכת חוזים הקשורים זה בזה שבאמצעותם תפעל הקבוצה לקבלת נכס בנוי ; </strong> </p> <p> <span>  בעניינו, נחתם בין השאר "הסכם שיתוף" בעקבות הזכייה במכרז  שלפיו   </span> <strong> בכוונת הצדדים להקים במשותף ע"ג 'המגרש' את 'הבנינים 'ו'הפרויקט', והכל תוך קיום הוראות 'המכרז' ועמידה בתנאיו ולרבות ביצוע 'המטלות', כהגדרת מונחים אלה להלן". </strong> </p> <p> <span> <span>  בנוסף נחתם "הסכם מארגן קבוצה" שלפיו </span> </span> <strong> המארגן ארגן ומארגן את יחידי המזמין וגיבש אותם לכדי קבוצה ,לצורך הגשת הצעה לרשות מקרקעי ישראל במסגרת מכרז מספר תא/126/2015..., לשם חכירת המקרקעין נשוא המכרז." </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <span> צא ולמד שמתקיימים כל היסודות הדרושים לקיומה של קבוצת רכישה מסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> א. הקבוצה שמתארגנת לרכישת זכות במקרקעין ולבנייה על הקרקע הנרכשת. </span> </p> <p> <span> <span> ב. חברי הקבוצה מחויבים למסגרת חוזית שכולל הסכם שיתוף, הסכם מארגן קבוצה, הסכם ניהול פרויקט, </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ייפויי כוח ליועצים משפטיים, כתב מינוי יועץ מס ,הצעה לתכנון מפורט ורישוי והצעה למתן שירותי ניהול, </span> </span> </p> <p> <span>      תיאום ופיקוח הנדסי. </span> </p> <p> <span> <span> ג.  התארגנות באמצעות גורם מארגן הפועל בתמורה לארגון קבוצת הרוכשים לצורך הרכישה והבנייה, לרבות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הכנת המסגרת החוזית. </span> </span> </p> <h1> <span> <span> סוגיית שווי שלוש הדירות </span> </span> </h1> <p> <span> <span> סעיף 9(ג1ג)(4(ד) קובע ששווי הזכות הנמכרת במכירת זכות במקרקעין לרוכש הנמנה עם קבוצת רכישה יהיה שווי המכירה של הנכס הבנוי שהוא דירה המיועדת לשמש למגורים  ועל פי סעיף 1 לחוק, השווי הינו </span> </span> <strong> הסכום שיש לצפות לו ממכירת אותה זכות על ידי מוכר מרצון לקונה מרצון. </strong> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שאין לחשב מס רכישה לפי שווי ה </span> <strong> עלות </strong> <span> <span> הצפויה של היחידות, היות והחוק מורה שיש לקחת בחשבון את השווי </span> </span> <strong> של דירה המיועדת למגורים ואין רלוונטיות </strong> <span> לעלות הקמת הדירה. המחוקק ביקש להשוות את מצבו של רוכש בקבוצת רכישה לזה של רוכש דירה מקבלן ולכן מס הרכישה יחושב על כשיעור ממחיר הדירה (כמו רוכש דירה "על הנייר") ואין רלוונטיות לעלות הדירה. </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט החיל את הסדר הפשרה שהושגה עם יתר הרוכשים גם על הנישומה, למרות שהנישומה  התעקשה לטעון לשווי נמוך יותר, ואין להעניש אותה על כך. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <h1> <span>  סוגיית רכישת הזכויות הנוספות   </span> </h1> <p> <span> בית המשפט קבע שכל אחד מחברי קבוצת הרכישה המקוריים רכש חלק יחסי ממכלול היחידות הבלתי משווקות – על פי התחייבות הדדית בינם. ולכן עסקינן בדירות, משרדים וחנויות ולא קרקע. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Wed, 12 Mar 2025 13:40:32 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postac517184 מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postcc70307f <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> בפס"ד אבי טולנדו נידון מקרה של נישום שהקים בשנת 2006, יחד עם אחרים, את חברת </span> </span> <strong> נעמה נאות </strong> <span> . ביום 19.3.2014 חתם על הסכם למכירת כלל מניותיו. על פי ההסכם שווי המכירה הינו כ- 70 מיליון דולר ארה"ב, כאשר מסכום זה מופחת "דיבידנד מיוחד" בסך של 25 מיליון דולר ארה"ב, שיחולק לבעלי המניות עובר למכירת המניות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> פ"ש טען שהדיבידנד המיוחד שחולק מהווה חלק מתמורת מכירת המניות שחייב במס רווחי הון, חלף מס על דיבידנד ממפעל מועדף. עוד נטען כי יום מכירת המניות הוא יום חתימת ההסכם (19.3.2014) ושער החליפין לפיו יש לחשב את התמורה שהתקבלה הוא השער היציג של בנק ישראל ביום המכירה. </span> </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> דיון </strong> </p> <p> <strong> האם הדיבידנד הוא חלק מהתמורה בגין המניות </strong> </p> <p> <span> בית המשפט החליט שאין לשנות את סיווג הדיבידנד שחולק מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א. חברת נעמה נאות חילקה דיבידנד על סמך רווחים שנצברו בתקופת האחזקה. כמו כן החלוקה נעשתה </span> </span> </p> <p> <span>      בהתאם לדין ובאופן מסודר. </span> </p> <p> <span> ב.  הדיבידנד חולק לכל בעלי המניות. </span> </p> <p> <span> ג.   הפרדת הדיבידנד מתמורת המכירה מצוינת במפורש בהסכם מכירת המניות. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  אין מניעה משפטית או עובדתית להבדיל בין הרווחים הצבורים שחולקו כדיבידנד ובין שווי המניות </span> </span> </p> <p> <span>       כשלעצמן. </span> </p> <p> <span> <span> ה.  סיווג הדיבידנד כתמורה ששולמה במסגרת עסקת המכר אינו בגדר סיווג שונה, אלא מהווה סיווג מחדש </span> </span> </p> <p> <span>       של העסקה." </span> </p> <p> <span> <span> ו.   הערבות שנתנה הרוכשת לחלוקת הדיבידנד מהווה לכאורה תמורה בעד המניות. ברם, לא הוכח שהחזר </span> </span> </p> <p> <span>       ההלוואה שולם מהכיס של הרוכשת ועסקינן בערבות בעלים בעלמה. </span> </p> <p> <span> <span> ז.   הצדדים להסכם המכר יכולים לקבוע מנגנון מוסכם לקביעת מחיר כולל לחברה על שלל נכסיה, לרבות </span> </span> </p> <p> <span>       הרווחים הראויים לחלוקה, ואלה יופחתו לאחר מכן על מנת להשאיר את שווי המניות "הנקי". </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> עסקה מלאכותית (סיווג מחדש) </strong> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מגיע למסקנה שהדיבידנד חולק אך ורק בעקבות המכירה וכחלק ממנה. כמו כן, לא הוצג טעם מסחרי בחלוקת הדיבידנד. צא ולמד, שחלוקת הדיבידנד נועדה אך להפחית את חבות המס כתוצאה ממכירת המניות. עם זאת, לא מצאתי בכך כל פגם. </span> </span> </p> <p> <span> חלוקת דיבידנד עובר למכירה מהווה " </span> <strong> תכנון מס חיובי, ולמצער ניטרלי, שעולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק. לנישום הזכות לממש את הרווחים שנצברו בחברה בשיעור מס מוטב, ולכך אף נועד סעיף 94ב לפקודה, אשר מתיר מיסוי רווחים ראויים לחלוקה במסגרת מכירת מניות, בשיעור מס של דיבידנד, גם אם הם לא חולקו בפועל. </strong> <span> <span> " </span> </span> </p> <p> <span> סעיף 94ב לפקודה חל ביחס ליחידים שרכשו מניות לפני 1.1.03 ולכן הוא לא בנסיבות דנן (החברה הנמכרת הוקמה בשנת 2006). לדידי בית המשפט, הוראת התחולה הינה עד 1.1.03 היות ולאחר המועד האמור הושוו שיעורי המס שחלים על היחיד, הן בגין רווחי הון והן בגין דיבידנדים. אולם, הוראת הסעיף לא הביאה בחשבון את המקרה דנן (דיבידנד מועדף שחייב בשיעור מס מופחת). </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בעניינו, קובע בית המשפט ש" </span> <strong> במקרים יוצאי הדופן שבהם אין חפיפה בין שיעורי המס החלים על רווחי הון ועל דיבידנדים, דוגמת המקרה דנן, הרי שעל אף שלא ניתן להשתמש ב"פיקציה" המיסויית, אני סבורה כי המהות של יצירת "אדישות מיסויית" בעינה עומדת. אומנם, לא מדובר באדישות מיסויית מלאה, שכן עדיין על המוכר לחלק בפועל את הדיבידנדים עובר למכירה, אולם מצבו יהיה טוב יותר לעומת מי שנאלץ לחלק דיבידנדים באופן תדיר במהלך ניהול עסקיו על מנת ליהנות מהטבת המס שניתנה לו בחוק. בכך יהיה כדי להפחית מהשפעת חוקי המס על התנהלותו העסקית השגרתית של הנישום." </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מבחין את עניינו מפסקי הדין הבאים: </span> </p> <p> <span> <span> א. בפס"ד </span> </span> <strong> פישביין </strong> <span> <span> הרוכשת היא שמימנה את חלוקת הדיבידנד מכיסה, כאשר שיעור הדיבידנד נקבע על ידי </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הצדדים לעסקה ולא על ידי החברה, והוא עלה באופן ניכר על הקבוע בסעיף 94ב לפקודה.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.  בפס"ד </span> </span> <strong> סעדטמנד </strong> <span> <span> הדיבידנדים חולקו מרווחי שערוך שלא חויבו במס חברות בניגוד למודל הדו-שלבי, </span> </span> </p> <p> <span>      ותמורת המניות ששולמה לא שיקפה את שווי המניות ואף לא בקירוב. </span> </p> <p> <span> <span> ג.  בפס"ד </span> </span> <strong> גולן </strong> <span> <span> , הדיבידנד חולק אך ורק לנישומה ולא ליתר בעלי המניות, והחלוקה לא נועדה ליצור הקבלה </span> </span> </p> <p> <span> <span>      לסעיף 94ב לפקודה, אלא דווקא לעקוף אותו. ראוי לציין כי גם באותו מקרה בית המשפט קבע כי חלוקת  </span> </span> </p> <p> <span> <span>      דיבידנד אגב מכירת מניות היא פעולה לגיטימית כשלעצמה: </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> סיכום </strong> </p> <p> <span> <span> כאשר הדיבידנד שמחולק משקף את הרווחים הראויים לחלוקה אין בכך כל פסול. לעומת זאת, כאשר הדיבידנד מחולק ביתר על מנת לכסות על שווי המניות ולהפחית מן המס, מדובר בעסקה מלאכותית ולכן ראוי שאותו חלק ימוסה כרווח הון. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> מועד החיוב במס ושער ההמרה של תמורת המניות </strong> </p> <p> <span> <span> בית המשפט קבע שיום החתימה על הסכם מכירת המניות הוא מועד החיוב במס והמועד לקביעת שער החליפין להמרת תמורת המניות ואין רלוונטיות למועד העברת המניות בפועל ולמועד המרת המט"ח בפועל. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Wed, 12 Mar 2025 13:30:27 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postcc70307f מיסוי שוק ההון,מס הכנסה,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postf055d16a <div data-rss-type="text"> <h3> <strong> מכירת דירת מגורים שמופיע בעירייה במחסן </strong> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בפס"ד ו"ע 52894-03-17 שינל שטיין ואח' נגד מסמ"ק ת"א נידון מקרה של נישום שמכר את זכות הבעלות שהיתה לו בנכס מקרקעין המצוי בקומת הקרקע של בניין מגורים בעיר תל אביב שהוגדר על ידו, בדיווח האישי, כדירת מגורים מזכה כמשמעות מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין. </span> </span> </p> <p> <span> מסמ"ק לא אישר את שיעור המס המוטב על דירת מגורים מזכה היות ולדידו אין עסקינן בדירת מגורים מפאת שהמצב התכנוני המקורי של הנכס הינו מחסן ולא דירת מגורים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> דעת המיעוט </strong> </p> <p> <strong> השופט הרי קירש </strong> <span> <span> פסק ש" </span> </span> <strong> אם השימוש בנכס למגורים איננו מותר על פי דין אזי הוא לא ייחשב דירת מגורים, אף אם מתגוררים בו למעשה ואף אם הותקנו בו מתקנים דרושים. זהו, לדעתי, דין המקרה דנן, וכך גם בכל אותם </strong> <span> מצבים </span> <strong> , היפותטיים ואף אמתיים, של מגורים ברפתות, לולים, חנויות, מבני תעשייה וכו' (כל עוד לא אושר השימוש החורג כדין)... פי המבחן המוצע, זהותו הבסיסית של נכס שאובה מהדין הכללי (ובפרט מדיני התכנון והבנייה) והיתר הבנייה על פיו נבנה הנכס מהווה עבורו 'תעודת זהות'. מהות או זהות הנכס נקבעת על פי הגדרתו החוקית, אף אם הבעלים או החוכר עשו מאמץ - בניגוד לדין - לשוות לו אופי אחר... גישה זו מגשימה מספר תכליות: היא מקדמת הרמוניה חקיקתית בכך שנכס מקרקעין לא ייחשב 'דירה' לעניין החוק אם כלל לא מותר על פי דין להתגורר בו; היא מקדמת ודאות ויציבות בהבנת החוק ובפרשנותו מפני שלכל נכס יש 'תעודת זהות' תכנונית המספקת מענה ברור לשאלת היות הנכס 'דירה' אם לאו; היא עולה בקנה אחד עם ההסדרים השונים בחוק מיסוי מקרקעין עצמו (רובם הקלות במס) המיוחדים לדירות מגורים כאשר אין כל בסיס לסבור כי המחוקק התכוון למנות בקרב ה'דירות' המוטבות מחסנים, לולים ובתי מלאכה למיניהם רק בשל כך שעברו הסבה בלתי חוקית למגורים. </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כבוד השופט לא מוכן היה לבדוק אם ניתן יהיה לתקן את הרישום בעירייה בעתיד וקבע ש" </span> <strong> זהותו של נכס מקרקעין כדירה נקבעת לפי היתר הבנייה המסויים שניתן בקשר לאותו נכס, ולא לפי השימושים ואחוזי הבנייה האפשריים (באופן כללי) בהתאם לתוכניות בניין העיר החלות על האזור המדובר " </strong> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל, דחה השופט הרי קירש את טענות הנישום. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> דעת רוב </strong> </p> <p> <strong> חבר ועדת הערער רו"ח צבי פרידמן </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> חוק מיסוי מקרקעין נעדר הגדרה למונח דירה. לית מאן דפליג, שכאשר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה והפשוטה שמייחסים לו בני אדם. המשמעות הפשוטה שמייחסים בני אדם למונח "דירה" היא מערכת של חדרים שניתן לגור בה ואין נפקא מינה ל"זהותו" של הנכס מבחינת דיני התכנון והבנייה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>         פרשנותו של השופט הרי קירש שלפיה המונח דירה תיבחן לפי חוקי התכנון והבניה וללא קשר לכלל ש"לא יהא חוטא נשכר", עשויה להוביל לתוצאות לא סבירות ויתכן בלתי רצויות, כגון: נישום שהסב מחסן גדול לדירת מגורים ורכש דירה אחרת שנבנתה לפי חוקי התכנון והבנייה. לפי שיטתו של השופט הרי קירש, הדירה האחרת מהווה דירה יחידה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לפי המבחן המוצע ע"י חברי כב' יו"ר הוועדה, התשובה היא חיובית היות וה"דירה" שהוא מתגורר בה כיום אינה "דירה" כלל (אלא מחסן) ואילו לפי ההגדרה הפשוטה בלשון בני אדם, לראובן יש "דירה" כיום ורכישת הדירה האחרת לא אמורה להיות בגדר "דירה יחידה". תוצאה זו שאין לראות בדירה האחרת כדירה "יחידה" בידי ראובן תואמת את הכלל ש"לא יהיה חוטא נשכר". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> לסיכום, </span> </span> <strong> אין לאמץ את מבחן זהותו של הנכס מדיני התכנון והבנייה כמבחן עצמאי העומד בפני עצמו ואין לעשות זאת ע"י בית המשפט בדרך של פרשנות יצירתית. בית המשפט מוסיף וקובע שיש לבחון את הסוגיה דידן  </strong> <span> לאור הכלל " </span> <strong> שלא יהא חוטא נשכר </strong> <span> <span> ", לפיו אין זה ראוי שמפר חוק ייהנה מפירותיו, ברם יש לדון </span> </span> <strong> בהתאם לנסיבות חומרת העבירה והאינטרס הציבורי </strong> <span> <span> וחזקה על בית המשפט שיידע להפעיל שיקול דעת ראוי ושום שכל בנושא זה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חבר הועדה צבי פרידמן התיר לנישום לתבוע הטבות של דירת מגורים מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> א. הרישום בטאבו וגם הרישום בעירייה הוא של דירת מגורים. </span> </span> </p> <p> <span> ב.  התשריט של בית משותף שבצו הבית המשותף רשום כדירה. </span> </p> <p> <span> ג.  הדירה עברה מספר בעלים לאורך כל השנים והעירייה, באישורה להעברות, לא התנגדה להעברות אלו. </span> </p> <p> <span> ד.  הנישום שרכש את הדירה כ"דירת מגורים". </span> </p> <p> <span> ה.  בהסכם הרכישה של הנישום מתואר הנכס כדירה בת 2 חדרים. </span> </p> <p> <span> <span> ו.   הנישום הצהיר לרשות המיסים על רכישת דירת מגורים ושילם מס רכישה לפי מדרגות המס שחלו </span> </span> </p> <p> <span>      באותה עת ברכישת דירת מגורים. המשיב קיבל הצהרה זו ולא הסתייג ממנה. </span> </p> <p> <span> <span> ז.  הדירה שימשה למגורי אדם במשך עשרות שנים והיו קיימים בו כל אותם המתקנים הדרושים כרגיל </span> </span> </p> <p> <span>      למגורים. </span> </p> <p> <span> ח.  במשך תקופה ארוכה לא היו הנישומים מודעים לייעוד התכנוני המקורי של הנכס. </span> </p> <p> <span> ט.  רק בעת המכירה בשנת 2012 גילה הרוכש הפוטנציאלי שבהיתר הבניה יועד הנכס כגראז'. </span> </p> <p> <span> <span> י.   עם היוודע לנישומים בעיית הייעוד התכנוני המקורי של הנכס, פנו לרשויות המתאימות בבקשה </span> </span> </p> <p> <span> <span>      להסדרת פגם זה ולשינוי יעוד הנכס לדירת מגורים שלא צלחה בידם היות ולדידם האדריכל מטעמם, </span> </span> </p> <p> <span>       אשר הגיש את הבקשה ל"שימוש חורג" בטעות. </span> </p> <p> <span> יא. הרשויות לא פעלו כלל וכלל לפנות את הדירה מיושביה והשלימו עם היות הדירה דירת מגורים. </span> </p> <p> <span> יב.  העירייה אף לא רשמה בטאבו הערת אזהרה על שימוש חורג ולא הפעילה כל אמצעי אכיפה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> לאור כל האמור לעיל לסיכום קבע בית המשפט </strong> <span> <span> שאין להפעיל את הכלל "שלא יהא חוטא נשכר" </span> </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> חבר הוועדה מכיה לזר </strong> </p> <p> <span> <span> הסכים עם דעתו של רו"ח צבי פרידמן והוסיף יש לאבחנו מפסק דין גיא שהיות ושם הופעלו הליכים פליליים ע"י העירייה ובהסכם המכר נכתב שהרוכש </span> </span> <strong> מתחייב שהנכס </strong> <span> <span> יחדל לשמש למגורים ויוסרו ממנו מתקנים דרושים ופינוי הדיירים, כך שבהכרח לא יוכל לשמש כדירת מגורים על ידי הרוכשים. </span> </span> </p> <p> <span>   <br/> </span> </p> </div> Sun, 16 Feb 2025 09:53:07 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postf055d16a מיסוי מקרקעין thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post582aa6ff <div data-rss-type="text"> <p> <strong> פיצוי בגין השבת מקרקעין לרמ"י עקב שינוי ייעוד בהתאם לחוזה החכירה, אינה בגדר הפקעה </strong> </p> <h3> <span> <br/> </span> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בו"ע פנינה ויטנר ואח' נידון מקרה של נישום </span> </span> <strong> שחתם על הסכם חכירה עם רמ"י. </strong> <span>   בהתאם לסעיף 15 להסכם החכירה, במקרה של שינוי ייעוד השטח המוחכר, רמ"י תהא רשאית להביא לסיום החכירה ובתמורה תשלם רמ"י לחוכר פיצוי כספי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בשנת 2012 ועקבות מתן תוקף לתכנית מח/286, שונה ייעוד המקרקעין מ"חקלאי" ל"כריה וחציבה". כתוצאה משינוי הייעוד דרש הנישום פיצוי מרמ"י פיצוי בגין השבת הקרקע. לאחר דין ודברים עם רמ"י חתם הנישום על הסכם פשרה שלפיו הוא יקבל פיצוי בסכום של 508 אלף ₪. </span> </span> </p> <p> <span> לית מאן דפליג שהשבת המקרקעין לרמ"י מהווה מכירה. מכירה זו דווחה כהפקעה שזכאית לשיעורי מס מוטבים היות, ולדידי הנישומה, השבת המקרקעין נעשתה בניגוד לרצונם ולכן מבחינה מהותית, בהינתן מעמדה של רמ"י, יש לראות בהשבה כהפקעה. </span> </p> <p> <span> <span> מסמ"ק טען שמקור הפיצוי הינו במערכת חוזית שהייתה בין הצדדים ולא בהפקעה. יתרה מכך, בהסכם החכירה שמורה לרמ"י הזכות לדרוש את השבת המקרקעין ולשלם בגין כך פיצוי ולכן אין המדובר אפוא בהפקעה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> דיון והכרעה </strong> </p> <p> <strong> רקע נורמטיבי </strong> </p> <p> <span> <span> סעיף 48ג לחוק קובע ש </span> </span> <strong> "במכירת זכות במקרקעין שהיא הפקעה או מכירה שלפי סעיף 65 רואים בה את המוכר כמוכר חלק יחסי מהזכות במקרקעין - לגבי החלק האמור - יינתן למוכר זיכוי מן המס שהוא חייב בו, בסכומים ..." </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בחוק אין הגדרה למונח "הפקעה". בפסיקה, אומצה הגדרה שבספרו של א' קמר שפיה </span> </span> <strong> "הפקעה הינה רכישה כפויה של זכויות פרטיות במקרקעין, המתבצעת על-ידי המדינה או מטעמה, למטרה ציבורית, ומתלווה בתשלום פיצויים (השווה א' קמר, דיני הפקעת מקרקעין </strong> <span> " </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בסעיף 15 להסכם החכירה נכתב </span> </span> <strong> 'הוסכם בין הצדדים כי במקרה שהרשויות המוסמכות ישנו את ייעוד השטח המוחכר או של חלק ממנו למגורים ו/או לתעשיה ו/או לצרכי ציבור על ידי תכנית בניין עיר בעלת תוקף, רשאי המחכיר, על אף כל האמור בחוזה זה, להביא לידי סיום מוקדם את תקופת החכירה של המוחכר, או של החלק שלגביו שונה הייעוד, על ידי הודעה מוקדמת של שנה אחת לפחות. במקרה זה יהיה זכאי החוכר לפיצוי עבור זכויות חכירה במוחכר בהתחשב עם המטע." </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <span> <span> מקור ההפקעה הנטענת לכאורה הנו כניסתה לתוקף של תב"ע מח/286, אשר שינתה את יעוד הקרקע מחקלאי לכריה וחציבה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 188(א) לחוק התו"ב קובע כי " מותר לועדה המקומית </span> </span> <strong> להפקיע </strong> <span> <span> על פי חוק זה מקרקעין שנועדו בתכנית </span> </span> <strong> לצרכי ציבור </strong> <span> ". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בסעיף 188 (ב) נקבע </span> </span> <strong> שצרכי ציבור </strong> <span> <span> הינם דרכים, גנים, שטחי נופש או ספורט, שמורות טבע, עתיקות, שטחי חניה, שדות תעופה, נמלים, מזחים, תחנות רכבת, תחנות אוטובוסים, שווקים, בתי מטבחיים, בתי קברות, מבנים לצרכי חינוך, דת ותרבות, מוסדות קהילתיים, בתי חולים, מרפאות, מקלטים ומחסים ציבורים, תחנות משטרה ותחנות שירות לכיבוי אש, מתקני ביוב, מזבלות, מתקנים להספקת מים וכל מטרה ציבורית אחרת שאישר שר האוצר לענין סעיף זה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד, ששינוי ייעוד לכריה וחציבה אינו ייעוד ציבורי ולכן לא ניתן להפקיע מקרקעין לצורך כך. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> סיכום </strong> </p> <p> <span> מדובר במכר מוסכם שייסודו בהסכם החכירה ולא בפעולת הפקעה בלתי רצונית החייבת בשיעורי מס רגילים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 16 Feb 2025 09:41:30 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post582aa6ff מיסוי מקרקעין thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post1afba714 <div data-rss-type="text"> <h3> <strong> זקיפת שווי הטבות לעובדים זרים </strong> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> בפס"ד תהילת אורי נידון מקרה של זקיפת שווי הטבות לעובדים זרים, בגין ביטוח רפואי, דיור ונלוות </strong> <span> וכן הטבות נוספות, אשר כונו על ידי הנישומה כתשלומים עבור כיסוי הוצאות, מבלי לזקוף את שווי ההטבות לשכר העובדים, בניגוד להוראת סעיף 2(2). </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט הדגיש את רוחב היריעה של רשת המס הפרושה בסעיף 2(2) שמטרתה הינה התמודדות עם שחיקת בסיס המס באמצעות תשלומים אשר כונו בשמות שונים, כיום הסעיף כולל </span> <strong> השתכרות או רווח מעבודה </strong> <span> <span> ; </span> </span> <strong> טובת הנאה או קצובה </strong> <span> <span> ששולמו לעובד ממעבידו; </span> </span> <strong> החזר הוצאות </strong> <span> <span> ; </span> </span> <strong> ושווי שימוש </strong> <span> <span> , ברכב או בטלפון נייד; והכל בכסף או בשווה כסף, בין אם שולמו לעובד במישרין או בעקיפין, או לאחר לטובתו.   </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> "טובת הנאה" </strong> </p> <p> <span> <span> המבחן שנקבע בהלכה הפסוקה לסווגו של תשלום ששולם לעובד כ"טובת הנאה" הוא מבחן כפול, הבוחן האם נועד התשלום ששולם לעובד ל"נוחות המעביד" ולצרכיו, או שמא ל"הנאת העובד" (ראה פס"ד </span> </span> <strong> דן אגודה שיתופית) </strong> <span> <span> שם קבע בית המשפט שתלבושת אחידה לעובדים שניתנה לעובד נועדה לאפשר לעובד לבצע את עבודתו, היא נועדה לציין את השתייכותו של העובד למקום עבודה מסוים, או להבטיח הופעה אחידה של העובדים, בהתאם לצרכי המעביד וגם אם  בגדים אלו חוסכים מהעובד את ההוצאה עבור "רכישת בגדים", ו"מגנים על בגדיו מפני בלייה" דבר שמהווה </span> </span> <strong> הנאה טפלה ואין לה שיעור בכסף </strong> <span> <span> ולכן דינם של בגדי העבודה כדין כלי עבודה שהמעביד מספק לעובדיו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בעניינו תשלומים בגין </span> </span> <strong> מגורים </strong> <span> <span> ו </span> </span> <strong> לינה </strong> <span> , או העמדתם לרשות העובד מהווים טובת הנאה שחייבים במס לפי הוראות סעיף 2(2) ואין רלוונטיות אם עסקינן במגורים ברמה בסיסית, או במגורי פאר שיוצרים טובת הנאה ניכרת לעובד ולא של המעביד היות שטובת ההנאה מתייחסת לחייו הפרטיים של העובד שנועדו מעצם טיבם, לשימוש בשעות שלאחר שעות העבודה, לחייו האישיים ולזמנו הפרטי של העובד, ואין לראותם כמשמשים להפקת ההכנסה, או כחלק מהליך הפקת ההכנסה. </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> החזר הוצאות המותרות לעובד כהוצאה </strong> </p> <p> <span> <span> תשלומים ששולמו לעובד ממעבידו ואינם בבסיס המס הינם </span> </span> <strong> "החזר תשלומים ששולמו לעובד לכיסוי הוצאותיו, ככל שהוצאות אלו מותרות בניכוי בידי העובד </strong> <span> . "למעשה דובר ב"קיצור דרך", המוציא מרשת המס תשלום המהווה הכנסה בידי העובד, אשר יותר לעובד כהוצאה בייצור הכנסה, בד בבד עם קבלתו. </span> </p> <p> <span> <span>   </span> </span> </p> <p> <strong> ההוצאות המותרות- סעיף 17 </strong> </p> <p> <span> <span> המבחן שנקבע בהלכה הפסוקה לעניין ההוצאות שהוצאו בייצור ההכנסה הוא מבחן האינצידנטליות, הבוחן את השתלבות ההוצאה בייצור ההכנסה וההוצאה תהיה מותרת רק כאשר </span> </span> <strong> ההכנסות וההוצאות גם יחד שלובות וכרוכות בתוך העסק והוא שיוצר את הקשר הישיר ביניהם </strong> <span> . סעיף 32(1) נקבע ש </span> <strong> "הוצאות שאינן הוצאות הכרוכות ושלובות בתהליך הפקת ההכנסה, לרבות הוצאות הבית, הוצאות פרטיות, הוצאות אש"ל ,הוצאות שהוצאו לשם הגעה למקום ההשתכרות ולשם חזרה ממנו ...". </strong> <span> <span> צא ולמד, שהוראות סעיף 32 משלימות את סעיף 17 לפקודה ואוסרות בניכוי הוצאות פרטיות, הוצאות הבית, הוצאות דיור והמגורים, שכר הדירה, הוצאות שוטפות הקשורות בדירת המגורים, שהן כולן הוצאות שאינן אינצידנטליות להפקת ההכנסה או שהן 'הוצאות פרטיות' . בעניינו, העמדת דירות שכורות לרשות העובדים הזרים מעניקה להם הנאה ניכרת, וספק האם היא משרתת את צרכיו של המעביד שכן כל כולה נועדה לצרכיו האישיים של העובד, ולחייו הפרטיים. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> תקנות שהייה לתושב חוץ </strong> </p> <p> <strong> תקנות מס הכנסה ניכוי הוצאות שהייה לתושב חוץ מתירות </strong> <span> <span> ניכוין של הוצאות </span> </span> <strong> לינה </strong> <span> <span> ושל הוצאות </span> </span> <strong> דמי שכירות </strong> <span> <span> כאחד, ללא מגבלה של תקרה, לתקופה של 12 חודש, כאשר תושב חוץ הינו מרצה אורח או מומחה חוץ. יודגש שהתקנות ממעטות מומחה חוץ שהוזמן לישראל על ידי חברת כוח אדם או על ידי מתווך כוח אדם כדוגמת הנישומה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> הוראות דומות קיימות בתקנות </span> </span> <strong> מס הכנסה ספורטאי חוץ שמתירים הוצאה </strong> <span> <span> לתקופה שאינה עולה על 48 חודשים לספורטאי ולעיתונאי חוץ </span> </span> <strong> בתקנות מס הכנסה עיתונאי חוץ שמתירות הוצאה לת </strong> <span> קופה שאינה עולה על 36 חודשים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> צא ולמד, שהתקנות מקנות הטבה ניכרת לתושבי חוץ מסוימים, בכך שהן מתירות להן ניכוי 'דמי שכירות', ולא רק 'דמי לינה', לפרק זמן מוגבל ומנגד, מדגישה ההוראה האמורה את האיסור על ניכוי ההוצאה בידי תושבי חוץ אחרים, לרבות בידי עובדים זרים. עיון בהיסטוריה החקיקתית מגלה כי בעבר (עד שנת 2005) הותרו הוצאות דמי שכירות בניכוי גם לעובד זר , (ראה הגדרת מומחה חוץ בתקנות ניכוי הוצאות שהייה לתושב חוץ) (ק"ת 6375 התשס"ה, מיום 28.2.05). </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט התייחס לתקנה (2א) לתקנות הוצאות מסוימות, קובעת ש" </span> <strong> הוצאות לינה שהוציא נישום בישראל ... ואולם הוצאות שהוציא נישום ללינה במקום המרוחק פחות מ – 100 קילומטרים ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי, לא יותרו בניכוי, זולת אם שוכנע פקיד השומה שהלינה הייתה הכרחית לייצור ההכנסה של הנישום." </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> ביטוח רפואי     </strong> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שתשלומים עבור ביטוח רפואי מהווים תשלום שכר בשווה כסף ובהוצאה פרטית שאינה מותרת בניכוי שהינה להנאת העובד בלבד ושאינה כרוכה ושלובה במקור ההכנסה. לפיכך יש לזקוף את שווי ההטבה להכנסת העובדים ובגילום הן לעניין החובה החלה על המערערת לנכות את המס במקור, והן בהטלת היטל עובדם זרים.   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <strong> תשלום "פיצויי פיטורים" </strong> </p> <p> <span> הנישומה טענה כי בפיטוריהם של העובדים הזרים ערכה עמם 'גמר חשבון', וקיזזה את 'רכיב הפיצויים' מפיצויי הפיטורים ששילמה לעובדים הזרים ולכן אין עסקינן בהכנסת עבודה. </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט קבע שהתשלומים אינם מהווים פיצויי פטורים היות שלא נותקו יחסי עובד מעביד ולא מתקיימים תנאי הפטור של סעיף 9(7א)(א) שחל רק בעת ניתוק יחסי עובד מעביד. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> לפיכך, התשלומים האמורים לעיל מהווים הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה, ובדין זקף המשיב את התשלומים וחייב את המערערת בניכוי מס בגינם, כמו גם בהיטל עובדים זרים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 16 Feb 2025 09:28:46 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post1afba714 מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postb5a29921 <div data-rss-type="text"> <p> <strong> אמתי פעילות בנדל"ן הופכת את הנישום לעוסק במכירת מקרקעין </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בפס"ד עמיאל לוי נידון מקרה של ניש </span> <span> <span> ום שביצע חמש עסקאות במקרקעין בין השנים 2010 ל-2013. מנהל מע"מ טען שעסקינן בעסקאות שבוצעו על ידי "עוסק" במקרקעין במהלך עסקיו היות ולנישום היו הרבה עסקאות נדל"ן והינו בעל תיק במע"מ, במסגרתו מדווח הוא על עסקאות חייבות במס הנובעות מהשכרת שתי חנויות שבבעלותו. </span> </span> </p> <p> <span> השומה ממוקדת בחמש עסקאות מכירת מקרקעין שבוצעו על ידי הנישום בשני נכסים כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> 1. קרקע בהוד השרון שנרכשה בשנת 1995 כחקלאית ואשר ייעודה שונה למגורים בשנת 2007. בקרקע זאת בוצעו </span> </span> </p> <p> <span>      בשנים 2013-2010 ארבע עסקאות מכירה. </span> </p> <p> <span> 2.  מניות בחברת איגוד מקרקעין שהחזיקה מקרקעין ביהודה ושומרון. </span> </p> <p> <br/> </p> <h1> <span> <span> המסגרת הנורמטיבית: </span> </span> </h1> <p> <span> סעיף 2 לחוק מע"מ מגדיר את המונח עסקה כדלקמן: </span> </p> <p> <span> 1. </span> <strong> . מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו ,לרבות מכירת ציוד. </strong> </p> <p> <strong> 2. מכירת נכס אשר נוכה מס התשומות שהוטל על מכירתו למוכר או על יבואו בידי המוכר; </strong> </p> <p> <strong>  3. עסקת אקראי. </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> החלופה הראשונה שבחוק שרלוונטית בענייננו, טעונה אפוא הוכחת שני תנאים: האחד, מכירה בידי עוסק, דהיינו בידי מי שיש לו עסק, והשני, שהמכירה נעשתה במהלך עסקו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עוסק הינו </span> </span> <strong> מי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו ,ובלבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי, וכן מי שעושה עסקת אקראי </strong> <span> .  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בית המשפט מדגיש שיש לפרש את המונח "עסק" שב </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72813" target="_blank"> חוק מס ערך מוסף בהתאם ל </a> <span> <span> פירוש שניתן למונח זה בדיני מס הכנסה ולהחיל את המבחנים שהוזכרו בפס"ד </span> </span> <strong> גיבשטיין </strong> <span> שהינם </span> <strong> : </strong> </p> <p> <span> <span> 1.  מבחן טיב הנכס ואופיו – האם מדובר בנכס השקעתי לטווח ארוך או בנכס למסחר שוטף ; </span> </span> </p> <p> <span> <span> 2.  מבחן תקופת ההחזקה בנכס - ככל שהתקופה החולפת בין רכישת הנכס לבין מכירתו קצרה יותר, יש בכך כדי ללמד  </span> </span> </p> <p> <span> <span>      על פעולה בעלת גוון פירותי, בעוד שתקופת החזקה ארוכה יותר, מטה את העסקה לכיוון ההוני ; </span> </span> </p> <p> <span> <span> 3.  מבחן אופן מימון העסקה- לפי מבחן זה מימון הפעילות בהון עצמי מלמד על אופיה ההוני, ואילו מימונה בהון זר, מלמד </span> </span> </p> <p> <span>      על אופיה העסקי;  </span> </p> <p> <span> <span> 4. מבחן תדירות העסקאות והיקפן - ככל שתדירות הפעילות רבה יותר וההיקף גדול יותר, הדבר מצביע על פעילות עסקית; </span> </span> </p> <p> <span> <span> 5.  מבחן בקיאות הנישום בתחום אשר בו מתבצעת העסקה – ככל שהבקיאות בתחום העסקה רב יותר, יש בכך כדי </span> </span> </p> <p> <span> <span>      להצביע על אופי עסקי. ודוק, הבקיאות לא חייבת להיות בקיאות המבצע עצמו, ותיתכן אף בקיאות שילוחית ; </span> </span> </p> <p> <span> <span> 6. קיומו של מנגנון ומבחן ההשבחה– אחד המאפיינים של פעילות עסקית הינו קיומו של מנגנון שיאפשר את הפעולות. </span> </span> </p> <p> <span> <span>     במסגרת מבחן זה תיתכנה פעולות השבחה בנכס לקראת מכירתו, אשר עשויות ללמד על פעילות מסחרית, שכן קיימת </span> </span> </p> <p> <span> <span>     הנחה לפיה נכסים העוברים שינוי והשבחה לקראת מכירתם, הם נכסים הנמכרים במסגרת פעילות עסקית ; </span> </span> </p> <p> <span> <span> 7. מבחן עזר אפשרי נוסף הוא ייעוד התמורה, במסגרתו ייבחן אופן השימוש בכספי התמורה, שהרי החלפת השקעה </span> </span> </p> <p> <span> <span>      בהשקעה עשויה להעיד על מאפייניה ההוניים של העסקה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> 8.  מבחן "גג". בהתאם למבחן זה יש להשקיף על העסקה בכללותה, תוך בחינת </span> </span> <strong> מכלול הנסיבות האופפות </strong> <span> <span> יישום מבחני </span> </span> </p> <p> <span>       העזר על נסיבות המקרה שלפנינו. </span> </p> <p> <br/> </p> <h1> <span> בית המשפט מיישם את המבחנים הללו ומגיע למסקנה " </span> <strong> שטיב הנכסים, תדירות העסקאות והיקפן ,ובקיאותו של הנישום, מאירים את פעילות המערער בגוון "עסקי ." </strong> <span> <span> יתרה מזאת, הנישום רשום כעוסק בפעילות נדל"ן על בסיס עמלה או חוזה עובדה זו מתווספת לתמונה הכללית המתגבשת מיישום מכלול המבחנים ,בעיקר "מבחן הגג", וגם בה יש כדי לתמוך בעמדת המשיב לפיה המערער הינו "עוסק "במקרקעין, שביצע את העסקאות נשוא השומה "במהלך עסקיו ." </span> </span> </h1> <p> <span> בית המשפט קובע שאין הנישום יכול להסתמך על החלטת מסמ"ק שקבע שהמכירות כפופות למס שבח ולא למס הכנסה היות שאין קביעותיהן של רשויות מס שבח כובלות את סמכותן של רשויות מע"מ לעניין סיווג את העסקה בהתאם לכלל העובדות העומדות לנגד עיניהן. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> לאור כל האמור לעיל מגיע בית המשפט למסקנה שמדובר בעוסק לצרכי מע"מ שביצע את העסקאות במהלך עסקו. </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> אי ניכוי מס התשומות ברכישת המקרקעין </strong> </p> <p> <span> הנישום טען לתחולתו של סעיף 31(4) לחוק מע"מ שלפיו אי ניכוי מס תשומות ברכישה מאפשר פטור ממע"מ עסקאות במכירה. בית המשפט לא קיבל את הטענה היות שהסעיף חל רק כאשר עסקינן בנכס שלא ניתן היה לנכות בגינו מס תשומות, מחמת מניעה על פי דין ומאחר שיישום המבחנים שהתוו בפסיקה מוביל, למסקנה לפיה הנישום הינו "עוסק" במקרקעין, אזי הוא כזה כבר במועד רכישת נכסי המקרקעין. </span> </p> <p> <span> <span> לפנים משורת הדין, מנהל מע"מ חישב את המע"מ רק על הריווח שנבע לו ממכירת המקרקעין ולא על מלוא התמורה, דבר העולה בקנה אחד עם גישתו העקרונית של בית המשפט העליון בעניין </span> </span> <strong> גיבשטיין </strong> <span> , שם צוין כי בשאיפה להבטיח כי המע"מ בגין העסקה יהיה מס אמת, טוב ייעשה המשיב אם יבחן את האפשרות לנכות מסכום המע"מ את מס התשומות ששילמו המערערים. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> </div> Sun, 29 Dec 2024 08:44:37 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postb5a29921 מע"מ thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-poste62311b9 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בפס"ד ברדה נידון מקרה של שחקן כדורגל שמחזיק ב"כרטיס השחקן" שלו בעצמו, ובמקביל להתקשרותו בהסכם העסקה עם קבוצת כדורגל בישראל, חותם הוא גם על הסכם "למכירת זכויות ספורטיביות "הגלומות בכרטיס השחקן, ומקבל על פי אותו הסכם תמורה נפרדת ונוספת </span> </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> התשתית המשפטית הרלבנטית: </strong> <span> <span>                                                                               </span> </span> </p> <p> <span> ענף הכדורגל בארץ מוסדר על-ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל, שהיא עמותה רשומה התאחדות לכדורגל משתייכת להתאחדות  כדורגל העולמית - פיפ"א וכן להתאחדות הכדורגל האירופאית ולכן היא כפופה להוראותיה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> סעיף 10 לחוק הספורט קובע ש </span> <strong> התאחדות או האיגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של ענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים. </strong> <span> <span> בהתאם לסעיף הנ"ל התקינה ההתאחדות לכדורגל שני תקנונים מרכזיים: </span> </span> </p> <p> <span> 1.    תקנון היסוד, השואב את הוראות תקנון פיפ"א ומחיל אותן על מועדוני הכדורגל בישראל. </span> </p> <p> <span> <span> 2.    תקנון הרישום, העוסק ברישום שחקנים ומסדיר את העברתם או השאלתם מקבוצה אחת לאחרת. </span> </span> </p> <p> <span> סעיף 6ח' לתקנון הרישום קובע ש </span> <strong> כל הזכויות הכלכליות הנובעות מהעברה/השאלה של שחקן תהיינה רק בידי הקבוצה ממנה עובר השחקן, לרבות קבוצות קודמות ו/או קבוצה אליה עובר השחקן ו/או בידי השחקן עצמו. </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> יודגש כי </strong> <span> המונח "כרטיס שחקן" אינו נזכר במפורש בסעיף 6ח' לתקנון הרישום, העוסק  בזכויות הכלכליות הנובעות מהעברה או השאלה של שחקן, שמגלם את המושג "כרטיס שחקן". </span> </p> <p> <span> בית המשפט העליון סיכם בתמצית ב </span> <strong> הלכת קשר ספורט </strong> <span> <span> את הכללים הנגעים להעסקתו של שחקן ע"י קבוצה כדלקמן: </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> א.    </span> <strong> שחקן מקצועי חותם על הסכם העסקה עם מועדון כדורגל, כאשר התקופה המקסימלית </strong> <span>   </span> <strong> היא 5 </strong> </p> <p> <strong>   שנים. </strong> </p> <p> <span> <span> ב.    </span> </span> <strong> שחקן חייב להיות רשום בהתאחדות כדי לשחק עבור מועדון כדורגל כלשהו החבר בה </strong> </p> <p> <span> <span> ג.    </span> </span> <strong> שחקן יכול להיות רשום רק במועדון אחד בזמן נתון וניתן לסיים את הסכם ההעסקה רק בהגיע </strong> </p> <p> <strong>   תקופתו לקיצה או בהסכמה הדדית. </strong> </p> <p> <span> <span> ד.    </span> </span> <strong> שחקן רשאי לנהל משא ומתן להעסקתו על ידי מועדון אחר רק אם הסכם העסקתו עם המועדון </strong> </p> <p> <strong>   הנוכחי פקע או עתיד לפקוע בתוך 6 חודשים. </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בהלכת קשר ספורט נדונה השאלה מה דינם של תשלומים, לעניין חוק מע"מ, ששולמו עבור רכישת שחקנים מקבוצות כדורגל זרות מחו"ל, בית המשפט קבע שרכישת זכות ההעסקה של השחקנים, הינה בעלת ערך כלכלי ולכן היא נכללת בגדרי המונח "טובין" שבסעיף 1 לחוק מע"מ. </span> </p> <p> <span> <span> בית השפט מפנה גם צו מס הכנסה קביעת סוגי שכר כהכנסה( התשכ"ז-1967 )להלן – </span> </span> <strong> צו סוגי שכר </strong> <span> , אשר נקבע על פי סמכותו של שר האוצר מכוח הוראת סעיף 164 לפקודה ,העוסק ב"חובת ניכוי מס במקור . סעיף 2 לקובי ש" " </span> <strong> שכר אמנים, שכר בוחנים, שכר מרצים, שכר מעניקי שירותי משרד ,שכר דירקטורים ושכר ספורטאים יהיו הכנסה לעניין סעיף 164 לפקודה. </strong> <span> <span> " </span> </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 1 לצו מגדיר </span> </span> <strong> כולל בשכר ספורטאים תשלומים בעד העברת שחקן ,תשלום לשחקן - חוזה בעד הסכמתו לשחק בשורות האגודה ולכן יש לנכות מס בשיעור של 30% . </strong> </p> <p> <span> צא ולמד שמבחינת מחוקק המשנה דין אחד לכל התשלומים המשולמים ע"י הקבוצה לשחקן בתמורה להעסקתו על ידה, ובכלל זאת להסכמתו להיות מועסק על ידה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מאבחן את פס"ד </span> </span> <strong> קשר ספורט </strong> <span> <span> היות ובית המשפט בחן, על פי חוק מע"מ, את מהמכירה של כרטיס שחקן בין שתי קבוצות ושם נקבע שכרטיס שחקן הוא נכס ואילו הסוגיה הייתה לפי פקודת מס הכנסה אזי מכירת כרטיס שחקן הייתה מכירת פירותית כדין הכנסה מעסק או מעסקת אקראי . </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע למסקנה ש </span> <strong> לא קיים כל שוני במהות התקבול שקיבל הנישום על פי הסכם העסקה </strong> </p> <p> <strong> לעומת התקבול שקיבל על פי הסכם מכירת כרטיס שחקן </strong> <span> <span> וזאת מהסיבות הבאות </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> א. אלמלא הסכים המערער לשמש כשחקן בקבוצה – לא היה מקבל את התמורה ומשנתן הסכמתו להעסקתו       הבלעדית בקבוצה – קיבל תמורה עבור הסכמה זו. </span> </p> <p> <span> ב.  התמורה עבור כרטיס שחקן נקבעה בהתאם ליכולת המיקוח של הנישום. </span> </p> <p> <span> <span> ג.   הדבר דומה לעובד החותם על הסכם העסקה עם מעסיק, הכולל את שכרו ותנאי עבודתו, וכחלק מההסכם  </span> </span> </p> <p> <span> <span>      משולם מענק חתימה. ברי כי תשלום כזה המשולם לעובד במסגרת יחסי עבודה – דינו בהיבט של דיני  </span> </span> </p> <p> <span> <span>      המס כתשלום שכר . </span> </span> </p> <p> <span> <span> ד.  בפסק הדין </span> </span> <strong> מכבי חיפה נידון מקרה של </strong> <span> <span> שחקן שקיבל פיצוי במסגרת העברתו לקבוצת מכבי חיפה. מכבי </span> </span> </p> <p> <span> <span>      חיפה טענה כי התשלום הינו בגין המוניטין. בית המשפט פסק שמדובר בתשלום המהווה שכר היות ושחקן </span> </span> </p> <p> <span> <span>      אינו יכול למכור את המוניטין שלו ,אלא אך ורק להעמידו לרשות הקבוצה. בעניינו, הנישום המעמיד לרשות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הקבוצה המעסיקה אותו את כשרונו ,כישוריו, זמנו ומיומנויותיו ומקבל תמורה עבור שירותיו אלו שמהווה </span> </span> </p> <p> <span>      שכר. </span> </p> <p> <span> <span> ה. מכירת כרטיס השחקן מגלמת הסכמה מצד השחקן, לשחק בקבוצה בעלת הכרטיס. תמורה זו מהווה תמורה </span> </span> </p> <p> <span> <span>     בגין התחייבות לעבוד או לחילופין תמורה בגין התחייבות לאי תחרות (ראה הילכת ברנע). תמורה המהווה על </span> </span> </p> <p> <span>     פי דין תמורה פירותית. </span> </p> <p> <span> <span> ו.  בפס"ד ברנע קבע השופט עמית שאין לקבל את האפשרות "להלביש" כל תקבול בלבוש "הוני", ובלשונו  </span> </span> </p> <p> <span>     " </span> <strong> הניסיון להלביש על כל תשלום מעין זה כסות של תשלום הוני הניתן בגין "ויתור </strong> <span>   </span> <strong> על זכות", הוא בעיניי </strong> </p> <p> <strong>   ניסיון מלאכותי, המבקש - במידה מסוימת של תחכום - </strong> <span>   </span> <strong> לזרות חול בעיני המתבונן....כמעט כל עסקת </strong> </p> <p> <strong>   פיצוי ניתנת לתיאור גם כעסקה שבה נותן הפיצוי 'קונה 'ממקבלו את הזכות שעמדה לו לדרוש את </strong> </p> <p> <strong>   הפיצוי, ובמילים אחרות - כתשלום שניתן לו עבור הויתור על הזכות לדרוש את הפיצוי". </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> בעניינו, התחייבותו של הנישום  כלפי הקבוצה, המגולמת בהעברת כרטיס השחקן לידיה וקבלת תמורה בשל כך, אינה שונה מהתחייבות לאי תחרות או התחייבות לבלעדיות . התגמול ששולם לו על האפשרות התיאורטית להפיק הכנסות שכר נוספות מקבוצה אחרת מהווה תמורה פירותית . </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הפיצול להסכם העסקה והסכם נפרד לרכישת כרטיס שחקן אנה רלוונטית מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> א.   הסכם "לרכישת זכויות ספורטיביות" אין כל חיות וקיום בלא הסכם העסקה. </span> </p> <p> <span> <span> ב.    התקופה המקסימלית להסכם העסקה הינה עד 5 שנים </span> </span> </p> <p> <span> ג.     בתום תקופת העסקה חוזר כרטיס השחקן לשחקן עצמו לרבות הזכויות הגלומות. </span> </p> <p> <span> <span> ד.    לא יימצא שחקן המעביר את זכויותיו הספורטיביות ללא הסכם ההעסקה, ובדומה, לא יימצא שחקן </span> </span> </p> <p> <span>       הקשור בהסכם ההעסקה ללא שהקבוצה בה הוא מתעתד לשחק מחזיקה בכרטיס השחקן שלו ובזכויותיו        הספורטיביות.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> צא ולמד, שלא ניתן כלל לקבל טענה של "מכירת" נכס הוני על ידי השחקן, למרות ההגדרה הרחבה של המונח "מכירה" בפקודה ובמילים אחרות, כרטיס השחקן אינו אלא ביטוי לקיומם של יחסי עבודה בין הקבוצה לבין השחקן למשך תקופת העסקתו. זאת ותו לא . </span> </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל ,מנקודת מבטם של דיני המס, השואפים תמיד למסות עסקה על פי מהותה הכלכלית האמתית, יש לראות בהסכם הזכויות (כרטיס שחקן) בין המערער לקבוצה, המעגן את "מכירת" כרטיס השחקן על-ידו, כחלק ממכלול הסכמי העבודה בין הצדדים, ואין לייחס משמעות לפיצול ההסכמים. אי לכך ,התקבול בגין הסכם הזכויות מהווה תקבול שניתן למערער במסגרת יחסי עובד-מעביד, ועל כן ימוסה בהתאם לסעיף 2(2) לפקודה כשכר עבודה. </span> </p> </div> Sun, 29 Dec 2024 08:33:28 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-poste62311b9 מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postcc3f0311 <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <strong> חובת הניכוי כאשר התשלום נעשה באמצעות שיק דחוי, מתגבשת בעת מסירת השיק </strong> </p> <p> <span> בפס"ד  פאר הדיור בע"מ נידון מקרה של חברה שמסרה  60 שיקים דחויים על חשבון פרעון החוב לספק אספקת כוח אדם ולא ניכתה בניהם מס במקור. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> רקע נורמטיבי </strong> </p> <p> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72651" target="_blank"> תקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים) </a> <span> <span> , התשל"ז-1977 שהותקנו מכוח </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255/164" target="_blank"> סעיף 164 </a> <span> <span> ל </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255" target="_blank"> פקודת מס הכנסה </a> <span> <span> קובעות כדלקמן: </span> </span> </p> <p> <strong> "כל המשלם או האחראי לתשלומה של הכנסת עבודה ...או של כל הכנסה אחרת ששר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, קבעה לכך בצו, ינכה בשעת התשלום מן הסכום המשתלם מס באופן ובשיעורים שנקבעו;... הוראה זו חלה גם על המדינה." </strong> </p> <p> <span> הגדרת המונח "תשלומים בעד שירותים או נכסים" מצויה בצו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נסים כהכנסה), התשל"ז-1977 ( </span> <strong> "צו הקביעה" </strong> <span> <span> או </span> </span> <strong> "הצו" </strong> <span> <span> ). בהתאם </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72650/1" target="_blank"> לסעיף 1 </a> <span> <span> לצו האמור, המונח מוגדר כדלקמן: </span> </span> </p> <p> <strong> "סכומים המשתלמים על ידי ... חברה החייבת בחובת ניהול מערכת חשבונות כפולה ... בעד שירותים, בעד נכסים או בעד שירותים ונכסים, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתשלום חד-פעמי ובין בשיעורים, בין על חשבונם הם ובין מטעמו או על חשבונו של אדם אחר, והכל בין בכסף בין בשווה כסף, לרבות סכומים המהווים החזר הוצאות לרבות מס ערך מוסף על פי </strong> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72813" target="_blank"> <strong> חוק מס ערך מוסף </strong> </a> <strong> , למעט השתכרות או ריווח כמפורט בסעיף 2(8) לפקודה, למעט תשלומים שעליהם חלה חובת הניכוי במקור לפי דין אחר ולמעט תשלומים ששילם יחיד שלגביהם לא חלה חובת רישום בספרי העסק שלו;" </strong> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אין חולק שתשלומים ששימה הנישומה לספק אספקת כוח אדם מהווים תשלומים בעד שירותים או נכסים. </span> </p> <p> <span> <span> יודגש כי </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72651/3" target="_blank"> תקנה 3 </a> <span> <span> קובעת </span> </span> <strong> שרשאי פקיד השומה להתיר בכתב כי ניכוי המס לפי תקנות אלה יוקטן, אם היה סבור שעלול להתהוות עודף מניכוי המס לפי השיעור האמור. </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <span> מטרת הניכוי במקור הינה הבטחת אפשרות גביית המס על ידי העברתו לידי אוצר המדינה לפני הגעת הכסף לידי הנישום המקבל, והיציבות התקציבית הנובעת מכך; הקדמת גביית המס לשלב התשלום, במקום בשלב הגשת דו"ח המקבל או בשלב השומה, שנים לאחר מכן; הקטנת אפשרות השכחה או ההשתמטות, אילו האחריות לתשלום המס הייתה נותרת בידי הנישום המקבל בלבד; וכן הפחתת מידת החיכוך בין הנישומים ובין שלטונות המס (הרי בגלל מנגנוני הניכוי במקור, מרבית הנישומים בישראל אינם נדרשים להגיש דוחות שנתיים כלל). </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מבחינתו של מקבל תשלום, ניכוי המס במקור מהווה הקדמת תשלום המס המגיע מידיו על הכנסתו החייבת וזאת על ההוראות הבאות: </span> </p> <p> <strong> א. </strong> <strong>    </strong> <span> <span> סעיף 165 לפקודה שקובע </span> </span> <strong> "הניכוי האמור יקוזז כנגד המס שיוטל על הכנסתו החייבת של מקבל </strong> </p> <p> <strong>   ההכנסה בשנת המס שבה נעשה הניכוי או בשנת המס שלאחריה לפי ברירת פקיד השומה בשעת </strong> </p> <p> <strong>   השומה או לפניה." </strong> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <span> ב.    </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255/177.a" target="_blank"> סעיף 177(א) </a> <span> <span> לפקודה קובע כי </span> </span> <strong> "סכום שנוכה בשנת המס במקור, לפי סעיפים 161 ו-170-164, </strong> </p> <p> <strong>   מהכנסתו של הנישום באותה שנה, יראוהו כתשלום על חשבון המקדמות שאותו נישום חייב בהן לפי </strong> </p> <p> <strong>   סעיף 175 בשל אותה הכנסה שממנה נוכה המס וזכאי הוא לקזז ממקדמותיו סכום שנוכה במקור </strong> </p> <p> <strong>   באותה שנת מס שלגביה משתלמות המקדמות. </strong> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> ניכוי מס במקור מתשלום באמצעות שיק דחוי </strong> </p> <p> <span> התקנות שמכוח סעיף 164 קובעות ש המשלם ינכה בשעת התשלום מן הסכום המשתלם מס באופן ובשיעורים שנקבעו וסעיף 1 לצו קובע שתשלומים בעד שירותים או נכסים הם סכומים המשתלמים... בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתשלום חד-פעמי ובין בשיעורים והכל בין בכסף בין בשווה כסף. לפיכך תשלום באמצעות שיק הוא "תשלום" לעניין חובת ניכוי המס במקור, בדיוק כפי שתשלומים במזומן (בשטרות כסף), בהעברה בנקאית או בעין (שווה כסף) הם בבחינת תשלומים שעשויים להקים חובת ניכוי מס במקור בשעת התשלום. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> מועד הניכוי כאשר השיק הוא דחוי </strong> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מכריע שהחובה לנכות מס במקור חלה על המשלם במועד </span> </span> <strong> מסירת השיק לידי המקבל </strong> <span> <span> מהסיבות הבאות: </span> </span> </p> <p> <span> א.  סעיף 73 ל </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/5033" target="_blank"> פקודת השטרות </a> <span> <span> [נוסח חדש], "שיק הוא שטר חליפין משוך על בנקאי ובר-פרעון עם דרישה..." </span> </span> </p> <p> <span> <span>       וסעיף </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/5033/3.a" target="_blank"> 3(א) </a> <span> <span> ל </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/5033" target="_blank"> פקודת השטרות </a> <span> <span> קובע ששטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב... בה נדרש האדם </span> </span> </p> <p> <span> <span>      שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו... סכום מסויים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד           קבוע.  </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/5033/73.b" target="_blank"> סעיף 73(ב) </a> <span> <span> מבהיר ששיק יכול שהתאריך הנקוב בו יהיה מאוחר מיום הוצאתו, אולם שיק דחוי לא </span> </span> </p> <p> <span>      יהיה בר-פרעון ולא יהיה ניתן לקיבול, אלא מתאריך הנקוב בו. </span> </p> <p> <span> <span>      המונח "הוצאה" מוגדר </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/5033/1" target="_blank"> בסעיף 1 </a> <span> <span> ל </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/5033" target="_blank"> פקודת השטרות </a> <span> <span> כ"מסירה ראשונה של שטר או של שטר חוב, כשהם  </span> </span> </p> <p> <span>      שלמים בצורתם, לאדם הנוטל אותם בתור אוחז". </span> </p> <p> <span> <span>      לאור כל האמור לעיל קבע בית משפט שהתיבה "שעת התשלום" המופיעה </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255/164" target="_blank"> בסעיף 164 </a> <span> <span> ל </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255" target="_blank"> פקודת מס הכנסה </a> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span>      מתרחש בעת מסירת (הוצאת) השיק ובמועד זה מתגבשת חובת ניכוי המס במקור אצל המשלם. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  מנגנון ניכוי המס במקור מושתת על יסודות של פשטות, בהירות ומיידיוּת. חובותיו של המשלם אמורות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      להיות ברורות ואם נמסר שיק ב 1.1 עם מועד פרעון 1.5. דחיית חובת ניכוי המס במקור החלה על המשלם       ליום 1 במאי עלולה לפתוח פתח לשכחה ואי ביצוע, ותדרוש מן המשלם הן מעקב רישומי והן שמירת </span> </span> </p> <p> <span> <span>      מקורות כספיים מספיקים להעברת סכום הניכוי לידי פקיד השומה במועד העתידי. </span> </span> </p> <p> <span> ג.  בעת שמשלמים בשיק דחוי עבור עבודה שבוצע, אזי ה </span> <strong> זכאות </strong> <span> <span> המקבל להכנסה מן העסקה </span> </span> <strong> כבר </strong> <span> <span> </span> </span> <strong> התגבשה </strong> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span>      וחבות המקבל במס קמה על בסיס מצטבר. ויוזכר: שיטת ניכוי המס במקור איננה אלא דרך נוחה ויעילה </span> </span> </p> <p> <span> <span>      לגביית המס המגיע על </span> </span> <strong> הכנסת המקבל </strong> <span> <span> . במבט זה, דרישת ביצוע הניכוי במקור בעת מסירת השיק (ולא </span> </span> </p> <p> <span> <span>      בתאריך העתידי הרשום על גבי השיק) איננה חריגה היות שמקרים רבים ושכיחים ההכנסה החייבת במס </span> </span> </p> <p> <span> <span>      כבר נוצרה בידי מקבל המדווח על בסיס מצטבר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ד.  </span> </span> <strong> בשיק סחיר </strong> <span> <span> ( שטר הניתן להמחאה או הסבה לצד שלישי - אף אם השיק עצמו דחוי מדובר בהנה כלכלית </span> </span> </p> <p> <span> <span>      מידית של המקבל היות ובכוחו לסחר את השיק (עם שיעור נכיון) לאלתר ולכן מוצדת לדרוש מן המשלם </span> </span> </p> <p> <span>      את הניכוי המס במקור בעת מסירת השיק לידי המקבל. </span> </p> <p> <span> <span> ה.  בתקנות ניהול ספרים נקבע שיש לרשום </span> </span> <strong> "תקבול" </strong> <span> <span> או </span> </span> <strong> "תשלום" </strong> <span> <span> ובסעיף 1 להוראות מוגדר המונח </span> </span> <strong> "תקבול" </strong> </p> <p> <strong>   </strong> <span> <span> כדלקמן: </span> </span> <strong> "כל סכום במזומן, בשטר, או בשיק שהתאריך הנקוב בו מאוחר מתאריך קבלתו, או בכרטיס </strong> </p> <p> <strong>   אשראי, שקיבל הנישום, במישרין או בעקיפין, במהלך עסק… .לרבות שיק שקיבל הנישום ושהתאריך </strong> </p> <p> <strong>   הנקוב בו אינו מאוחר מתאריך קבלתו" </strong> <span> . </span> </p> <p> <span> <span> צא ולמד, חובות הרישום מתייחסות ל"תקבול" כהגדרתו לעיל - ולא רק ל"מזומן" (בין היתר, לגבי שובר קבלה - </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72569/5.a" target="_blank"> סעיף 5(א) </a> <span> <span> ; לגבי ספר פדיון יומי - </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72569/6.a.3" target="_blank"> סעיף 6(א)(3) </a> <span> <span> ; לגבי סרט קופה רושמת - </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72569/7.a.1" target="_blank"> סעיף 7(א)(1) </a> <span> <span> ; ספר קופה - </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72569/11.b.1" target="_blank"> סעיף 11(ב)(1) </a> <span> <span> ; וספר תקבולים ותשלומים - </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72569/12.b" target="_blank"> סעיף 12(ב)). </a> <span> <span> לעניין זה יודגש ש </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72569/19a.a" target="_blank"> סעיף 19א(א) </a> <span> <span> להוראות ניהול הפנקסים, הדורש במפורש רישום מיידי של קבלת שיקים דחויים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בעניינו, בעת עריכת ההסכם בין הנישומה לספק אספת כוח אדם נמסר לספק סידרה של 60 שיקים </span> </span> <strong> סחירים </strong> <span> <span> ולכן הנישומה הייתה חייבת לנקות מס במקור. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט ממשיך וקובע שעל משלם יש חובת ניכוי מס במקור </span> </span> <strong> בעת מסירת שיק </strong> <span> <span> למקבל ואין כל נפקות לפרעון או אי פרעון השיק לאחר מכן. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> ניכוי במקור בגין מרכיב המע"מ </strong> </p> <p> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72650/2" target="_blank"> סעיף 2 </a> <span> <span> לצו הקביעה מורה כי " </span> </span> <strong> תשלומים בעד שירותים או נכסים יהיו הכנסה לעניין סעיף 164 לפקודה </strong> <span> <span> ", כאשר המושג "הכנסה" כמשמעותו </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255/1" target="_blank"> בסעיף 1 </a> <span> <span> לפקודה כולל גם "סכומים שנקבע לגביהם בכל דין שדינם כהכנסה לעניין פקודה זו" </span> </span> </p> <p> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255/164" target="_blank"> סעיף 164 </a> <span> <span> סיפא ממשיך ומורה כי המשלם ינכה מס </span> </span> <strong> "מן הסכום המשתלם" </strong> <span> . צו הקביעה משלים הוראה זו ומפרט בהרחבה מהו הסכום המשתלם - למשל, " </span> <strong> לרבות סכומים המהווים החזר הוצאות" ולרבות "מס ערך מוסף". </strong> <span> <span> על פי קריאה זו, די בכך שהתמורה בעד הנכסים או השירותים היא הכנסה לפי </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255/2.1" target="_blank"> סעיף 2(1) </a> <span> <span> לפקודה בידי המקבל כדי להכשיר ניכוי מס במקור ממנה לפי </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255/164" target="_blank"> סעיף 164 </a> <span> <span> , ואילו נושא המע"מ מופיע כחלק מהבהרת היקף "הסכום המשתלם" המוזכר </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255/164" target="_blank"> בסעיף 164 </a> <span> <span> סיפא. לא זאת אף זאת, תקנות הניכוי במקור השונות, רובן ככולן, מזכירות במפורש את מרכיב המע"מ כחלק מן התשלום ממנו יש לנכות. </span> </span> </p> <p> <span> בעניינו, יש לנכות מע"מ בגין הסכום ברוטו (כולל מע"מ). </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong>  שומת הניכויים תוך גילום הסכומים </strong> </p> <p> <span> המשיב ערך את שומת הניכויים הנדונה בדרך של גילום כל סכומי התשלום מהם לא נוכה מס במקור היות ולדידו ה </span> <strong> פסיקה קבע כי ככלל כאשר המשלם שילם למקבל סכום שממנו נדרש לנכות ממנו מס במקור, אך המשלם לא עשה זאת, הדרך הנכונה היא גילום הסכום ובנסיבות שבהן המשלם לא הוכיח שהמקבל דיווח על ההכנסה אזי יש סיכון שהמקבל קיבל סכום שעליו הוא לא שילם מס ואין מקום להטיל סיכון זה על רשות המיסים" </strong> </p> <p> <span> בית המשפט מצדיק את עקרון הגילום ועל הנישום לסתור זאת כאשר הנסיבות מצדיקות מסקנה אחרת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> במקרה דנן,  ההסכם בין הנישומה לספק כוח אדם החוב המצטבר של המערערת הועמד, בהסכמה, על סך 3,650,000 ש"ח. באותה עת ספק שירותי כוח אדם </span> </span> <strong> לא </strong> <span> <span> החזיקה בפטור מניכוי מניכוי במקור ובכל זאת נמסרו לידיה 60 שיקים שהסכום הכולל שלהם היה 3.65 מיליון ₪, כמו כן, ההסכם עצמו לא הזכיר אפשרות של ניכוי מס במקור </span> </span> <strong> על חשבון </strong> <span> <span> הסכום הנ"ל ולכן המסקנה המתבקשת היא שספקית שירותי כוח אדם הסכימה לחתום על ההסכם האמור מתוך ציפייה </span> </span> <strong> שמלוא </strong> <span> <span> סכום החוב יגיע לידיה ותהיה חובתה של המערערת לנכות מס במקור אשר תהיה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הסכמה לתשלום נטו שקול - לעניין ניכוי המס במקור - לתשלום סכום הכנסה ברוטו </span> </span> <strong> גבוה </strong> <span> <span> יותר, וניכוי המס מתוך </span> </span> <strong> הסכום המגולם. </strong> </p> <p> <br/> </p> </div> Sun, 29 Dec 2024 08:25:22 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postcc3f0311 מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post3feee989 <div data-rss-type="text"> <p> <span> רכישת זכויות, במסגרת תמ"א 38, מחברה קבלנית מהווה רכישת  דירת גורים במסגרת קבוצת רכישה </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <strong> רכישת זכויות, במסגרת תמ"א 38, מחברה קבלנית מהווה רכישת  דירת גורים במסגרת קבוצת רכישה ועל כן חייבת במס רכישה של דירה גמורה. </strong> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בפס"ד חן ברדה ואח' נ מסמי"ק נתניה מיום 31.1.22 נידון מקרה של מספר יחידים שרכשו זכויות מחברה קבלנית, שהתחייבה לדיירי בניין לבצע חיזוק לבניין מכוח תכנית תמ"א 38, וזאת בתמורה לחמישה דירותן. מסמ"ק  קבע שהנישמוים רכשו דירות מגורים היות והם חלק קבוצת רכישה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> רקע ועיקרי העובדות </strong> </p> <p> <span> <span> 1. חברת מסיקה חסון מסחר 2002 בע"מ התקשרה עם דיירי בית משותף מרח' הדר 27 בהרצליה לחיזוק </span> </span> </p> <p> <span> <span>     הבניין בהתאם להוראות תמ"א 38/1 שלפיו היא זכאית לבנות 5 דירות מגורים וזאת בתמורה לביצוע שיפוץ, </span> </span> </p> <p> <span> <span>     חיזוק הבניין והרחבת הדירות של דיירי הבניין. ובתנאי שהחברה לא תהא רשאית להעביר את זכויותיה </span> </span> </p> <p> <span>     וחובותיה לצד אחר. </span> </p> <p> <span> <span> 2. ביום 19.12.13 הוגשה בקשה מטעם חב' מסיקה לקבלת היתר בניה, בהתאם להסכם התמ"א וביום 15.7.15 </span> </span> </p> <p> <span> <span>     החליטה הוועדה המקומית לאשר את הבקשה ורק ביום 13.6.18 הוגשו באיחור ניכר הצהרות הצדדים </span> </span> </p> <p> <span> <span>     להסכם התמ"א (החברה ודיירי הבניין) </span> </span> </p> <p> <span> <span> 3. למרות אישור המחאת הזכות נחתמו ביום 3.12.15, נחתמו הסכמים אשר כותרתם "הסכם המחאת זכות", </span> </span> </p> <p> <span> <span>     בין חב' מסיקה לבין 4 זוגות שדווחן רק ביום 7.2.17 ושווי הרכישה נקבע בהתאם לגובה התמורה בהסכם </span> </span> </p> <p> <span> <span>    המחאת הזכות. בסכם המחאת הזכות נקבע שהרוכשים ישלמו עבור הזכויות </span> </span> <strong> את חלקם היחסי בהחזר </strong> </p> <p> <strong>   העליות של המוכר. </strong> </p> <p> <span> 4. במקביל להסכם המחאת הזכות נחתמו שני הסכמים כדלקמן: </span> </p> <p> <span> <span>     א.   הסכם שותפות שלפיו הצדדים מתחייבים לפעול לביצוע התמ"א וההחלטות יתקבלו ברוב דעות וחברת </span> </span> </p> <p> <span> <span>           מר מסיקה חסון תשמש כגורם מקשר בין הדיירים של הבניין לבינם, כאשר ההתנהלות המשפטית </span> </span> </p> <p> <span>           תתבצע מול מסיקה חסון, ולא מול הצדדים להסכם". </span> </p> <p> <span> <span>      ב.    הסכם שיתוף וחלוקה שקובע את החלוקת הדירות הדירות שייבנו ומצורף לו תשריט. </span> </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <strong> רקע נורמטיבי </strong> </p> <p> <span>  סעיף 49לב1 לחוק קובע שיום המכירה לפי תמ"א 38 המותנה בתנאי מתלה, יהיה המוקדם מבין שני מועדים: </span> </p> <p> <span> א.    המועד בו התקיימו התנאים המתלים; </span> </p> <p> <span> <span> ב.     המועד בו הוחל במתן שירותי בנייה לפי תכנית החיזוק. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> דיון </strong> </p> <p> <strong> האמנם לא רכשו העוררים "זכות במקרקעין"? </strong> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שהנישומים רכשו "זכות במקרקעין" מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א.   הנישמים הינם בעלי דירות מגורים ולכן, לא יכול להיות כל ספק כי במועד כלשהו, רכשו העוררים זכות </span> </span> </p> <p> <span> <span>        במקרקעין. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.    במצב דברים זה, בו בפועל בידי העוררים זכות במקרקעין מסוג דירות מגורים, אין לאפשר את שמבקשים </span> </span> </p> <p> <span>        העוררים: לא יטרחו לדווח על מועד רכישה אלטרנטיבי של הזכות במקרקעין. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <strong> בדיקת קיומה של קבוצת רכישה </strong> </p> <p> <span> סעיף 1 לחוק מגדיר קבוצת רכישה כדלקמן: </span> </p> <p> <strong> "קבוצת רכישה" - קבוצת רוכשים המתארגנת לרכישת זכות במקרקעין ולבנייה על הקרקע של נכס שהוא אחד המפורטים להלן, באמצעות גורם מארגן, ובלבד שהרוכשים בקבוצה מחויבים למסגרת חוזית - </strong> </p> <p> <strong> (1)   נכס שאינו דירת מגורים; </strong> </p> <p> <strong> (2)   נכס שהוא דירה המיועדת לשמש למגורים; </strong> </p> <p> <strong> לעניין הגדרה זו - </strong> </p> <p> <strong> "גורם מארגן" - מי שפועל בעצמו או באמצעות אחר לארגון קבוצת הרוכשים לצורך הרכישה והבנייה, לרבות הכנת המסגרת החוזית, והכל בתמורה בעבור פעולות הארגון כאמור; </strong> </p> <p> <strong> "מסגרת חוזית" - מערכת חוזים הקשורים זה בזה שבאמצעותם תפעל הקבוצה לקבלת נכס בנוי; </strong> </p> <p> <a href="null" target="_blank"> <strong> "תמורה" - במישרין או בעקיפין, לרבות בשווה כסף; </strong> </a> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  בעניינו יוסף מסיקה, מנהלה ובעליה של חב' מסיקה, פנה לנישומים והציע להם את העסקה והעו"ד של חברת מסיקה ערך את מערך ההסכמים עליו חתמו הצדדים. לפיכך מתקיימים  חלק מהתנאים של קבוצת רכישה ויש לבחון רק אם חברת מסיקה מהווה "גורם מארגן" </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט הכריע שחברת מסיקה מהווה גורם מארגן, ולכן הרכישה תחוייב כדירת מגורים במסגרת קבוצת רכישה,  מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א.   הרוכישם נדרשו להשיב, עבור הזכות שרכשו, את העלויות של חברת מסיקה עד לאותו מועד, ברם חברת </span> </span> </p> <p> <span>       מסיקה לא הוכיחה את העליות שלה ובלשון בית המשפט " </span> <strong> הסבירות כי חברה שכזו תתנדב להעביר את </strong> </p> <p> <strong>   סמכויותיה בפרויקט מסוג זה, ללא רווח ורק על סמך החזר הוצאותיה עד מועד המחאת הזכות (בשנת </strong> </p> <p> <strong>   2015), אינו סביר. מי שמבקש לטעון כאמור, חייב ביתר שאת להציג את מלוא הנתונים המספקים את </strong> </p> <p> <strong>   תמונת הדברים לאשורה, דבר שלא נעשה </strong> <span> <span> ." ולכן לא ניתן לדעת מה היו באמת הרווחים של חב' מסיקה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.  הנישומים היו חסרי ניסוין ולכן לא ברורו אם הם ביצועו את התמ"א וניכר היה כי עיקר מבטחם היה באיש </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הקרוב אליהם שהינו יוסף מסיכה בעל המניות בחב' מסיקה ומנהלה. </span> </span> </p> <p> <span> ג.  הנישומים לא הגיעו למפגשי הקבוצה ולא היו מעורבים כלל. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  בין מסיקה לאחד הרוכשים היה קשר עסקי שלפיו חברת מסיקה מימנה לאחד הרוכשים את חלקם בבנייה </span> </span> </p> <p> <span>       בסך 700,000 ₪. </span> </p> <p> <span> <span> ה.  אין זה סביר שחברת מסיקה תלווה פרויקט מסוג זה במשך שנים ארוכות, תוך שהיא באופן מחויבת כלפי </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הדיירים מבלי שתקבל תמורה בגין כך. אכן, תמיד יכולות להיות נסיבות חריגות אשר יצדיקו התנהלות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      אחרת, אולם לכך יש להציג ראיות של ממש. אי הצגת דפי חשבון הבנק ממנו מומנה הבנייה, מקשה קושי </span> </span> </p> <p> <span> <span>      של ממש בהקשר זה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לאור כל האמור לעיל נקבע שחברת מסיקה פעלה כ-"גורם מארגן" בעד "תמורה" - ישירה או עקיפה, ולפיכך יש לראות בנישומים כחברי "קבוצת רכישה" שרכשו "דירת מגורים" ולחייבם במס רכישה בהתאם. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> חבר הוועדה, שמאי המקרקעין, מר גד נתן: </strong> </p> <p> <span>  סעיף 49לב1 לחוק קובע את יום המכירה ליום שבו מולאו התנאים המתלים ולכן הנישומים רכשו את המקרקעין ביום 3.12.2015 למרות שההיתר התקבל רק ביום 8.12.2015. לאור העובדות הבאות: </span> </p> <p> <span> א.   החלטת ועדת המשנה ביום 15.7.2015. </span> </p> <p> <span> ב.    פיקדון שולם ביום 30.1.2014. </span> </p> <p> <span> ג.     אגרת הבנייה שולמה ביום 8.12.2015 </span> </p> <p> <span> ד.    היתר ניתן ביום 25.12.2015. </span> </p> <p> <span> ה.    חישוב האגרות בוצעה ביום 1.11.2015. </span> </p> <p> <span> התנאי לקבלת היתר בניה, הינו תשלום אגרות בניה. בעניינו, האגרות שולמו ביום 8.12.15, חמישה ימים אחרי חתימת הסכמי המחאת הזכויות. ברם החלטת הוועדה הייתה ביום 15.7.2015 ולכן ההיתר היה מוכן ורק תנאי התשלום לא הושלם.   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מציין שתנאי התשלום אינו מהווה תנאי מתלה הדוחה את המכירה היות שבפס"ד אבן חיים נקבע ש </span> <strong> תנאי מתלה הוא תנאי המותנה בדרך כלל בהתקיימות אירוע עתידי, בלתי-ודאי שהוא חיצוני לחוזה ואינו מטיל חובה על מי מהצדדים </strong> <span> ...." ולכן תשלום אגרות הבניה אינו מהווה תנאי מתלה אלא הוא מהווה חלק אינטגרלי מקיומו של היתר, זו חובה ידועה, שאינה תלויה בהתקיימות אירוע עתידי, והיא מוטלת על כתפיו של מבקש ההיתר. צא ולמד ש" </span> <strong> אין מבקש ההיתר יכול לטעון לאי קיומו של היתר בניה כל עוד הוא לא עמד בדרישה לקיומו </strong> <span> ." </span> </p> <p> <strong>   </strong> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Thu, 12 Dec 2024 09:13:16 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post3feee989 מיסוי מקרקעין,מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/4 רכישת נכס מקרקעין וזיקת הנאה וחיובם כעסקה אחת <div data-rss-type="text"> <p> <span> רכישת נכס מקרקעין וזיקת הנאה, וחייובם כעסקה אחת <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בו"ע זהב על הפארק נידון מקרה שנישומה שרכשה זכויות במקרקעין בחלקות 163 ו-164 וזכויות השימוש שבמתקנים שבחלקה 153 (מתחם ספא, בריכה, מקווה טהרה ומועדון דיירים). במסגרת השומה העצמית ייחסה הנישומה סכום של 24.3 מיליון ₪, מתוך סך התמורה 305,000,000 ₪, לזיקת ההנאה הנוגעת לחלקה הסמוכה למקרקעין הנרכשים שבגינם אין לחייב במס רכישה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> התשתית הנורמטיבית </strong> </p> <p> <span> <span> המונח "זכות במקרקעין" </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72866/1" target="_blank"> שבסעיף 1 </a> <span> <span> לחוק הינה הגדרה רחבה: </span> </span> </p> <p> <span> "" </span> <strong> זכות במקרקעין" - בעלות, או חכירה לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים בין שבדין ובין שביושר לרבות הרשאה להשתמש במקרקעין, שניתן לראות בה מבחינת תכנה בעלות או חכירה לתקופה כאמור; ולענין הרשאה במקרקעי ישראל - אפילו אם ניתנה ההרשאה לתקופה הקצרה מעשרים וחמש שנים </strong> <span> ." </span> </p> <p> <span> הגדרה זו אינה כוללת זיקת הנאה, כאשר עקרונית מכירת זכות כזאת אינה מהווה מכירת זכות במקרקעין בה עוסק החוק, ואינה חייבת במס שבח ובמס רכישה, אם כי חייבת במס רווחי הון. </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף שחוק מס שבח הוא חוק פיסקאלי שבו חרג המחוקק ממסגרת הקטגוריות של דיני הקניין הפורמאליים, וחתר לתפיסת התוכן הכלכלי של עסקות. הוא עשה כן באשר לחיוב במס, על יסוד הגדרת המונח 'מכירת זכות במקרקעין' שבסעיף 1 של החוק, המתפשטת הרחק מעבר למשמעותו הרגילה בדיני הקניין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> המהות הכלכלית של העסקה </strong> </p> <p> <span> בפס"ד מלונות צרפת ירושלים נקבע שתוצאות המס נגזרות על פי מהותה הכלכלית האמיתית של העיסקה ולא לפי הצורה הפורמאלית. הצורה הפורמאלית היא אך נקודת התחלה אך לא נקודת סיום. </span> </p> <p> <span> בית המשפט מציין שבהתקשרות באמצעות שני חוזים, בהתאם לנסיבות העניין, מצא בית המשפט להתייחס לעסקה כעסקת רכישה יחידה וכוללת לצורך חיוב במס שבח ורכישה ובעניינו, הסכם המכר הוא נעשה במסגרת חוזית אחת ולכן קל יותר ממקרים בהם ההתקשרות נעשית במסגרת חוזית כפולה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מצא לנכון שעסקינן בעסקה אחת וכוללת ואין מקום לפצל את המכירה למקרקעין וזיכת הנאה מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א. מבחינה כלכלית, הדבר זהה למכירת בניין אשר אין בו מקומות חנייה מוסדרים יחד עם זיקת הנאה לחניון, </span> </span> </p> <p> <span> <span>     שנמצא במגרש סמוך, שהינו בבעלות המוכרת. אין ספק כי אותה זיקת הנאה הינה אינטגרלית לרכישת </span> </span> </p> <p> <span> <span>     המקרקעין-הבניין, וכי מדובר יהיה בעסקה אחת וכוללת במקרקעין שיש למסותה במס רכישה בהתאם לסך  </span> </span> </p> <p> <span>     התמורה שתשולם. </span> </p> <p> <span> <span> ב. המוכרת עצמה דיווחה למשיב על מכירת הנכס במחיר של 305,000,000 ש"ח, ולא פיצלה את דיווחיה, אלא </span> </span> </p> <p> <span>      דיווחה על עסקה אחת וסכום אחד בגין מכירת מקרקעין. </span> </p> <p> <span> <span> ג.  בחינה אובייקטיבית של מכלול העובדות ונסיבות המקרה דנן - פרטי הזכות אותה רכשה העוררת, מהותה, </span> </span> </p> <p> <span> <span>     טיבה והביסוס לה, תעיד כי עסקת הרכישה שביצעה העוררת הינה עסקה אחת וכוללת במקרקעין, שיש </span> </span> </p> <p> <span> <span>     למסותה במס רכישה בהתאם לסך התמורה ששולמה למוכרת. </span> </span> </p> <p> <span> ד. הסכם המכר התמורה לא פוצלה כפי שהיה מצופה לו נמכרו שני רכיבים נפרדים (זיקת ההנאה ומקרקעין). </span> </p> <p> <span> <span> ה. כאשר הנישומה מוכרת דירה בבניין, נמכרת ביחד איתה זכות השימוש במתקנים ובספא שבבניין הסמוך, </span> </span> </p> <p> <span> <span>     ללא הפרדה בין הזכויות בדירה לבין זיקת ההנאה. משמעות הדבר היא שהעוררת עצמה רואה בזיקת ההנאה </span> </span> </p> <p> <span>     כחלק אינטגרלי מכלל הסכום אותו היא דורשת עבור הדירה. </span> </p> <p> <span> <span> ו.  הנישומה אינה יכולה למכור  לצד ג' כלשהו את זכות השימוש, מאחר ולזו אין ערך בפני עצמה אלא היא </span> </span> </p> <p> <span>     מוצמדת למקרקעין עצמם ומשביחה אותם. </span> </p> <p> <span> <span> ז. בדוח האפס שהגישה הנישומה לבנק לצורך קבלת ליווי בנקאי טרם ביצוע העסקה. הנישומה לא    </span> </span> </p> <p> <span>     התייחסה בנפרד לזיקת ההנאה, כאשר "זכות השימוש במתקנים" נכללת במסגרת "הבנייה החדשה". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <strong> סיכום </strong> </p> <p> <span> <span> אין לאבחן באופן מלאכותי בין רכישת הבעלות בנכס, לבין זכות השימוש שהוצמדה לנכס. זכות השימוש "נבלעת" במסגרת עסקת המקרקעין כולה ולא ניתן לפצלה ולא בכדי דיווחה המוכרת למשיב על מכירת נכס ללא כל פיצול. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Tue, 12 Nov 2024 09:00:50 GMT https://www.baruchkachlon.com/4 מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postf12fda70 <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> מכירת סימן מסחרי, על ידי עולה חדש, לחברה שבבעלותו כנגד יתרת חובה והפחתת הסימן המסחרי מהווה עסקה מלאכותית. </span> </p> <p> <span> הכנסות ממתן שירותי מו"פ מעבר לשווי שוק אינן זכאיות לשיעור מס מופחת. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> רקע עובדתי </span> </span> </p> <p> <span> <span> א.   הנישום הינו עולה חדש שעובר לעלייתו לארץ רשם בצרפת סימן מסחרי והקים חברה צרפתית שעוסקת </span> </span> </p> <p> <span> <span>        בפיתוח תוכנות לשידור מרחוק של נתוני חיובים כספיים מכרטיסים חכמים רפואיים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.   לאחר עלייתו לארץ הקים חברה ישראלית, בעלת מפעל מועדף, שמעניקה שירותי פיתוח לחברות קשורות </span> </span> </p> <p> <span>        בחו"ל. </span> </p> <p> <span> <span> ג.   ביום 1.7.2011 חתם הנישום עם החברה הישראלית שבבעלותו על הסכם למכירת זכויותיו בסימן המסחרי </span> </span> </p> <p> <span>       בתמורה לסכום של 8.4 מיליון אירו. הסימן המסחרי נרשם כנגד יתרת זכות של הנישום. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  הסימן המסחרי סווג בספרי החברה כמוניטין הזכאי לפחת בשיעור של 10% ובפועל, דרשה החברה הוצאות </span> </span> </p> <p> <span>       פחת בגין הסימן המסחרי בשיעור של 7% בשנת המס 2011, ובשיעור של 5% בשנות המס 2012 ו-2013. </span> </p> <p> <span> <span> ה.  מייד לאחר רכישת הסימן המסחרי התקשרה החברה הישראלית עם החברה הצרפתית בהסכם שלפיו, </span> </span> </p> <p> <span> <span>      תשלם החברה הצרפתית לחברה הישראלית תמלוגים, בסכום מופרז, בגין השימוש בסימן המסחרי. </span> </span> </p> <p> <span> <span>      פ"ש סיווג את העסקה כעסקה מלאכותית שיש להתעלם. כמו כן קבע פ"ש שהרווח ממתן שירותי מו"פ, </span> </span> </p> <p> <span>     העולה על הרווח המקובל, יסווג כהכנסה רגילה שתחויב בשיעור מס חברות רגיל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="null" target="_blank"> דיון בעסקה מלאכותית </a> </p> <p> <span> הוראת סעיף 86 לפקודת מס הכנסה היא נורמה אנטי תכנונית כללית שמטרתה להתוות את הגבול בין תכנון מס לגיטימי לבין תכנון מס בלתי לגיטימי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> יודגש כי, לרוב עסקה מלאכותית מהווה עסקה חוקית, אך מטעמים מסוימים המחוקק רואה בה עסקה בלתי לגיטימית בהקשר הפיסקאלי. בית המשפט העליון, קבע שיש לבחון את הלגיטימיות של תכנון המס, בהקשר של העסקה המלאכותית, במבחן דו-שלבי. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> א.    בשלב הראשון יש לבחון את השאלה, האם בבסיס העסקה עמד תכנון מס לגיטימי (או חיובי), או שמא מדובר בתכנון מס שלילי. </span> </p> <p> <span> <span>  תכנון מס לגיטימי או חיובי הוא תכנון שבו מנצל הנישום, הלכה למעשה, הטבת מס שהוקנתה לו במפורש בחקיקה, </span> </span> </p> <p> <span> תכנון מס שלילי הוא תכנון מס שבו הנישום מתכנן את פעילותו באופן המנוגד לתכלית החקיקה ועל דרך של ניצול פרצה שהתגלתה בה. מתן תשובה חיובית לשאלה ההיפותטית "האם המחוקק היה משנה את דבר החקיקה לנוכח תכנון המס שביצע הנישום?" ילמד על קיומו של תכנון מס שלילי. </span> </p> <p> <span> ב.    בשלב השני יש לבחון את תכנון המס בגדרי סעיף 86 לפקודת מס הכנסה. המבחן המרכזי לצורך בדיקת מלאכותיות העסקה הוא מבחן "יסודיות הטעם המסחרי". המבחן אינו בודק רק אם קיימת מטרה מסחרית, ואין ספק בדבר שקיומה של זו הוא תנאי הכרחי, אך אין זה תנאי מספיק. לצורך סיפוקו של המבחן נדרש גם כי המטרה המסחרית תהיה סיבה "יסודית", כך שלולא ציפייתו של הנישום כי זו תתממש, לא היה נכנס לעסקה מלכתחילה. צא ולמד, שעסקה אינה מלאכותיותה אם נלווה לטעם המסחרי היסודי, טעם פיסקלי במידת יסודיות שווה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט הגיע למסקנה שמכירת הסימן המסחרי לחברה מהווה עסקה מלאכותית מהסבות הבאות: </span> </p> <p> <span> א.  הנישום לא הסביר מדוע משך כספים מהחברה הישראלית. </span> </p> <p> <span> <span> ב.   הנישום לא דרש מהחברה הצרפתית תמלוגים מעולם ורק לאחר מכירת הסימן המסחרי החלה החברה </span> </span> </p> <p> <span>       הישראלית, בעלת הסימן המסחרי, לגבות תמלוגים מהחברה הצרפתית. </span> </p> <p> <span> ג.   הנישום לא סיפק הסבר הגיוני לכך שגביית התמלוגים הייתה מייד לאחר מכירת הסימן המסחרי. </span> </p> <p> <span> <span> ד.   הסימן המסחרי נמכר לחברה הישראלית שבבעלות הנישום. כלומר הבעלות המשפטית בסימן המסחרי </span> </span> </p> <p> <span>       השתנתה אך השליטה בסימן המסחרי נשארה בבעלות הנישום. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור קובע בית המשפט שתכנון המס הוא תכנון מס שלילי שאינו הולם את תכלית הוראת סעיף 97(ב)(1) לפקודת מס הכנסה היות ומטרתו הייתה להעניק פטור לעולה חדש כאשר הוא מתנתק מהנכס ולא כאשר הוא נשאר הבעלים של הנכס בעקיפין ובלשון בית המשפט"... כוונת המחוקק הייתה לאפשר לעולה למכור נכס שהיה לו מחוץ לישראל מבלי להתחייב במס רווחי הון, אולם לא הייתה כוונה כי הפטור יחול גם על מכירת הנכס לחברה שהקים העולה בישראל, המצויה בשליטתו, אשר ממשיכה ליהנות מן הנכס ולנצלו. העובדה שלשון ההוראה אינה מסויגת מלמדת כי ההוראה כוללת פרצה ולא כי ההוראה הייתה מכוונת לחול גם בסיטואציה שעל הפרק..." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מסתמך על הילכת גוטשל שלפיו יש לבחון את מכלול העסקאות והפעולות הקשורות זו לזו במישרין, תוך שימת דגש על מלאכותיות המתגלה משילובן יחד. בעניינו, החברה הצרפתית עשתה שימוש בסימן המסחרי מבלי לשלם דמי תמלוגים עבור שימוש זה ולפתה לאחר מכירת הסימן המסחרי לחברה הישראלית נדרשה החברה הצרפתית לשלם תמלוגים עבור השימוש בסימן המסחרי, למרות שלא חל כל שינוי בשימוש המצדיק זאת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אי גביית התמלוגים בשנים שלפני הרכישה מלמדת כי כל מטרת גבייתם הינה חלק מתכנון המס שנועד להפחית את חבות המס של הנישומה שהפחיתה, כנגד הכנסות התמולוגים, את עלות הסימן המסחרי שרכשה בפטור מהנישום. לפיכך מדובר בתכנון מס יש לבחון האם במקביל להפחתת המס קיימים טעמים מסחריים יסודיים לעסקה. </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע למסקנה שהנישום לא עמד בנטל להוכחת טעמם מסחרי יסודי שלולא ציפיית הנישום שזו תתממש הוא לא היה נכנס לעסקה מלכתחילה. מסקנה זאת מתסמכת על העובדות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א.  בהסכם מכירת הסימן המסחרי נכללה הוראה שהתירה לנישומה לשלם את התמורה עבור הסימן המסחרי </span> </span> </p> <p> <span> <span>      במשך תקופה של 28 שנים ללא תשלום ריבית ובמקרה של אי תשלום במועד הנישום יקבל את הסימן </span> </span> </p> <p> <span> <span>      המסחרי ללא חובת השבה של התמורה ששולמה עד לאותו מועד ו"צביעתה" כפיצוי בגין אי התשלום  </span> </span> </p> <p> <span>      במועד. הוראה זאת לא הייתה קיימת במקרה שהמכירה היתה לצד לא קשור. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  הטענה כי יש טעם מסחרי יסודי במכירת הסימן המסחרי משום שמכירה זו אפשרה לה ליהנות מתשלומי </span> </span> </p> <p> <span> <span>      תמלוגים בסכומים גבוהים אינה מקובלת היות והנישום יכול היה להימנע ממכירת הסימן המסחרי וליהנות </span> </span> </p> <p> <span>      מפירותיו בעצמו על ידי משיכת תמלוגים לעצמו. </span> </p> <p> <span> <span> ג.  הטענה שקיים טעם מסחרי יסודי לעסקה בכך שהנישום מימש את השווי העסקי של הנכס ששוויו עלה </span> </span> </p> <p> <span>      במהלך השנים במידה ניכרת אינה מקובלת היות והמכירה לא הייתה לצד ג' אלא לחברה שבבעלותו. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  תשלום התמורה נפרס על פני 28 שנה ללא ריבית בהתאם להסכם. גורם המעוניין לממש רווחיו מנכס </span> </span> </p> <p> <span> <span>      יעדיף בדרך כלל לקבל את התמורה מוקדם ככל האפשר. פריסה של התמורה לתקופה כה ארוכה משמיטה </span> </span> </p> <p> <span>      את הקרקע מתחת לטעם מסחרי יסודי הנטען. </span> </p> <p> <span> <span> ה. הטענה שהמכירה בוצעה מפני החשש מתביעות משפטיות ומתוך רצון לעמוד מאחורי מסך ההתאגדות של </span> </span> </p> <p> <span> <span>     המערערת לא הוכח וכשם שהחברה הישראלית ידעה להכניס להסכם השימוש בסימן המסחרי סעיפים </span> </span> </p> <p> <span> <span>     המגנים עליה מפני תביעות הקשורות לסימן המסחרי כך יכול היה הנישום להשאיר את הסימן המסחרי בידו </span> </span> </p> <p> <span>     ולחתום מול החברה הצרפתית על הסכם המכיל סעיפים המגנים עליו באותה מידה. </span> </p> <p> <span> <span> ו.  הטענה שהנישום ניסה לגייס שותפים עתידיים או מכירת הקבוצה לא מהווה טעם מסחרי יסודי לקיומה של </span> </span> </p> <p> <span> <span>     עסקת מכירת הסימן המסחרי, היות שמירת של הסימן המסחרי בידיו של הנישום לא הייתה מונעת או </span> </span> </p> <p> <span>     מקשה על ניהול משא ומתן מול גורמים שלישיים המעוניינים להשקיע. </span> </p> <p> <span> <span> ז. הטענה שניצול הסימן המסחרי במדינות נוספות לא מהווה טעם מסחרי, היות ושמירת הסימן המסחרי בידי </span> </span> </p> <p> <span>     הנישום לא היית מונעת את השימשו של הסימן המסחרי במדינות נוספות. </span> </p> <p> <span> <span> ח. הטענה שהחברה הישראלית מחזיקה בתשתית עסקית לגבייה וניהול של דמי התמלוגים אינה הוכחה היות </span> </span> </p> <p> <span> <span>     שאין יתרון מובהק, מבחינה ניהולית וחשבונאית, להחזקת הסימן המסחרי על ידי החברה לעומת החזקת  </span> </span> </p> <p> <span>     הסימן המסחרי על ידו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל בית המשפט מגיע למסקנה שהנישומים נכשלו בהוכחת קיומו של טעם מסחרי יסודי לקיומה של עסקת מכירת הסימן המסחרי ובהיעדר טעם מסחרי יסודי, מדובר בעסקה מלאכותית, שעומדת בבסיסה תכנון מס שלילי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> קבלת תמלוגים מהחברה הצרפתית (חברה קשורה) במחיר הגבוה משווי שוק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פ"ש קבע שמתן שירותי המו"פ אינן בתנאי שוק היות והחברה דיווחה ששירותי המו"פ ניתנו בשווי גבוה יותר מהשווי שנקבע בסעיף 85א ותקנויותיו (מחיר שוק הינו בטווח הבין רבעוני) ולכן הסכום שחורג משווי שוק אינו מהווה הכנסה בגין מתן שירותי המו"פ ולא זכאי להטבות המס מכח הוראות חוק לעידוד השקעות הון וישולם עליו מס חברות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מדגיש שהוראת סעיף 85א לפקודה היוותה כלי עזר בלבד לפ"ש בעת שבחן את שווי השוק ולא היווה סעיף מקור לעריכת השומה. בית המשפט מדגיש שסיווג מחדש של הכנסות הנישומה נידון בפס"ד שלמה ריזמן, שם נקבע ש" </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בענייני מיסים מהות העִסקה גוברת על צורתה, ולא להיפך. הווה אומר: רשויות המס מוסמכות, ולעתים אף חייבות, למסות רווחים מעסקה כזאת או אחרת בהתאם למהותה הכלכלית ולא על פי החזות המילולית-הפורמאלית שהעניקו לה הצדדים..." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שיש לחשב את שווי השוק של מתן שירותי מו"פ לפי השיעור הגבוה ביותר שנמצא בחקר השוק, הואיל ואין מדובר ביישום הוראת סעיף 85א לפקודה, שאינה חלה במקרה זה ולכן ראוי היה לאמץ כאמת מידה אובייקטיבית את שיעור הרווח המקסימלי שנמצא בעסקאות בין צדדים שאינם קשורים ולראות בהכנסה החורגת משיעור זה, כהכנסה אחרת של המערערת, שאינה זכאית להטבות מס מכוח חוק העידוד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Wed, 06 Nov 2024 13:36:14 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postf12fda70 מס הכנסה,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post6ea3d8b1 <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> מוסד כספי </span> </p> <p> <span> פס"ד י.ג.מ דן בשאלה האם חברה שכל פעילותה, היא מסחר עצמי בניירות ערך, במסגרת חשבון נוסטרו, תסווג כ"מוסד כספי. </span> </p> <p> <span> בית המשפט המחוזי קבע שנישום שסוחר בניירות ערך ב"נוסטרו", לא יסווג כ"מוסד כספי" על פי הצו היות  שהפעילות הכלכלית בבורסה היא רבת חשיבות וראוי כי הטלת מס עקיף על פעילות זו, תעשה לאחר בחינה של מכלול שיקולים וככל שנדרש שינוי הרי שזו תעשה תוך פנייה חוזרת אל המחוקק . </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט הוסיף שסיווג נישום הסוחר בנוסרו כמוסד כספי יוביל לעיוותים ולקשיים המצדיקים הימנעות מסיווג כאמור. בנוסף, קבע בית המשפט כי כל הגופים שהוגדרו בחוק מע"מ או בצו כמוסד כספי, הינם גורמים שעוסקים במתן שירות לאחר, להבדיל ממי שסוחר ב"נוסטרו." </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעקבות פס"ד פרסמה רשות המיסים הנחיות חדשות למיסוי פעילות מסחר עצמי בניירות ערך כדלקמן: </span> </p> <p> <span> <span> א.  מי שכל פעילותו היא אך ורק קניה ומכירה של ניירות ערך עבור עצמו ("נוסטרו"), לא יסווג כ"מוסד כספי" </span> </span> </p> <p> <span> <span>       על פי הצו ולא יסווג כ"עוסק" לצורך מיסוי לפי סעיף 19(ב) לחוק מע"מ. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.   מי שמסווג כעוסק בתחום מסחר בניירות ערך עבור אחרים כגון ברוקר ובנוסף מקיים פעילות מסחר </span> </span> </p> <p> <span>       בנוסטרו שהינה בעלת מאפיינים עסקיים, יש למסות את פעילות הנוסטרו לפי סעיף 19(ב) לחוק מע"מ. </span> </p> <p> <span> <span> ג.   מי שמסווג כעוסק בתחום שאינו פיננסי ובנוסף מקיים פעילות בנוסטרו, אין למסות את פעילות זו לפי </span> </span> </p> <p> <span> <span>      סעיף 19 לחוק מע"מ ואין לסווגה כמוסד כספי ובלבד שפעילות הנוסטרו אינה בתחום עיסוקו העיקרי. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  ד. נישום שמסווג כ"מוסד כספי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק (בנקים, חברות ביטוח וכו') ימוסה על כלל פעילותו </span> </span> </p> <p> <span> <span>     לפי סעיף 4(ב) לחוק לרבות פעילות בשוק ההון אף אם לפעילות זו אין מאפיינים עסקיים. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> ההנחיות שלעיל יכולו על על דוחות ודיווחים המוגשים מיום 01.08.2021 ואילך. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> רשות המסים לא מאפשרת בקשות להחזרי מס ערך מוסף, מס שכר ורווח או שינוי סיווג ו/או ביטול רישום רטרואקטיבית לתאריך 1.8.2021  </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>                                                                                                                   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 06 Nov 2024 12:32:58 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post6ea3d8b1 מע"מ thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post64e5ec70 מתן שירות לתושב חוץ ולגם לתושב ישראל לא פטור ממעמ <div data-rss-type="text"> <p> <span> היעדר תחולה לסעיף 30(א)(5) לחוק, בעניין מע"מ בשיעור אפס על מתן שירות לתושב חוץ </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בפס"ד יוסף צוראל בע"מ נידון חיובה של נישומה במע"מ בשיעור אפס לגבי שירותי איתור וגיוס לקוחות ישראלים עבור חברה תושבת חוץ הנמצאת בשליטת ובניהול הנישומה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי </span> </p> <p> <span> סעיף 30(א) לחוק מע"מ נועד לשמש ככלי בידי המחוקק לשם קידום ועידוד פעילויות עסקיות מסוימות במשק, תוך מתן עדיפות כלכלית לעסקאות יצוא, להגשמת כוונת המחוקק לעודד ולשפר את פעילות היצוא ואת מאזן התשלומים של המדינה ע"י הזרמת מט"ח אליה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> סעיף 30(א)(5) לחוק קובע מע"מ בשיעור אפס על מתן שירות לתושב חוץ ברם "לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל לתושב ישראל. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בפסק קסוטו נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי יש להבחין בין מקבל השירות העיקרי בין מקבלי שירות משניים ואין לשלול מע"מ בשיעור אפס עם מקבל השירות העיקרי הינו תושב חוץ. בית המשפט קבע כי את זהות מקבל השירות העיקרי על פי מבחני העזר שלהן: </span> </p> <p> <span> א.   מבחן המשלם בעד השירות – המשלם עבור השירות מהווה אינדיקציה לכך שהוא זה שקיבל את השירות. </span> </p> <p> <span> <span> ב.   מבחן הצדדים לחוזה השירות - יש לאתר את מזמין השירות ואת מעניק השירות וכן את הצדדים לפעילות </span> </span> </p> <p> <span>       העסקית. </span> </p> <p> <span> <span> ג.   מבחן הנהנה מן השירות – יש לאתר את הנהנה מן השירות שמפיק ממנו תועלת, כלומר יש לבחון את </span> </span> </p> <p> <span> <span>       האינטרסים של מי בא השירות להגשים. אם נהנה מן השירות יותר מאחד, יש לקבוע מי הוא הדומיננטי  </span> </span> </p> <p> <span>       מביניהם ולראות בו את מקבל השירות. </span> </p> <p> <span> ד.  מבחן הנסיבות - מבחן גג שבמסגרתו נבחנת כל נסיבה רלוונטית שיש בה כדי ללמד על זהות מקבל השירות </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הלכת קסוטו פגעה בוודאות המשפטית ויצרה הזדמנות לניצול ההקלה שבחוק לרעה, משכך, תוקן סעיף 30(א)(5) לחוק ונקבע כי " </span> <span> לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל ... </span> <span> " צא ולמד שכאשר השירות ניתן הן לתושב חוץ והן לתושב ישראלי, לא תחול ההטבה של מס בשיעור אפס ולכן מבחני קסוטו שלעיל מתייתרים. על אף האמור, במטרה שלא לפגוע בתכלית ההקלה שבחוק, מקובל כי ככל שהשירות שניתן לתושב ישראל הוא זניח ואגבי, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ, ברם אם יתברר שהעשייה של המערערים לטובת הלקוחות בישראל הייתה ישירה, ממשית ובעלת ערך כלכלי עצמאי ונפרד יחול מע"מ בשיערו רגיל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מדגיש שנטל ההוכחה מוטל על כתפי הנישומים שכן כלל הוא שמי שטוען להקלה או לפטור ממס, עליו להוכיח כי מתקיימים בעניינו התנאים המזכים לבקשתו. טעם נוסף להטלת הנטל על המערער נעוץ בכך שלמערער הידע המיטבי בנוגע לעסקאות שביצע. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מן הכלל אל הפרט </span> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע למסקנה שהשירות שמעניקה הנישומה, בתחום הנדל"ן ובתחום גיוס המורים, לא זכאי למע"מ בשיעור מס אפס מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א.   במסגרת גיוס מורים לחו״ל, הנישומה ביצע מיונים, הדרכות למורים, סיוע במילוי טפסים ומתן ייעוץ לכל </span> </span> </p> <p> <span>        אורכו של ההליך ולכן ניתן שירות לתושב ישראל שאינו זניח. </span> </p> <p> <span> <span> ב.   במסגרת עסקאות הנדל"ן בחו"ל, בפועל ניתן שירות לתושבי ישראל שביקשו להשקיע ברכישת נכסים </span> </span> </p> <p> <span> <span>       בחו"ל. ברי כי הסיוע והליווי שסיפקה הנישומה איננו טפל או נלווה ויש בו ערך עצמאי וממשי עבור הלקוח </span> </span> </p> <p> <span>       הישראלי. </span> </p> <p> <span> <span> ג.   הנישומה סיפקה שירותי אספקת מידע וסיוע לקוחות ישראלים שרוצים להשקיעה בנדל"ן בחו"ל. כמו כן, </span> </span> </p> <p> <span>       היא פרסמה ושווקה את הנדל"ן למשקיעים ישראליים. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  סוכני החברה היו יוצרים קשר עם המשקיעים הישראלים על-מנת לבדוק אחר התאמתם לסוג ההשקעה </span> </span> </p> <p> <span> <span>      והחברה האמריקאית שילמה עבור שירות גיוס הלקוחות בארץ, והתשלום נעשה בהתאם לכמות                  </span> </span> </p> <p> <span>      המשקיעים הישראליים שגייסו. </span> </p> <p> <span> <span> ה.  הנישומה הכשירה מורים ישראליים בישראל לשליחות במוסדות לימוד בחו"ל, ודאגה ליצירת הקשר בין  </span> </span> </p> <p> <span> <span>      המורים למוסדות אליהם היו מיועדים. הנישומה טפלה בפניות מועמדים ובדיקת התאמה והפניה להמשך  </span> </span> </p> <p> <span> <span>      תהליך והדרכת המורים היוצאים לשליחות לקראת יציאתם ויצרה סרטוני תדמית המתארים את הליווי </span> </span> </p> <p> <span>     המוענק למורה לצד הליווי למוסד, ומציגים ראיונות שליחים שמעידים על "חווית הליווי" בתהליך. </span> </p> <p> <span> <span> ו.  השירות שמעניקה הנישומה משרת את אינטרס הלקוח הישראלי שכן מדובר בליווי ויעוץ למשקיע לאורך </span> </span> </p> <p> <span>     ההליך כולו, ונוצרה השוואה רלוונטית למשקיע הישראלי בפרט - בין השקעה בישראל לבין זו בחו"ל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד, שהשירות ללקוח הישראלי אינו זניח או משני ולכן יש להחיל על </span> <span> <span> התמורה מהחבר הזרה מע"מ בשיעור מלא. כך נקבע גם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין רוטשילד: "במקרים... בהם פעולת השיווק עבור תושב החוץ כרוכה במתן שירות ממשי וישיר לתושבי ישראל בישראל, שלילת ההטבה של שיעור אפס היא ראויה שכן היא מתיישבת עם רצונו המפורש של המחוקק". </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יתרה מכך, אין לראות בשירותים שסופקו על ידי הנישומה ככאלו העונים על תכלית החקיקה לעידוד יצוא, מן הטעם הפשוט שבהעדר תחרות מצד נותני שירות מחו"ל, תכלית מתן ההטבה מתאיינת. בענייננו, החברה הזרה מבקשת לפעול למול הלקוח הישראלי, ולשם כך הוקמה הנישומה עצמה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 06 Nov 2024 11:24:00 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/my-post64e5ec70 מע"מ thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post5bc26ea8 <div data-rss-type="text"> <p> <span> האם מלגת קיום פרופסורים שקיבלו ממוסדות מחקר אקדמיים בארצות הברית חייבים במס או לאו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון </span> </p> <p> <span> השופט ע' פוגל </span> </p> <p> <span> סעיף 2 לפקודה מונה את את מקורות ההכנסה ושום תקבול לא ייחשב להכנסה אלא עם יש מקור שממנו מופק התקבול כפרי מן העץ. עמדה זו קנתה אחיזה ממשית בדין בישראל וכבר נקבע פעמים רבות ששיטת המס הישראלית מבוססת על "תורת המקור" שלפיו הכנסה בעלת פוטנציאל הישנות נקראת הכנסה "פירותית" ויודגש כי שאין הכרח שההכנסה תישנה בפועל, ודי בהקשר זה בפוטנציאל הישנות. </span> </p> <p> <span> תנאי "עסקיות" המקורות לא מופיע ולא מעוגן בלשון סעיף 2 לפקודה ולכן אין להציב תנאי זה בסיווג ההכנסה היות שאינה תואמת את המגמה הפרשנית המרחיבה את פרשנות סעיף 2 לחוק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סעיף 2(1) מחייב השתכרות או ריווח מכל עסק או משלח-יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהי, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> משלח יד הינו הדרך, האורח, בו אדם עושה את חייו, כגון שחקן, ספורטאי, המונח "משלח יד" אינו מוגבל לפעילות קונקרטית אחת, ויכול שיחסו תחת משלח ידו של הנישום מספר עיסוקים. בתי המשפט קבעו שקיומו של "משלח יד" כמקור הכנסה מותנה בהתקיימות שני תנאים: </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> א.  הנישום הינו בעל  כישורים, יכולת ומומחיות אשר מאפיינים את הפעילות שבה הוא עוסק. </span> </p> <p> <span> ב.   הכנסתו נובעת משימוש באותם הכישורים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מתבסס על סעיף 1.1 לחוזר מס הכנסה 90/21 שלפיו כאשר המקבל נתן שירות או תמורה אחרת כנגד הפרס או המענק יש לראות בתקבול הכנסה חייבת.  כך גם עולה מהגדרת המונח "תמורה" בסעיף 9(29) לפקודה שעניינו בפטור למלגות. צא ולמד, שתמורה שנינתנה תוך שימוש בכישוריו ובמומחיותו של הנישום לא שונה מהותית משירותים אחרים. בית המשפט מוסיף שהפיסקה קבעה "אף כאשר לא הייתה ציפייה לשכר או לרווח ואף כאשר קביעת השכר נתונה כולה לשיקול דעתו של גורם אחר, אין בכך די כדי לקבוע שהתקבול האמור לא יהא חייב במס". </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בדברי ההסבר לתיקון 175 לפקודה נאמר שמוצע לפטור ממס מלגות מסוימות בארץ כדלקמן: </span> </p> <p> <span> <span> א.  מלגות הצטיינות שמוענקות באמצעות הפחתת שכר הלימוד שלא חייבים במס. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.  מלגות קיום שמוענקות בדרך כלל לסטודנטים לתארים מתקדמים ונועדו למימון מחייתם ולפינוי מרב </span> </span> </p> <p> <span> <span>      זמנם לעבודת המחקר שלהם. חיובה של מלגה זו הינו במחלוקת ולדידי רשות המיסם חייבת במס. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ג.   מלגות לסטודנטים שמועסקים במשרות במוסדות להשכלה גבוהה (ובכלל זאת משרות תרגול והוראה) </span> </span> </p> <p> <span>      שמהווים הכנסה חייבת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בתיקון  175 לפקודה  נקבע פטור בסעיף 9(29) לפקודה ממס למלגה שניתנת לסטודנט או לחוקר בתקופת לימודיו. הסעיף מגדיר מלכה כלקמן: </span> </p> <p> <span> " </span> <span> <span> מענק, פרס או פטור מתשלום שניתן לסטודנט או לחוקר, במישרין או בעקיפין, באופן חד-פעמי או עתי, בתקופת לימודיו, למימון שכר הלימוד או לצורך קיומו בתקופת לימודיו, והכל בלבד שלא ניתנת בעדם כל תמורה מצד הסטודנט או החוקר והם ניתנו בתקופת הלימודים..." </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אמנם סעיף 9(29) אינו חל על התקבולים שקיבלו הנישומים, אך </span> <span> <span> ניתן לראות שהמחוקק קובע שמילגה שניתנה עבור שירותים חייבת במס ולכן בית המשפט מגיע למסקנה ש" </span> </span> <span> מקובלת עלי העמדה שכדי לקבוע אם מלגה ניתנה לנישום כחלק ממשלח ידו החייב במס, יש לבחון האם זה העניק תמורה עבור המלגה </span> <span> ." </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> צא למד, שיש לבחון אילו התחייבויות לקח על עצמו מקבל המלגה; האם מעניק המלגה מצפה להתנהגות מסוימת מצד מקבל המלגה והאם יש לו דרך לאוכפה ואת טיבה ומשכה של מערכת היחסים בין הצדדים </span> </span> <span> וניתן לומר כי התנאי כי התקבול ניתן מנדיבות לבו של הנותן וללא תמורה מצד המקבל הוא תנאי הכרחי לסיווג תקבול כמתנה, אך כי הוא אינו בהכרח תנאי מספיק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מציין שהתמורה האופנייינית שמקבל המוסד במסגרת מלגות מהסוג שבהן עסקינן עשויה להיות "האדרת שמו" של נותן המלגה ולכן יש לבחון את שני הסוגיות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א. האם בכלל זוכה מעניק המלגה להאדרת שמו כחלק ממערכת היחסים עם מקבל המלגה לעניין זה יש </span> </span> </p> <p> <span> <span>     לבדוק איזה שימוש עשה המוסד כדי להיבנות משמו של מקבל המלגה ואם זו ניתנה לאדם בעל מוניטין, </span> </span> </p> <p> <span>     שנותן המלגה יכול להיבנות משמו. </span> </p> <p> <span> <span> ב. האם קיים קשר סיבתי בין הענקת המלגה לבין התמורה ובכלל זאת האדרת השם. לשם כך יש לבחון את </span> </span> </p> <p> <span>     השאלות הבאות: </span> </p> <p> <span>    1.  מה הבטיח מקבל המלגה ועל מה "ויתר" במסגרת מערכת היחסים שנרקמה בינו לבין המוסד. </span> </p> <p> <span> <span>    2.  האם מקבל המלגה התחייב לתוצר מסוים, ואת המעמד שניתן למעניק המלגה ביחס לתוצר זה. </span> </span> </p> <p> <span>    3.  ככל שמדובר בחוזה בכתב, שבו מוסדרת מערכת ההתחייבויות ההדדיות, עשוי הדבר להטות את הכף      </span> </p> <p> <span>         לעבר הקביעה שאין מדובר במלגה שניתנה ללא כל תמורה. </span> </p> <p> <span> <span>    4.  האם נקבעו מנגנוני אכיפה, ביטול או פיצויים. </span> </span> </p> <p> <span> <span>    5.  האם המלגה ניתנת על הישגי עבר או שהיא ניתנת במבט צופה פני עתיד. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מן הכלל אל הפרט </span> </p> <p> <span> א.  המוסדות פנו  בפנייה יזומה של המוסדות לנישומים. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  המוסדות היו אותה העת, שניהם, מוסדות חדשים, שפתחו את שעריהם לראשונה, וביקשו לגייס אנשי </span> </span> </p> <p> <span>      אקדמיה ידועים ובעלי מוניטין. </span> </p> <p> <span> ג.   פנייתם לנישומים נעשתה מתוך רצון מובהק של המוסדות להיבנות מהמוניטין ומשמם הטוב. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  המוסדות איתרו את הגורמים שהיו מעוניינים שיהיו בעלי המלגות שלהם בשנתם הראשונה - וזאת, כדי </span> </span> </p> <p> <span>      שיוכלו להיבנות משמותיהם </span> </p> <p> <span> ה.  המוסדיות עשו שימוש בשמותיהם של הנישומים במסגרת העלאת טיוטות תוצריהם לאתרי האינטרנט. </span> </p> <p> <span> ו.   יש קשר בין תשלום המלגה לשימוש בשמם של המבקשים. </span> </p> <p> <span> ז.   המוסדות דרשו מהנישמים שלא לקחת על עצמם התחייבות כלשהי במקביל לשהותם במכון. </span> </p> <p> <span> <span> ח.  הנישומים התבקשו להשתתף בחיים האינטלקטואלים של המוסדות. השתתפות זו היא חלק מבניית שמו </span> </span> </p> <p> <span> <span>       של המכון בהסתמכות על שמותיהם של החוקרים המשתתפים בפעילותיו. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל מגיע בית המשפט למסקנה שהמלגות ששולמו אינם פילנתרופיות, מסקנה זאת מתגבשת לאור העובדה שהמסודות הגבילו את הנישומים שלא לעבוד במקום אחר במהלך שנת המחקר, מתוך ציפייה להשתתפותם של המבקשים בחיי המוסד, כמו כן המוסדות ציפו לתוצר ממשי דוגמת מאמר שיפורסם באתר המכון ובלשון בית המשפט: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span>         "הגם שאין מדובר בעיני במקרה מובהק, שבו כל הסממנים מעידים כי ניתנה תמורה, אני סבור שהתקבולים שניתנו - ציפייה ותמורה בצדם. מערכת היחסים בין המבקשים לבין המוסדות לא התמצתה במתן המלגה, רחוק מכך: אגב מתן המלגה נרקמה בין הצדדים מערכת יחסים הדדית, שכללה ציפיות ממשיות מצד המוסד - להשתתפות המבקשים בחיי המוסדות, לשימוש בתוצריהם ולהאדרת שמם אגב כך. אין מדובר במערכת יחסים חד צדדית של נותן מלגה, שלאחר הענקתה התנתק ממקבל המלגה. מערכת יחסים זו מלמדת שקיים מרחק ניכר מהתקבולים נושא ענייננו ועד לתגמול ללא מקור, מעין פרס או "מתת שמים" ...התמורה שניתנה - הגם שלא עוגנה בחוזה משפטי מחייב - נבעה ממשלח ידם של המבקשים כחוקרים אקדמאים מהשורה הראשונה. משכך מתחייבת המסקנה כי התקבולים חייבים במס מכוח סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה." </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> השופט י' אלרון: </span> </p> <p> <span> <span> לדידו של השופט לא נתנה כל תמורה או שירות למכוני המחקר בגין המלגות שקיבלו מהם. היות ונדרשת תמורה בפועל ואין די בציפייה מצד מכוני המחקר לקבלת תוצר מוחשי, או לכך שהנישומים יטלו חלק בפעילות המחקרית שלהם, או לכך שישהו בסביבת מכוני המחקר ולא יטלו על עצמם מחויבות אחרת - כדי ללמד על מתן תמורה למלגות שקיבלו; וזאת הן מהבחינה המשפטית הן מהבחינה העובדתית. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כבוד השופט מוסיף שהנישומים לא פרסמו מחקרים בבמה אקדמית של מכוני המחקר ולא היו למכוני המחקר כל זכויות יוצרים בתוצרי עבודתם האקדמית של המבקשים ולכן לא ניתן לומר כי הנישומים מילאו אחר דרישה להשתתפות בחיים האינטלקטואליים של המוסדות; ונוכחותם במכוני המחקר או בעיר ניו-יורק לא נאכפה כלל ולכן המלגה אינה הכנסה חייבת במס. </span> </p> <p> <span> בניגוד לעמדת השופט ע פוגלמן, שסבור כי הפסיקה הקיימת אינה דורשת קיום של מאפיינים עסקיים בהכנסה כתנאי סף למיסויה. השופט אלרון סבור שמיסוי הכנסה לפי סעיף 2(10) דורש קיומם של יחסים "עסקיים" או "כלכליים" בין הנישום למשלם </span> <a href="file:///C:/Users/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/Desktop/%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%A7%20%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9D%20%D7%90%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%98%D7%90%D7%99%20%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91%20%D7%91%D7%9E%D7%A1.docx#_ftn1" target="_blank"> [1] </a> <span> <span> והיות ולא הוכח שמערכת היחסים בין מקבלי המלגה למכוני המחקר היתה מערכת יחסים עסקית לא ניתן לחייב את המלגה לפי הוראות סעיף 2(10) לפקודה. כבוד השופט מוסיף " </span> </span> <span> משדעתי היא כי לא ניתן למסות את השתכרות המבקשים מכוח "עסק או משלח יד" לפי סעיף 2(1) לפקודה, ומשאין בנמצא כל מקור אחר הפורש כנפיו על כספי המלגות שקיבלו המבקשים, אין די בסעיף 2(10) לבדו כדי לקבוע חבות במס." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> השופט ג' קרא: </span> </p> <p> <span> <span> מסכים לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן. אך סבור שיש להסיט את נקודת המבט העיקרית ממבחן התמורה, המהווה מבחן עזר, ולהתמקד בשאלה האם התקבול התקבל בזיקה למשלח-ידו של המקבל והאם הוא מקיים את המבחן העיקרי להגדרה של הכנסה הצומחת ממקור - מחזוריות פוטנציאלית. </span> </span> </p> <p> <span> כבוד השופט מוסיף שיתכנו מקרים שבהם לא ניתן שירות ו/או תמורה כנגד התקבול ויש לראות בתקבול הכנסה ממשלח-יד (כגון: זכייה בפרס כספי בתחרות אדריכלים)  ולכן המבחן הרלוונטי הינו, האם התקבול התקבל בזיקה למשלח-ידו של המקבל ושהוא בעל פוטנציאל להישנות, שכן הוא מבוסס על כישוריו המקצועיים או עיסוק ובלשונו " </span> <span> המבחן המחייב לענין זה זה אינו מידת חובתו או התנדבותו של נותן התקבול, אלא מידת השתייכותו של התקבול למהלך העסקים הרגיל של הנישום </span> <span> <span> " </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעניינו, התקבול שניתן לנישומים הוא בזיקה ישירה למשלח-ידם - חוקרים באקדמיה. כמו כן, תקבול זה הוא בעל פוטנציאל להישנות ולהצמיח תקבול חוזר. הדעת נותנת, כי במסגרת משלח-ידם, נוהגים חוקרים באקדמיה, באופן שיטתי ולמצער באופן שהוא בעל פוטנציאל לחזרתיות ולכן אין צורך לבחון את המבחנים הבאים: </span> </p> <p> <span> א. האם הנישומיים לקחו על עצמם מחויבויות. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  האם למוסד היו ציפיות מהנישומים. </span> </span> </p> <p> <span> ג.   האם המוסד השתמש בנישומים בכדי להיבנות משמם. </span> </p> <p> <span> ד.  האם הנישומים לקחו חלק פעיל בהווי האקדמאי. </span> </p> <p> <span> ה.  האם במסגרת ההתקשרות עם הנישומים נאסר עליהם לעבוד במקביל. </span> </p> <p> <span> <span> ו.   דומני כי עמדה שכזו תמיד יכול פ"ש להשמיע ומקבל התקבול יתקשה לסתור אותה. בכך יש גם כדי לתת </span> </span> </p> <p> <span>       מענה נוסף לאמור בחוות דעתו של חברי, השופט אלרון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הנשיאה א' חיות: </span> </p> <p> <span> באופן טיפוסי משלח היד האקדמי כולל, כאמור, עיסוקים שונים: הוראה, מחקר (ובעקבותיו פרסום מאמרים וספרים) וכן עיסוקים נוספים הנובעים ממומחיותו של החוקר ובלשון בית המשפט " </span> <span> <span> פעילות הכתיבה האקדמית היא הרכיב שבו אופייה הייחודי של המשרה האקדמית מתבטא בצורה הברורה ביותר </span> </span> <span> ..." </span> </p> <p> <span> <span> בחינת מתן שירות לצורך מיסוי הכנסה של איש אקדמיה כחוקר צריכה לבחון את השירותים שהוענקו על ידו ב"כובעו" כאיש אקדמיה ויש בסיס למסקנה כי עצם ההתקשרות עם מוסד מחקר לצורך השתלבות בחיים האינטלקטואליים של אותו המוסד וביצוע מחקר תחת קורת הגג שלו - הוא שירות שאותו מעניק חוקר למוסד המחקר. </span> </span> </p> <p> <span> כבוד השופט מוסיפה באוביטר ש" </span> <span> חוקרים בתחילת דרכם לא יעמדו בהכרח בשני התנאים הנדרשים לצורך הוכחת הכנסה ממשלח יד - כישורים מיוחדים ומתן שירותים באמצעות כישורים אלה - ועל כן מלגות שתינתנה להם עשויות להיחשב כמלגות שאינן מהוות הכנסה ממשלח יד </span> <span> ." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> לסיכום  ומבלי להידרש למבחן התמורה, הוכח כי ההתקשרות בין המבקשים ומוסדות המחקר מובילה אל המסקנה כי המבקשים נתנו למוסדות המחקר שירותים הנובעים ממשלח יד כאנשי אקדמיה וכחוקרים, ועל כן - ניתן למסות את התקבולים שניתנו להם על ידי מוסדות המחקר כהכנסה ממשלח יד מכוח סעיף 2(1) לפקודה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> נ' הנדל </span> </p> <p> <span> השופט קובע שיש לסווג את התקבולים כהכנסה ממשלח יד מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> א. התקבולים ניתנו למבקשים מכוח היותם חוקרים בעלי שם, ולא על רקע אישי או פרטי. </span> </p> <p> <span> ב.  החוקרים נבחרו בשל מעמדם המקצועי וכישוריהם האקדמיים. </span> </p> <p> <span> ג.   התקבולים ניתנו לשם שהות במוסד האקדמי ועריכת מחקר בתחומו ולא כפרס על הישגי העבר. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  מבחן התמורה מחזק את המסקנה כי מדובר בהכנסה ממשלח יד, נוכח המרכיבים של בלעדיות (איסור </span> </span> </p> <p> <span> <span>      לעבוד במקביל במקום אחר), תוצר (ציפייה למחקרים נושאי פרי) ומעורבות (ציפייה לנוכחות באירועים או </span> </span> </p> <p> <span> <span>      פעילויות שונות במסגרת השהות במוסד האקדמי). </span> </span> </p> <p> <span> <span> <br/>   </span> </span> <a href="file:///C:/Users/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/Desktop/%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%A7%20%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9D%20%D7%90%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%98%D7%90%D7%99%20%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91%20%D7%91%D7%9E%D7%A1.docx#_ftnref1" target="_blank"> [1] </a> <span> <span> דבר הנלמד מעמדת השופטת ד' דורנר בפרשת זילברשטיין " סעיף העוללות מקרב את שיטת המיסוי בישראל, שנקלטה מתורת המקור במשפט האנגלי, לשיטת המיסוי האמריקנית, שבה שולט הכלל הרחב כי כל התעשרות נחשבת להכנסה החייבת במס. ... עם זאת, גם על המקור העשירי יש להחיל את המגבלה המתבקשת מאפיון המקורות המפורטים בסעיף 2(1) עד סעיף 2(10), ולהגבילו לעניינים עסקיים". </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Mon, 14 Oct 2024 12:33:04 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post5bc26ea8 מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-poste88e5c24 <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> הנושא: מוסד ציבורי חייב לפעול למען מטרה בישראל על מנת ליהנות מפטור ממס </span> </p> <p> <span> בפס"ד ועידת המדעים וההשכלה האיסלאמית נידון מקרה של עמותה שמפעילה מוסדות חינוך בכפר ביר נבאלא שמצוי בשטח C ומשכירה מבנים בשכונת שועפט לחברה לתועלת הציבור. פ"ש טען שדמי השכירות שקיבלה הנישומה בגין השימוש במבנים אינם זכאים לפטור לפי סעיף 9(2) היות ופעילות העמותה אינה בישראל והשליטה והניהול שלה הם מחוץ לישראל לא כפי כמצוות סעיף  9(2) לפקודה שקובע שמוסד ציבורי חייב להיות בעל זיקה לישראל (ראה סעיף 6 לחוזר 9/2015 שבוא קבע רשות המיסים ״פעילות המוסד הינה בעלת זיקה למדינת ישראל, לרבות פעילות למען אזרחי מדינת ישראל בחו״ל".) ולכן הכנסותיה משכירות הן הכנסותיו של תושב חוץ המפיק הכנסות שכירות בישראל ולכן חייבות במס בישראל. </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע בפס"ד דלק הונגריה את עקרונות הפרשנות לגבי פקודת מס הכנסה שמבוצע באופן דו-שלבי כדלקמן: </span> </p> <p> <span> א.  איתור כל המשמעויות שלשון הטקסט יכולה לסבול. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  איתור תכליותיו של דבר החקיקה. על פי כללי הפרשנות יש לאמץ את הפירוש המגשים את תכלית </span> </span> </p> <p> <span>       החקיקה. </span> </p> <p> <span> <span> ג.   בית קבע, לאחר בחינת העובדות, שהנישומה לא הוכיחה כי קיימת זיקה בפעילותה לישראל </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> בפס"ד עמותה לויפאסנה קבע בית המשפט ש"מטרה ציבורית" כלשונה בסעיף 9(2) לפקודה צריכה להתפרש בפרשנות מצומצמת היות שההכרה בגוף כמוסד ציבורי מאפשרת זיכוי בגין תרומות, דבר המהווה חלוקה מקופת המדינה דהיינו מימון עקיף של הפעילות של אותו מוסד על ידי המדינה. ולכן פרשנות רחבה יכולה לחלק את משאבי המדינה ללא בקרה מספקת. </span> </span> </p> <p> <span> בעניינו, נידונה הגדרת מוסד ציבורי לפי סעיף 9(2) לפקודה ולא לעניין 46 לפקודה, אך גם לעניין סעיף 9(2) יש לאמץ פרשנות מצמצמת היות שאי חיוב דמי השכירות מקטינה את הכנסות המדינה ממסים, ושקול הדבר להגדלת הוצאות המדינה בדרך של חלוקת כספים בדרך של זיכוי בגין תרומה לפי סעיף 46 לפקודה, ולכן מחוייבת פרשנות מצמצמת של המונח "מוסד ציבורי" גם לגבי סעיף 9(2). </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף שיקול מערכתי שלפיו גוף שפועל מחוץ לגבולות המדינה ולפ"ש אין יכולת לפקח ולבדוק האם המוסד הציבורי פועל בתחום המטרות הקבועות בסעיף 9(2) לא יהווה מוסד ציבורי, היות והעדר יכולת פיקוח ע"י פ"ש, עלול להרחיב את תחולת הפטור יתר על המידה, בניגוד למטרת החקיקה. לא זאת אף זאת, ניתוח של תכלית סעיף 9(2) לפקודה מלמד כי אכן הפטור ממס למוסד ציבורי מותנה בכך כי פעילותו היא בזיקה למדינת ישראל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <h4> <span> בית קבע, לאחר בחינת העובדות, שהנישומה לא הוכיחה כי קיימת זיקה בפעילותה לישראל ובהיעדר קשר כזה, אין רואים בפעילותה של המערערת כפעילות למטרה ציבורית וכתוצאה מכך, אין רואים בה מוסד ציבורי שזכאי ליהנות מפטור המס הקבוע בסעיף 9(2) לפקודה. </span> </h4> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Mon, 14 Oct 2024 12:10:58 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-poste88e5c24 מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post60c7dbaf <div data-rss-type="text"> <p> <span> מועד החיוב במס של עסקה הכוללת רכישת זכויות פוטנציאליות במקרקעין - דין זכויות בנייה שהתקבלו מכוח תמ"א 38 במסגרת רכישה ובנייה משותפת על מקרקעין </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בפס"ד א. צ. י. מקרקעין בע"מ נידונה השאלה אמתי מועד החיוב במס של עסקה הכוללת זכויות במנייה  </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> א.   הנישומה הינה חברה פרטית שנמצאת בבעלותם המלאה של מר וגברת יוכמן (להלן: "משפחת יוכמן"). </span> </p> <p> <span> <span> ב.    באפריל 2015 פרסמה רמ"י מכרז לרכישת זכויות הבעלות במקרקעין. הנישומה ומשפחת יוכמן הגישו  </span> </span> </p> <p> <span> <span>        הצעה משותפת לרכישת המקרקעין, כאשר הנישומה התכוונה להשתמש בחלקה במקרקעין שימוש  </span> </span> </p> <p> <span>        עסקי ומשפחת יוכמן שימוש פרטי </span> </p> <p> <span> <span> ג.    עובר להגשת ההצעה פנו הנישומה ומשפחת יוכמן אל השמאי גיל יזרעאלי. שערך תחשיב שלפיו </span> </span> </p> <p> <span> <span>       הנישומה תרכוש את המבנה לשימור, גינות ו-470 מ"ר זכויות בנייה כאשר שווי חלק זה נאמד בכ-19.5 </span> </span> </p> <p> <span> <span>       מיליון ₪ ואילו משפחת יוכמן תרכוש 217 מ"ר זכויות בנייה מוקנות ואת זכויות הבנייה הפוטנציאליות, </span> </span> </p> <p> <span> <span>       כאשר שווי חלק זה נאמד בכ-5 מיליון ש"ח. מתוך אותם 5 מיליון ש"ח, ייחס השמאי יזרעאלי 762,000 </span> </span> </p> <p> <span>       ש"ח לרכישת "זכויות בניה ערטילאיות (תמ"א/הקלות). </span> </p> <p> <span> <span> ד.   על בסיס השמאות, נחתם ביום 14.5.2015 הסכם בין הנישומה ובין משפחת יוכמן לצורך הגשת הצעה </span> </span> </p> <p> <span> <span>       משותפת לרכישת המקרקעין מסגרת הסכם הרכישה המשותפת הוסכם בין הצדדים שהנישומה את </span> </span> </p> <p> <span> <span>      המבנה הקיים בשטח של כ-270 מ"ר, זכויות בנייה נוספות קיימות לשטח עיקרי למגורים של 470 מ"ר וכן  </span> </span> </p> <p> <span> <span>      את הגינות הצמודות, למעט שטחי קרקע הנדרשים לטובת חניה ולמעברים ציבוריים ומשפחת יוכמן תרכוש </span> </span> </p> <p> <span> <span>      את יתרת זכויות הבנייה הקיימות בסך של כ-212 מ"ר וכן זכויות בנייה עתידיות, לרבות מכוח הקלות, מכוח </span> </span> </p> <p> <span> <span>      תב"ע נקודתית, מכוח תמ"א 38 או מכוח כל תכנית אחרת. כמו כן הוסכם שכל צד ישלם את חלקו היחסי </span> </span> </p> <p> <span> <span>      בעלות רכישת המקרקעין ביחס של 80% לנישמה ו 20% למשפחת יוכמן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ה. ביום 3.6.2015 דווחה הרכישה למחלקת השומה במיסוי מקרקעין, בצירוף הסכם הרכישה המשותפת. </span> </span> </p> <p> <span> <span>     וביום 16.7.2015 נחתם ההסכם בין רמ"י לנישומה ומשפחת יוכמן. הנישומה שהתכוונה לנהל פעילות יזמית </span> </span> </p> <p> <span> <span>     בחלקה במקרקעין, ניכתה את מס התשומות ואילו משפחת יוכמן, שהתכוונה להשתמש בחלקה שימוש </span> </span> </p> <p> <span>     פרטי, לא ניכתה את מס התשומות שהיה כלול בחשבוניות שהונפקו לה. </span> </p> <p> <span> <span> ו.  לאחר רכישת המקרקעין, הגישו הצדדים בקשה להיתר בנייה במקרקעין. במסגרת הבקשה להיתר הבנייה, </span> </span> </p> <p> <span> <span>     ביקשה משפחת יוכמן לקבל היתר לבניית 608 מ"ר נוספים מכוח תמ"א 38. הבקשה אושרה.  בסופו של יום </span> </span> </p> <p> <span> <span>     בהתאם לחלוקת הזכויות לפי הסכם הרכישה המשותפת, הנישומה קיבלה לידיה 270 מ"ר מבנה לשימור + </span> </span> </p> <p> <span> <span>     470 מ"ר זכויות בנייה מוקנות (ובסה"כ 740 מ"ר לבנייה) + גינות; ומשפחת יוכמן קיבלה לידיה 212 מ"ר </span> </span> </p> <p> <span>     זכויות בנייה מוקנות + 608 מ"ר זכויות בנייה מכוח תמ"א 38 (ובסה"כ 820 מ"ר לבנייה). </span> </p> <p> <span> <span> ז.  בחודש אוגוסט 2019 חתמו המערערת ומשפחת יוכמן על הסכם לבנייה משותפת במקרקעין, לפיו כל צד </span> </span> </p> <p> <span>      יישא ב-50% מעלויות הבנייה, בהתאם לעלויות הבנייה של הצדדים בפועל. </span> </p> <p> <span> <span> ח.  מנהל מע"מ הוציא שומת עסקאות שלפיה הנישומה מכרה 30% בזכויות במקרקעין למשפחת יוכמן. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> <span> דיון </span> </p> <p> <span> בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי במקרה שבו אין הסכמה מראש בין צדדים ביחס לחלוקתן של זכויות בנייה, הזכויות מתחלקות על פי חלקם היחסי של הצדדים ברכוש המשותף. עם זאת, במקרים שבהם ניתן ללמוד על הקנייה מראש של זכויות בנייה למי מהצדדים, לרבות זכויות עתידיות, הרי שהזכויות שייכות לאותו גורם שלו הן הוקנו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעניינו, הסכם הרכישה המשותפת ייחד במפורש את זכויות התמ"א שנקנו למשפחת יוכמן. משפחת יוכמן החזיקה בכל הזכויות העתידיות מכוח אותו הסכם. צא ולמד, שבהסכם הרכישה המשותפת הוסכם במפורש כי זכויות בנייה עתידיות, לרבות מכוח תמ"א 38, יהיו שייכות למשפחת יוכמן. אף אם מדובר בעסקה נפרדת כטענת המשיב, הרי שעסקת העברת הזכויות העתידיות התרחשה כבר במועד החתימה על הסכם הרכישה המשותפת. לפיכך, בעת שהתממשו זכויות הבנייה, הן כבר היו ברשותה של משפחת יוכמן. בניגוד לטענת מע"מ אין חלוקה בזכויות הבנייה בעת התממשות הזכויות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מדגיש שבית המשפט העליון דורש ויתור מפורש על הזכויות בנייה עתידיות ולא דורש שתשולם תמורה עבור אותו ויתור. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הסכם הרכישה המשותפת ייחד את הזכויות מכוח התמ"א למשפחת יוכמן, הדבר מהווה ויתור ואין בכך לאיין את הוויתור שנעשה בהסכם הרכישה המשותפת, שבמסגרתו הוקנו כלל הזכויות העתידיות למשפחת יוכמן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> למותר לציין שמבחינה שמבחינה עובדתית, משפחת יוכמן שילמה עבור הזכויות העתידיות מכוח תמ"א 38 כ-5.1 מיליון ש"ח עבור כלל החלקים שרכשה, לרבות הזכויות העתידיות.  משפחת יוכמן העבירה תשלום כולל בסך של 860,000 ש"ח עבור "סל" זכויות עתידיות, שזכויות התמ"א בכללן, בהתאם להסכם הרכישה המשותפת. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט דחה את טענת מנהל מע"מ שלפיה, מועד החיוב של העסקה, בה הועברו הזכויות העתידיות מכוח תמ"א 38, הוא המועד בו הן התממשו. היות וגם מנהל מע"מ מסכים שבמקרה שבו הועבר תשלום על חשבון הזכויות, מועד החיוב במס הוא מועד התשלום. בענייננו, מועד התשלום עבור הזכויות העתידיות קדם למועד מימוש הזכויות, והוא נעשה במסגרת רכישת המקרקעין מרמ"י, היות ומשפחת יוכמן שילמה לרמ"י 860,000 ש"ח עבור כלל הזכויות העתידיות, לרבות הזכויות מכוח תמ"א 38. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Thu, 26 Sep 2024 07:02:43 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post60c7dbaf מיסוי מקרקעין thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-posta8d3d613 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בחוזר 7/2018 נתנו ההנחיות הבאות לגבי הנפקת אסימונים דיגיטליים למתן שירותים ו/או מוצרים בפיתוח </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 1. </span> <span> <span>     </span> </span> <span> מבוא </span> </p> <p> <span> <span> הנפקת אסימונים לציבור הינה דרך לגייס מימון למיזמים עסקיים. הנפקת האסימונים הינה בטכנולוגיה ממוחשבת ומוצפנת. בין יתר השימושים באסימונים דיגיטליים </span> </span> <a href="" target="_blank"> חברות יכולות להנפיק "אסימוני מוצרים ושירותים" המייצגים התחייבות מצד החברה, לתת שירות או זכות למוצר עתידי בפיתוח. </a> <span> יצוין כי הנפקת האסימונים היא כנגד רישום חוב (מקדמה מלקוחות) בגובה השירותים או המוצרים שהחברה התחייבה לספק. הנפקה זו אינה מגדילה את הונה של החברה המנפיקה </span> <a href="" target="_blank"> . </a> </p> <p> <span> <span> בהתאם לתנאים שנקבעו במסגרת בהנפקת האסימונים, עם הגעת המיזם לכדי מוצר סופי והיתכנות טכנולוגית, מחזיקי האסימונים יוכלו לממש את זכותם לקבלת המוצר או השירות כפי שהוצע בהנפקה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <a href="" target="_blank"> 2.    אירועי מס בהנפקות אסימוני מוצרים ושירותים </a> </p> <p> <span> 2.1  החברה המנפיקה - החברה המנפיקה אסימונים, מתחייבת להעניק בעתיד שירותים או מוצרים                          בתמורה לאותם אסימונים שהונפקו לציבור. </span> </p> <p> <span> <span> 2.2  תמורה המתקבלת בהנפקה תירשם כהכנסות נדחות/הכנסות מראש לפי שווי התקבולים שהתקבלו ביום </span> </span> </p> <p> <span> <span>        ההנפקה (כסף פיאט או אסימונים מבוזרים אחרים על פי שוויים במועד התקבול) ובניכוי הוצאות הנפקות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ישירות של האסימונים. ברם, </span> </span> <a href="" target="_blank"> שווי התקבולים שהתקבלו באסימונים מבוזרים אחרים יקבע לפי שווי ממוצע </a> </p> <p> <a href="" target="_blank">       לאותו יום מסחר על פי ממוצע השערים היומיים שיפורסמו ב-2 או יותר מזירות המסחר המשמעותיות </a> </p> <p> <a href="" target="_blank">       לאותם אסימונים מבוזרים. מאידך שוויים של אסימונים מבוזרים שהומרו באותו יום </a> <span> , יהיה ש </span> <span> <span> וויים התמורה </span> </span> </p> <p> <span>         </span> <span> <span> התקבלה בפועל. </span> </span> <a href="" target="_blank"> במקרה זה החברה תכיר בהכנסה או הוצאה מהשינוי בערך האסימונים המבוזרים </a> </p> <p> <a href="" target="_blank">        שהתקבלו בהנפקה במועד ההמרה שלהם לכסף פיאט או במועד השימוש בהם. </a> </p> <p> <span> <span> 2.3  במקרה שהחברה מעניקה שירותים או מוכרת מוצרים בתמורה לאסימונים יש להכיר בהכנסות       מראש </span> </span> </p> <p> <span>         בהתאם לקצב מתן השירותים או אספקת המוצרים. </span> </p> <p> <span> <span> 2.4   במקרה שהאסימון מקנה זכות תמידית לקבל שירות מהחברה המנפיקה, אזי, ההכנסות מראש תוכרנה </span> </span> </p> <p> <span> <span>        במלואן ביום שהשירות זמין למחזיקי האסימונים ואם השירות זמין בחלקו, יש להכיר בחלק יחסי של </span> </span> </p> <p> <span> <span>        השירות שהפך זמין. יודגש כי, החברה יכולה להכיר בהפרשה אם ישנם התחייבויות עתידיות של החברה </span> </span> </p> <p> <span>        כלפי מחזיקי האסימונים וזאת לפי מבחני ההכרה בהפרשות   לצורכי מס כפי שנקבעו בפסיקה. </span> </p> <p> <span> <span> 2.5 במקרים שהאסימונים מקנים זכות לשימוש בפלטפורמה (כגון זכות לסחור באסימונים בפלטפורמה </span> </span> </p> <p> <span> <span>       מפותחת) אותה פיתחה החברה המנפיקה, אזי, ההכנסות מראש תוכרנה במלואן         ביום שהפלטפורמה </span> </span> </p> <p> <span>        החלה לפעול. </span> </p> <p> <span> <span> 2.6 חברה שמוכרת אסימונים נוספים שחזרו אליה במסגרת מתן השירותים או מכירת מוצרים או במסגרת </span> </span> </p> <p> <span> <span>       גביית עמלה בגין השימוש בפלטפורמה שפיתחה או אסימונים ששמרה ברשותה במסגרת ה-ICO </span> </span> </p> <p> <span> <span>       הראשונית, ההכנסה תוכר בידיה על פי העקרונות המפורטים בסעיף 2.1.1 -2.1.3. (שווי התמורה ייקבע </span> </span> </p> <p> <span>       לפי שווי האסימון במועד המכירה בשוק המשני). </span> </p> <p> <span> 2.7   החברה המנפיקה תכיר בהכנסה מידית בכל יתרת ההכנסות מראש עם קרות אחד האירועים הבאים: </span> </p> <p> <span> <span>       א.  תמורת ההנפקה הייתה מיועדת לפיתוח של מוצר או שירות מסוים, והפיתוח לא צלח. ככל והחברה </span> </span> </p> <p> <span> <span>            תשיב כספים למשקיעים, הם יופחתו מההתחייבות של החברה כלפי המשקיעים וגם מסכום ההכנסה </span> </span> </p> <p> <span>            שתוכר. </span> </p> <p> <span>      ב.   החברה המנפיקה הכריזה על פירוק, או נכנסה להקפאת הליכים או הגיעה לחדלות פירעון. </span> </p> <p> <span>      ג.    החברה העבירה את מחויבויותיה למחזיקי האסימונים, לגוף אחר, ללא העברת כספי ההנפקה. </span> </p> <p> <span>      ד.    החברה מכרה את פעילותה, ללא העברת כספי ההנפקה. </span> </p> <p> <span> <span> כאשר חברה מנפיקה אסימונים שלא יוצרים לחברה כל מחויבות (לספק שירות ו/או מוצר ו/או </span> </span> </p> <p> <span>            מחויבות  להקים פלטפורמה טכנולוגית), אזי החברה תכיר בהכנסה בעת קבלת תמורת ההנפקה. </span> </p> <p> <span> <span> 2.9  במידה והחברה זכאית לדווח על בסיס מוזמן ואכן היא דווחה ע"ב מזומן, אזי, ההכנסות מראש תוכרנה </span> </span> </p> <p> <span> <span>         כהכנסה במועד קבלתן. יודגש כי חברה שבחרה לדווח על בסיס מצטבר במועד ההנפקה, לא תוכל לחזור </span> </span> </p> <p> <span>         בה מבחירה זו. </span> </p> <p> <span> <span> 2.10 העקרונות שפורטו לעיל יחולו גם כאשר החברה תנפיק אסימונים על ידי חברת בת שבבעלותה המלאה, </span> </span> </p> <p> <span> <span>         הרשומה מחוץ לישראל. במקרה שחברת הבת ביצעה את ההנפקה והעבירה הן את כספי ההנפקה והן </span> </span> </p> <p> <span> <span>         התחייבויות הגלומות באסימונים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 3.    מחזיקי האסימונים </span> </p> <p> <a href="" target="_blank"> 3.1          במשקפי מחזיקי האסימונים מדובר ברכישה של זכות לקבל נכס או שירות בעתיד, זכות זאת מהווה נכס כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה, ולכן לא תותר הוצאה למחזיקי האסימונים במועד רכישתם ומכירתם תהווה הכנסה הונית או הכנסה פירותית. </a> </p> <p> <span> <span> 3.2   עלות האסימונים תוכר כעלות השירות במידה ש אסימונים מקנים זכות לקבלת שירות והכל בכפוף </span> </span> </p> <p> <span> <span>         להוראות הפקודה. במידה והאסימונים מקנים זכות תמידית לקבלת שירות מהחברה שהנפיקה את </span> </span> </p> <p> <span> <span>         האסימונים, אזי ההוצאה עלות השירות תוכר רק במועד שבו החברה המנפיקה חדלה מלספק את אותו </span> </span> </p> <p> <span>         שירות. </span> </p> <p> <span> <span> 3.3  כאשר האסימונים מקנים לבעליהם זכות למוצר, אזי עלות המוצר שהתקבל תהיה עלות האסימונים </span> </span> </p> <p> <span> <span>         שמכוחו התקבל המוצר. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 4.    הנפקת אסימונים לעובדים </span> </p> <p> <span> במקרה שחברה מנפיקה  אסימונים לעובדי חברה או לנותני שירותים לרבות לדירקטורים (להלן:"העובד"), במקביל להנפקה לציבור, בין בתמורה חלקית ובין ללא תמורה כלל, יחולו ההוראות הבאות: </span> </p> <p> <a href="" target="_blank"> 4.1  הכנסת העובד מהקצאת האסימונים תחויב במס במועד מימוש האסימון או במועד מכירתם של </a> </p> <p> <a href="" target="_blank">       האסימונים לפי סעיף 2(2) או 2(1) לפקודה, לפי העניין. ההכנסה החייבת תהא ההפרש שבין שווי שוק </a> </p> <p> <a href="" target="_blank">        האסימונים במועד המימוש בניכוי המחיר ששולם על ידי העובד. </a> </p> <p> <a href="" target="_blank"> 4.2 חברה רשאית לבחור מראש כי הכנסתם של עובדיה מהקצאת האסימונים, תחויב במועד ההקצאה בפועל </a> </p> <p> <a href="" target="_blank">       של האסימונים וההכנסה החייבת במועד ההקצאה תהא בגובה ההפרש שבין שווי שוק האסימונים במועד </a> </p> <p> <a href="" target="_blank">       ההקצאה בניכוי תוספת המימוש. בחירה בהסדר זה תהיה </a> <span> <span> בהודעה לפקיד השומה ניכויים, 60 ימים לפחות </span> </span> </p> <p> <span> <span>       לפני מועד ההקצאה. במקרה זה שווי השוק במועד ההקצאה יהווה את מחירו המקורי של האסימון ומועד  </span> </span> </p> <p> <span>       ההקצאה הווה את יום הרכישה של האסימון. </span> </p> <p> <span> <span> 4.3 החברה תדרוש הוצאה בהתאם לגובה ההכנסה החייבת של העובד לפי סעיף 2(2) או 2(1) לפקודה או </span> </span> </p> <p> <span> <span>       בגובה סכומי השתתפות שבהם חויבה החברה בשל התחייבותה לחברה שהנפיקה את האסימונים עבור </span> </span> </p> <p> <span> <span>       עובדיה, כנמוך שביניהם. ההוצאה תירשם רק בשנת המס שבה נוכה המס לעובד ותועבר לפקיד השומה </span> </span> </p> <p> <span>       ועיתוי ההוצאה יהיה כנגד ההכנסות מראש שתירשמנה. </span> </p> <p> <span> <span> 4.4 שווי האסימונים המוקצים לעובד, יהיה שוויים הממוצע כפי שנקבע ב-30 ימי המסחר העוקבים למועד </span> </span> </p> <p> <span> <span>        אירוע המס והאחריות על ניכוי המס במקור מהאסימונים שהוקצו לעובדים תחול על החברה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 5.    מסחר משני באסימונים </span> </p> <p> <span> אסימון מהווה זכות ראויה ורכושו של בעליו ולכן מהווה נכס לעניין הפקודה. מסחר באסימונים לאחר הנפקתם תחויב במס כמכירת "נכס" לפי סעיף 91 91 לפקודה, ברם, אדם אשר הכנסותיו ממכירת אסימונים, מגיעות לכדי עסק יסווגו הכנסותיו כהכנסה פירותית. במקרה שהתמורה משולמת באסימונים אחרים אזי עסקינן בעסקת חליפין ושווי המכירה יהיה שווי האסימונים המוחלפים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 6. היבטי מע"מ </span> </p> <p> <span> <span> 6.1  בעת הנפקת אסימונים המהווים מחויבות למתן שירותים - בהתאם לסעיף 24 לחוק מע"מ, מועד החיוב    </span> </span> </p> <p> <span> <span>        במס יהא עם קבלת תמורת ההנפקה בידי החברה המנפיקה. ברם, במקרים המפורטים להלן, יחול מועד </span> </span> </p> <p> <span>        החיוב המס עם נתינת השירות: </span> </p> <p> <span> <span>   ·    כאשר מחזור העסקאות של החברה המנפיקה עולה על 15 מיליון ש"ח ומנהל את פנקסיו לפי תוספת </span> </span> </p> <p> <span> <span>        יא'  להוראות ניהול ספרים (סעיף 29(1א) לחוק מע"מ) ולעניין זה, יראו את התמורה בהנפקה כחלק </span> </span> </p> <p> <span>        ממחזור העסקאות. </span> </p> <p> <span>  ·   כאשר תמורת ההנפקה, כולה או מקצתה, משולמת שלא בכסף (תשלום כנגד באסימונים מבוזרים אחרים). </span> </p> <p> <span> <span> 6.2  בעת הנפקת אסימונים המהווים מחויבות למכר טובין - מועד החיוב במס הוא עם מסירת הטובין לקונה </span> </span> </p> <p> <span> <span>         (ראה סעיף 22 לחוק מע"מ). ברם, בעסקה של מכר טובין בידי אחד מאלה, יחול החיוב במס עם קבלת </span> </span> </p> <p> <span>         התמורה (על בסיס מזומן): </span> </p> <p> <span> <span> ·     עוסק שמחזור עסקאותיו אינו עולה על שני מיליון ש"ח. </span> </span> </p> <p> <span> ·     יצרן שמחזור עסקאותיו עולה על 2,150,000 אך אינו עולה על 3,800,000, או שמחזור עסקו פחות      </span> </p> <p> <span>       מ-2,150,000 שקלים חדשים אך בעסקו יותר מ-6 מועסקים ולא יותר מ-17 מועסקים. </span> </p> <p> <span> 6.3     במקרים בהם החבות במס נקבעת על בסיס מזומן יחולו ההוראות שלהלן: </span> </p> <p> <span> <span> 6.3.1 כאשר המחויבות הינה לאספקת טובין  ובעת ההנפקה הלקוח הוא תושב חוץ, הרי שעם קבלת התקבול </span> </span> </p> <p> <span> <span>           החברה תוציא חשבונית מס בשיעור אפס ובמידה שבעת אספקת הטובין הלקוח הינו תושב ישראל, הרי </span> </span> </p> <p> <span> <span>          שיש לבטל את החשבונית המקורית ולהוציא במקומה חשבונית מס בשיעור מלא (ולהיפך, כאשר הלקוח </span> </span> </p> <p> <span>           בעת ההנפקה הוא תושב ישראל ובעת אספקת הטובין הקונה הוא תושב חוץ). </span> </p> <p> <span> <span> 6.3.2 כאשר המחויבות הינה למתן שירות – ובעת ההנפקה הלקוח הוא תושב חוץ, הרי שעם קבלת התקבול </span> </span> </p> <p> <span> <span>           החברה תוציא חשבונית מס בשיעור אפס בהתאם להוראות סעיף 30(א)(5) לחוק ובמידה שבעת מתן </span> </span> </p> <p> <span> <span>           השירות הלקוח הינו תושב ישראל, הרי שיש לבטל את החשבונית המקורית ולהוציא במקומה חשבונית </span> </span> </p> <p> <span> <span>          מס בשיעור מלא (ולהיפך, כאשר בעת ההנפקה הלקוח הוא תושב ישראל ובעת מתן השירות הלקוח הוא </span> </span> </p> <p> <span>          תושב חוץ). </span> </p> <p> <span> <span> 6.3.3 כאשר הלקוחות שרכשו את האסימונים לא חוזרים לחברה לקבלת הטובין או השירות, חשבוניות המס </span> </span> </p> <p> <span>           שיצאו בעת ההנפקה יישארו על כנן כאילו העסקה נעשתה בעת ההנפקה. </span> </p> <p> <span> <span> 6.3.4 אדם אשר מכירת האסימונים אינה מגיעה לכדי עסק לא יחויב במע"מ, מאידך, אדם אשר מכירת </span> </span> </p> <p> <span>           האסימונים מגיעה לכדי עסק יחויב במס כמוסד כספי ויחויב במע"מ לפי סעיף 4 לחוק מע"מ. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 18 Sep 2024 11:44:42 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-posta8d3d613 מיסוי שוק ההון,מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post51d2b0da <div data-rss-type="text"> <h3> <span> This is a subtitle for your new post </span> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שכר טרחה שהתקבל בשווה כסף (מניות) בגין עסקאות המהוות "עסקה מלאכותית" </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בפס"ד דין דיויד אמיד ואח' נדון מכרה של הסבת שכר טירחה של עו"ד כעסקה מלאכותית </span> </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> <span> 1.       ארבעה שותפים במשרד עורכי דין שהמתמחה בנדל"ן ובדיני תכנון ובנייה חתמו על בשנת 2001 על </span> </span> </p> <p> <span> הסכם שכר טירחה מול חברה שלפיו יקבל משרד (שותפות) העו"ד שכר טירחה. </span> </p> <p> <span> <span> 2.       הטיפול המשפטי הסתיים בשנת 2006 והושג הסכם פשרה בשנת 2008 שלפיו תשלום שכר הטרחה </span> </span> </p> <p> <span> <span>           יבוצע בדרך של הקצאת מניות של חברת הנדל"ן ליחידי עורכי הדין באופן שלעורכי הדין יוקצו 6% </span> </span> </p> <p> <span>           ממניות חברת הנדלן. </span> </p> <p> <span> <span> 3.      השותפים חתמו על הסכם נאמנות לפיו שרגא בירן יחזיק באותן מניות עבור ארבע חברות פרטיות </span> </span> </p> <p> <span>           שבבעלות כל אחד מארבעת עורכי הדין. </span> </p> <p> <span> <span> 4.       ביום 30.4.08 שילמה חברת הנדל"ן את שכר הטרחה בדרך של הקצאת מניות לחברת הנאמנות </span> </span> </p> <p> <span>           והשותפות הנפיקה חשבונית מס בגין שכר הטרחה בגובה 18.77 מיליון ש"ח. </span> </p> <p> <span> <span> 5.      בדו"ח האישי של כל אחד מהשותפים לשנת 2008 נכללה הכנסה בגין חלקם בשכר הטרחה שחויבה </span> </span> </p> <p> <span>           במס בשיעור של כ-50%. </span> </p> <p> <span> <span> 6.      ביחס לשומות בסוגיית שווי המניות, לאחר משא ומתן ממושך נכרת בין המערערים לבין פקיד השומה </span> </span> </p> <p> <span> <span>         הסכם בו הגיעו הצדדים להסכמה, כי שווי המניות ייקבע על סך של 19,952,540 ש"ח במקום סך של </span> </span> </p> <p> <span>          18,772,537 ₪. </span> </p> <p> <span> <span> 7.     בשנים 2010 ו-2012 קיבלה  חברת האחזקות דיבידנד שבגינו לא שולם מס, בהסתמך על הוראת סעיף </span> </span> </p> <p> <span> <span>       126(ב) לפקודה והיתרה הועברה לבעל מניות כנגד יתרת הזכות שלו בחברה. ביום 25.2.16 הוצאו שומות </span> </span> </p> <p> <span> <span>       בצו שבמסגרתן נקבע כי יש לראות בדיבידנדים שחילקה חברת הנדל"ן כהכנסה מדיבידנד בידי בעל </span> </span> </p> <p> <span>       המניות היחיד ולא בידי החברה שבשליטתו, היות ולדידי פ"ש עסקינן בעסקה מלאכותית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="" target="_blank"> המסגרת הנורמטיבית </a> </p> <p> <span> במרכז דיוננו עומד סעיף 86 לפקודת מס הכנסה, שהינו כלי אנטי תכנוני המקים לפ"ש סמכות להתעלם מעסקה או פעולה. סעיף 86 קובע כך: </span> </p> <p> <span> "היה פקיד השומה סבור, כי עסקה פלונית המפחיתה, או העלולה להפחית, את סכום המס המשתלם על ידי אדם פלוני היא מלאכותית או בדויה, או שהסבה פלונית אינה מופעלת למעשה, או כי אחת ממטרותיה העיקריות של עסקה פלונית היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלי נאותות, רשאי הוא להתעלם מן העסקה או מן ההסבה, והאדם הנוגע בדבר יהא נישום לפי זה. הימנעות ממס או הפחתת מס ניתן לראותן כבלתי נאותות אפילו אינן נוגדות את החוק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעניין גוטשל הבהיר בית המשפט את ההלכה לאבחון עסקה מלאכותית באמצעות מ </span> <span> בחן דו-שלבי כדלקמ </span> <span> ן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> שלב הראשון </span> </span> <span> <span> - יש לבחון את השאלה, האם בבסיס העסקה עמד תכנון מס לגיטימי וככל שייקבע כי תכנון המס היה לגיטימי, אין עוד צורך לבחון את השאלה בדבר אופייה המלאכותי של העסקה. רק בהינתן תשובה שלילית לשאלה הראשונה, יש לבחון, בשלב השני, את מלאכותיות העסקה על פי סעיף 86 לפקודה. כאשר הנישום פועל על פי בסיס מדיניות מכוונת ומוצהרת של המחוקק, שעניינה מתן פטור או הקלה במס. כך, למשל, בחירה מטעמים מיסויים בלבד בין פעילות עסקית המבוצעת באמצעות חברה בע"מ, ובין פעילות עסקית המבוצעת שלא באמצעות חברה, מהווה תכנון מס רצוי בעיני המחוקק. תכנון מס שלילי, מנגד, מתרחש במקרה בו הנישום מתכנן את פעילותו באופן המנוגד לתכלית החקיקה ועל דרך של ניצול פרצה שהתגלתה בה. תכנון מס שלילי הוא תכנון מס שהמחוקק לא שאף להגשים, אלא שהוא היה מתנגד לו. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> שלב שני – </span> <span> <span> מלאכותיות העסקה, בפס"ד גוטשל עמד בית המשפט העליון על המבחנים שנקבעו בפסיקה לשם איתור עסקה מלאכותית: מבחן הדפוסים המקובלים; מבחן המטרה העסקית; ומבחן יסודיות הטעם המסחרי (אומץ בפס"ד סיגנון). </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ״עסקה אינה מלאכותית אם לולא המטרה המסחרית - לא היה מבצע הנישום את העסקה. המבחן אינו בודק רק אם קיימת מטרה מסחרית, ואין ספק בדבר שקיומה של זו הוא תנאי הכרחי, אך אין זה תנאי מספיק. לצורך סיפוקו של המבחן נדרש גם כי המטרה המסחרית תהיה סיבה 'יסודית', כך שלולא ציפייתו של הנישום כי זו תתממש, לא היה נכנס לעסקה מלכתחילה. לאור הרציונאלים החולשים על הסוגיה, תישלל מלאכותיותה של העסקה, אף אם נלווה לטעם המסחרי היסודי, טעם פיסקלי במידת יסודיות שווה." </span> </p> <p> <span> נקבע בפס"ד סגנון כי ייעשה שימוש במספר מבחני עזר כדלקמן: </span> </p> <p> <span> (א)   אמינות הטעם המסחרי - יש לבחון את אמינות הטעם המסחרי העומד, לטענת הנישום, בבסיס העסקה.          על הנישום להציג ראיות חותכות וממשיות לשם הוכחת הטעם המסחרי הסובייקטיבי, לו הוא טוען. </span> </p> <p> <span> <span> (ב)  שקילותם הכלכלית של הטעמים שביסוד העסקה - ייבחנו היקפם הכלכלי של הטעמים שבבסיס          </span> </span> </p> <p> <span> <span>        העסקה. פער כלכלי ניכר בין הטעם המסחרי ובין הטעם המיסויי (לטובת המסחרי) עשוי להצביע על </span> </span> </p> <p> <span>        אותנטיות העסקה, ולהיפך. </span> </p> <p> <span> <span> (ג)   מבחן התוכן הכלכלי - על הנישום להראות כי הייתה לו ציפיה סבירה להשיג רווח כלכלי </span> </span> </p> <p> <span>        כתוצאה מקיומה של העסקה. </span> </p> <p> <span> <span> (ד)  מבחן הסיכון - יש לבדוק האם היו כרוכים סיכונים במסגרת העסקה, בהשוואה לרשת הביטחון הגלומה </span> </span> </p> <p> <span>        במטרה המיסויית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="" target="_blank"> דיון והכרעה </a> </p> <p> <span> האם תכנון המס העומד בבסיס העסקאות היה תכנון מס חיובי או ניטרלי. </span> </p> <p> <span> בית המשפט בחן את העסקאות שביצעו הנישומים כמכלול לאור פס"ד גוטשל, היות ושאלת המלאכותיות מתעוררת ביתר שאת במצבים בהם הנישום מבצע מספר עסקאות ופעולות, אשר קשורות זו לזו במישרין, לצורך השגת מטרה מסוימת, אותה הוא חפץ להשיג. </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף שראוי לבצע בחינה של כולל של העסקאות היות, ובחינה נפרדת עלולה לגרום לכך, שהנישום יצלח את הבחינה הדו-שלבית, אף על פי שבחינתה של העסקה כמכלול, הייתה מובילה לתוצאה שונה. במילים אחרות, יש לפרש את המונח "עסקה" המופיע בסעיף 86 לפקודה באופן רחב, כך שהוא יכלול בחובו את כלל העסקאות והפעולות שביצע הנישום, תוך שימת דגש על מלאכותיות המתגלה משילובן יחד, ובהתייחס לאפשרות של שימוש לרעה בזכויות ובכלים משפטיים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע למסקנה, לאחר בחינת כלל המסמכים והעדויות, שהמחאת הזכות לקבלת המניות לבירן נאמנויות עבור חברות האחזקות יצרת יתרת חוב של החברות ליחידים, אשר אפשרה להם למשוך כספים מהחברות שבבעלותם ללא תשלום מס (התשלומים הוצגו כהחזר הלוואה), דבר הנעדר טעם פיסקלי והמנוגד לתכלית החקיקה. מכאן המסקנה היא כי מדובר בתכנון מס שלילי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="" target="_blank"> בחינת מלאכותיות העסקאות </a> </p> <p> <span> לאור המסקנה שעסקינן בתכנון מס שלילי, יש לעבור ולבחון אם התקיימו התנאים המאפשרים למשיב להחיל את סעיף 86 לפקודה. המבחן המרכזי הינו מבחן יסודיות הטעם המסחרי שמטרתו לבחון את השאלה, האם הנישום היה מבצעה את העסקה גם אם לא הייתה מוסגת המטרה המסחרית? </span> </p> <p> <span> בית המשפט מתרשם שהנישומים לא הצביעו על טעם מסחרי כלשהו להמחאת הזכות לקבלת המניות לחברת האחזקות כנגד יצירת יתרת חוב כלפי בעל המניות. כמו כן הנישומים לא הצביעו על כל הצדקה כלכלית לפטור אותם מתשלום מס בגין דיבידנדים בגובה שווי המניות. </span> </p> <p> <span> מטרת התכנון הייתה להביא לוויסות תשלומי המס שלהם, באופן שבו תשלום הדיבידנד מחברת הבת פטור ממס ונמצא בחברה בשליטתם ורק כאשר הם מעוניינים בכך, הם יוכלו למשוך את הכסף מחברת האחזקות, באמצעות חלוקת דיבידנד. </span> </p> <p> <span> בית המשפט מדגיש שאחד ההיבטים של כלל הטעם המסחרי הוא כי הטעם המסחרי צריך להסביר גם את הצורה הספציפית בה נעשתה העסקה (ראה פס"ד יהושע טוטנאור), דהיינו להסביר את אופן בניית העסקה כפי שנבנתה. בעניינו, הנישומים לא השכילו להסביר את מבנה העסקה וניתן היה להסתפק בהקצאת המניות לבירן נאמנויות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="" target="_blank"> סוף דבר </a> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע למסקנה שתכנון המס העומד בבסיס העסקאות שבוצעו על ידי הנישומים הוא תכנון מס שלילי, שנועד לצורך השגת הטבת מס בלתי לגיטימית. כמו כן, העסקאות האמורות מהוות עסקאות מלאכותיות, על פי סעיף 86 לפקודת מס הכנסה, מהן רשאי היה פ"ש להתעלם ולמסות את הנישומים כפי שעשה בצווים.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 18 Sep 2024 09:24:02 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post51d2b0da מיסוי שוק ההון,מס הכנסה,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-poste60ba4ad <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> פס"ד בריטיש ישראל השקעות בע"מ </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> חישוב מס רכישה מופחת בשיעור 0.5% משווי המקרקעין ולא משווי מניותיה של החברה המוכרת </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בע"א 1210/16 נידונה השאלה </span> </span> <a href="null" target="_blank"> האם מס הרכישה, בשינוי מבנה, יחושב וייגזר מערך מניות החברה המוכרת, או שמא מערך המקרקעין נושא המכירה. </a> <span> <span> במילים אחרות מה היא הפרשנות שיש ליתן להוראות סעיפים 103ב(ב), 104ד(4) ו-105ב(ב)  כולן בנוסח זהה - אשר קובעות כי מקום שחל פטור ממס שבח לפי הוראות חלק ה'2 לפקודה במסגרת הליך של מיזוג, העברת נכסים, או פיצול, בהתאמה, יחול חיוב במס רכישה בשיעור מופחת של0.5%.  </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> דיון </span> </span> </p> <p> <span> סעיף 103 לפקודה קובע ש"תהא לכל מונח המשמעות שיש לו בחלק ה' או בחוק מיסוי מקרקעין, לפי הענין, זולת אם יש בחלק זה הוראה מפורשת אחרת;" </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סעיף 103ב(א) לפקודה קובע פטור ממס שלפי הפקודה וממס שבח מקרקעין לפי חוק מיסוי מקרקעין, בהליך של מיזוג, כאשר הוראות זהות קיימות כאמור גם בנוגע להליכים של העברת נכסים או פיצול. בהמשך לכך קובע סעיף 103ב(ב) כי - </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סעיף 103ב(ב) קובע אפוא חיוב במס רכישה. מס רכישה מוסדר בחוק מיסוי מקרקעין ומורכב משני מרכיבים כדלקמן: </span> </p> <p> <span> א.    שיעור המס החל על "המכירה". </span> </p> <p> <span> <span> ב.    השווי ממנו מחושב שיעור המס-  השווי ממנו נגזר מס הרכישה הינו שווי המקרקעין ובמכירת מניות  </span> </span> </p> <p> <span>         ב"איגוד מקרקעין" הינו שווי המקרקעין שמחזיק האיגוד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> פקודת מס הכנסה קובעת פטור ממס רווח הון ושבח על הליך מיזוג אך קובעת חיוב "במס רכישה" וחזקה שהיא מכוונת למס רכישה כהגדרתו בחוק מיסוי מקרקעין, שכן זהו הדין הקובע ומסדיר את מס הרכישה דהיינו, עסקינן בחקיקה על דרך הפניה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לא זאת אף זאת, סעיף 103 לפקודה, קובע כי "תהא לכל מונח המשמעות שיש לו... בחוק מיסוי מקרקעין... זולת אם יש בחלק זה הוראה מפורשת אחרת". אמור אתה שסעיף 103ב(ב) קובע הוראה מפורשת לעניין שיעור מס רכישה מופחת של 0.5% אבל אינו קובע הוראה לעניין חישוב מס רכישה ולכן חישוב מס רכישה יעשה בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> וועדת הערער דלמטה קבעה שיש לשלם מס רכישה בהתאם לשווי המניות היות וסיפא של סעיף 103 הינה "בשיעור של 0.5% משוויה", מתייחס לדידה לשווי המניות ולא לשווי המקרקעין. הנמקה זו אינה מקובלת על בית המשפט העליון היות והמנוח מהווה מונח נורמטיבי "שווי רכישה" שהוא מוכר מונח מוכר ומוסדר בסעיפים 9 ו-17 לחוק מיסוי מקרקעין, ולפיו שווי המכירה נקבע לפי שווי המקרקעין ובלשון  בית המשפט "משעשה המחוקק שימוש במונח "מס רכישה", והפנה לחוק מיסוי מקרקעין, חזקה עליו כי התכוון להפנות ולהחיל את העקרונות של "מס רכישה", כקבוע בחוק מיסוי מקרקעין, אלא אם נקבע במפורש אחרת; ולענין אופן חישוב המס לא נקבע כאמור אחרת, לא במפורש ולא במשתמע." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> למותר לציין שעקרון ההרמוניה החקיקתית מחייב כי ככל שאין מניעה לכך, יש לפרש אותו מונח בו נעשה שימוש בשני דברי חקיקה העוסקים באותה מטריה באופן הרמוני ועמדת הנישומים שלפיה החישוב של מס הרכישה יהא לפי שווי המניות, מובילה להעדר הרמוניה חקיקתית, שאין לה כל הסבר או הצדקה. יודגש כי, בתקנות מס רכישה מופיעים מספר מקרים שבו המחוקק מעניק שיעור מס רכישה מופחת של 0.5%, לרבות מקרים במטריה דומה לענייננו - "העברה מתאגיד לתאגיד" ו-"מכירת זכות במקרקעין לאיגוד בידי כל בעלי הזכות באיגוד" - אך לצד זאת נשמר בכולם אופן ובסיס חישוב המס לפי שווי המקרקעין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תכלית הסובייקטיבית- מס הרכישה המופחת לא נכלל בהצעת החוק המקורית אבל בדיון בוועדת הכספים של הכנסת נאמר ע"י נציב מס הכנסה "הפטור הוא למעשה קביעה של חצי אחוז מס רכישה, כי כל פטור היום ממס רכישה זה חצי אחוז וזה קיים היום...החוק הזה יפטור ממס רכישה קרי יקבע תשלום של חצי אחוז מס רכישה במקום 5%". כלומר כוונת המחוקק הייתה להטיל "מס רכישה", כפי מובנו הידוע והמקובל של מס זה לפי חוק מיסוי מקרקעין, אך בשיעור מופחת של חצי אחוז, שהוא השיעור הנמוך המקובל שנקבע גם במקרים אחרים בהם ביקש המחוקק להקל או לעודד פעילות מסוימת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט שחישוב מס הרכישה לפי ההוראות שבחלק ה'2 לפקודת מס הכנסה ייעשה לפי שווי המקרקעין ולא לפי שווי המניות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 18 Sep 2024 09:13:25 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-poste60ba4ad מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post966f6959 <div data-rss-type="text"> <h3> <span> סיווגן של יחידות דיור בבניין כדירת מגורים מזכה; פיצול פיזי בין הבניין לשטח הקרקע ביתרת החלקה; בפחת נצבר ; שווי הרכישה ; והחלת סעיף 84 לחוק </span> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע העובדתי </span> </p> <p> <span> ביום 22.6.1961 רכשו ושמואל ואחרים את הזכויות במקרקעין בגוש 30052, חלקה 52 וביום 26.07.1961 נוסדה חברת בית כהגדרתה בסעיף 64 שלכל אחד מחמשת האנשים הנ"ל היו חלקים שווים בחברה. ביום 23.10.1976 נפטר יצחק שמואל ועל פי צו הירושה חולקו מניותיו ליורשיו. </span> </p> <p> <span> ביום 12.8.2020 הועברו המקרקעין לבעלי המניות ללא תמורה אגב פירוק החברה ונמכרו לצד ג' תוך זמן קצר. בשומתם העצמית קבעו הנישומים שהעברה הינה פטורה בהתאם לסעיף 71 לחוק. כמו כן, הנישומים קבעו בשומתם העצמית ש 40% משווי המכירה יוחסו ל-7 דירות מגורים אשר נטען כי על פי סעיף 49(א) לחוק עומדות בהגדרת "דירת מגורים מזכה". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מסמ"ק קבע שאין להחיל את פטר לפי סעיף 71 לחוק וכל התמורה חייבת במס חברות היות והדירות אינם "דירת מגורים מזכה" ביום המכירה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> דיון והכרעה </span> </span> </p> <p> <span> בטרם נבחן האם עסקינן בדירת מגורים מזכה יש לבחון האם הדירות מהוות דירות מגורים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> האם היחידות בבניין הן דירות מגורים </span> </p> <p> <span> בית המשפט הכריעה שהדירות מהוות דירת מגורים מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> א.  הדירות שימושו למגורי משפחת ידיד בשנים 1966-72 וכן בשנים 1985-91. </span> </p> <p> <span> ב.   בשנים מאוחרות יותר הושכרו הדירות בבניין למגורים לצד ג'. </span> </p> <p> <span> <span> ג.   מדובר בנכס שהוזנח עקב הסכסוכים בין בני המשפחה וניתן לקבוע כי יש צורך בשיפוץ והשקעה כדי </span> </span> </p> <p> <span>       להביא את הדירות למצב של שימוש למגורים, אולם לפי חוות הדעת שמאית, אין מדובר בהוצאה ניכרת. </span> </p> <p> <span> <span> ד.   הנכס ששימש למגורים ואינו מיועד לשימוש אחר, באופן שאין די בהזנחה כדי להוציא את המבנה (יחידות </span> </span> </p> <p> <span> <span>       הדיור) ממעמד של דירות מגורים. מצבן הפיזי של הדירות בבניין טוב יותר מהמצב שתואר בפסק דין אסתר </span> </span> </p> <p> <span>       מנו והניתוח של הועדה באותו עניין ישים גם בענייננו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מסקנה </span> </p> <p> <span> מדובר בדירות ששימשו למגורים ולא לכל שימוש אחר וכי אין בהזנחה היחסית של הדירות ובאטימת הפתחים על ידי המנהל המיוחד כדי להוציאן ממעמד של "דירות מגורים" במובן החוק. כמו כן, אין בפטור מארנונה שניתן לשנת 2021 על ידי עיריית ירושלים כדי לשלול את המסקנה האמורה. בנוסף, אין לראות בהזמנה לקבל הצעות מחיר (בה נכתב כי הבניין מיועד להריסה) כדי להכריע. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> האם דירות המגורים הן בגדר "דירת מגורים מזכה" </span> </p> <p> <span> האם מדובר ב"דירת מגורים מזכה", המאפשרת חישוב ליניארי מוטב, שהועברה ליחיד אגב פירוק בהתאם לסעיף 71 לחוק? דירת מגורים מזכה מוגדרת בסעיף 49(א) לחוק כך: </span> </p> <p> <span> " </span> <span> דירת מגורים ששימשה בעיקרה למגורים לפחות באחת משתי התקופות שלהלן: </span> </p> <p> <span> ארבע חמישיות מהתקופה שבשלה מחושב השבח; </span> </p> <p> <span> ארבע השנים שקדמו למכירתה; </span> </p> <p> <span> לעניין הגדרה זו, יראו תקופה שבה לא נעשה בדירה שימוש כלשהו... כתקופה שבה שימשה הדירה למגורים; לעניין התקופה הקבועה בפסקה (1) - לא תובא בחשבון תקופה שקדמה ליום הקובע, ולעניין התקופה הקבועה בפסקה (2) - לא תובא בחשבון תקופה כאמור, אם ביקש זאת המוכר </span> <span> ." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> טענות הצדדים </span> </span> </p> <p> <span> הצדדים נחלקו ביחס לפרשנות התיבה - "מהתקופה שבשלה מחושב השבח" שבחלופה הראשונה של סעיף 49(א) לחוק. לשיטת מסמ"ק, דרישת המחוקק היא כי תבחן כל תקופת השבח והתנאי הוא שב-80% מתקופת השבח עמד הנכס הנמכר בגדרי "דירת מגורים" שבבעלות יחיד ולכן, היות שהדירות הגיעו אגב פירוק החברה, הדירות לא היו מעולם בידי יחיד. </span> </p> <p> <span> <span> לשיטת העוררים, תקופת השבח הרלבנטית היא רק מהמועד שבו הנכס הוא בגדר "דירות מגורים" לראשונה, כלומר - בבעלות היחיד. נטען כי אין הבדל בין מילוי התנאי הדורש ביחס לדירה כי "בנייתה הסתיימה" לבין התנאי כי הדירה תהיה "בבעלות היחיד". </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מציין שבספרות המשפטית תקופת השבח נימנת החל מסיום בניית הדירה ולא ממועד רכישת המגרש, למרות שלעניין חישוב המס יש להתחשב במועד רכישת המגרש. </span> </span> </p> <p> <span> הדבר עולה גם מלשון החוק היות ובהגדרת התקופה "בשלה מחושב השבח" מתייחסת ל"דירת המגורים" לכן, כל עוד לא נסתיימה בניית הדירה אין מדובר ב"דירת מגורים", ולכן התקופה שלפני סיום הבנייה לא תיחשב כחלק מהתקופה ש"בשלה מחושב השבח". זו גם עמדתה של רשות המסים. </span> </p> <p> <span> בתוספת מספר 1 לחוזר מס שבח מס' 10/97 מיום 22.7.97 נכללה הבהרה לתנאי 4 השנים בהגדרת "דירה מזכה". להלן נצטט את ההבהרה: </span> </p> <p> <span> " </span> <span> הבהרה לתנאי 4 השנים בהגדרת "דירה מזכה" </span> </p> <p> <span> <span> 1.    בסעיף 3.3.2.2. לחוזר מש"ח (להלן: "החוזר") נקבעה ההקלה לפיה מי שהיתה בבעלותו פחות מ-4 שנים, דירת מגורים, אשר שימשה בעיקרה למגורים בכל תקופת בעלותו ומוכר את דירת המגורים לפני ה-1.1.98 - דירתו תחשב כ"דירת מגורים מזכה". </span> </span> </p> <p> <span> <span> 2.    אין מקום להפלות בין נישום אשר רכש דירת מגורים לבין נישום אשר בונה את דירתו וסיים את בנייתה פחות מ-4 שנים לפני מכירתה ולכן ההקלה האמורה בסעיף 3.3.2.2 תחול גם לגבי דירת מגורים שבנייתה נסתיימה פחות מ-4 שנים לפני המכירה וששימשה בעיקרה למגורים בכל התקופה מאז סיום בנייתה. </span> </span> </p> <p> <span> לאור האמור לעיל יש לקרוא את סעיף 3.3.2.2 לחוזר כדלקמן: </span> </p> <p> <span> "מי שמוכר את דירת המגורים שלו לפני התאריך 1.1.98, ודירה זו שימשה למגורים, אך נרכשה ו/או בנייתה נסתיימה פחות מ-4 שנים לפני המכירה יהא זכאי, על פי פרשנות משפטית מקלה, להחשב כבעל "דירת מגורים מזכה", הזכאי לפטור </span> <span> ." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף שאין הצדקה לאבחנה בן בניית דירת מגורים סמוך למכירתה לבין אחזקת דירת המגורים ע"י חברה והעברתה לידי היחיד. במילים אחרות, אף שדירות המגורים עברו לבעלות היחידים ממש סמוך למכירתן, יש לראות בהן, בנסיבות העניין הנדון, כדירות מגורים מזכות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פיצול פיזי בין החניון לבניין </span> </p> <p> <span> מסמ"ק טען שיש להחיל על המגרש פיצול פיזי, בהתאם לסעיף 49ז' לחוק, בין החניון לבין הדירות הבנויות. </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 49ז(א) לחוק קובע כך: </span> </span> </p> <p> <span> " </span> <span> <span> (א)  (1)במכירת דירת מגורים מזכה, שלדעת המנהל התמורה המשתלמת בעדה הושפעה מאפשרויות </span> </span> </p> <p> <span> <span>         קיימות או צפויות לבניית שטח גדול יותר מהשטח הכולל הנמכר (להלן - זכויות לבנייה נוספת), יהא </span> </span> </p> <p> <span> <span>         המוכר זכאי, על פי בקשתו שתוגש במועד ההצהרה לפי סעיף 73, לפטור, בכפוף להוראות סעיפים </span> </span> </p> <p> <span> <span>         49א ו-49ב, בשל  סכום שווי המכירה, עד לסכום שיש לצפות לו ממכירתה של הדירה ממוכר מרצון  </span> </span> </p> <p> <span>         לקונה מרצון, ללא הזכויות לבניה הנוספת כאמור (להלן - סכום שווי הדירה); </span> <span> " </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> הפסיקה קבע שכאשר נמכרת דירת מגורים ובצידה שטח קרקע, יש לבחון אם יתרת הקרקע משמשת את יחידת המגורים ואז אין מקום לפיצול בין הדירה לבין הקרקע ששייכת אליה, לבין קרקע שנמכרה ביחד עם דירת מגורים, אך אינה משמשת אותה (ראה פס"ד אליהו רושגולד). </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> בעניינו, בית המשפט קבע שיש לבצע פיצול  פיזי היות והחלקה מחולקת לשני חלקות נפרדות ואין לראות בשטח החניון כחצר המוצמדת לדירות המגורים ובכך להחיל חישוב ליניארי לדירה מזכה גם על שטח החניון. בית המשפט קבע ששווי הדירות בבניין הינו 26 מיליון ויתרת שווי המכירה מהווה תמורה בעד "הזכות האחרת" - הזכות לבנייה נוספת. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הימנעות ממס והפחתת מס בלתי נאותה </span> </p> <p> <span> <span> מסמ"ק טען שההסכמים לפירוק ומכירת הדירות הינם הסכמים שלובים זה בזה, ולכן פירוק האיגוד והעברת הזכויות בנכס לרוכשים ומכירה לצד ג' מהווה פעולה שכל מטרתה היא הימנעות ממס והפחתת מס בלתי נאותה לפי סעיף 84 לחוק. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שהסכסוכים הממושכים בין בעלי המניות בחברה הביאו להליך פירוק, תוך מינוי מנהל מיוחד שיפעל למכירת הנכס. התנהלות זאת של מכירת הנכס לכל המרבה במחיר, כולל צד שלישי, אינה מאפיינת תכנון מס בלתי לגיטימי, שהרי ככל שהרוכשת לא הייתה חוזרת בה מהצעתה, או שבקשתה הייתה נדחית, המכירה לא הייתה "מכירה פנימית" בין האחים אלא "מכירה חיצונית" לצד שלישי. בנסיבות אלה, אמנם רכשו לבסוף הרוכשים את הנכס והתמורה שולמה לבני המשפחה המוכרים, אולם איני רואה בהתנהלות בני המשפחה משום ביצוע פעולה שמטרתה הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פחת נצבר ושווי הרכישה </span> </p> <p> <span> הזכות במקרקעין נרכשה על ידי החברה ביום 22.6.1961 בתמורה ל-6.5 ש"ח. מסמ"ק סבור כי הזכות במקרקעין הנמכרת היא קרקע פנויה היות שהמבנה איבד מערכו הכלכלי ולכן יש לנטרל 2/3 משווי הרכישה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מבהיר שהזכות במקרקעין הנמכרת אינה קרקע פנויה, אלא מבנה הכולל 9 דירות, שיש להן ערך כלכלי ולכן אין להעמיד את שווי הרכישה על שליש מן התמורה ששולמה ועמדת המשיב בהקשר זה לא מתקבלת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 11 Sep 2024 09:20:44 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/my-post966f6959 מיסוי מקרקעין,מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post6a5ef87c <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד ידין סגל נידון מקרה של נישום שמכר את מניותיו ביום 7.12.2005 בחברה זרה ברווח הון של 11.6 מיליון ₪ . ביום 22.12.2005 מכרה החברה המשפחתית, שהנישום הינו הנישום המיצג בה, את מניותיה בחברת סומ-רק לחברת הילן החזקות (חברה לא פעילה המוחזקת במלוא ע"י הנישום המייצג) בהפסד של 11 מיליון ₪. הנישום קיזז את הרווח ממכירת החברה הזרה והפסד ההון מממכירת חברת סומ-רק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי הפסד הון </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 92(א)(1) לפקודה: קובע כהלישנא: </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> "סכום הפסד הון שהיה לאדם בשנת מס פלונית ואילו היה ריווח הון היה מתחייב עליו במס, יקוזז תחילה כנגד ריווח ההון הריאלי וכל שקל חדש של היתרה יקוזז כנגד שלושה וחצי שקלים חדשים של סכום אינפלציוני חייב; לענין זה רואים שבח והפסד כמשמעותם בחוק מיסוי מקרקעין, תשכ"ג-1963, כאילו היו ריווח הון או הפסד הון, לפי הענין;" </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מיסוי רווחי הון מבוסס על עיקרון המימוש שלפיו אין מטילים ברגיל מס אם אין מימוש. החברה המשפחתית טענה להפסד מההשקעה הכספית שירדה לטמיון ולכן היא זכאית להפסד הון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> בעניינו, שוויו של המגרש שבבעלות סומ-אר, נאמד בשנת 2005 בסכום של כ-20 מיליון ₪. ברם, ההשקעה של החברה המשפחתית בחברת סומ-אד הינה כ-40 מיליון ₪ . לדידי החברה המשפחתית ההפסד מהווה מחיקת הלוואות בעלים בסכום של 11 מיליון ₪. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט קמא קיבל את עמדת החברה המשפחתית שמנקודת מבט סובייקטיבית נבע לחברה הפסד הון ממחיקת הלוואת בעלים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון </span> </p> <p> <span> <span> א.    ההשקעה בחברת סומ-אר אינה מהווה חוב אבוד </span> </span> </p> <p> <span> <span> ברם, בית המשפט העליון מדגיש שהמבחן הוא אובייקטיבי ולא סוביקטיבי ולכן לא כל אימת שהנישום טוען להפסד הון, הוא רשאי לקזז אותו כנגד רווח הון. בית המשפט מדגיש שהמקרים הנפוצים להכרה ב"חוב אבוד" הם פשיטת רגל של החייב ואישור של כונס נכסים לכך שלא ניתן לגבות את החוב; כאשר לא ניתן לאתר את החייב; מקרה שבו החייב נפטר ולא השאיר עיזבון; או כאשר חלה התיישנות שאינה מאפשרת לגבות את החוב. </span> </span> </p> <p> <span> בעניינו, בשנת 2005 עדיין אין אינדיקציה לכך שההשקעה הכספית ירדה לטמיון (לא נרשמה הערת "עסק חי" ובוצעה עסקת קומבינציה במטרה להניב הכנסות לבעל המגרש). לא זו אף זו, קבוצת סומת המשיכה להשקיע כספים במגרש דבר המצביע המהווה ראיה לכך שלא מדובר בהשקעה שירדה לטמיון. </span> </p> <p> <span> זאת ועוד. בהנחה שההשקעה של סומת אכן ירדה לטמיון ומדובר בחוב אבוד, היינו מצפים לראות שחברת ש.י.פ.ק, שותפתה של סומת, היתה צריכה לדווח גם היא על השקעתה כחוב אבוד וחברת וסומ-אר היתה אמורה לרשום הכנסה ממחילת חוב. שתי הפעולות המשלימות הללו לא דווחו ולא נרשמו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מציין שהכרה במחילת חוב ללא טעם מסחרי, אך על סמך הצהרת הנישום שסיכויי גביית החוב קלושים, מאפשרת למעשה לנישום לעקוף את המבחנים שנקבעו לצורך הכרה בחובות אבודים. </span> </p> <p> <span> <span> יוצא מכל האמור שעסקינן בבעל מניות יחיד שהעניק הלוואת בעלים לחברה שבבעלותו המלאה, ובנקודת זמן מסויימת הצהיר על מחילת חוב. בנסיבות כאלה, ניתן להכיר בהפסד הון רק אם הוכח שההשקעה ההונית אכן ירדה לטמיון, ובענייננו, כמו לא הובאו לכך תימוכין מספקים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט שלא הוכח כי ההשקעה של סומת ירדה לטמיון וכי ניתן היה להגדיר אותה כ"חוב אבוד" ולא הונחה תשתית עובדתית שמצביעה על התגבשות של הפסד הון, והטענה בדבר השקעה כושלת, כשלעצמה, אינה מספיקה כדי להתיר למשיב לקזז את ההשקעה כנגד רווח הון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> ב. הפסד הון כעסקה מלאכותית </span> </span> </p> <p> <span> עסקת מכירת מניות סומ-אר לחברת הילן מהווה מימוש של הפסד ההון, אך לטענת פ"ש מדובר בעסקה מלאכותית, ובשאלה זו נדון כעת. </span> </p> <p> <span> עסקה מלאכותית הינה עסקה חוקית, שהמחוקק אפשר לפ"ש להתעלם מתוצאותיה. מבחן מרכזי בפסיקה לקביעת מלאכותיות העסקה הוא 'מבחן הטעם המסחרי', אשר לפיו יש לבחון האם לאור מכלול נסיבות העסקה ותכליותיה עומד ביסודה טעם כלכלי ממשי, או שמא כל מטרתה היא להביא להפחתת מס? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעניינו </span> <span> , מניות סומ-אר הועברו מהחברה המשפחתית לחברה אחות כאשר הנישום חתום על הסכם המכר הן כמוכר והן כקונה ולמעשה מניות סומ-אר עברו מידו האחת לידו השניה. החברה הרוכשת לא היתה פעילה והנישום שילם מכיסו את התמורה עבור רכישת המניות. על סמך עסקה זו ביקש הנישום קיזוז הפסדים בסך כ-10 מיליון ש"ח. </span> </p> <p> <span> <span> הנישום טען שהערבויות שניתנו לבנק הבינלאומי לרכישת המגרש הכבידו על סומת והיה צורך לשחרר את הערבויות והשיעבודים שהטילו הבנקים ובמסגרת עסקת הקומבינציה, הקבלנים ביקשו שהליווי הבנקאי ייעשה באמצעות בנק הפועלים ולכן הנישום מכר את מניות סומ-אר לחברת הילן בכדי שבנק הפועלים ידרוש כערבות נכסים של הילן ולא של סומת ואכן, הבנק הסתפק בערבות של הילן ושל חברה נוספת בקבוצה וכך "השתחררו" נכסי המקרקעין של סומת "מסכנת מימוש וכינוס על ידי הבנק" </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט לא קיבל את העובדה שמכירת המניות הסתירה מבנק הפועלים את העובדה שחברת סומ-אר מוחזקת בידי קבוצת סומת ולכן שוחררו נכסי הנדל"ן שבבעלותה, מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> 1.   קשה להלום כי בנק שמעניק מימון בהיקף של כ-10 מיליון ש"ח לא ידע מול מי הוא מתנהל. </span> </p> <p> <span> 2.   הבנק דרש וקיבל ערבויות נוספות מחברה אחרת בקבוצת סומת. </span> </p> <p> <span> <span> 3.   הנישומים טענו שבנק הבינלאומי איים לממש את הערבויות שסומ-אר העמידה לו. ברם הוצג רק מכתב </span> </span> </p> <p> <span> <span>       אחד לקוני. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור האמור לעיל קבע בית המשפט שלא "הונחה תשתית ראייתית של ממש לטענה כי בשל ערבותה של סומת לבנק הבינלאומי, היא עמדה בסכנה כי הבנק יפעל למימוש הערבות..." </span> </p> <p> <span> לא זאת אף זאת, מכירת המניות בוצע כשבועיים בלבד לאחר שצמח למערער רווח הון בעסקת נוף. כמו כן, ההפסד בגין מכירת המניות חופף כמעט במלואו לרווח ההון בעסקת נוף. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> סוף דבר </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע למסקנה שהטעם הפיסקלי של חיסכון במס רווחי הון הוא בעל משקל כלכלי כבד, והוא שהוביל את הנישום למכור את מניות סומ-אר לחברת הילן, שהיתה כאמור חברה לא פעילה, שבבעלותו ולכן המסקנה הינה שעסקינן בעסקה מלאכותית שפ"ש היה רשאי להתעלם מתוצאותיה לצורך קביעת נטל המס. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 08 Sep 2024 11:34:44 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post6a5ef87c מיסוי שוק ההון,מס הכנסה,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postaca995dd <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ניכוי מס תשומות בגין הוצאות הנפקה והוצאות הנהלה משאינן משמשות להפקת הכנסות חייבות בע"מ </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ע"מ 49239-11-21 אופל בלאנס השקעות בע"מ נ' מנהל מע"מ אשדוד ניתן ביום: 15.8.24 </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> רקע עובדתי </span> </span> </p> <p> <span> <span> א.   הנישומה הנה חברה ציבורית העוסקת, על פי תיאורה במתן שירותים פיננסיים, בעיקר שירותי ניכיון </span> </span> </p> <p> <span>        ממסרים דחויים, וכן במתן שירותים פיננסיים ויזמיים לעסקים ויזמים, בהם מימון והשלמת הון עצמי. </span> </p> <p> <span> <span> ב.    בתקופה הרלוונטית הנישומה החזיקה בחברות בנות: אופל בלאנס ראשון בע"מ (לשעבר מירסני בע"מ); </span> </span> </p> <p> <span>        אופל בלאנס חולון בע"מ (לשעבר אינווסטנט בע"מ); ואופל בלאנס (2006) בע"מ (להלן: "החברות הבנות") </span> </p> <p> <span> ג.   חברות הבנות, מחזיקות ברישיונות מורחבים למתן שירותי אשראי, ולמתן שירות בנכס פיננסי,  </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/142263" target="_blank"> חוק הפיקוח </a> </p> <p> <a href="http://www.nevo.co.il/law/142263" target="_blank">       </a> <a href="http://www.nevo.co.il/law/142263" target="_blank"> על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 </a> <span> <span> , בעוד שהנישומה אינה מחזיקה  </span> </span> </p> <p> <span> <span>       ברישיונות ואינה עושה בהם שימוש. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ד.    הנישומה מגייסת הון במסגרת הנפקות בבורסה ולאחר מכן היא מעבירה את ההון שגויס לחברות הבנות, </span> </span> </p> <p> <span> <span>        המעמידות אותו כאשראי ללקוחות הקבוצה, לשם פעילותן השוטפת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ה.   הנישומה דרשה בניכוי את מלוא מס התשומות בגין הוצאות ההנפקה בבורסה והוצאות ההנהלה והכלליות, </span> </span> </p> <p> <span> <span>        שכן לדידה ההון משמש את החברות הבנות לצורך פעילותן העסקית. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ו.    מנהל מע"מ טען שלאור עקרון  האישיות המשפטית הנפרדת לא ניתן להכיר בחברות הנמנות על הקבוצה </span> </span> </p> <p> <span> <span>      כחברה אחת. היות שתכליתן של החברות הבנות, היא הפרדה בהגבלת האחריות והערבון בין סניפי </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הפעילות ולפיכך, אין משמעות לעובדה שהעסקאות של החברות בנות חייבות במע"מ כדי להקנות לנישמה </span> </span> </p> <p> <span> <span>       זכות לניכוי התשומות. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> המסגרת הנורמטיבית </span> </span> </p> <p> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72813/38.a" target="_blank"> סעיף 38(א) </a> <span> <span> ל </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72813" target="_blank"> חוק מס ערך מוסף </a> <span> , קובע את זכותו של עוסק "לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין". ברם, סעיף 41 לחוק קובע שאין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה חייבת במס". </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 1 לחוק מע"מ מגדיר "מס תשומות" כ"מס הערך המוסף שהוטל על מכירת נכסים לעוסק, על יבוא נכסים בידי עוסק או על מתן שירותים לעוסק, הכל לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו". </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד, שניכוי מס התשומות מותנה בשימוש שנעשה בתשומה לעסקה החייבת במס. </span> </p> <p> <span> הזכאות לניכוי התשומה לעוסק הינה במלואה בשעה שכל עסקיו של העוסק חבים במע"מ ואינם ניתנים לניכוי בשעה שכל עסקיו של העוסק אינם חבים במס. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> תקנה 18(א) קובעת אפוא שניתן לנכות את התשומות בשיעור יחסי, כיחס השימוש בין עסקאות שלגביהן מס התשומות מותר בניכוי לבין כלל השימוש בתשומות לצרכים אחרים, כאשר השימוש הוא "מסויים", ויחס השימושים ברור וידוע. לעומת זאת, בנסיבות שבהן לא ניתן לקבוע מהו יחס השימוש בתשומה בין עסקאות חייבות במס לבין עסקאות שאינן חייבות במס, תחול תקנת משנה (ב), המתייחסת לשני מצבים שבהן התשומות המעורבות אינן ניתנות להפרדה: הראשון, ככל שהמנהל קבע את החלק היחסי לשימוש שלא לצרכי העסק, רואים את קביעתו כשומה (כל עוד לא נקבע אחרת); השני, ככל שהמנהל לא קבע את החלק היחסי, רשאי העוסק לנכות שני שליש ממס התשומות, אם עיקר השימוש בתשומות הוא לצרכי העסק, ורבע ממס התשומות אם עיקר השימוש הוא לא לצרכי העסק. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> התקנות אינם מפרטות כיצד ייקבע "עיקר השימוש" בתשומות, ובספרות ובהלכה הפסוקה הוצעו מספר קריטריונים, ביניהם: משך זמן השימוש, חשיבות השימוש, העלות הכספית של השימוש או גובה הריווח הנובע מהשימוש </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון והכרעה </span> </p> <p> <span> מיסוי בהתאם לעיקרון הזהות המשפטית הנפרדת </span> </p> <p> <span> <span> אופל בלאנס והחברות הבנות בחרו להתאגד בדרך זו, תוך שמירה על עיקרון 'האישיות המשפטית הנפרדת', מטעמים עסקיים שונים. ממילא גם רישומן של החברות כ'עוסק' על פי </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72813" target="_blank"> חוק מס ערך מוסף </a> <span> <span> נעשה כך שכל חברה באשכול החברות רשומה כ'עוסק נפרד' </span> </span> </p> <p> <span> <span> אופל בלאנס טענה שניתן לסטות מהכלל של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת שמתייחסים ליחידת המיסוי שהיא העוסק. בית המשפט לא קיבל את טענה של אופל בלאנס שכן עסקיננן בעיקרון יסוד בדיני המס ואין לבחון את פעילותן של החברות הבנות בקבוצה, במיוחד בשעה שיש בכך כדי לעקוף את תכליתו של </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72813/41" target="_blank"> סעיף 41 </a> <span> <span> ב </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72813" target="_blank"> חוק מס ערך מוסף </a> <span> <span> , להבטיח את עקרון ההקבלה, ואת תכליתה של </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72815/18" target="_blank"> תקנה 18 </a> <span> <span> בתקנות, לפי העניין. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  הוצאות הנפקה בגין גיוס ההון </span> </p> <p> <span> אופל בלאנס הנפיקה הון בבורסה ולכן היה לה מע"מ תשומות, בגין נותני שירות, שאותו היא חפצה לקזז בטענה שההון שגויס מועבר לידי לחברות הבנות, ומשמש אותן כחומר גלם בפעילותן השוטפת החייבת במס ולכן יש להתיר את מלוא התשומות בניכוי. בית המשפט לא התיר את מע"מ התשומות מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> א. עסקאות בניירות ערך, אינן "עסקאות" כהגדרתן ב </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72813" target="_blank"> חוק מס ערך מוסף </a> <span> <span> , היות ואינן טובין כהגדתם בחוק, ולא </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ניתן לנקות בגינן מס תשומות (ראה פס"ד סימקו) לאור הוראת </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/72813/41" target="_blank"> סעיף 41 </a> <span> <span> לחוק מע"מ, שקובעת ש"אין לנכות </span> </span> </p> <p> <span>      מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס". </span> </p> <p> <span> <span> ב.  בפס"ד דנות קבע בית המשפט העליון שפעילותה של הנישומה בהשקעה במניות פטורה ממס ולכן לא ניתן </span> </span> </p> <p> <span>       לנכות את התשומות בגין רכישת המניות בשעה שההוצאות היו לשם עסקה שאינה חייבת במס. </span> </p> <p> <span> <span> ג.  בפס"ד ממן קבע בית המשפט העליון שתשלום מס תשומות בגין חשבוניות שהוצאו ע"י מנהלי תיקי </span> </span> </p> <p> <span> <span>     ההשקעות, עבור שירותיהם בניהול השקעות כספים, שמהווים רזרבה כללית לפעילותה הכוללת של </span> </span> </p> <p> <span> <span>     הנישומה, אינן מותרים בניכוי היות שהתשומות ששימשו לעסקאות פטורת ואין נפקה מינה עם רזרבות </span> </span> </p> <p> <span>     הכספים הושקעו בעסקאות חייבות מע"מ. </span> </p> <p> <span> <span> ד. העמדת הלוואות הבעלים לחברות הבנות לא נעשתה באמצעות מתן הלוואות בעסקאות חייבות במס כנגד </span> </span> </p> <p> <span> <span>     חשבוניות. להבדיל מפס"ד אלביט שבו הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הנפקת האג"ח הפטורה ממע"מ לבין </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הלוואות שניתנו לחברות הבנות בעסקאות חייבות במס. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ה. בפס"ד אלביט לא נבחנה פעילותן החייבת של החברות הבנות לצורך בחינת עיקר הפעילות, אלא פעילות </span> </span> </p> <p> <span>     מתן הלוואה חייבת במע"מ של אלביט בלבד לחברות הבנות. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> סיכום </span> </p> <p> <span> <span> התשומות של הנישומה נבעו מהחשבוניות של נותני שירותי ההנפקה ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בינן לבין עסקאות חייבות במס שערכה אופל בלאנס. משניתן לייחס את ההוצאות בבירור לעסקאות שאינן חייבות במס בלבד, אין להתירן בניכוי. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> התשומות בגין ההוצאות הכלליות </span> </p> <p> <span> הנישומה טענה לניכוי תשומות בגין הוצאות כלליות בשיעור של שני שליש ומנהל מע"מ טען שיעור של 25% בלבד, בית המשפט קבע שיש להתיר ניכוי תשומות בשיעור 25% בלבד מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א.  הנישומה הינה חברת אחזקות המקבלת דיבידנדים מחברות בנות שאינן חייבים במע"מ ובמס הכנסה . </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.   הנישומה קיבלה בפועל דיבידנד מחברות בנות בשנים הרלוונטיות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ג.   סיווגה של הנישומה כחברת החזקות אינו מהווה מבחן לעניין קביעת 'עיקר הכנסתה', ברם השירותים </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הכלליים שבגינן הוצאו ההוצאות, נחוצים לא רק עבור שירותי הניהול שנתנה לחברות הבנות, אלא גם לשם        הכנסות מדיבדנדים או מרווחי הון, שאינן בגדר עסקאות חייבות במס. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ד.  יש לבחון האם עיקר פעילותה של הנישומה הינה בזיקה לקבלת דמי ניהול, החייבים במע"מ, או בזיקה </span> </span> </p> <p> <span>       להכנסות מדיבינד והשבחת שווי המניות חברות בנות. </span> </p> <p> <span> ה.   הנישומה לא הוכיחה שעיקר פעילותה של אופל בלאנס הייתה בעסקאות חייבות במס. </span> </p> <p> <span> ו. </span> <span>     </span> <span> <span> הנישומה הפנתה להכנסות החייבות במס של חברות הבת עצמן, וסביר להניח שאילו אכן היה עיקר </span> </span> </p> <p> <span> <span>      פעילותה של הנישומה עצמה בתחום העסקאות החייבות במס, לא הייתה נאלצת להזדקק לפעילות החייבת </span> </span> </p> <p> <span>       במס של החברות הבנות.  </span> </p> <p> <span> ז. </span> <span>     </span> <span> <span> מטבע הדברים שירותי הנהלה וכלליות ניתנו לא רק לגבי דמי ניהול, אלא גם ביחס להכנת דוחות כספיים </span> </span> </p> <p> <span> <span>      בדבר כלל הפעילות וכלל ההכנסות של אופל בלאנס, לרבות דיוודנדים או הלוואות בעלים, דיווחים לבורסה, </span> </span> </p> <p> <span>      וכיוצ"ב. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Tue, 03 Sep 2024 11:39:53 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postaca995dd מע"מ thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/l-l-c-3-1 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בהחלטת מיסוי 3748/19 נידון מקרה של נישום שהינו נישום מייצג בחברה משפחתית בה הוא מחזיק במלוא הון המניות ביחד עם אשתו. החברה המשפחתית השקיעה בין היתר במניות חברת LLC . החברה המשפחתית בחרה להתייחס ל-LLC כאל "גוף שקוף" לעניין זיכוי ממס זר, ע"פ הוראות חוזר מס הכנסה 05/2004. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> נכון למועד הגשת הבקשה, בחברה המשפחתית עודפים שמקורם מלפני היותה חברה משפחתית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>         בשנת 2016 רכש הנישום דירה, לשימושו הפרטי, בארה"ב באמצעות ה-LLC (להימנע ממס עיזבון). </span> </p> <p> <span> <span>         הדירה שנרכשה על ידי ה-LLC מומנה משטר הון שהנפיקה החברה המשפחתית (להלן: "הלוואת הבעלים") לנישום (ששולם מהונו הפרטי) והועבר כהלוואה (את back to back) ל LLC. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>         רשות המיסים קבעה שהוראות סעיף 3(ט1) יחולו על המקרה הנדון. ברם, יראו את יתרת הלוואת הבעלים בחברה המשפחתית כ"יתרת זכות" של הנישום אשר הנכס הועמד לשימושו, לצרכי יישום סעיף 3(ט1)(6)(ב)(1) לפקודה. </span> </p> <p> <span> <span>          יודגש כי "יתרת הזכות" תהיה הנמוך מבין הלוואת הבעלים בחברה המשפחתית לבין ההלוואה שהעניקה החברה המשפחתית ל LLC. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Wed, 14 Aug 2024 11:42:36 GMT https://www.baruchkachlon.com/l-l-c-3-1 מיסוי בן לאומי,החלטות מיסוי thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post6cdc5680 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד שפיר הנדסה נידונה השאלה מיהו בעל בניין להשכרה הזכאי להטבות מס על פי סעיף 53ב(א) לחוק לעידוד השקעות הון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית משפט קמא קבע שיש לפרש מונח זה לאור תכלית החקיקה – שהיא, כך נקבע, לתמרץ בנייה של בניינים להשכרה למגורים באמצעות מתן הטבות מס ולכן הנישומה קנתה לעצמה מעמד של "בעל בנין להשכרה", בעקבות זכייתה במכרז מטעמה של עיריית ירושלים שלפיו היא אחראית על תכנון, הקמה, תפעול ותחזוקה של מעונות המיועדים למגוריהם של תלמידי האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שלשון סעיף 53ב(א) לחוק לעידוד השקעות הון הינה ברורה ואינה מותירה מקום לספקות. "בעל בנין" הוא מי שאוחז בבעלות במקרקעין עליהם הבניין עומד. במילים אחרות בעל בניין הינו מי שבידו זכות אשר ניצבת בראש סולם הזכויות ביחס לבניין ולקרקע עליו הבניין עומד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> צא ולמד, שהמחוקק קבע הגדרה צרה של הזכאים אשר מכירה רק במי שאוחז בזכות הבעלות במקרקעין. במקרה דנן, הזכות שקיבלה הנישומה ביחס לבנייני המעונות היא זכות מצומצמת של בר-רשות שאינה עולה כדי זכות הבעלות (מתן שירותי תחזוקה למעונות אחרי הקמתם והשכרת יחידות דיור לתלמידי בצלאל) ולכן אינה בגדר "בעל בנין" לעניין חוק העידוד. </span> </span> </p> <p> <span> סעיף 53ב(א) לחוק העידוד אינו מזכה קבלני בניין בשום הטבת מס כדי לשכנעם לנתב את תשומותיהם לטובת פעילות קבלנית שעיקרה הקמת דירות להשכרה. רק בעלי נכסים בשוק הנדל"ן הם אלו שיכולים לייעד אותם למטרות שונות על-מנת להשיא רווחים וליהנות מנכסיהם הנאה מרבית. אמור מעתה: "בעל בנין", עליו מדבר סעיף 53ב(א) לחוק לעידוד, אינו כולל חברות בניה כדוגמת הנישומה שמקימות בניינים עבור בעליהם.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יודגש כי עמדת המדינה הינה להכיר בחוכר מקרקעין לתקופה העולה על 52 שנה כמי שזכאי להטבות בגדרי חוק העידוד. </span> </p> <p> <span> . </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Wed, 14 Aug 2024 11:36:53 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/my-post6cdc5680 חוקי עידוד thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postb8149ad2 <div data-rss-type="text"> <h3> <span> 94ב לא יחול במכירת נייר ערך זר </span> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <h4> <span> <br/> </span> </h4> <h4> <span> בפס"ד אמנון סדן הכריע בית המשפט העליון שהוראות סעיף 94ב לא יחולו על ניירות ערך זרים (כפי שהוגדרו בצו מס הכנסה (קביעת ניירות ערך זרים), התשנ"ב‑1992) שזכאים לשיעור מס מופחת לפי צו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), התשנ"ב‑1992 וזאת כפי שפסק בית משפט קמא. </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <h4> <span> רקע נורמטיבי </span> </h4> <h4> <span>  סעיף 94ב, השוכן בחלק ה לפקודת מס הכנסה, בנוסחו הרלוונטי, קבע כדלקמן: </span> </h4> <h4> <span> <span>  "במכירת מניה יראו כסכום אינפלציוני, בנוסף לאמור בפסקה (1) להגדרת סכום אינפלציוני, גם סכום השווה לחלק רווחים הראויים לחלוקה שבחברה, כחלק של מוכר המניה בזכות לרווחים בחברה." </span> </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <h4> <span> צו ניירות ערך זרים בעת הרלוונטית לערעור דנא קבע אומנם כי סכום אינפלציוני יהא פטור ממס, אולם סייג קביעה זו בסעיף 2(ב): </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <h4> <span> <span> "על אף האמור בחלק ה לפקודה, יחיד תושב ישראל שיש לו רווח הון במכירת נייר ערך זר, יהיה פטור ממס על חלק רווח ההון שהוא סכום אינפלציוני כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה, ויהיה חייב על יתרת רווח ההון במס בשיעור של 35%" (ק"ת תשנ"ב 5457). </span> </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <h4> <span> <span> צא ולמד, שהוראות חלק ה' לפקודה אינן חלות והאמור בצו ניירות ערך זרים חל ללא הפניה לחוקי מס אחרים. דהיינו, הוראות הצו מחריגות את ההוראה הכללית. צדק בית משפט קמא שקבע שאין לקרוא לתוך הוראות הצו את הוראת סעיף 94ב לפקודה. </span> </span> </h4> <h4> <span> הניסוח "על אף האמור" שבצו ניירות ערך זרים מחריג את הוראות סעיף 94ב לפקודה וחזקה היא כי לו היה מחוקק המשנה חפץ בהטלת סייגים להחרגת חלק ה ‑ היה הוא מציין זאת, כמו שאכן החריג את הסכום האינפלציוני. </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <h4> <span> <span>  לצד האמור לעיל, מקובל בשיטתנו אף לבדוק את תכלית החוק. פרשנות הנישומים מהווה תמריץ כפול משום ש"בעצם השוואת שיעור המס בין הרווח הראלי בצו המס לשיעור המס שהיה נוהג לגבי הכנסה מדיבידנד כבר בוצע 'תיקון' לכאורי המוביל לאדישות בעל המניות באם סכום הרר"ל יוותר בחברה או יחולק כדיבידנד. על מצב זה של "אדישות" זו הוספת ההסדר שבסעיף 94ב, מובילה לאותה העצמה של התמרוץ באופן החורג, בלא טעם פיסקאלי של ממש, ועוד בקשר עם חברות חוץ, מהתמרוץ החל לגבי נייר ערך ישראל, שאינו נייר ערך זר. אין מקום ליהנות משני העולמות כפי שמבקשים המערערים לעשות. פרשנותם יוצרת הטבת מס כפולה שאין לה הצדקה פיסקאלית ... קבלת עמדתם יוצרת לכאורה העדפה למשקיע הישראלי, במועדים הרלבנטיים, לרכוש נייר ערך חוץ שאינו מחלק דיבידנד. תוצאה זו מנוגדת לתכלית צו הקביעה וצו המס לפתוח בפני המשקיע הישראלי את מירב האפשרויות באופן שהוא מנוטרל משיקולי מס"  </span> </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <h4> <span> לאור כל האמור לעיל, פסק בית המשפט שבמכירת נייר ערך זר לא יחולו הוראות צו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), התשנ"ב‑1992ולא יחולו הוראות סעיף 94ב. </span> </h4> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 31 Jul 2024 12:20:23 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postb8149ad2 מיסוי שוק ההון,מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post1ab534fa <div data-rss-type="text"> <p> <span>  חברה שקיבלה פיצוי, מחברת ביטוח, בגין חוב אבוד ובמקביל הוציאה חשבונית זיכוי. </span> </p> <h3> <br/> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <h4> <span> הנישומה הינה עוסק שרכש פוליסת ביטוח אשראי מחברת ביטוח ב.ס.ס.ח. בקרות אירוע ביטוחי עקב חדלות הפירעון של לקוחותיה. חברת מגה שהינה הלקוח שלה הפכה לחדלת פרעון ולכן הוציא הנישומה "הודעת זיכוי" בדרישה לקבל את החזר מע"מ העסקאות ששילמה בגין הקונה בטענה לקיומו של "חוב אבוד" ובמקביל קיבלה פיצוי מחברת הביטח בגין חדלות הפרעון של הלקוח שלה. </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <h4> <span> רקע נורמטיבי </span> </h4> <h4> <span> סעיף 49 לחוק מע"מ קובע ש"הוצאה חשבונית לגבי עסקה החייבת במס, והעסקה כולה או מקצתה לא יצאה לפועל או נתבטלה או חלה טעות בחשבונית - ישולם המס לפי החשבונית כל עוד לא בוטלה או תוקנה כפי שקבע שר האוצר." </span> </h4> <h4> <span> בפס"ד אלקה נדון מצב שבו לאחר שהוצאה חשבונית בגין עסקה, התמורה לא שולמה והחוב הפך ל"חוב אבוד". בית המשפט העליון קבע בדעת רוב כי כאשר חוב הופך ל"חוב אבוד", זכאי העוסק להוציא חשבונית זיכוי ולקבל בחזרה את המע"מ ששילם בגין העסקה האמורה. בעקבות פס"ד האמור הוספה תקנה 24א שכותרתה "הודעה על הכרה בחוב כחוב אבוד" ובסגרת הוראות פרשנות 2/2012 חובות אבודים מיום 7.5.2012 מפורטים התנאים שיאפשרו את החזר מס העסקאות (בוצעה עסקה; הוצאה חשבונית; מס העסקאות בגין החשבונית שולם; המוכר או נותן השירות לא קיבל את התמורה; החוב הפך ל"חוב אבוד"). </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <h4> <span> <span> בפס"ד  קלאבמרקט נדונה שאלת החזר מס תשומות שנוכה ביתר בנסיבות בהן הרוכשת הפכה חדלת פירעון ובית המשפט קבע שאם תמורת העסקה נכשלה יש להתאים את תוצאות המס למציאות החדשה שהתהוותה וזאת ע"י השבת מס התשומות שקוזז ביתר. </span> </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <h4> <span> <span> דיון </span> </span> </h4> <h4> <span> בית המשפט קבע שיש לקבל את חשבונית הזיכוי ולהחזיר את מס העסקאות מהסיבות הבאות: </span> </h4> <h4> <span> א.    בפס"ד אלקה פסק בית המשפט העליון שאין זה איזון ראוי למנוע מעוסק את החזר המע"מ המגיע לו, רק                    משום שנוכה מס תשומות, שבדיעבד התברר כי לא היה מקום לנכותו. </span> </h4> <h4> <span> ב.    העוסק לא צריך לשאת בסיכון של לקוח שהפך לחדל-פירעון ועל המדינה להחזיר את המע"מ לעוסק, ובד                    בבד לנקוט באמצעים העומדים לרשותה לשם החזרתו של מס התשומות שנוכה, ובדיעבד התברר שלא                         היה מקום לנכותו. </span> </h4> <h4> <span> ג.    מקורו של החזר מס עסקאות הינו בכשלון התמורה ביחסים שבין הנישומה לחברת מגה. כשלון התמורה                     מראה על עסקה שלא הושלמה ולא חייבת במע"מ. מאידך, הפיצוי מבחרת הביטוח מקורו בפוליסת ביטוח                   אשראי שהינה חיצונית למערכת היחסים שבין הנישומה למגה, ולכן הזכות להחזר מס עסקאות עומדת                       בפני עצמה. </span> </h4> <h4> <span> ד.   אין רלוונטיות להוראה שקובעת, שבעת קבלת תגמולי הביטוח תמחה הנישומה לחברת הביטוח את מלוא                    הזכויות הכספים והתשלומים האחרים המגיעים או שיגיעו מחברת מגה, היות ואין לאפשר למגה                                להתעשר בהותרה בידה של מס התשומות שניכתה ביתר על חשבון כיסה של חברת הביטוח. </span> </h4> <h4> <span> ה.   לא יעלה על הדעת לטעון שחובה של חברת מגה שולם, אך בשל כך שהוא משולם על ידי חברת     הביטוח </span> </h4> <h4> <span> ו.    מנהל מע"מ צריך לבקש את מס התשומות שקיזזה חברת מגה, ואין נפקה מינה, עם חברת מגה מצויה                          בהליכי חדלות פירעון. במקרה זה על מנהל מע"מ לדרוש את מס התשומות שקוזז מקופת הפירוק. </span> </h4> <h4> <span> ז.   בית המשפט מתעלם מהוראות פרשנות 2/2012 שקובעת ש"במקרה בו לאחר שהוצאה הודעת זיכוי בגין                    חוב אשר הוכר כחוב אבוד, הצליח העוסק לגבות את התמורה (כולה או מקצתה) מגורם כלשהו לרבות                          ערבים, חברות ביטוח וכדומה - יש לראותה כחייבת במס במועד קבלתה. כמו כן, יש לראות בסכום                               שהתקבל  ככולל מע"מ." היות שהנחיות מקצועיות פנימיות אינן מחייבות את בית המשפט בבואו לפרש                     את  הוראות הדין ולחלופין יש לפרש את הוראת הפרשנות כמתייחסת לנסיבות שבהן העוסק הצליח לגבות                 את חובו מגורם כלשהו מטעמו של החייב (ממי שנתן ערבות לטובת החייב, או מחברת ביטוח של החייב).                     במקרה זה ראוי לחייב את הסכום הנגבה במע"מ, כדין התמורה שהתקבלה מהחייב עצמו במסגרת העסקה. </span> </h4> <h4> <span> ח.  ההלכה הפסוקה קובעת שסכומים המתקבלים מחברת ביטוח אינם חייבים במס בהעדר "עסקה". ואכן, אי                   הכרה בחוב האבוד שקולה לחיוב תגמולי הביטוח במע"מ. </span> </h4> <h4> <span> ט.  אמנם העוסק אינו נדרש להוציא חשבונית מס בגין תגמולי הביטוח, וממילא הוא אף אינו נדרש להעביר                     את התשלום בגובה המע"מ הכלול בסכומים שהתקבלו מחברת הביטוח, אך משעה שאינו זכאי להחזר מס                   העסקאות, התוצאה היא כי הלכה למעשה משלם הוא מע"מ בגין תגמולי הביטוח. </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <h4> <span> צא ולמד, תגמולי הביטוח להם זכאית הנישומה אינם מהווים תמורה השוללת את החזר מס העסקאות המגיע לנישומה לנוכח קיומו של "החוב האבוד". תגמולי הביטוח מהווים מערכת יחסים חוזית חיצונית ונפרדת בינה לבין חברת הביטוח מכוח פוליסת הביטוח שרכשה בעצמה ועל חשבונה ואין כל הצדקה כי חלף ההכרה בחוב האבוד, תינתן עדיפות למגה, או לקופת הפירוק, על פני הנישומה חברת הביטוח הבאה בנעליה בדרך של הקטנת תביעת החוב במסגרת הליכי חדלות הפירעון. </span> </h4> <h4> <span>   </span> </h4> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 31 Jul 2024 12:10:49 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post1ab534fa מע"מ thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postab0f7326 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בית תפילה המשמש כאכסניה למתנדבים, שאינו בגדר דירת מגורים לפי טיבה, לצורכי מיסוי מקרקעין </span> </p> <h3> <span> <br/> </span> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד אחמד אבו אלהוא ואח' נידונה השאלה, האם בית תפילה המשתמש שמקיים טקסי תפילה למען ישראל על ידי עשרות מתנדבים ששוהים בבית במשך שנים ומקיימים את התפילה במשך 24 שעות ביממה מהווה דירת מגורים לעניין חוק מיסוי מקרקעין? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> התשתית הנורמטיבית </span> </p> <p> <span> המועד הרלוונטי והקובע לבחינת התקיימותם של כל היסודות הללו הוא מועד אירוע המס, קרי יום מכירת הזכות במקרקעין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חוק מיסוי מקרקעין קובע כי פטור ממס שבח יחול אך ורק לגבי דירה, אשר עונה להגדרת המונח "דירת מגורים מזכה". טרם נבחן את הגדרת המונח "דירת מגורים מזכה", עלינו לבחון את משמעות הגדרת המונח "דירת מגורים". </span> </p> <p> <span> הגדרת דירה מגורים  בסעיף 1 לחוק קובע ש"דירה או חלק מדירה, שבנייתה נסתיימה והיא בבעלותו או בחכירתו של יחיד, ומשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפי טיבה, למעט דירה המהווה מלאי עסקי לעניין מס הכנסה;" </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בע"א 668/82 כורש קבעה בית המשפט העליון שהמבחן באשר לחלופה של "מיועדת למגורים לפי טיבה" הוא מבחן אובייקטיבי ולא מבחן סובייקטיבי, כלומר יש לבחון האם בנסיבות העניין מתקיים פוטנציאל ממשי (פונקציונלי) להשתמש בדירה למטרת מגורים. עוד נפסק כי לצורך המבחן האובייקטיבי, בדיקת יעוד הדירה תעשה לפי תכנית המתאר, כנקודת מוצא לבחינת יעוד המקרקעין (פס"ד ניצה גולן ואח') </span> </span> </p> <p> <span> צא ולמד שלצורך המבחן האובייקטיבי אין להסתפק במבחן הפיזי (הימצאות המתקנים) אלא יש לבחון את טיב הנכס באופן רחב יותר, ולשקלל פרמטרים נוספים, אם כי הדגש עודנו למצב הפיזי של הנכס. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במסגרת תיקון 34 לחוק, הוסיף המחוקק תנאי נוסף לקבלת הקלה בחישוב המס והוא שהדירה הנמכרת מהווה "דירת מגורים מזכה". </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 49(א) מגדיר דירת מגורים מזכה כדירת מגורים ששימשה בעיקרה למגורים לפחות באחת משתי התקופות שלהלן: </span> </span> </p> <p> <span> (1)            ארבע חמישיות מהתקופה שבשלה מחושב השבח; </span> </p> <p> <span> <span> (2)            ארבע השנים שקדמו למכירתה;" </span> </span> </p> <p> <span> לענין הגדרה זו, יראו תקופה שבה לא נעשה בדירה שימוש כלשהו, או תקופה שבה שימשה הדירה לפעולות חינוך, לרבות פעוטון, או דת כפי שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, כתקופה שבה שימשה הדירה למגורים; לענין התקופה הקבועה בפסקה (1) - לא תובא בחשבון תקופה שקדמה ליום הקובע, ולענין התקופה הקבועה בפסקה (2) - לא תובא בחשבון תקופה כאמור, אם ביקש זאת המוכר. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הטבת המס לדירת מגורים לפי החוק ניתנת לדירת מגורים שעומדת בשני התנאים המצטברים הבאים: </span> </p> <p> <span> א.   עמידה בהגדרת "דירת מגורים"- האם מדובר בדירת מגורים המיועדת למגורים לפי טיבה. בית המשפט              מגיע למסקנה שהדירה אינה מהווה דירה מגורים היות ואינה מיועדת למגורים על פי טיבה מהסיבה היות          שבית המשפט העליון קבע שיש לבחון האם הדירה מיועדת ועשויה לשמש בפועל למגורים מבחינה               פיסית,  דהיינו, מבחינת המבנה ומבחינת הימצאותם של מתקנים המצויים בדרך כלל בדירות מגורים                 והחיוניים לשם שימוש רגיל. עוד נלמד מהוראות החוק שהמחוקק לא התכוון לפטור מכירת דירה המיועד        לעסק של מגורים, אלא מכירתה של דירה המיועדת לשימוש פרטי, היינו למגורים של יחיד או של משפחה. </span> </p> <p> <span>      בעניינו, בעת מכירת הבית בוצעו בו שינויים, שהוא אינו כזה המיועד למגורים לפי טיבו. ריבוי החדרים,            הלובי, מקום התפילה, המשרדים  וממדי הבית, לרבות המטבחים הגדולים והציוד בהם, אינם תואמים                 לתיאור דירת מגורים. (ראה לעניין זה את פס"ד 1501/93 פלד)  </span> </p> <p> <span> ב.   עמידה בהגדרת "דירת מגורים מזכה"- מסמ"ק טען שהשימוש לצרכי דת חייב להתקיים בכל הדירה, זאת          כפועל יוצא מקביעת שר האוצר (ראו לעיל), ומשכך אין לראות בפעילות הדתית המתקיימת בבית כשימוש      למגורים. לחילופין, טען המשיב בסיכומיו כי הדירה תחשב כדירה מזכה אם לכל הפחות 50% משטחה             ישמש לפעילות דת. בית המשפט קבע שעסיקנן בנכס מעורב היות שרק הקומה העליונה משמשת                   לפעילות  דת ולכן הדירה יחולה להיחשב כדירת מגורים מזכה, לגבי אותו חלק בנכס המשמש לתכלית             הדתית. מסמ"ק תיקן את השומה וקבע שלאור הימצאותו של אולם לתפילות במפלס העליון תיוחס מחצית       מהתמורה ליעוד של בית תפילה, המזכה בחישוב לינארי מוטב ואת המחצית הנוספת בחישוב מס רגיל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> סיכום סוף דבר </span> </p> <p> <span> מחצית התמורה החוזית תיוחס לבית תפילה, המזכה בחישוב מס ליניארי מוטב ואת המחצית הנוספת בחישוב מס רגיל לפי יעוד של בניין.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 31 Jul 2024 11:58:33 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/my-postab0f7326 מיסוי מקרקעין thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postc004336e <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זכות לפיצויי הפקעה וזכות לפיצויים בגין ירידת ערך של מקרקעין, אינן מוציאות האיגוד מהיותו איגוד מקרקעין </span> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בע"א 4900/19 ב.ס.ט. בע"מ נידונה השאלה, האם חברה שבעלת זכות לפיצויי הפקעה וזכות לפיצויים בגין ירידת ערך של מקרקעין מוציאות את בעל הזכויות מהגדרתו כ"איגוד מקרקעין". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 9(ב)(1) לחוק מיסוי מקרקעין קובע שבפעולה באיגוד מקרקעין יהא הרוכש חייב במס רכישה שהיתה חייבת בו מכירת זכות במקרקעין ששוויה הוא החלק היחסי מכלל הזכויות במקרקעין שבבעלות האיגוד; </span> </span> </p> <p> <span> סעיף 1 לחוק מגדיר את המונח "איגוד מקרקעין" כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> "איגוד מקרקעין" - איגוד שכל נכסיו, במישרין או בעקיפין, הם זכויות במקרקעין, למעט איגוד שהזכויות בו רשומות למסחר בבורסה כהגדרתה בפקודה ולמעט קרן להשקעות במקרקעין כהגדרתה בסעיף 64א2 לפקודה, בתקופה שעד למועד הרישום למסחר בבורסה כהגדרתו בסעיף 64א3(א)(2) לפקודה, ובלבד שמניותיה נרשמו למסחר בבורסה כאמור באותו סעיף; ולענין זה לא יראו כנכסיו של האיגוד - מזומנים, מניות, איגרות חוב, ניירות ערך אחרים, ומטלטלין, שאינם משמשים לאיגוד לייצור הכנסתו, או שהם משמשים לייצור הכנסתו אולם לדעת המנהל הם טפלים למטרות העיקריות של האיגוד המבוצעות למעשה ולא בדרך ארעית." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> דיון </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> המונח איגוד מקרקעין נדון בהרחבה בפסק הדין בעניין גזית גלוב ואלדר נכסים. השופטת נאור קבעה שהמונח "איגוד מקרקעין" ניתן לחלקה לשלושה חלקים כדלקמן: </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> א.     ההגדרה הבסיסית - איגוד שכל נכסיו, במישרין או בעקיפין, הם זכויות במקרקעין - יש לגבש רשימה של          נכסי האיגוד שהינם נכסים עצמאים ונפרדים מנכסיו האחרים של האיגוד, ולגביהם יקבע אם הם מהווים          זכויות במקרקעין. אם כלל נכסי האיגוד הם זכויות במקרקעין, יוגדר האיגוד כ"איגוד מקרקעין" (בכפוף            להגדרה הממעטת). אם ימצא כי קיים לפחות נכס אחד שאינו עולה כדי זכות במקרקעין, לא יפול                     האיגוד  המדובר לגדרי ההגדרה הבסיסית, ויש לבחון את התקיימות תנאי ההגדרה המרחיבה. </span> </span> </p> <p> <span> ב.     ההגדרה הממעטת - "למעט איגוד שהזכויות בו רשומות למסחר"  - בהתקיים האמור בהגדרה הממעטת,            יוצא איגוד שנכסיו הם זכויות במקרקעין מהגדרת "איגוד מקרקעין". </span> </p> <p> <span> ג.    ההגדרה המרחיבה - "לא יראו כנכסיו של האיגוד... ". הגדרה זו עוסקת במקרים שבהם חרף העובדה                 שהאיגוד מחזיק בנכסים ניטרלים עדיין יראו בו איגוד מקרקעין. נכסים ניטרליים הינם מזומנים, מניות,             איגרות חוב, ניירות ערך אחרים, ומטלטלין שאינם משמשים את האיגוד בייצור הכנסתו. ברם, אם הנכסים         הניטרליים משמשים לצורך הכנסתו של האיגוד ולדעת מסמ"ק הם טפלים למטרות העיקריות של האיגוד         (מבוצעות בדרך ארעית, "מבחן הטפלות"), אזי הם לא יגרעו מסיווגו של האיגוד מלהיות איגוד מקרקעין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע למסקנה ש"איגוד שכל נכסיו, במישרין או בעקיפין, הם זכויות במקרקעין, הוא איגוד מקרקעין. איגוד יחשב לאיגוד מקרקעין גם אם יש ברשותו נכסים שאינם זכויות במקרקעין כל עוד מדובר בנכסים "ניטרלים" שלא משמשים את האיגוד ביצור הכנסתו, ולחלופין, כל עוד הנכסים הניטרלים משמשים את האיגוד ביצור הכנסתו אך הם טפלים למטרותיו העיקריות. איגוד המחזיק בזכויות במקרקעין לא ייחשב כאיגוד מקרקעין אם יש לו נכסים משמעותיים שאינם זכויות במקרקעין, אשר משמשים את האיגוד ביצירת הכנסות והם אינם טפלים למטרותיו העיקריות" </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פסק הדין של ועדת הערר </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ועדת הערר דחתה את הערר וקבעה כי במועד הקובע לעסקה הנישומה הייתה איגוד מקרקעין היות שזכות לתביעות פיצויי הפקעה או פיצוי בגין ירידת ערך אינם נכס נפרד מנכסי המקרקעין ואינם מוציאים את החברה מהגדרת איגוד מקרקעין, היות שמדובר בכספים או בזכויות כספיות שהם בגדר מיטלטלין ("נכסים ניטרליים") שלא שימשו את החברה בייצור הכנסה. </span> </p> <p> <span> לא זאת אף זאת, יש להבחין בין שני סוגי התביעות כדלקמן: </span> </p> <p> <span> א.    תביעה לפיצוי הפקעה - ניתן לראות בתביעה לפיצויי הפקעה זכות נפרדת מהמקרקעין שהופקעו. </span> </p> <p> <span> <span> ב.    תביעה בגין ירידת ערך - תביעה זו מתייחסת לפגיעה בשווי המקרקעין כשהמקרקעין נותרים בידי האיגוד ולכן לא מדובר בנכס נפרד ועצמאי מנכס המקרקעין אלא בנכס ש"נבלע" בהם. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעניינו, התביעה הינה פלואידית, עתידית וחסרת טיזציה או נתונים מספקים לעניין גובה הסכום שיתקבל והיעדר ודאות בעצם קבלתו - נקבע כי מדובר בנכסים טפלים למטרתה העיקרית של החברה, כשהתחייבויות או "חובות" מסוג זה נופלים לסיפא ההגדרה של איגוד מקרקעין. </span> </p> <p> <span> לאור כל אמור לעיל דחתה וועדת הערער את הערעור. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון והכרעה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בית המשפט העליו דחה את הערעור מהסיבות הבאות: </span> </p> <ol> <li> <span> <span>    הזכות לפיצויי הפקעה ולפיצויים בגין ירידת ערך לא מחריגה את החברה מהגדרת "איגוד מקרקעין".         דבר הנלמד מפס"ד גזית גלוב שם קבע בית המשפט שישנם  זכויות הנובעות למקרקעין שאינן 'זכויות        במקרקעין'. זכויות אלו משפיעות על אופן השימוש במקרקעין ועל שוויים ונכללים בגדר הזכות                במקרקעין ונבלעים בה כגון זכויות בנייה, זכות לדיירות מוגנת וזכויות מכוח ההסכמים למתן שירותים        בקשר למקרקעין. </span> </span> </li> </ol> <p> <span> במילים אחרות"זכות במקרקעין היא נכס מורכב, שאופן הניצול שלו ושוויו מושפעים מגורמים חיצוניים בהם זכויות בניה, הסכמי שכירות, מיקום, נכסים אחרים שבסביבה, נגישות – ועוד </span> </p> <p> <span> 'זכות במקרקעין' חולש לא רק על הקרקע ועל הבנוי עליה, אלא גם על 'דברים המחוברים אליה חיבור של קבע' ועל זכויות אחרות, שניתן לומר כי הם נטמעו במקרקעין ומהווים חלק בלתי-נפרד מהם. יש לבחון זכויות במקרקעין ונכסים אחרים בהתאם למהות הכלכלית האמיתית שלהם. אין להפריד באופן מלאכותי בין נכסים שהם זכויות במקרקעין לבין נכסים אחרים הנבלעים בזכות במקרקעין או נטמעים בה ואשר משפיעים על שוויהּ. כוחם של דברים אלה יפה לשורה ארוכה של נכסים כגון מחוברים, זכויות ונכסים בלתי-מוחשיים אחרים. באותה מידה אין להפריד גם נכסים אחרים באופן מלאכותי למספר חלקים או למספר רכיבים. אין מקום גם להכיר באופן מלאכותי בפעולות או במעשים שונים כ'נכסים'. המסקנה כי נכס פלוני נבלע למעשה בזכות במקרקעין או בנכס אחר והוא חלק ממנו משמעהּ כי הוא אינו נכס עצמאי וכי אין להכלילו ברשימת הנכסים של האיגוד (בשלב הראשון). כתוצאה מכך אין צורך לסווגו במסגרת מיון הנכסים (בשלב השני) כזכות במקרקעין או כנכס אחר; וממילא אין גם מקום לבחון אותו בהתאם למבחניה של ההגדרה המרבה...". </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span>    2.   הזכות לפיצויים בגין הפקעה אינה עומדת בפני עצמה ואיגוד מקרקעין שכל קרקעותיו הופקעו ונותר               רק עם זכות לפיצויים אינו איגוד מקרקעין, היות ש"חוק מיסוי מקרקעין רואה בהפקעת זכות במקרקעין           שיש עמה תמורה כמכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד מקרקעין מי שזכאי לפיצויי הפקעה, כמי             שביצע את המכירה וכשם שקבלת כספי תמורה בגין מכירה לא שוללת את מהותה של העסקה ואת                היות המוכר איגוד מקרקעין, כך גם קבלת פיצויים בגין הפקעה. לעניין זה, אין להבחין בין קבלת הפיצויים </span> </p> <p> <span> <span>         בפועל לבין זכות לפיצויים שטרם מומשה. פער הזמנים בין מסירת החזקה בקרקע (ההפקעה) לבין                  קבלת  כספי הפיצויים לא מנתק את מהותה של הזכות לפיצויים ככזו הנובעת ממכירת המקרקעין, גם               אם הייתה זו מכירה כפויה." </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 3.     לא זו אף זו, תביעות לפיצויים כספיים, התלויות ועומדות ואינן מגובשות וקונקרטיות דיין ואשר לא הניבו         לחברת ארמון ההגמון עד כה הכנסות, אינן נכסים המשמשים את הנישומה לשם ייצור הכנסתו במועד               ביצוע העסקה נשוא השומה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף שחשיפה אפשרית להפקעה או לירידת ערך של מקרקעין עקב תכנית וכן קיום זכות לפיצויים עקב כך, היא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהבעלות בנכסי מקרקעין ושלובה בה. לכן, בנסיבות כגון במקרה שלפנינו, כשהחברה מחזיקה בנכסי מקרקעין נוספים פרט לזכות הנטענת לפיצויים, אין לומר כי הזכות לפיצויים היא זכות נפרדת מזכויות במקרקעין המחריגה אותה מההגדרה. בית המשפט ש"אילו אחזנו בשיטת המערערות, תאגיד מסוים יחשב לאיגוד מקרקעין בשל אחזקותיו, אך תאגיד אחר שנכסיו זהים ונמצאים בסמוך לא יחשב לאיגוד מקרקעין אך בשל קיומה של תכנית שפוגעת במקרקעין שברשותו. ודוגמא נוספת - איגוד מקרקעין שהגיש תביעה לפיצויים יוּצָא באופן זמני בלבד ולמשך בירור תביעתו מהגדרתו כאיגוד מקרקעין. מנגד, איגוד מקרקעין שבאותן נסיבות וביחס לאותה זכות תביעה התפשר עם הרשויות וקיבל הפיצוי, יוּצָא מהגדרת איגוד מקרקעין לפרק זמן קצר או לא יוּצָא ממנה בכלל. התוצאה היא אפוא יצירת איגוד מקרקעין "מהבהב" כהגדרת המשיב, שסיווגו משתנה כתלות במיצוי זכות התביעה ואופן בירורה, מה שיכול להתפרס גם על פני שנים רבות." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 31 Jul 2024 11:42:53 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postc004336e מיסוי מקרקעין,מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post077b378d <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> סיווג חברה בעלת מלון כאיגוד מקרקעין ‏‏ </span> </p> <p> <span> <span> הנישומה רכשה את מניות חברת לקסן שהינה בעלת מלון הנסיכה שבאילת, בשתי פעימות: הראשונה ביום 20.9.15 והשניה ביום 2.3.2017 ולא דיווחה על רכישת מניות של איגוד מקרקעין. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי </span> </p> <p> <span> 'איגוד מקרקעין' - המסגרת החוקית </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 9 בחוק מיסוי מקרקעין, העוסק במס הרכישה, קובע בס"ק (ב)(1) כי - </span> </span> </p> <p> <span> " </span> <span> <span> בפעולה באיגוד מקרקעין יהא הרוכש חייב במס רכישה שהיתה חייבת בו מכירת זכות במקרקעין ששוויה הוא החלק היחסי - כאמור בפסקה (1א) - משווי כלל הזכויות במקרקעין שבבעלות האיגוד; </span> </span> </p> <p> <span> לעניין סעיף קטן זה, "פעולה באיגוד" - הענקת זכות באיגוד, לרבות הקצאתה, הסבתה, העברתה או ויתור עליה, שינוי בזכויות הנובעות מזכות באיגוד, והכול בין בתמורה ובין שלא בתמורה; לעניין זה, "הקצאה" - כל הנפקה של זכויות באיגו </span> <span> ד". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 1 בחוק מיסוי מקרקעין מגדיר איגוד מקרקעין כדלקמן: </span> </span> </p> <p> <span> "" </span> <span> איגוד מקרקעין" - איגוד שכל נכסיו, במישרין או בעקיפין, הם זכויות במקרקעין, למעט ... ולענין זה לא יראו כנכסיו של האיגוד - מזומנים, מניות, איגרות חוב, ניירות ערך אחרים, ומטלטלין, שאינם משמשים לאיגוד לייצור הכנסתו, או שהם משמשים לייצור הכנסתו אולם לדעת המנהל הם טפלים למטרות העיקריות של האיגוד המבוצעות למעשה ולא בדרך ארעית;" </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הגדרתו הבסיסית של 'איגוד מקרקעין' מתייחסת ל'איגוד' שכל נכסיו, במישרין או בעקיפין, הם זכויות במקרקעין. היות שקיומם של נכסים אחרים באיגוד, שאינם "זכויות במקרקעין", ממעטים את האיגוד מהגדרת 'איגוד מקרקעין', מונה ההגדרה הבסיסית שורה של נכסים (המכונים לעיתים "נכסים ניטרליים"), אשר לא יימנו כנכסי האיגוד לצורך סיווגו כ'איגוד מקרקעין', והם: מזומנים, מניות, אגרות חוב, ניירות ערך אחרים, ומטלטלין שאינם משמשים את האיגוד לצרכי ייצור הכנסה. </span> </p> <p> <span> <span> צא ולמד, שעצם הבעלות בנכסים אלו שאותם מונה ההגדרה, אינה ממעטת את האיגוד מהגדרת "איגוד מקרקעין" ואין בהם כדי להשפיע על סיווגו. </span> </span> </p> <p> <a href="null" target="_blank"> בית המשפט מוסיף שההלכה הפסוקה הינה שסיווגו של איגוד כ"איגוד מקרקעין" תעשה בהתאם לנכסיו, ולא בהתאם לסיווג הכנסותיו או לאופן החזקת המקרקעין. כפי שנקבע בפרשת גזית גלוב, גם אם הכנסותיו של האיגוד אינן הכנסות פסיביות מהשכרת הנכסים, אלא הכנסות מפעילות עסקית, כגון מכירת גידולים חקלאיים או ממפעל הממוקם על המקרקעין, עשוי האיגוד להיחשב 'איגוד מקרקעין', ככל שאין הוא מחזיק בנכסים משמעותיים נוספים המשמשים להפקת הכנסותיו. </a> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הבחינה, האם איגוד מהווה איגוד מקרקעין, מתבצעת בשתי שלבים כדלקמן: </span> </p> <p> <span> <span> א.  האם לצד 'זכויות במקרקעין' קיימים בידי האיגוד נכסים אותנטיים ועצמאיים, להבדיל מנכסים שהם חלק </span> </span> </p> <p> <span> <span>      בלתי נפרד מהזכויות במקרקעין שבבעלות האיגוד, הנטמעים ב'זכויות במקרקעין', או הנבלעים בהם. אם </span> </span> </p> <p> <span>      אכן קיימים נכסים עצמאיים נעבור לשלב ב'. </span> </p> <p> <span> <span>       יודגש כי, ניתן להכיר בפעילות עסקית כ'נכס נפרד' רק אם היא אינה קשורה למקרקעין שבבעלות האיגוד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.  האם מדובר בנכסים טפלים למטרתו העיקרית הקבועה של האיגוד, בהתאם להגדרה המרבה או המרחיבה </span> </span> </p> <p> <span>       הקבועה בהגדרת "איגוד מקרקעין". </span> </p> <p> <span> דיון </span> </p> <p> <span> איגודים המפעילים בית מלון   </span> </p> <p> <span> בפס"ד דין גזית גלוב נאמר כאוביטר ש </span> <a href="null" target="_blank"> "באופן עקרוני לכל איגוד עשויה להיות פעילות עסקית נפרדת מהמקרקעין. לדוגמה: איגוד שבבעלותו בית-מלון עשוי להפעיל בו גם עסקים נוספים, כגון מסעדות, ספא ועוד... בדומה, איגוד שבבעלותו מרכז קניות עשוי להפעיל עסקים שונים בו, למשל עסק להשכרת עגלות לתינוקות ... כל אלה הן פעילויות עסקיות עצמאיות, שאינן קשורות במקרקעין ולראיה הרווחים מהן הן ממכירת מזון, ממתן שירותי ספא ומהשכרת עגלות, בהתאמה - פעילויות שיכולות להתבצע באותה מידה בכל מקום אחר. אך האם בבית-מלון או במרכז קניות יש להכיר בעצם הפעלתם של בית-המלון או של מרכז הקניות כפעילות עסקית נפרדת ועצמאית מהמקרקעין? לשם הכרעה בכך עלינו לבחון את אופיין של פעולות אלה... </a> <span> " </span> </p> <p> <span> <span> בפרשת גזית גלוב התייחס בית המשפט העליון להחלטת מיסוי 38/07 שבה נקבע כי איגוד מסוים שבבעלותו בית-מלון פעיל אינו נחשב לאיגוד מקרקעין, היות שהציוד המשמש לפעילותו השוטפת מהווה נכס נפרד ועצמאי, שאינו מקרקעין ואשר משמש לייצור הכנסה שאינה טפלה למטרות האיגוד.  בית המשפט ציין שאינו כבול לעמדותיה הפרשניות של רשות המסים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> מן הכלל אל הפרט  </span> </span> </p> <p> <span> נבחן האם היו ללקסן נכסים עצמאיים שאינם 'זכויות במקרקעין', קרי נכסים שאינם נטמעים בזכויות במקרקעין או נבלעים בהן, ואינם מהווים חלק בלתי נפרד מהן. לעניין פעילות עסקית כ"נכס" יש לבחון האם קיימים בענייננו "עסק חי" ומוניטין. </span> </p> <p> <span> <span> האם הפעילות העסקית, כרוכה במקרקעין, נבלעת בהם או נטמעת בהם, או שמא מדובר בפעילות עסקית עצמאית ונפרדת, או אז תחשב הפעילות העסקית כנכס עצמאי. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א.  רשימת נכסי לקסן שהוצגה, לא מגלה נכס כלשהו שניתן לסווגו כנכס עצמאי, שאינו נבלע בזכות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      במקרקעין או נטמע בה. ריהוט וציוד לחדרי המלון וכו' מהווים  נכסים זניחים  ביחס לשווי הזכות במקרקעין </span> </span> </p> <p> <span>       ועל כן הם נטמעים  בזכות במקרקעין, או נבלעים בה. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  הנכס העצמאי העיקרי שלגביו נטען שהינו "עסק חי" הינו פעילות של בית המלון. מעבר לכך שבפרשת </span> </span> </p> <p> <span> <span>      גזית גלוב נקבע כי קיומו של 'עסק חי' אינו מעיד בהכרח על כך שהעסק החי הינו נכס נפרד מהזכות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      במקרקעין, (אף נקבע במפורש כי הפעילות העסקית במרכזי הקניות טבועה בזכות במקרקעין ונטמעת בה), </span> </span> </p> <p> <span>       שאלת קיומו של "עסק חי" בענייננו, מוטלת בספק. </span> </p> <p> <span> <span> ג.   במועד ביצועה הפעימה הראשונה הייתה פעילות עסקית בבית המלון. ברם, פעילות זו הייתה בשלבי סגירה </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ולא נעשו מהלכים כלשהם לשמור על פעילות 'העסק החי', שכן פניה של לקסן היו לסגירת בית המלון </span> </span> </p> <p> <span> <span>      לשם עריכת שיפוץ מקיף להפעלתו. </span> </span> </p> <p> <span> <span>     במועד ביצוע הפעימה השניה לא הייתה במבנה פעילות עסקית של בית מלון, אף לא היה קיים 'עסק חי' </span> </span> </p> <p> <span>      אחר.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מציין שגם אם הייתה מוחכת פעילות של מלון בעת רכישת המניות, לא הוכח שמדובר בנכס עצמאי, שאינו כרוך בזכות במקרקעין ואינו נטמע בה או נבלע בה. לקסן השכירה את המלון על כל הציוד שבו והכנסותיה דומות במהותן להכנסות שכירות של מרכזי הקניות אשר נדונו בפרשת גזית גלוב, גם אם הן מחושבות כאחוז מהרווחים. פעילות זו של השכרת נכסים, מעצם מהותה, נטמעת בזכות במקרקעין או נבלעת בה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בהעדר נכסים עצמאיים, הנפרדים מהזכות במקרקעין, הייתה לקסן בגדר 'איגוד מקרקעין', ועל כן יש לראות את רכישת מניותיה כ'פעולה' ב'איגוד מקרקעין' החייבת במס רכישה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Sun, 25 Feb 2024 11:01:00 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/my-post077b378d מיסוי מקרקעין,מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/94 <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> 94ג חל במכירת מניות של איגוד מקרקעין אך לא חל על רווחים שנוצרו לאחר המכירה </span> </span> </p> <p> <span> בפס"ד אלדר נכסים בע"מ נדונה השאלה אך לחשב שבח מקרקעין בעת מכירת מניות של חברת בת הנחשבת כ-"איגוד מקרקעין", שנרכשה בשני מועדים (בשתי שכבות). כמו כן, עלתה השאלה אך ליישם את הוראות 94ג בגין דיבידנדים שחולקו עובר למכירה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> הנישומה הינה חברה אחזקות שמחזיקה את חברת קניונים בישראל בע"מ (להלן: "חברת הבת") שהינה איגוד מקרקעין. החברה רכשה את מניות חברת הבת בשנת 1987 ובשנת 2008. בשנת 2018 מכרה הנישומה מחצית מהון המניות של חברת הבת. הנישומה חישבה את שומתה העצמית בגין מכירת המניות בדרך של עריכת תחשיב אחד המפחית את כלל העלויות של העוררת משווי המכירה, תוך ייחוס שווי הרכישה פרו-רטה לשתי הרכישות, מבלי לפצל את החישוב לשתי עסקאות שונות. </span> </p> <p> <span> מסמ"ק פיצל את המכיר לשתי עסקאות כדלקמן </span> </p> <p> <span> א.     רכישת 1987 כונתה "רכישה 1" בגינה חושב שבח של  59,156,624 ₪. </span> </p> <p> <span> <span> ב.      רכישה 2008 כונתה "רכישה 2" בגינה חושב הפסד של  15,620,038 - ₪. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כמו כן, קבע מסמ"ק שאין להכיר בהפסד ההון היות ויש להחיל את סעיף 94ג, היות ובתקופה של 24 חודשים שלפני מכירת המניות חילקה חברת הבת דיבידנדים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי </span> </p> <p> <span> סעיף 7א לחוק מיסוי מקרקעין קובע: </span> </p> <p> <span> "( </span> <span> א) לעניין חישוב מס השבח בפעולה באיגוד מקרקעין יחולו הוראות חלק ה' וחלק ה'2 לפקודה, בשינויים המחויבים לפי העניין ובכללם שווי הרכישה ויום הרכישה של זכות באיגוד מקרקעין יהיה המחיר המקורי לפי הוראות חלק ה' וחלק ה'2 האמורים. </span> </p> <p> <span> סעיף 94ג לפקודת מס הכנסה קובע: </span> </p> <p> <span> " </span> <span> במכירת מניה על ידי חבר בני אדם, יופחת מסכום הפסד ההון בשל מכירת המניה סכום דיבידנד שקיבל חבר בני האדם בשל המניה במשך 24 החודשים שקדמו למכירה אך לא יותר מסכום ההפסד; לעניין זה: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הכרעה </span> </p> <p> <span> בית המשפט הכריע שחישוב השבח הוא בשיטת ייחוס פרו-רטה של שתי הרכישות, מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> א. </span> <span>       </span> <span> <span> בספרו של אלכסנדר שפירא "מיסוי שוק ההון" נאמר ש"דרך אחרת, מדויקת יותר, והיא המועדפת עלי, </span> </span> </p> <p> <span> <span>          היא לפצל את העסקה לכמה עסקות כמספר הרכישות, כאשר ייחוס התמורה - ובכלל זה הוצאות </span> </span> </p> <p> <span>         המכירה  - לכל עסקה תעשה לפי מספר המניות הכלולות בה. </span> </p> <p> <span> ב. </span> <span> <span>     </span> </span> <span> <span> סעיף 104ב לפקודה מאפשר העברת נכסים בבעלות משוטפת, בתמורה להקצאת מניות בחברה הנעברת </span> </span> </p> <p> <span> <span>        בפטור ממס. לעניין העברת מניות בחברה מסוימת לחברה הנעברת, קובע הסעיף כי לעניין זה "יראו זכויות </span> </span> </p> <p> <span> <span>        בחברה אחת כנכס אחד ואת בעלי הזכויות כשותפים בנכס זה" . צא ולמד שאלולא החריג לא יראו זכויות </span> </span> </p> <p> <span> <span>        בחברה אחת כנכס אחד. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מוסיף וקובע שאין מנוס מלפצל גם את התמורה לכל שכבה ושכבה מהנימוקים הבאים: </span> </span> </p> <p> <span> <span> א.     מס השבח הוא בהתאם למועד שבו נרכשו הזכויות באיגוד ע"י היחיד וכיצד יחושב השבח לגבי נכס </span> </span> </p> <p> <span>          שנרכש במספר שלבים כאשר יש שוני בשיעור המס לפי החישוב הליניארי בין שכבה לשכבה? </span> </p> <p> <span> <span> ב.     אומנם המדובר בחישוב המס אצל יחיד, שכן לגבי חברה שיעור המס הינו אחיד מבלי תלות במועד </span> </span> </p> <p> <span>         רכישת הנכס, אך שיטת חישוב המס לא אמורה להיות שונה בין יחיד לחברה. </span> </p> <p> <span> <span> ג.     בע"א 208/78 יהודית סבו נידון מקרה בו נרכשה דירה בשתי שכבות. בית המשפט העליון קבע כי שאין </span> </span> </p> <p> <span> <span>        מנוס מחלוקת שווי המכירה בהתאם לחלקי הנכס כפי שנרכש, ועריכת חישוב נפרד לגבי כל חלק בהתאם </span> </span> </p> <p> <span>        להוראות החוק ושיעורי המס החלים לגביו. </span> </p> <p> <span> <span> ד.   חישוב הפסד הון מבוצע במונחים נומינליים (ראה להלן), ולכן במכירת נכס שנרכש במספר שלבים, יש </span> </span> </p> <p> <span> <span>      לפצל גם את התמורה בהתאם לשלבי הרכישה, שכן פירוש אחר יביא לתוצאה של קיזוז הפסד הון בערכים </span> </span> </p> <p> <span>       ריאליים - בניגוד לרצון המחוקק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סיכום ביניים </span> </p> <p> <span> בין אם נקבל את הגישה שכל מניה ומניה הינה נכס בנפרד, ובין אם נקבל את הגישה שמדובר במכירת מחצית מהון המניות של חברת הבת. הרי שלצורך חישוב המס במכירת מניות, שנרכשו במספר שלבים יש לפצל את תמורה בגין כל שכבת מניות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> חישוב הפסד הון נומינלי ויישום הוראות סעיף 94ג לפקודה </span> </span> </p> <p> <span> בחישוב השבח של המניות שנרכשו בשנת 2008 נוצר הפסד הון ולכן מתעוררות השאלות הבאות: </span> </p> <p> <span> א.     האם יותר ההפסד הריאלי או שמא יותר ההפסד הנומינלי בלבד. </span> </p> <p> <span> <span> ב.      האם יש תחולה להוראות סעיף 94ג לפקודה במקרה דנן. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> קיזוז הפסד בערכים נומינליים או בערכים ריאליים? </span> </p> <p> <span> בית המשפט קובע שקיזוז ההפסדים יהיה במונחים נומינלים מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א.   סעיף 88 לפקודה מגדיר את המונח "הפסד הון" כהאי לישנא: "הסכום שבו עולה יתרת המחיר המקורי </span> </span> </p> <p> <span>        על התמורה". רוצה לומר שאין הגדרה להפסד הון ריאלי. </span> </p> <p> <span> ב.   סעיף 9(ג) לחוק תיאומים בשל אינפלציה מאפשר הפסד הון ראלי. ברם, לאחר תיקון 20 לחוק התיאומים         הוא חל לגבי נכסים קבועים שהיו בידי הנישום ביום 31.12.2007  ולכן אין רלוונטיות לעניינו. </span> </p> <p> <span> <span> ג.    בפס"ד ע"א 3555/15 עודד מוזס ואח' קבע בית המשפט העליון שהפסד הון לפי סעיף 92 לפקודה הוא          הפסד הון נומינלי. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יישום הוראות סעיף 94ג לפקודה בעניינינו: </span> </p> <p> <span> בית המשפט בחן את תחולטו של הסעיף על עניינו והגיע למסקנות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א.  סעיף 7א(א) לחוק קובע במפורש ש"לעניין חישוב מס השבח בפעולה באיגוד מקרקעין יחולו הוראות חלק </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ה' וחלק ה2 לפקודה, בשינויים המחויבים..." הוראה זו כוללת, הן את הוראות סעיף 94ג וסעיף 94ב לפקודה </span> </span> </p> <p> <span> <span>      שהינם סעיפים בלתי נפרד מחלק ה' לפקודה, ובאמצעות סעיף 7א לחוק מיסוי מקרקעין הם חלק בלתי </span> </span> </p> <p> <span>      נפרד מחוק מיסוי מקרקעין ומשתלבים בתוכו. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  לשונו של סעיף 94ג לפקודה רחבה מאוד ולכן הוא חל גם במקרים שבהם מוכח שאין מלאכותיות. ברם אין </span> </span> </p> <p> <span> <span>      להחיל את הסעיף, שהוא סעיף אנטי תכנוני, במצב שבו חולקו דיבידנדים מרווחים שוטפים (שחברת הבת </span> </span> </p> <p> <span> <span>     שילמה את המס בגינם) אשר נצברו בחברה המחלקת לאחר רכישת המניות על ידי חברת האם, ושאילו לא </span> </span> </p> <p> <span> <span>     חולקו, היו מופחתים מהרווח הריאלי במסגרת הרווחים הראויים לחלוקה שבסעיף 94ב לפקודה. במילים </span> </span> </p> <p> <span> <span>     אחרות, דיבידנדים שחולקו מתוך רווחים שנצברו לאחר תאריך הרכישה - לא הם הגורמים להפסד ההון. </span> </span> </p> <p> <span> <span>     המחוקק התכוון בחוקקו את סעיף 94ג, הייתה למנוע מצב של רכישת מניות בחברה שצברה עודפים עובר </span> </span> </p> <p> <span> <span>    לרכישתן ומכירתן לאחר חלוקת הדיבידנד, ובכך ליצור הפסד "יש מאין". אין כל הצדקה כלכלית לשלול </span> </span> </p> <p> <span> <span>    מחברת האם את זכותה הבסיסית לקבל כדיבידנד את הרווחים שהניבה השקעתה בחברת הבת בתקופה </span> </span> </p> <p> <span>    החזקתה בה. </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Sun, 25 Feb 2024 09:41:13 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/94 מיסוי מקרקעין thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postdac13bc4 <div data-rss-type="text"> <p> <span> רכישת דירה ע"ד אחד מבני הזוג נחשבת רכישה משותפת למרות הסכם ממון </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בפס"ד יצחק אזרחי נידון מקרה של נישום שטען שרכש דירה יחידה היות והוא חתם על הסכם ממון, שלפיו אין לא זכויות,  בדירה שבבעלות אשתו. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> רקע עובדתי </span> </span> </p> <p> <span> 1. ביום 14.2.2006 נישאו הנישום וגב' רבקה ברגר (להלן: "בת-הזוג"). </span> </p> <p> <span> <span> 2. צמוד לחתונתם, נרכשה זכות לדירה בקבוצת רכישה (להלן: "הדירה ברחוב קורדובירו") אשר נרשמה על-שם </span> </span> </p> <p> <span>      בת-הזוג ואמו של הנישום. </span> </p> <p> <span> 3. ביום 22.10.2012 אושר הסכם ממון שנחתם בין בני-הזוג ביום 31.5.2012, ע"י בית-הדין הרבני בירושלים. </span> </p> <p> <span> <span> 4. ביום 22.8.2013 רכשה בת-הזוג על שמה בלבד דירה ברחוב סלמן מוצפי בירושלים (להלן: "הדירה  </span> </span> </p> <p> <span>      הראשונה"). בדירה זו התגוררו העורר ובת-זוגו יחד עם ילדיהם בשנים 2021-2013. </span> </p> <p> <span> 5.  ביום 12.3.2018 נרכשה דירה נוספת ברחוב משה זילברג 30 בירושלים (להלן: "הדירה הנוספת"). </span> </p> <p> <span> <span> 6.  ביום 21.2.2019 פנו הנישום ובת-זוגו למסמ"ק וטענו, כי בין הצדדים מתקיימת הפרדה רכושית מוחלטת </span> </span> </p> <p> <span> <span>      בהתאם להסכם הממון ולכן הדירה הראשונה היא בבעלות בת-הזוג בלבד, כך שביחס למחצית הדירה </span> </span> </p> <p> <span>    הנוספת של בת-הזוג מדובר בדירה שאיננה יחידה, אך ביחס למחצית שבבעלות הנישום מדובר בדירה יחידה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> דיון </span> </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי </span> </p> <p> <span> סעיף 9(א) לחוק קובע כי "במכירת זכות במקרקעין יהא הרוכש חייב במס רכישת מקרקעין". בהמשך קובע החוק בסעיפים 9(ג1ג)(2)(א) ו-9(ג1ג)(3) דרגות מס רכישה מופחתות, בהתקיים תנאים מסוימים, בין היתר, בעבור רוכש יחיד שזוהי דירתו היחידה. </span> </p> <p> <span> סעיף 9(ג1ג)(4)(ג) לחוק קובע את "כלל התא המשפחתי" לפיו בני זוג וילדיהם מהווים רוכש אחד לעניין דרגות המס המופחתות. יחד עם זאת, המחוקק הכיר בחריגים לכלל התא המשפחתי, ובהם בני זוג הגרים בנפרד דרך קבע וילדים שטרם מלאו להם 18, למעט ילד נשוי או ילד יתום: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בעבר, הפסיקה נהגה לפרש את כלל התא המשפחתי בפרשנות דווקנית (מסמ"ק חיפה נ' עברי להלן: "עניין עברי"), אך בהמשך הכלל רוכך כאשר הפסיקה הוסיפה שני חריגים נוספים - חריג המטען ההיסטורי וחריג ההפרדה הרכושית. בנוסף קבעה הפסיקה כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה (ע"א 3178/12 שלמי נ' מסמ"ק  ע"ש 2979/97 מור נ' מסמ"ק באר שבע, להלן: "עניין מור"); ע"א 3185/03 מסמ"ק נ' פלם, להלן: "עניין פלם") </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מבחן המטען ההיסטורי </span> <span> <span> - מכוחו אין מכירים בפעולות אותן ביצע אחד מבני הזוג טרם הנישואין לצורך שלילת זכות או פטור הקיימת לבן הזוג האחר (עניין מור ועניין פלם). </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> מבחן ההפרדה הרכושית </span> </span> <span> - מכוחו אין רואים בני זוג כרוכש אחד כאשר מבחינה קניינית מקיימים בני הזוג הפרדה רכושית. ההפרדה יכולה להיות ביחס לכל או לחלק מנכסי המקרקעין שבבעולתם, ובלבד שמדובר בהפרדה המתקיימת הלכה למעשה (עניין שלמי). הפרדה רכושית מתקיימת הלכה למעשה כל עוד הסכם יחסי הממון לא היה פיקטיבי (למראית עין) או מלאכותי (נובע משיקולי מס) בעת שנערך, וכל עוד לא נזנח במהלך חיי הנישואין המשותפים. </span> </p> <p> <span> הפרדה רכושית חלקית – בפס"ד בלנק נקבע שניתן להסתפק בהפרדה רכושית "חלקית" המתמצת בהסכמה להפרדת הבעלות בנכסי מקרקעין, ואין צורך בהפרדה "מלאה" המתייחסת למכלול ההיבטים  הכלכליים של התנהלות בני הזוג. כמו כן, נקבע כי אם הוכחה הפרדה רכושית מבחינה קניינית, אין במגורים בדירה המשותפת, ואף אין בהשבחת הנכס על ידי בן הזוג שאינו הבעלים, בכדי לשלול בהכרח את תחולתו של חריג ההפרדה הרכושית.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> נטל ההוכחה </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט מציין שהוכחת חריג לכלל התא המשפחתי מוטל על כתפי הנישום כיוון שמדובר בחזקה הניתנת לסתירה, רשאים בני הזוג לטעון כי חזקה זו נסתרת בעניינם הקונקרטי, ולשם כך עליהם להציג ראיות להוכחת טענתם. </span> </p> <p> <span> <span>  בעניינו החריג הרלוונטי הוא חריג ההפרדה הרכושית ולכן הנישום צריך להראות הסכם ממון שאינו פיקטיבי או מלאכותי, שלא נזנח במהלך החיים המשותפים ומתקיים בפועל הלכה למעשה. </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע למסקנה שמדובר בהפרדה מלאכותית הנובעת משיקולי מס בלבד מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א. הדירה הנוספת ברחוב זילברג נמצאת בבעלות משותפת, בחלקים שווים, של שני בני הזוג. זאת, בניגוד </span> </span> </p> <p> <span> <span>      להסכם הממון הקובע הפרדה ביחס לכל זכות או חובה "מכל מין וסוג שהוא". נראה שהסכם הממון נזנח </span> </span> </p> <p> <span>      ואינו מתקיים הלכה למעשה, בין היתר, מפני שהבעלות המשותפת בדירה סותרת את ההסכם. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  בעת רכישת הדירה ברחוב קורדובירו, שנרכשה עובר לנישואים, לטענת הנישום בשל הפרדה הרכושית </span> </span> </p> <p> <span> <span>      שנקבעה עוד בטרם הנישואין היא נרשמה על שם בת הזוג ועל אמו. ברם במכתב שנשלח מאת קבוצת  </span> </span> </p> <p> <span>      קורדובירו הופנה המכתב אל הנישום ואימו. </span> </p> <p> <span> <span> ג.  בעת רכישת הדירה ברחוב מוצפי, שנרכשה רק על שם רעייתו, נדרש הון עצמי ומשכנתה ולכן נמכרה, לדידי </span> </span> </p> <p> <span> <span>     הנישום, הדירה ברחוב קורדובירו. ברם הצהרה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההסכם למכירת הדירה ברח' </span> </span> </p> <p> <span>     קורדובירו מיום 11.1.15 אשר נחתם כשנה וארבע חודשים לאחר רכישת הדירה ברחוב מוצפי. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  הסכם המשכנתה נערך בין הבנק המממן (בנק לאומי) לבין הנישום ורעייתו וזאת בניגוד לטענת הנישום </span> </span> </p> <p> <span> <span>     בתצהירו כי המשכנתה נלקחה על שם רעייתו בלבד. ולכן אין לקבל את גרסתו של הנישום לפיה הדירה  </span> </span> </p> <p> <span> <span>     ברחוב מוצפי נרכשה במימון בלעדי של בת הזוג ונראה כי העורר השתתף במימון הדירה והמחסן, אף </span> </span> </p> <p> <span> <span>     שהזכויות בדירה נרשמו רק על שם רעייתו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ה. הדירה הנוספת ברחוב זילברג נרכשה לטענת הנישום בחלקים שווים על ידו ועל ידי רעייתו, כמו כן נטען </span> </span> </p> <p> <span> <span>      שדמי השכירות ששולמו עבור הדירה ברח' מוצפי כיסו את תשלומי המשכנתה על הדירה ברח' זילברג. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ו.  במסגרת הבקשה לתיקון השומה הוצהר שבבעלות הרוכשים דירה נוספת והם מתחוייבים למכרה בתוך 24 </span> </span> </p> <p> <span> <span>      חודש כחוק ולאחר כן נטען כי בני הזוג לא זכרו את הסכם הממון ועל כן לא דיווחו על ההפרדה הרכושית. </span> </span> </p> <p> <span>      יש קושי רב בקבלת גרסה זו לאור החשיבות הרבה שיוחסה מטעם רעיית העורר להפרדה הרכושית. </span> </p> <p> <span> <span> ז.  בכל הנוגע למימון הרכישה ברחוב זילברג של הדירה, טען הנישום, כי השכרת הדירה ברח' מוצפי מימנה את </span> </span> </p> <p> <span> <span>     תשלומי המשכתנה שנרשמה על הדירה ברחוב זילברג. גרסה זו בעיתית, מאחר והסכם המשכנתה נחתם </span> </span> </p> <p> <span>     באוקטובר 2018 ואילו דמי השכירות שולמו רק החל מאוקטובר 2021. </span> </p> <p> <span> <span> ח. הנישום טען שדמי השכירות המשולמים עבור הדירה ברח' מוצפי מועברים לרעייתו, בהעברה בנקאית או </span> </span> </p> <p> <span>     במזומן. ברם לא הוצג הסכם שכירות או תיעוד על העברות בנקאיות לחשבון הבנק של רעייתו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט שלא עלה בידי הנישום לסתור את החזקה כי מדובר ברוכש אחד במובן החוק ולהוכיח את החריג בדבר ההפרדה הרכושית וכי הפרדה זו נשמרה הלכה למעשה ולא נזנחה במהלך החיים המשותפים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 07 Feb 2024 12:58:13 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/my-postdac13bc4 מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post79769114 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בפס"ד אום פתרונות נידונה השאלה, האם </span> </span> <span> איגוד שרכש מקרקעין בטרם השלמת רכישתם, נחשב "איגוד מקרקעין", ורכישת מניותיו חייבת במס רכישה לפי שווים המלא של המקרקעין? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> <span> א.    החברה חתמה על הסכם לרכישת זכויות בנכס מקרקעין, כאשר 10% מהתמורה משולמת למוכר במועד </span> </span> </p> <p> <span>         החתימה על ההסכם ויתרת התמורה תשולם בתוך שנה. </span> </p> <p> <span> <span> ב.    בפרק הזמן שממועד החתימה עד למועד התשלום, החברה הגיעה למסקנה כי לא תוכל לעמוד בתשלום </span> </span> </p> <p> <span> <span>         ובעלי מניותיה החליטו להתקשר בהסכם למכירת מניותיה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ג.    הנישומה רכשה 80% ממניותיה של החברה, באופן המאפשר את תשלום יתרת התמורה בעד הזכויות </span> </span> </p> <p> <span> <span>        במקרקעין שנרכשו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מסמ"ק טען שבמועד רכישת המניות היית החברה איגוד מקרקעין ורכישת המניות חייבת במס רכישה על כל שווי המקרקעין למרות שטרם שולם בעדם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי </span> </p> <p> <span> סעיף 1 לחוק קובע את ההגדרות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א.     זכות במקרקעין - בעלות או חכירה לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים, בין שבדין ובין שביושר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.     מכירה של זכות במקרקעין - כוללת "הענקתה של זכות במקרקעין, עברה, או ויתור עליה, וכן גם הענקתה </span> </span> </p> <p> <span> <span>         של זכות לקבל זכות במקרקעין, או העברה או הסבה של זכות לקבל זכות במקרקעין." </span> </span> </p> <p> <span> ג.      איגוד מקרקעין -  איגוד שכל נכסיו, במישרין או בעקיפין, הם זכויות במקרקעין. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הוראת סעיף 9 לחוק קובעות שבפעולה באיגוד מקרקעין ישולם מס רכישה בסכום שהייתה חייבת מכירת זכות במקרקעין. קרי, החיוב במס רכישה בגין הפעולה באיגוד יהא בהתאם לשווי המקרקעין אילו נמכרו על ידי החברה ואין נפקה מינה לעובדה שבמועד מכירת המניות טרם שולמה מלוא התמורה עבור המקרקעין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון </span> </p> <p> <span> <span> במקרה שלפנינו, אין כל ספק כי בידי החברה "זכות במקרקעין" כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין וזאת למן מועד החתימה על הסכם רכישת המקרקעין והחל ממעוד זה היא נחשבת  "איגוד מקרקעין". </span> </span> </p> <p> <span> <span> הגדרת "איגוד מקרקעין" נסובה על שאלת קיומן של "זכויות במקרקעין" כמשמעותן בחוק מיסוי מקרקעין וככל שזכויות במקרקעין כהגדרתן בחוק קיימות בידי החברה, וככל שאין לחברה דבר מה נוסף מעבר לאותן זכויות (או שאותו דבר נוסף הוא טפל לזכויות במקרקעין) הרי שלפנינו "איגוד מקרקעין". </span> </span> </p> <p> <span> למתור לציין ששאין רלוונטיות לעובדה שמבחינה חשבונאית אין לרשום את הקרקע במאזני החברה היות וטרם שולמה. </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מציין את פס"ד איסתא נכסים שם נקבע שתשלום מס רכישה, בעת תשלום דמי היוון ותשלום מס רכישה המוטל על רוכש המניות בחברה בעלת הסכם היוון הזכויות אינו מהווה כפל מס, אלא מהווה תשלום מיסים בשלבים שונים ובצדדים שונים של עסקאות שונות ומס רכישה יכול שיוטל מספר פעמים, כמספר העסקאות, ואין בדבר כל רבותא. </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט מציין שבפס"ד שעלים נפסק ש"ההוראה הכללית שבסעיף 19 לחוק המיסוי קובעת כי בעסקאות "רגילות" יום המכירה לעניין חישוב השבח והמס הוא "היום שבו נעשתה המכירה". יום זה הוא היום שבו התקשרו הצדדים לעסקה בהסכם תקף ולא היום שבו הושלמה העסקה מבחינה קניינית.... ההיגיון העומד מאחורי קביעת יום המכירה למועד האמור הוא שבמועד זה התרחשה התמורה במערך הזכויות של הצדדים לעסקה. כלומר, במועד זה ניתן לומר כי נוצרה לצדדים הנאה כלכלית מהעסקה, שהיא למעשה "אירוע המס" אליו מכוון חוק המיסוי. ההיגיון האמור, הנגזר מתכליתו של החוק, חל גם לגבי מכירה שלא נעשית בדרך של עסקה "רגילה"...." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד שיום ההתקשרות בהסכם לרכישת המקרקעין הוא הקובע ולא המועד שבו שולמה מלוא התמורה, כפי שמנסה הנישומה לטעון ומס הרכישה יחושב לפי שווי המלא של המקרקעין ואין נפקה מינה לעובדה שטרם שולם בגין המקרקעין. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 07 Feb 2024 12:37:24 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/my-post79769114 מיסוי מקרקעין,מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post71fb7d7f <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד משה קול ובניו נידון מקרה של נישום שהסב את הכנסותיו לחברה שבבעלותו הנמצאת בהפסדים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> א.     הישום רכש נכס מסחרי מחברה ששבבעלותו, שהייתה בהליך פירוק. לאחר סיום הליך הפירוק ביטל        </span> </p> <p> <span>          בית  המשפט את צו הפירוק והחברה נמכרה לנישום. </span> </p> <p> <span> ב.     ביום 11.9.2012 נחתם הסכם בין הנישום לחברה, לתקופה של 60 חודשים שאלה עיקריו: </span> </p> <p> <span> <span>       1. החברה תנהל עבור הנישום הנכס ובתמורה תקבל לידיה את מלוא הכנסות השכירות שיתקבלו </span> </span> </p> <p> <span>             מהשוכרים. </span> </p> <p> <span>        2. החברה תפעל להשקיע בנכס, לפתח אותו ולשאת בכלל העלויות וההוצאות הקשורות בתפעולו. </span> </p> <p> <span>        3. הנשום יזכה לקבל שכר שנתי בגובה של 96,000 ש"ח. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ג.       החברה דיווחה על הכנסות שכירות מהנכס שקוזזו מהפסדיה המועברים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="null" target="_blank"> דיון והכרעה </a> </p> <p> <span> <span> א. ייחוס הכנסות השכירות לנישום </span> </span> </p> <p> <span> <span> בית </span> </span> <span> המשפט קיבל את עמדת פ"ש שלפיה ההכנסות הינן של הנישום ולא של החברה ששבעלותו מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א.     בפס"ד בנטלי טל קבעה בית המשפט ש"מושכלת יסוד בדיני המס היא ש״בעל הנכס הוא בעל הפרי  </span> </span> </p> <p> <span>          והוא  אשר נושא בנטל המס על אותו פרי" ולכן בעליו של הבנין, בעניינו הנישום, הוא בעל הפירות. </span> </p> <p> <span> <span> ב.     הנישום לא הסביר למה המבנה העסקי ביניהם מצדיק הסבת ההכנסות מהשכרת הנכס לחברה בעוד </span> </span> </p> <p> <span>          שהוא מקבל משכורת צנועה בלבד. </span> </p> <p> <span> ג.      עסקה כלכלית מצדיקה שמנהל הנכס מקבל עמלה קטנה ולא את מלוא ההכנסות. </span> </p> <p> <span> ד.     הוכח כי ברצותו, הנישום למשך את כספי השכירות. </span> </p> <p> <span> ה.     מדובר בעסקה מלאכותית היות שהבחינה הסובייקטיבית מעלה שהעסקה נעדרת הגיון מסחרי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="null" target="_blank"> ב. ייחוס יתרות החובה בחברה לנישום </a> </p> <p> <span> בית המשפט חייב את הנישום, על בסיס מאזני יתרות החובה המופיעות בחברה, בסך כולל של 2.8 מיליון, בשל מחילת חוב לכאורה של החברה (שנמצאת בהליכי פירוק) כלפיו מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> א.     יתרת חובה הרשומה בחברה היא הכנסה בידי הנישום. </span> </p> <p> <span> <span> ב.     אין זה משנה האם מדובר במשיכה כדמי ניהול/משכורת או כל מקור אחר. </span> </span> </p> <p> <span> ג.       ההכנסה חייבת במס בהתאם לשיעור המס השולי. </span> </p> <p> <span> ד.     אין זה משנה אם מדובר במחילת חוב של הנישום כלפי החברה או כספים שנמשכו מהחברה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="null" target="_blank"> ג. יתרת זכותו של המערער כבעל מניות במערערת ומחילת החוב </a> </p> <p> <span> <span> בית המשפט קבע שהיות שהנישום רכש, במסגרת הליכי הפירוק, את יתרת מניות החברה מבעלי המניות האחרים בחברה, הוא רכש הן את הזכויות בחברה והן את החובות בה ולכן (לאחר בדיקת הרקע העובדתי) יש להכיר ב-52% מסכום יתרת בעלי המניות בחברה ללא הכרה בהוצאות המימון במישור החברה היות </span> </span> <a href="null" target="_blank"> שלא הוכח כי ההלוואות שימשו לייצור הכנסות כנדרש בסעיף 17(1)(א) לפקודה (הנכס נמכר במסגרת הליכי הכינוס כבר בשנת </a> <span> 2005 ולכן הוצאות המימון לא שימשו להפקת הכנסה כל שהיא). למותר לציין שהוצאו </span> <span> ת המימון לא שולמו בפועל ואין להכיר בהם בהתאם לסעיף 18(ב) לפקודה שקובע שמועד התרת ההוצאה הוא במועד התשלום. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ד. סיווג ההפסדים ממכירת המקרקעין על ידי החברה </span> </p> <p> <span> החברה מכרה נכס מקרקעין,שסווג מלאי עסקי, וסיווגה את ההפסד מהמכירה כהפסד עסקי. </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שעסקינן בהפסד הוני, היות שבעת מכירת הנכס הוא דווח למיסוי מקרקעין כעסקה הונית וכיום הנישומה לא יכולה לטעון שמדובר במלאי עסקי ולקזז את ההפסד מהמכירה מהכנסות השכירות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 07 Feb 2024 11:48:02 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post71fb7d7f מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post5047d9b2 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד איתוראן נידון תחולת סעיף 11מיסים אונליין (הטבות של ישוב ספר) של קבוצת כדורגל לגבי שחקניה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי </span> </p> <p> <span> סעיף 11 לפקודה עוסק בהטבות מס ביישובים. הסעיף מעניק הטבות מס לתושביהם של ישובים מסוימים, כמפורט בסעיף. הסעיף מגדיר תושב ביישוב מסוים כדלקמן: ״יחיד שמרכז חייו באותו יישוב״. המחוקק לא הגדיר את המונח מרכז חיים או פרמטרים לקביעתו והפסיקה אימצה פרמטרים שנקבעו בסעיף 1 לפקודה, אשר מגדיר ״תושב ישראל״ או ״תושב״ וקובע, כי לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים וביניהם רשימה המפורטת בסעיף. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> קביעת מרכז חייו של אדם נעשית בשני מישורים. מבחינה אובייקטיבית יש לבחון היכן מרכז חייו. לצורך כך יש לבחון את הזיקות המשפחתיות, החברתיות והכלכליות של הנישום. עוד יש לבחון מבחינה סובייקטיבית, היכן הנישום עצמו רואה את מרכז חייו. </span> </p> <p> <span> בית המשפט קובע שכל שנת מס עומדת בפני עצמה ולכן היעדר התערבות בשומות עצמיות בעבר לא חוסם את פ"ש מלשנות את מדיניותו לגבי שנות מס אחרות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> הנישומה טענה שמירב הזיכות של השחקנים והסגל הוא לקריית שמונה, היות והקבוצה מחייבת את השחקנים והצוות המקצועי במגורי קבע בקריית שמונה משך כל השבוע בדירות שנשכרו עבורם. בנוסף, היא התייחסה לאינטנסיביות והיקף האימונים להם נדרשו השחקנים כ-11 חודשים בשנה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט מתעלם מטענות אלה וקובע שיש לבחון את מרכז החיים של השחקנים שנלמד ממבחן מירב הזיקות ולא מדרישותיו של המעסיק. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שהשחקנים אינם זכאים להטבות מס מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א.  נטל הראייה בשאלת מרכז החיים מוטל על כתפי הנישום מבקש ההטבה וכי הוא המוציא מחברו ולכן </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הנטל עליו. לצורך מתן ההטבה על ידי המעביד נדרשים אישורי תושבות וטפסי 101. משלא הוצגו מסמכים </span> </span> </p> <p> <span>      אלו, ראוי להטיל על הנישומה את הנטל להוכיח לגבי כל עובד לו ייחסה את ההטבה האמורה. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  לא הוכח היקף שהותם של השחקנים בקריית שמונה ולא ניתן לקבוע, כי הפרמטר האמור התקיים, ככל </span> </span> </p> <p> <span>      שחזקת הימים רלוונטית לצורך קביעת תושבות ביישוב מזכה. </span> </p> <p> <span> <span> ג.  חזקת הימים מתאימה במקרה בו יש רישום ממנו ניתן ללמוד על היקף הימים בו שהה נישום במקום </span> </span> </p> <p> <span> <span>      מסוים. לפיכך, חזקת הימים מתאימה לעניין שאלת התושבות במדינת ישראל כאשר ניתן להסתמך על </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הרישום במעברי הגבולות ואינה מתאימה במקרה שלפני כאשר אין ראיות מהימנות ואובייקטיבית מהן ניתן </span> </span> </p> <p> <span>      ללמוד על היקף השהות בעיר. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  משך השנים בהן עבדו השחקנים ואנשי הסגל אין בו כשלעצמו כדי ללמד על היקף שהותם בעיר במהלך </span> </span> </p> <p> <span>      השנים האמורות והאם היו בגדר תושבי העיר הזכאים להטבה לפי סעיף 11. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הטבות בשווי כסף לשחקנים </span> </p> <p> <span> <span> הנישומה שילמה עבור שחקניה ארוחות, שכר דירה והוצאות טלפון וגיבוש. </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שמטרתו של סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה היא לתפוס ברשת המס כל תשלום אשר משלם המעביד לעובד ומהווה חלק מהכנסתו. הפסיקה קבע מספר מבחנים בכדי לבחון האם מדובר בהטבה לעובד החייבת במס כדלקמן: </span> </p> <p> <span> <span> א.  האם השירות ניתן לעובד להנאתו, כך שהם חלק מהתמורה הכלכלית אשר משלם לו המעביד, או שמא הם </span> </span> </p> <p> <span>       ניתנו לנוחות המעביד. </span> </p> <p> <span> <span> ב.   יש להבחין בין הנאה שהינה הכנסה מוסוות עבור העובד לבין הנאה שעיקרה צורך של המעסיק. </span> </span> </p> <p> <span> ג.    יש לבחון האם המצרך או השירות ניתנו לעובד כדי שישתמש בהם להנאתו או לשם נוחות המעביד. </span> </p> <p> <span> <span> ד.   שירות או מוצר שניתנים לנוחות המעביד הם כאלה אשר דרושים לעובד לשם ביצוע עבודתו והכרחיים </span> </span> </p> <p> <span>       לפעילות המעביד. </span> </p> <p> <span> <span> ה.  אין לחייב במס דברים שאינם מוסיפים למקבלם כל הנאה פרטית או שאינם מוסיפים לו אלא הנאה בלתי </span> </span> </p> <p> <span>       ניכרת לעומת מטרתם התועלתית. </span> </p> <p> <span> <span> ו.   בנוסף, נקבע מבחן כפול במסגרתו נבחנת נוחות המעביד והנאת העובד. כאשר תשלום הוא לנוחות המעביד </span> </span> </p> <p> <span>       אולם נגרמת לעובד הנאה יש לבחון האם מדובר בהנאה ניכרת או שולית וטפלה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מימון ארוחות </span> </p> <p> <span> הנישומה טענה שנהוג לתת לשחקנים לפני ואחרי משחקים מזון (סנדוויציים או חטיפים ושתיה ולפעמים ארוחות) וזאת בשל אופי הפעילות הכרוך במשחק תחרותי ברמה גבוהה מתן מזון לשחקנים בצמוד למשחקים הוא חלק בלתי נפרד מהתנהלות קבוצת כדורגל מקצוענית. </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שהנישומה לא הוכיחה שהארוחה הייתה דרושה לשחקניה לשם ביצוע עבודתם. לא זאת אף זאת, אף אם הייתה מתקבלת הטענה לפיה הארוחות שניתנות לשחקנים לאחר משחקים נובעות מאופי פעילות הנישומה  וכי אין מדובר בטובת הנאה אלא בהוצאות שהוצאו לנוחות המעביד הרי שלא היה די בכך. שכן, הנישומה לא סיפקה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד, כי הארוחות האמורות אכן נערכו לאחר משחקים, כמה אנשים נכחו בארוחות, מי נכח בהן והאם מדובר רק במי ששיחק במשחק אם לאו וכדומה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הוצאות גיבוש עובדים, לרבות ארוחות גיבוש בסיום משחקים </span> </p> <p> <span> הנישומה הוציאה סכומים שונים בגין גיבוש עובדיה ופ"ש קבע שהסכומים האמורים מהווים הטבה החייבת במס לפי מס שולי ממוצע מגולם בשיעור 30%. </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שהנישומה לא הוכיחה שמדובר בהוצאות שהוצאו עבורה ולא די בטענות לגבי חשיבות הגיבוש והלכידות. בפס"ד דה נשון טרפיק בע״מ נ׳ המוסד לביטוח לאומי קבע בית המשפט שפעילות גיבוש מהווה טובת הנאה לעובדים החייבת כמשכורת אף אם חשוב למעסיק להביא ללכידות קבוצתית ואין לומר שטובת ההנאה של העובדים מפעילות הגיבוש היא שולית אלא יש להוכיח זאת. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> שכר דירה </span> </p> <p> <span> <span> הנישומה שילמה שכר דירה עבור השחקנים ולא חייבה אותם בשווי ההטבה ולכן פ"ש  חייב את שכר הדירה כהכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה לפי מס שולי מגולם בשיעור 30%. </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט קובע שסעיף 2(2) לפקודה קובע שווי המגורים מהוווה הכנסה חייבת במס של העובד, היות והמגורים נותנים מענה לצרכי העובד מעבר לשעות העובדה וללא קשר אליה. בנוסף, השימוש אשר עושה העובד בדירה שהמעביד שכר עבורו מעבר לשעות העבודה מעניק לו טובת הנאה ניכרת. בית המשפט מסתמך על פס"ד פזגז חברה לשיווק בע״מ שם נקבע שהעובד עושה שימוש בדירה לצרכיו ועיקר תועלתה אינו לצורכי עבודה למרות שמיקומה של הדירה הוא לצורכי עבודה ואין ללמוד מפס"ד  צ.ג.י. פרסונל שירותי כ״א 2005 בע״מ היות ושם דובר על עובדים זרים שגרו בקרוואנים באתר בנייה (4 מ״ר נטו מחייה לעובד, מקלחת אחת לשמונה אנשים). בעניינו, הנישומה שכרה לכל שחקן דירה נפרדת. </span> </p> <p> <span> <span> צא ולמד שההוצאה שהוציאה הנישומה  בגין מגורים לעובדיה מהווה טובת הנאה לעובדים. אף אם, הוצאה זו נעשתה גם לנוחיותה הרי שרכיב ההנאה של העובדים הוא רכיב משמעותי ומרכזי. ההלכה הפסוקה היא, כי שכירת דירה עבור עובדים מהווה הכנסת עבודה בידם (ראה פס"ד מכרות היהלומים אילת). </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הנישומה טענה שאם יוחלט שהשחקנים אינם תושבי העיר קריית שמונה אזי, יש לקבוע שבחישוב זקיפת השווי בגין אותו שחקן תילקח בחשבון הזכאות לניכוי הוצאות לינה לפי תקנה 2(2) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), תשל״ב-1972 כלינה מרוחקת ההכרחית לייצור ההכנסה של השחקן. </span> </p> <p> <span> בית המשפט דחה את הטענה הזאת מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א.  הנישומה לא העלתה טענה בעניין במסגרת דיווחה או בשלב ההשגה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.  העובדה שהשחקנים לא זכאים להטבה לפי סעיף 11 לפקודה אין משמעה, כי הדירות אשר העמידה </span> </span> </p> <p> <span> <span>      לרשותם הנישומה מהווים "העמדת לינה". זאת, לאור העובדה שלצורך ההטבה בסעיף 11 לפקודה לא די </span> </span> </p> <p> <span> <span>      במגורים אלא בתושבות. </span> </span> </p> <p> <span> ג.  בית המשפט לא השתכנע שמדובר בלינה להבדיל ממגורים. </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Wed, 27 Dec 2023 13:31:41 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post5047d9b2 מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postfb2ec814 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד ס.ב ניהול מקרקעין בע"מ נידון מקרה של חברה שזכתה יחד עם קבוצת רוכשים שארגנה במכרז שנערך על ידי רמ"י למכירת זכויות חכירה. חלקה היחסי של הנישומה הינו 0.5% שמהווה שלוש דירות מגורים. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> רקע עובדתי </span> </span> </p> <p> <span> <span> א.  על פי מערכת ההסכמים שנחתמו עובר למכרז ובעקבותיו, לנישומה זכות לקבל שלוש דירות מסוימות, </span> </span> </p> <p> <span>      כאשר לגבי כל דירה הוגדרו, בין היתר, השטח, הקומה והכיוון. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  בעת הזכייה במכרז לא כל היחידות המתוכננות בפרויקט שווקו, כך שמספר הרוכשים באותה עת היה נמוך </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ממספר היחידות האמורות להיבנות. הזכויות באותן יחידות בלתי משווקות יכונו להלן "הזכויות הנוספות".  </span> </span> </p> <p> <span> <span> ג.   הפרויקט, נקלע עד מהרה לקשיים, הגורם המארגן המקורי הוצא מן הפרויקט, והיתר בנייה לפרויקט ניתן </span> </span> </p> <p> <span> <span>       רק בשנת 2021, כחמש שנים לאחר הזכייה במכרז . </span> </span> </p> <p> <span> <span> ד.  כיום הפרויקט מקודם על ידי קבוצת ב.ס.ר ונבנה על ידי חברת אלקטרה בנייה . </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מסמ"ק טען שעסקינן בקבוצת רכישה כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין וחייב במס רכישה, כדירה גמורה, את רכישת הדירות ע"י הנישומה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי </span> </p> <p> <span> <span> המונח "קבוצת רכישה "מוגדר בסעיף 1 לחוק כלהלן: </span> </span> </p> <p> <span> <span>  "... קבוצת רוכשים המתארגנת לרכישת זכות במקרקעין ולבנייה על הקרקע של נכס שהוא אחד המפורטים להלן, באמצעות גורם מארגן ,ובלבד שהרוכשים בקבוצה מחויבים למסגרת חוזית... </span> </span> </p> <p> <span> לעניין הגדרה זו –  </span> </p> <p> <span> <span> 'גורם מארגן '– מי שפועל בעצמו או באמצעות אחר לארגן קבוצת הרוכשים לצורך הרכישה והבנייה, לרבות הכנת המסגרת החוזית, והכל בתמורה בעבור פעולות הארגון כאמור; </span> </span> </p> <p> <span> <span> 'מסגרת חוזית '– מערכת חוזים הקשורים זה בזה שבאמצעותם תפעל הקבוצה לקבלת נכס בנוי ; </span> </span> </p> <p> <span> <span>  בעניינו, נחתם בין השאר "הסכם שיתוף" בעקבות הזכייה במכרז  שלפיו  בכוונת הצדדים להקים במשותף ע"ג 'המגרש' את 'הבנינים 'ו'הפרויקט', והכל תוך קיום הוראות 'המכרז' ועמידה בתנאיו ולרבות ביצוע 'המטלות', כהגדרת מונחים אלה להלן". </span> </span> </p> <p> <span> <span>  בנוסף נחתם "הסכם מארגן קבוצה" שלפיו המארגן ארגן ומארגן את יחידי המזמין וגיבש אותם לכדי קבוצה ,לצורך הגשת הצעה לרשות מקרקעי ישראל במסגרת מכרז מספר תא/126/2015..., לשם חכירת המקרקעין נשוא המכרז." </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד, שמתקיימים כל היסודות הדרושים לקיומה של קבוצת רכישה מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> א.  הקבוצה מתארגנת לרכישת זכות במקרקעין ולבנייה מאורגנת על הקרקע הנרכשת. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  חברי הקבוצה מחויבים למסגרת חוזית שכולל הסכם שיתוף, הסכם מארגן קבוצה, הסכם ניהול פרויקט, </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ייפויי כוח ליועצים משפטיים, כתב מינוי יועץ מס, הצעה לתכנון מפורט ורישוי והצעה למתן שירותי ניהול, </span> </span> </p> <p> <span>      תיאום ופיקוח הנדסי. </span> </p> <p> <span> <span> ג.  התארגנות באמצעות גורם מארגן הפועל בתמורה לארגון קבוצת הרוכשים לצורך הרכישה והבנייה, לרבות </span> </span> </p> <p> <span> <span>     הכנת המסגרת החוזית. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <h1> <span> <span> סוגיית שווי שלוש הדירות </span> </span> </h1> <p> <span> סעיף 9(ג1ג)(4(ד) קובע ששווי הזכות הנמכרת במכירת זכות במקרקעין לרוכש הנמנה עם קבוצת רכישה יהיה שווי המכירה של הנכס הבנוי שהוא דירה המיועדת לשמש למגורים  ועל פי סעיף 1 לחוק, השווי הינו הסכום שיש לצפות לו ממכירת אותה זכות על ידי מוכר מרצון לקונה מרצון. לפיכך, קבע בית המשפט שיש לחשב את מס הרכישה לפי שווי העלות הצפויה של היחידות, היות והחוק מורה שיש לקחת בחשבון את השווי של דירה המיועדת למגורים ואין רלוונטיות לעלות הקמת הדירה. המחוקק ביקש להשוות את מצבו של רוכש בקבוצת רכישה לזה של רוכש דירה מקבלן ולכן מס הרכישה יחושב כשיעור ממחיר הדירה (כמו רוכש דירה "על הנייר") ואין רלוונטיות לעלות הדירה. </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט את שווי הרכישה ל42,000 למטר כפי הפשרה שהגיע המשיב עם יתר הרוכשים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <h1> <span> סוגיית רכישת הזכויות הנוספות   </span> </h1> <p> <span> מסמ"ק טען שרכישת הזכויות הנוספות (קבוצת הרכישה המקורית רכשה חלק יחסי ממכלול היחידות הבלתי משווקות) מהווה רכישת דירות, משרדים או חנויות ולא קרקע ריקה, כפי שדיווחה  הנישומה. </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט קבע שמלשון הסכם השיתוף בפרט, ומהות המכרז בכלל, מובילות למסקנה כי כל אחד מחברי הקבוצה המקוריים נדרש לרכוש חלק יחסי מיחידות בלתי מכורות, ולא קרקע גרידא. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> </div> Wed, 27 Dec 2023 10:31:46 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postfb2ec814 מיסוי מקרקעין,מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post1217285d <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בפס"ד איתמר ואח' נידון מקרה של ארבע אחים שקיבלו בירושה מניות של חברה קנדית (כל אח 25% ממניות החברה הקנדית) והעבירו אותם לחברות בבעלותם על פי הוראות סעיף 104א לפקודה. חברות אלו הגישו בקשה להיחשב כחברה משפחתית על פי סעיף 64א, כנוסחו דאז, לפקודה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> החברה הקנדית שילמה מס על הכנסותיה בקנדה וחילקה דיבידנד לבעלי מניותיה (החברות המשפחתיות) וניכתה מס במקור בשיעור של 15% על הוראות האמנה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סעיף 126(ג) לפקודה קובע,  בהתאם לנוסחו טרם התיקון, שהכנסה מדיבידנד שהתקבלה מחברה זרה חייבת במס בישראל בשיעור %25. אולם, אם מבקשת החברה לקבל זיכוי ממיסי החוץ ששולמו יחויב הדיבידנד בשיעור מס חברות. </span> </p> <p> <span> החברות המשפחתיות קיבלו את הדיבידנד ודרשו זיכוי עקיף (זיכוי בגין הניכוי במקור מדיבידנד ובגין מס החברות שממנו חולק הדיבידנד)  לפי הוראות סעיפים 126 (ג) ו-  203 לפקודה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> דיון ומסקנות </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> נוסחו של סעיף 126(ג) במועד הרלוונטי (עובר תיקון 216 לפקודה) הינו "ע </span> <span> ל אף הוראות סעיף קטן (א), על הכנסתו החייבת של חבר בני אדם מדיבידנד שמקורו בהכנסות שהופקו או שנצמחו מחוץ לישראל, וכן מדיבידנד שמקורו מחוץ לישראל, יוטל מס חברות בשיעור של %25, ואולם אם לפי בקשת החברה הנישומה או על פי הסכם למניעת כפל מס יש להביא בחשבון את מיסי החוץ שהוטלו על אותו דיבידנד ועל הכנסה שממנה חולק הדיבידנד, יראו את ההכנסה מדיבידנד כהכנסה בגובה הדיבידנד המגולם ויוטל עליה מס חברות בשיעור הקבוע בסעיף (א). </span> <span> <span> " </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כיום קובע נוסחו של הסעיף הינו "ב </span> <span> חישוב ההכנסה החייבת לפי סעיף קטן (א) תיכלל הכנסתו החייבת של חבר בני אדם מדיבידנד שמקורו בהכנסות שהופקו או שנצמחו מחוץ לישראל, וכן מדיבידנד שמקורו מחוץ לישראל; ואולם אם לפי בקשת החברה הנישומה או על פי הסכם למניעת כפל מס יש להביא בחשבון את מסי החוץ שהוטלו על אותו דיבידנד ועל ההכנסה שממנה חולק הדיבידנד, יראו את ההכנסה מדיבידנד כהכנסה בגובה הדיבידנד המגולם </span> <span> ." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שלמרות שחברה משפחתית הינה חבר בני אדם  אין הוראות סעיף 126 (ג) (הוראות הזיכוי העקיף") חלים על חברה משפחתית מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> א.  הוראות סעיף 126(א) חלים רק על חבר בני אדם שמוטל עליו מס חברות ואין מחלוקת שחברה משפחתית </span> </span> </p> <p> <span>       לא משלמת מס חברות. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  סעיף 126(ג) בנוסחו דאז ובנוסחו כיום, מפנה לסעיף 126(א) שעוסק בחר בני אדם שמוטל עליו מס </span> </span> </p> <p> <span>      חברות. בעניינו, בחברה משפחתית החייב במס הוא הנישום המייצג שחייב במס שולי. </span> </p> <p> <span> <span> ג.  כותרתו של סעיף 126 הינה "עניינו מס חברות" ללמדך שהוראות הסעיף, על סעיפי המשנה שלו, עוסק רק </span> </span> </p> <p> <span>      בחבר בני אדם אשר משלם מס חברות ולא בחבר בני אדם אחר. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  בדברי ההסבר לתיקון 216, המוזכר לעיל, אין התייחסות לחברה משפחתית או לצמצום תחולתו רק לחבר </span> </span> </p> <p> <span> <span>      בני אדם המשלם מס חברות. מדברי ההסבר עולה שכל מטרתו של התיקון הינו "להשוואת את שיעור המס </span> </span> </p> <p> <span> <span>     החל על דיבידנד שמקורו בחברת חוץ לשיעור המס ששלם חבר בני אדם על רווח הון" כיום ההכנסה החייבת </span> </span> </p> <p> <span> <span>      (לרבות רווח הון) של חבר בני אדם מחויב על פי הוראות 126(א) ולכן מוצא להשוות את שיעור המס על </span> </span> </p> <p> <span> <span>      דיבידנד מחו"ל לשיעור מס חברות. במילים אחרות, סעיף 126(ג) לא חל לגבי חברה משפחתית לפני תיקון </span> </span> </p> <p> <span>      216 לפקודה. </span> </p> <p> <span> <span> ה.  סעיף 125ב(3) לפקודה קובע במפורש שדיבידנד בידי חברה משפחתית יהיה בשיעור %25 אולם אם היה </span> </span> </p> <p> <span> <span>      הנישום כמשמעותו בסעיף 64א בעל מניות מהותי, במישרין או בעקיפין, בחברה ששילמה את הדיבידנד </span> </span> </p> <p> <span> <span>      המס יהיה בשיעור %30. סעיף זה הוא הסעיף הרלוונטי לקביעת המס על דיבידנד בידי חברה משפחתית </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ולא סעיף 126(ג),  אשר עניינו חבר בני אדם אשר ממוסה לפי מס חברות . </span> </span> </p> <p> <span> <span> ו.  הוראות הזיכוי העקיף שבסעיף 126(ג) מפנים להוראות סעיף 126(א) ובעשותו כן כרך המחוקק סעיפים </span> </span> </p> <p> <span> <span>     אלו יחד והביע עמדתו לגבי זהותו של חבר בני אדם עליו יחולו הוראותיו של סעיף 126 על תת סעיפיו. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יוצא מכל האמור לעיל שהחלת מנגנון הזיכוי העקיף על חברה משפחתית אשר לא משלמת מס חברות ונישומה בשיטת מיסוי חד שלבית לא עולה בקנה אחד עם תכלית החוק וכוונת המחוקק . </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <h2> <span> <span> עסקה מלאכותית </span> </span> </h2> <p> <span>  בית המשפט השתכנע שלחילופין יש לראות את ההכנסה מדיבידנד בידי האחרים (בעלי המניות) ולא בידי החברות המשפחתיות היות ועסקינן בעסקה מלאכותית הנתמכת בעובדות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א. בפס"ד תיעוד אחזקה ותפעול קבע בית המשפט העליון שסיווג העסקה נבחן באמצעות מבחן דו שלבי </span> </span> </p> <p> <span> <span>     כדלמקן, האם מדובר </span> </span> <span> בתכנון מס לגיטימי </span> <span> <span> או שמדובר </span> </span> <span> <span> בתכנון מס שלילי. </span> </span> <span> <span> אם יוכח שעסקינן בתכנון מס          שלילי יש לבחון האם העסקה מלאכותית. בעניינו, עסקינו בתכנון מס שלילי היות שהנישומים פעלו במטרה </span> </span> </p> <p> <span> <span>    להתחמק ממס תוך ניצול הטבת שקבע לחברות רגילות ולא לחברות משפחתיות ולכן יש להמשיך ולבחון </span> </span> </p> <p> <span> <span>    האם העסקה מלאכותית. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב. בפס"ד סגנון נקבע, ע"י בית המשפט העליון, שהמבחן לעסקה מלאכותית היינו בדיקת הטעם המסחרי שנועד לבדוק האם קיים לעסקה טעם מסחרי מלבד היתרון הפיסקלי אותו ניסה הנישום להשיג. בעניינו בית  </span> </span> </p> <p> <span>     המשפט הכריע שעסקינן בעסקה מלאכותית מהסיבות הבאות: </span> </p> <ol> <li> <span> החברות המשפחתיות הוקמו שעה שלא הייתה מתוכננת להיות בהן כל פעילות. </span> </li> </ol> <p> <span> <span>   2.  הקמת החברות המשפחתיות נועדה להעברת כספי מכירת נכסיה של החברה הקנדית בדרך שתאפשר </span> </span> </p> <p> <span>       את  הפחתת המס על הדיבידנד. </span> </p> <p> <span> <span> 3.  פעילות הנישומים בוצע ללא טעם מסחרי וכל מהותם הייתה תכנון מס שלילי ללא טעם מסחרי בצדו. </span> </span> </p> <p> <span>     המטרה שהנחתה את הנישומים הייתה הפחתת מס תוך שימוש לרעה בתמריצי מס שלא בהתאם לתכליתם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט שהקמת חברות ישראליות, הפיכתם לחברות משפחתיות והעברת המניות החברה הקנדית הן פעולה מלאכותית שבסיסו לא עמד טעם מסחרי והמטרה היחידה הייתה קבלת רווחי החברה הקנדית תוך התחמקות מתשלום מס ולכן יש לראות את חלוקת הדיבידנד מהחברה הקנדית כאילו נעשתה ישירות לנישומים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Wed, 27 Dec 2023 09:19:14 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/my-post1217285d מיסוי בן לאומי,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/38 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> רכישת מניות בחברה לאחר אישור וועדה מקומית ,להקמת פרוקיט תמ"א 38, מהווה רכישת מניות באיגוד מקרקעין. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> חברת ברגסון 5 </span> </p> <p> <span> <span> א.   החברה החתימה את בעלי הדירות בבניין המצוי ברחוב ברגסון 5 בתל-אביב על הסכם למכירת זכויות </span> </span> </p> <p> <span> <span>        הבנייה להקמת 8 יחידות מגורים נוספות על גג הבניין הקיים וזאת במסגרת ביצוע פרויקט תמ"א 38/1 על </span> </span> </p> <p> <span> <span>        המקרקעין בתמורה לחיזוק, שיפוץ והרחבה של הבניין הקיים.  סעיף 4 להסכם קבע כי ההסכם מותנה </span> </span> </p> <p> <span> <span>        בארבעה תנאים מתלים: חתימת 75% מבעלי הזכויות, קבלת אישור כי על הבניין חלות הוראות תמ"א 38, </span> </span> </p> <p> <span>       קבלת היתר בניה, וקבלת הסכמת הבנקים ככל ויש צורך בכך להחרגת זכויות הבנייה הנמכרות ליזם. </span> </p> <p> <span> ב.   ביום 3.6.2015 ניתן היתר בניה שהוארך מספר פעמים. </span> </p> <p> <span> ג.    ביום 30.11.2015 דווחה עסקת התמ"א למשיב, במסגרת הדיווחים צוין כי יום המכירה, הוא 3.6.2015. </span> </p> <p> <span> <span> ד.   החבות במס רכישה בשל עסקת התמ"א מול הדיירים, עמדה במחלוקת אשר באה לפתחה של ועדת </span> </span> </p> <p> <span> <span>       הערר במסגרת הערר הוסכם לצורכי פשרה, כי שווי המכירה ייקבע לסך של 10,500,000 ש"ח והערר </span> </span> </p> <p> <span>       נמחק. </span> </p> <p> <span> <span> ה.   ביום 4.9.2016 נשלחה הודעה מטעם בעלי הזכויות במקרקעין לחברת ברגסון 5 על ביטול הסכם התמ"א </span> </span> </p> <p> <span> <span>       בטענה להפרה יסודית של ההסכם ולא הוגש למשיב דיווח על ביטול ההסכם ובסופו של דבר ההסכם לא </span> </span> </p> <p> <span>       בוטל </span> </p> <p> <span> ו.       ביום 2.8.2017 רכשה הנישומה ממניות חברת ברגסון 5. </span> </p> <p> <span> <span> ז.      ביום 18.9.2017 רכשה הנישמה עוד מניות של ברגסון 5 ולטענת העוררת ההסכם נחתם בפועל ביום </span> </span> </p> <p> <span>         19.7.2017 </span> </p> <p> <span> ח.     ביום 9.4.2018 הגישה העוררת דיווח למען הזהירות על רכישת הזכויות באיגוד. מועד העסקה צויין                 בדיווח כיום 27.9.2017. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ברגסון 7: </span> </p> <p> <span> <span> א.  בשנת 2013 החתימה החברה את בעלי הדירות בבניין המצוי ברחוב ברגסון 7 על הסכם למכירת זכויות </span> </span> </p> <p> <span> <span>       הבנייה להקמת 8 יחידות מגורים נוספות על גג הבניין הקיים וזאת במסגרת ביצוע פרויקט תמ"א 38/1 על </span> </span> </p> <p> <span> <span>       המקרקעין, ובתמורה לחיזוק, שיפוץ והרחבה של הבניין הקיים. בסעיף 4 להסכם נקבע שההסכם מותנה </span> </span> </p> <p> <span> <span>       בארבעה תנאים מתלים: חתימת 75% מבעלי הזכויות, קבלת אישור כי על הבניין חלות הוראות תמ"א 38, </span> </span> </p> <p> <span>       קבלת היתר בניה, וקבלת הסכמת הבנקים ככל ויש צורך בכך, להחרגת זכויות הבנייה הנמכרות ליזם </span> </p> <p> <span> <span> ב.   ביום 27.7.2017 נחתם היתר שנאסף ביום 27.8.2017. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ג.   ביום 14.8.2017 התקבלה הודעה מבעלי הזכויות בקרקע לחברת ברגסון 7 על ביטול הסכם שלא הוגשה </span> </span> </p> <p> <span>       למסמ"ק. </span> </p> <p> <span> ד.   ביום 17.5.2018 דווחה עסקת התמ"א למשיב, במסגרת הדיווח צוין כי יום המכירה, הוא  15.4.2018. </span> </p> <p> <span> ה.   ביום 22.4.2018 הגישה הנישומה דיווח למען הזהירות על רכישת הזכויות בחברת ברגסון 7. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סלע המחלוקת- האם חברת ברגסון 5 וברגסון 7 מהוות איגוד מקרקעין ביום רכישת המניות שלהם </span> </p> <p> <span> המסגרת הנורמטיבית: </span> </p> <p> <span> א. </span> <span> <span>   </span> </span> <span> <span> סעיף 9(ב) לחוק קובע שבפעולה באיגוד מקרקעין יהא הרוכש חייב במס רכישה בסכום שהיתה חייבת </span> </span> </p> <p> <span> <span>       בו מכירת זכות במקרקעין.  ששוויה הוא החלק היחסי... משווי כלל הזכויות במקרקעין שבבעלות האיגוד... </span> </span> </p> <p> <span>       לעניין סעיף קטן זה "פעולה באיגוד" - הענקת זכות באיגוד... העברתה או ויתור עליה...". </span> </p> <p> <span> ב. </span> <span>     </span> <span> <span> סעיף 49ל1 לחוק קובע, שאם הייתה מכירת הזכויות שלפי תמ"א 38 "מותנית בתנאי, או מכירה של זכות </span> </span> </p> <p> <span> <span>       לרכישת זכות במקרקעין... יהיה "יום המכירה" המוקדם מבין אלה: המועד שבו התקיים התנאי או שבו </span> </span> </p> <p> <span> <span>       מומשה האופציה לפי העניין. המועד שבו הוחל במתן שירותי בנייה לפי תוכנית החיזוק או המועד שבו </span> </span> </p> <p> <span>       החלה הבנייה לפי תכנית החיזוק בדרך של הריסה, לפי העניין". </span> </p> <p> <span> ג. </span> <span>     </span> <span> <span> בית המשפט סוקר את הפסיקה בעניין איגודי מקרקעין ומגיע למסקנה שיש לבחון את הזכויות במקרקעין </span> </span> </p> <p> <span> <span>       המוחזקים בידי האיגוד בהתאם למהות הכלכלית האמיתית ואין להפריד באופן מלאכותי בין נכסים שהם </span> </span> </p> <p> <span>       זכויות במקרקעין לבין נכסים אחרים הנבלעים בזכות במקרקעין או נטמעים בה. </span> </p> <p> <span> ד. </span> <span>     </span> <span> <span> בית המשפט מציין את חוזר 8/2003 שלפיו חברה שהיא "קבלן בנין" בשנות המס שקדמו לשנת המס </span> </span> </p> <p> <span> <span>       שבה נעשתה הפעולה באיגוד לא תיחשב כאיגוד מקרקעין  באיגוד בכפוף לתנאים נוספים כפי שנקבעו </span> </span> </p> <p> <span> <span>       בהוראת הביצוע ולגבי איגוד חדש שהוקם במיוחד לצורך הקמת פרויקט בניה למכירה, הוא לא ייחשב </span> </span> </p> <p> <span>       כאיגוד מקרקעין בהתקיים התנאים הבאים: </span> </p> <p> <span>       א.  בסמוך לאחר הקמת האיגוד החלה בניית הפרויקט ושיווקו לרוכשים. </span> </p> <p> <span>       ב.   הבניה ושיווק הפרויקט נעשה באופן רצוף וללא הפסקות. </span> </p> <p> <span> <span>       ג.    במהלך הקמתו נחתמו חוזי מכירה עם רוכשים ולפחות 12 חודשים לפני הפעולה באיגוד החלה </span> </span> </p> <p> <span> <span>             בניית הפרויקט ונחתמו חוזי מכירה עם רוכשים שאינם צדדים קשורים. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מן הכלל אל הפרט: </span> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע למסקנה שהחברות הנישומות הינן איגודי מקרקעין מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א.   כל נכסיהם של החברות הינם זכויות בניה על גג הבניין לרבות הוצאות שהוונו (הוצאות תכנון, ניהול                   ומשפטיות וכו'),  לפיכך החברות נעדרות פעליות עסקיות ענפה וממשית כקבלן בניין. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.    הפסיקה קבע שיש להוכיח את קיומו של נכס עצמאי שאינו "נבלע" במקרקעין וזאת בשל המטרה האנטי         תכנונית של הוראות החוק. כמו כן הפסיקה קבע שנכסים כגון: תוכניות בניה וכיוצ"ב אינם שוללים מאיגוד </span> </span> </p> <p> <span> <span>        שיש לו זכויות במקרקעין את היותו "איגוד מקרקעין". בעניינו, לא הוכח קיומם של נכסים שאינם </span> </span> </p> <p> <span>        מקרקעין ואינם נבלעים במקרקעין. </span> </p> <p> <span> <span> ג.    ה"ב 8/2003 מתייחסת לחברה שיש לה פעילות של "קבלן בניין" בשנות המס שקדמו לשנת המס שבה </span> </span> </p> <p> <span> <span>        נעשתה הפעולה באיגוד ולגבי איגוד חדש שהוקם במיוחד לצורך הקמת הפרויקט יש לעמוד בתנאים </span> </span> </p> <p> <span> <span>        שלעיל. החברות לא עמדו בכל תנאי ה"ב שכן לא הייתה להן פעילות ממשית של "קבלן בניין" בשנות המס </span> </span> </p> <p> <span> <span>       שקדמו לרכישת מניותיהן ע"י וכן לא עמדו בתנאי כל הוראת הביצוע לגבי פעילות של איגוד חדש שהוקם </span> </span> </p> <p> <span> <span>       לצורך הקמת הפרויקט ואין לראות בחיזוק הבניין של ברגסון 5, שנעשה לפני רכישת מניותיה , כדי </span> </span> </p> <p> <span>       להצביע על תחילת בניית הפרויקט, היות וחיזוק זה נעשה כצעד חירום והכרחי כדי למנוע שקיעת המבנה. </span> </p> <p> <span> <span> ד.   בנוגע להחלטת המיסוי 55/08 : עניינה מקרה פרטי של איגוד אשר הייתה בו "פעילות קבלנית" עובר </span> </span> </p> <p> <span>       לרכישת המניות ואין דומה המקרה שם לעניינו. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מועד רכישת המניות </span> </p> <p> <span> במידה ורכישת המניות היתה לפני קבלת היתר הבניה, מדובר ברכישת מניות של חברה שאינה איגוד מקרקעין, היות שלפי  פס"ד אייוגה נקבע כי דחיית "יום המכירה" בעסקת תמ"א 38 (סעיף 49לו לחוק) הינה מהותית וכי עד ל"יום המכירה" טרם התגבשה הזכות במקרקעין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> טענת בטלות הסכמי התמ"א </span> </p> <p> <span> בית המשפט לא קיבל את טענת הנישומות שהסכם התמ"א הופר באופן יסודי, היות והם לא דיווחו על ביטול עסקה ואף חתמה, מאוחר יותר, עם בעלי הדירות על הסכם נוסף. כמו כן הנישומות הצהירו, בהסכם רכישת המניות ש"נכון למועד חתימת הסכם זה, הסכם התמ"א בתוקף וכי אין, לא קיימת ולא ידוע לחברה על כל טענה ו/או תביעה נגד החברה...".          <br/>   <br/> בית המשפט מוסיף, שזכויות במקרקעין אינן צצות יש מאין ואם במועד רכישת המניות לא היו בידי הנישומות מקרקעין מאפו צצו אותן זכויות במקרקעין מאוחר יותר? ומדוע לא דיווחו הנישומות בשלב מאוחר יותר על רכישת הזכויות? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> יום נתינת היתר הבניה </span> </span> </p> <p> <span> בית המשפט קובע שאין רלוונטיות למועד שבו "נאסף" ההיתר (ביום 27.8.2017) אלא למועד שבו ניתנה החלטה של ועדת התכנון והבניה (ביום 27.7.2017) מהנימוקים הבאים:  </span> </p> <p> <span> <span> א.  בהסכם רכישת המניות יש הצהרה של הנישומה שלפיה אין כל מניעה לביצוע התחייבות החברה על פי  </span> </span> </p> <p> <span> <span>       הסכם התמ"א. רוצה לומר, הנישומה הייתה מודעת לכך שיש לחברה היתר בניה ולפיכך אין כל מניעה      </span> </span> </p> <p> <span>       לבצע את הסכם התמ"א. </span> </p> <p> <span> <span> ב.   תקנה 59 לתקנות התכנון והבניה (רישוי בנייה), תשע"ו-2016 קובעת ש""תקופת תוקפו של היתר היא </span> </span> </p> <p> <span> <span>       שלוש שנים מיום שניתן...". התקנה נוקטת בלשון "ניתן" ולא "נמסר". כמו כן ההיתר לא יפקע אם לא </span> </span> </p> <p> <span> <span>       ייאסף ע"י בעל ההיתר ואין מגבלת זמן לאיסוף ההיתר. </span> </span> </p> <p> <span> ג.   מיום החתימה על ההיתר בידי ועדת התכנון, אין הרשות או מתנגדים להיתר יכולים לבטל את ההיתר ללא הליך של ערעור מסודר כקבוע בחוק. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> לסיכום </span> </p> <p> <span> במועד רכישת מניות ברגסון 5 ו-7 היו בידיהם  "זכויות במקרקעין" ולכן  לפיכך רכישת מניותיהן בידי העוררת מהווה "פעולה באיגוד" החייבת במס רכישה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Wed, 27 Dec 2023 08:48:04 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/38 מיסוי מקרקעין,מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postff93daa0 <div data-rss-type="text"> <p> <span> חברה הזכאית להטבות על פי חוק עידוד השקעות הון תקזז הוצאות מו"פ גם כנגד הכנסות פטורות ממס ולא רק כנגד הכנסות החייבות במס במפעל מעורב <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> פס"ד עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ ואח' נ' פקיד שומה חולון </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> א.     החברה עוסקת במו"פ של מוצרי אלקטרוניקה והינה בעלת מספר אתרי פעילות בישראל ומספר תוכניות לפי החוק לעידוד השקעות הון. חלק מהכנסותיה זכאי לפטור ממס והחלקים האחרים חייבים בשיעור מס חברות. דהיינו, החברה הינה מפעל מעורב שמפצלת את הכנסתה בין חלקי המפעל לפי סעיף 74 לחוק עידוד. </span> </p> <p> <span> <span> ב.      החברה הוציאה מדי שנה הוצאות מו"פ בקשר למוצרים שהיא ייצרה ושיווקה. הוצאות אלו הותרו בניכוי לפי סעיף 20א לפקודה על פני שלוש שנים. </span> </span> </p> <p> <span> ג.       החברה ביקשה לנכות את הוצאות המו"פ הנ"ל רק כנגד הכנסתה החייבת במס ולא כנגד הכנסתה הפטורה. </span> </p> <p> <span> ד.      פ"ש חייב ליחס את הוצאות המו"פ לפי הייחוס הקבוע בסעיף 74 לחוק העידוד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי </span> </p> <p> <span> א.     סעיף 74 לחוק מחלק את ההכנסה החייבת של מפעל מעורב בין חלקיו השונים בהתאם לשיטת "יחס המחזורים", דהיינו, מידת הגידול במחזור המכירות של המיזם. </span> </p> <p> <span> ב.      סעיף 20א לפקודה מתיר בניכוי הוצאות מו"פ שהינן הוניות על פני שלוש שנים. הסעיף נועד לעודד חקר וחדשנות הניתנים ליישום מעשי ומימוש כלכלי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט סוקר את סעיף 74 לחוק עידוד השקעות, שעוסק בפיצול ההכנסה החייבת של המפעל המעורב כולו ולכן יש להביא בחשבון את הוצאות המו"פ (המותרות בניכוי לפי סעיף 20א לפקודה) כבר בשלב של קביעת ההכנסה החייבת הכוללת של המפעל. </span> </span> </p> <p> <span> <span>          הוצאות המו״פ מן הסוג שהוצא על ידי הנישומה משרתות את כלל פעילות החברה ככל הוצאות פירותיות כלליות שמקדמות את עסקי הפירמה בכללותם (כגון הוצאות שיווק ופרסום) ואין לשמר את ההוצאות מו"פ לצורך ניכוי כנגד הכנסה שחייבת במס בשיעור רגיל בלבד. זאת ועוד, אין בסעיף 74 הוראה המורה כי הוצאות מו"פ לא יובאו בחשבון במדידת ההכנסה החייבת של הפירמה לפני חלוקתה בהתאם למנגנון הסעיף. במילים אחרות, אין רמז בהוראות הסעיף שלפיו ניתן להימנע מניכוי הוצאות מו"פ כשלב בקביעת ההכנסה החייבת או כי ניתן לנכותן רק כנגד חלק זה או אחר של המפעל המעורב, דבר שכן מתבצע לגבי הוצאות פחת. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מסקנתו הסופית של בית המשפט לגבי הוצאות מו"פ הינה "משהותר ניכוייה בהתאם להוראות סעיף 20א כמפורט לעיל, ניכוי זה מהווה חלק מקביעת ההכנסה החייבת לכל דבר ועניין" </span> </p> <p> <a href="null" target="_blank">   </a> </p> <p> <a href="null" target="_blank"> עניין "בזבוז" הניכוי </a> </p> <p> <span> הנישומה הדגישה את חוסר ההגינות הכרוך באילוצה "לבזבז" חלק מהניכוי בשל הוצאות המו"פ על הכנסה שממילא איננה מחויבת במס. בית המשפט הדגיש, שאין חובה להשתמש בהוראותיו של סעיף 20א לפקודה והנישומה יכלה להימנע מיישום סעיף 20א ולזקוף את ההוצאות ההוניות לעלותם של נכסים בלתי מוחשיים. ברם היא העדיפה לתבוע את הניכוי על פני שלוש שנים, וזאת מתוך נקיטת עמדה שאין צורך להעמיד חלק מהוצאות המו"פ המותרות כנגד הכנסות ממפעלים מוטבים. </span> </p> <p> <span> בפסיקת בתי המשפט קיימת נטייה שלא לחייב בזבוז הטבה היכן שלשון החוק מאפשרת את שימורה של ההטבה. אולם במקרים שנדונו החוק עצמו השאיר את "חופש הפעולה" בידי הנישום. בעניינו, לשון החוק ותכליתו של סעיף 74 לחוק העידוד שוללת חופש פעולה כאמור. למותר לציין שאימוץ פרשנות המערערת יביא לעיוות ביישום השיטה, היות שלחלקים הרגילים של המפעל המעורב ייוחס חלק קטן מדי מההכנסה החייבת הכוללת (ינוכה מחלק זה הוצאות המו"פ) ואילו לחלקים המוטבים של המפעל המעורב ייוחס חלק גדול מדי מההכנסה החייבת (לא ינוכה מהם הוצאות מו"פ). </span> </p> <p> <span> בית המשפט סוקר את פס"ד פרג ופס"ד כרמל אופינים ומגיע למסקנה שהמונח "הכנסה חייבת" הינו לאחר קיזוז הפסדים מלכתחילה ולכן אין מקום ל"שימור" ההפסד לקיזוז כנגד הכנסה רגילה בלבד, על אף הבזבוז הכרוך בכך. בעניינו, הוצאות המו״פ אינן מזוהות עם רובד פעילות מסויים, וזאת במובחן מן המקרים שנדונו בפסקי הדין לה נסיונל ומודול בטון (בהם לא נכפתה "הצלבה" של הפסד רגיל עם הכנסה מוטבת). בעניינו, מאמצי המו"פ פיתוח נעשו לטובת ייצור המוצרים ושיווקם, דהיינו, פעילות המו"פ לא הניבה למערערת הכנסה נפרדת ועצמאית ולכן "אין לפנינו תופעה של הוצאות מו"פ "רגילות" שהמערערת נאלצת לנכות כנגד הכנסה פטורה, ואין כאן כל עניין של "ערבוב" של מין בשאינו מינו." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="null" target="_blank"> החיוב במס על פי סעיף 3(י) לפקודה </a> </p> <p> <span> <span> הנישומה דווחה במאזנה על חוב שחברת האם הייתה חייבת לה. פ"ש החליט ליישם את הוראות סעיף 3(י) לפקודה וחייב את הנישומה בריבית רעיונית לפי הוראות הסעיף כדלקמן: </span> </span> </p> <p> <span>     </span> </p> <p> <span> " </span> <span> (1) אדם שנתן הלוואה שנרשמה בפנקסי חשבונות... או חבר בני אדם שנתן הלוואה, וההלוואה היא בלא ריבית או בריבית נמוכה משיעור שקבע לעניין זה שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יראו את הפרש הריבית כהכנסה לפי סעיף 2(4) בידי נותן ההלוואה ובלבד שמתקיימים יחסים מיוחדים בין נותן ההלוואה לבין מקבל ההלוואה." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> פ"ש פיצל את הכנסות הריבית בין חלקי המפעל המעורב בהתאם למבחן יחס המחזורים, כך שחלק מן ההפרשים זכה לפטור ממס בשל ייחוסו למפעלים המוטבים שבידי המערערת. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הנישומה טענה שלמונח "הלוואה" שבסעיף 3(י) קיימת רשימה של סייגים וביניהם הסייג "חוב של לקוחות או חוב של ספקים בשל שירותים או נכסים" ולחילופין טענה הנישומה שאין תחולה לסעיף 3(י) לפקודה היכן שמוגשים דוחות מס מאוחדים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שלא הוכח שחוב נובע מהיותה של חברת האם ספקית של חברת הבת והראות סעיף 24 לחוק עידוד התעשיה (מסים) מיחסים את ההכנסה החייבת של של הנישומה לחברת האם ואין לבטל את תוצאות המס של עסקאות מסחריות שנערכו בין החברות (בשונה מהשלכת איחוד דוחות כספיים על פי כללי החשבונאות). בית המשפט מוסיף ש"הפרשי הריבית היא הכנסה רעיונית פרי יצירת דיני המס, שאיננה קיימת במציאות המסחרית או בחשבונאות הפיננסית. כזכור, המערערת לא חייבה את חברת האם בריבית בתמורה להעמדת מיליוני השקלים לרשותה, ובשל עובדה זו חלו הוראות סעיף 3(י). ספק בעיניי, בנסיבות המקרה, אם קיים בסיס לזקיפת "הוצאה רעיונית" אצל חברת האם בקשר לאותם הפרשי ריבית, כפי שטענה המערערת. הכרה בהוצאת ריבית רעיונית במקרה כגון זה הייתה מסכלת את הגשמת תכליתו של סעיף 3(י)."  (הדגשה לא במקור). </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="null" target="_blank"> ניכוי הוצאות מימון על ידי חברת האם </a> </p> <p> <span> חברת האם, תבעה בניכוי בתקופת הערעור הוצאות מימון בגין אשראי שנתקבל מבנקים. מאידך טען פ"ש שחברת האם הנה חברת החזקות ולכן הוצאות המימון משמשות למימון השקעותיה ולכן יש להוון את הוצאות המימון למחיר המקורי של המניות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט נוכח שההלוואות שנלקחו שימשו להחזר הלוואות ישנות ולא הושקעו בחברת הבת. בית המשפט התרשם שהיקף הפעילות השוטפת המצומצמת של חברת האם לא מספק הסבר ליתרות ההלוואות מבנקים והיקף הוצאות המימון בגינן ולכן לא יותרו לחברת האם הוצאות ריבית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 13 Dec 2023 13:37:46 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/my-postff93daa0 חוקי עידוד thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post152c4ab7 <div data-rss-type="text"> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בפס"ד ביי ונטורס נידון מקרה של  חברה זרה שמכרה את כלל אחזקותיה בחברה ישראלית קבלנית בדרך של רכישה עצמית. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> א.    הנישומה הינה חברת זרה, אשר התאגדה באיי הבתולה ומניותיה מוחזקות ע"י תושב חוץ. פעילותה      </span> </p> <p> <span>         היחידה של הנישומה הייתה החזקת מניות של חברה ישראלית שהינה חברה יזמית, הפועלת בישראל              בתחום היזמות והבנייה, ועוסקת בבניית מבני מגורים ובמכירתם ללקוחות פרטיים. </span> </p> <p> <span> <span> ב.     השקעתה של הנישומה בחברה הישראלית החלה בשנת 2005. וביום 18.6.2007 הקצתה החברה </span> </span> </p> <p> <span> <span>         הישראלית לנישומה 1,000 מניות בכורה, בתמורה ל-52,840 ש"ח לכל 1 ש"ח ערך נקוב מניית בכורה,        </span> </span> </p> <p> <span>         סה"כ 52,840,000 ש"ח. </span> </p> <p> <span> ג.      ביום 17.5.2016 אושר הסכם הפרשה בין הנישומה ליתר בעלי המניות בחברה ישראלית. על פי ההסכם          הנישומה תמכור לחברה הישראלית את כל מניותיה (רכישה עצמית). </span> </p> <p> <span>         בסעיף 5.1.1 להסכם הפשרה סוכם שהחברה הישראלית תפדה מהנישומה את מניות הבכורה, בתמורה            ל-46,182,160 ₪ ותרכוש ברכישה עצמית את כלל המניות הרגילות בסכום של  8,354,840 ₪. </span> </p> <p> <span>         בסעיף 6.5.2 בפרוטוקול ההשלמה נקבע שהרוכשת תנכה מס במקור מהסכום אשר ישולם למערערת              בגין מכירת המניות הרגילות (8,354,840 ₪) בשיעור של 30%.  </span> </p> <p> <span> ד.     הנישומה דיווחה על פידיון מניות הבכורה ועל הרכישה העצמית של המניות הרגילות כמכירת נכס אחד             כלהלן: </span> </p> <p> <span> <span>          תמורה                                          54,537,000 </span> </span> </p> <p> <span>         יתרת מחיר מקורי                       (46,182,160) </span> </p> <p> <span>         סכום אינפלציוני פטור                  9,615,058 </span> </p> <p> <span>        יתרת מחיר מקורי מתואמת          55,796,219 </span> </p> <p> <span>        הפסד ריאלי                                 (1,214,047) </span> </p> <p> <span> <span>   </span> </span> </p> <p> <span> <span> ה.   פקיד השומה קבע שמדובר במכירת שני נכסים נפרדים: האחד - מניות הבכורה, והשני - מניות רגילות, ועל </span> </span> </p> <p> <span> <span>       כן היה על המערערת לדווח על כל רווח הון בנפרד. במכירת מניות הבכורה נוצר למערערת הפסד </span> </span> </p> <p> <span> <span>       אינפלציוני שאינו בר קיזוז, בעוד שברכישה העצמית של המניות הרגילות נוצר רווח הון החייב במס.  עוד </span> </span> </p> <p> <span> <span>      נקבע בצו שבמכירת המניות הרגילות בשלב הראשון חילקה החברה הישראלית דיבידנד בסכום כולל של </span> </span> </p> <p> <span> <span>      8,354,840 ש"ח, לכל אחד מבעלי מניותיה, על פי חלקו היחסי בהון המניות (כך שלמערערת חולק דיבידינד </span> </span> </p> <p> <span> <span>      בסכום של 5,012,904 ש"ח, ואילו ליתר בעמ"נ חולק דיבידנד בסכום של 3,341,936 ש"ח). בשלב השני, </span> </span> </p> <p> <span> <span>      רכש בעמ"נ הנותר  מהמערערת את מניותיה בסכום הדיבידנד שקיבל. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעקבות זאת, קבע פקיד השומה כי הייתה למערערת הכנסה מדיבדנד בסכום של 5,012,904 ש"ח; ורווח הון במכירת המניות הרגילות שנרכשו כאמור ברכישה העצמית, בסכום של 3,341,936 ₪. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון </span> </p> <p> <span> א. פיצול המכירה בין מניות בכורה למניות רגילות </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שעצם העובדה שמדובר בהשקעה אחת בחברה, שבגדרה נרכשו נכסים שונים (מניות מסוגים שונים) אינה הופכת את 'העסקה' למסגרת התחשבנות מס אחת, הנתונה לחיוב במס אחד. חישוב רווח הון במכירת כל נכס בנפרד; וקיזוז הפסדים בהתאם להוראות שנקבעו.  </span> </p> <p> <span> בענייננו, בוצעו פידיון מניות בכורה ומכירת מניות רגילות במסגרת כוללת של סיום השקעתה של הנישומה ואין בכך כדי לשנות את העובדה שבפועל נמכרו שני נכסים נפרדים. </span> </p> <p> <span> לא זאת אף זאת, סוגי המניות נבדלו ביניהם לא רק מבחינת הזכויות שהקנו לבעליהן, אלא גם מבחינת מועד הרכישה והמחיר המקורי, שהם הנתונים שעל פיהם מחושב רווח ההון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל, פיצל בית המשפט את המכירה שדווחה למכירת מניות ופדיון מניות בכורה וההפסד ההון הריאלי בגין מניות הבכורה לא הוכר. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ב. רכישה עצמית מהווה שני אירועי מס </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שלאור פס"ד חוסן, שהאינטרס המשותף של כל בעלי המניות הוא בהיפרדות ולכן הם מפיקים הנאה משותפת המצדיקה את ראיית כל בעלי המניות (היוצאים והנותרים) ככאלו שקיבלו דיבידנד בגובה שווי המכירה, לפי חלקם היחסי בהון המניות, עובר למכירה, ולכן יש לסווג את הרכישה העצמית של המניות הרגילות  כשני אירועי מס כלדקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> א.     בשלב הראשון – חילקה החברה הישראלית דיבידנד לבעלי מניותיה, בהתאם לחלקם בהון המניות. </span> </p> <p> <span> ב.     בשלב השני - בעל המניות הנותר רוכש מניות מהנישומה באמצעות הסכומים שקיבל כדיבידנד. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> יש לציין שפ"ש לא סייוג את פדיון מניות הבכורה כרכישה עצמית, כנראה מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> א.     מניות הבכורה הוצגו כהחזר קרן ההשקעה ועל כן אף שלא הייתה רשומה בספרים השקעת בעלים, </span> </span> </p> <p> <span>         מהטעם שההשקעה הייתה בהון המניות, לא מצא פקיד השומה לנכון לסווגה כרכישה עצמית </span> </p> <p> <span> ב.     חוזר 10/2001 וחוזר מס הכנסה 2/2018 לא עסקו בפידיון מניות. </span> </p> <p> <span> ג.        </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/71858/312" target="_blank"> סעיף 312 </a> <span> <span> ל </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/71858" target="_blank"> חוק החברות </a> <span> <span> , התשנ"ט-1999 (להלן- "חוק החברות"), המסמיך חברה לפדות ניירות ערך בני  </span> </span> </p> <p> <span> <span>          פידיון, מבלי שיחולו על הפידיון המגבלות החלות על חלוקה. רוצה לומר שמבחינת הדין המהותי פדיון </span> </span> </p> <p> <span>         המניות אינו מהווה חלוקה. </span> </p> <p> <span> ד.     מניות הבכורה לא הקנו לנישומה את הזכות לקבל רווחים, דיבידנד או זכויות הצבעה. </span> </p> <p> <span> <span> ה.     ייתכן שפ"ש בחן את העודפים שהיו החברה הישראלית והתרשם שהרכישה העצמית של מניות הבכורה, </span> </span> </p> <p> <span>         אינה מהווה חלוקת רווחים במהותה, שכן עודפי החברה היו 9.8 מיליון ₪. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> ג. פטור ממס לרווח הון שהיה לתושב חוץ </span> </p> <p> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255/97.b3" target="_blank"> סעיף 97(ב3) </a> <span> <span> לפקודת מס הכנסה קובע פטור לתושב חוץ בעת מכירת מניות של חברה ישראלית . </span> </span> </p> <p> <span> עיון בהיסטוריה החקיקתית של הסעיף מלמד כי במסגרת תיקון 147 אכן נקבע בסעיף פטור ממס לרווח הון שהיה לתושב חוץ, שהוא תושב מדינה גומלת. הפטור הורחב כעבור מספר שנים לכל תושב חוץ באשר הוא, גם אם אינו תושב מדינה גומלת, במסגרת תיקון 169 ל </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255" target="_blank"> פקודת מס הכנסה </a> <span> <span> ואולם בהוראת התחילה נקבע כי התיקון יחול על מכירת נייר ערך שיום רכישתו ביום התחילה, היינו ביום 1.1.2009. בענינו, הנישומה רכשה את המניות הרגילות בשנת 2005 ולכן לא חל במכירן הפטור הקבוע </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255/97.b3.1" target="_blank"> בסעיף 97(ב3)(1) </a> <span> <span> ב </span> </span> <a href="http://www.nevo.co.il/law/84255" target="_blank"> פקודת מס הכנסה </a> <span> <span> , היות ואינה תושבת מדינה גומלת (BVI אינה מדינה גומלת) </span> </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Thu, 26 Oct 2023 13:07:56 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post152c4ab7 מיסוי בן לאומי,מס הכנסה,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postf40f630e <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span>  ניכוי פחת לצורך חישוב השבח לאחר ביטול חוק התיאומים בשל אינפלציה </span> </p> <p> <span> א. מבוא </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 122(א) לפקודה קובע שנישום שהייתה לו הכנסה משכר דירה המשמשת למגורים בישראל יהא רשאי לשלם עליה מס בשיעור של 10% ממנה במקום מס מדרגות המס הקבועות בסעיף 121 לפקודה ובתנאי שההכנסה מדמי שכירות אינה הכנסה מעסק. </span> </span> </p> <p> <span> סעיף 122(ג) לפקודה קובע כדלקמן: </span> </p> <p> <span> "על אף האמור בכל דין, יחיד שבחר לשלם מס כאמור בסעיף קטן (א), לא יהא זכאי לנכות פחת או הפחתה אחרת בשל הדירה, או הוצאות שהוצאו בייצור ההכנסה מדמי השכירות, ולא יהא זכאי לקיזוז, לזיכוי או לפטור מההכנסה מדמי השכירות או מהמס החל עליה; ואולם לעניין חישוב מס השבח החל במכירת הדירה, יוסף לשווי המכירה הסכום המרבי של הפחת או ההפחתה שניתן היה לנכותו לפי כל דין, אילולא סעיף קטן זה, לתקופה שבה שילם היחיד מס כאמור בסעיף קטן (א)." </span> </p> <p> <span> <span> ב. הוראות החקיקה </span> </span> </p> <p> <span> בהצעת החוק לתיקון 75 לפקודה (הצח"ק 1835, י"ח בסיוון התשמ"ז, 15.6.1987) נקבע בזו הלשון "יחיד שבחר לשלם מס כאמור בסעיף (א), לא יהיה זכאי לניכוי, לקיזוז, לזיכוי או לפטור מההכנסה מדמי שכירות או מהמס עליה, ואולם לעניין חישוב המס המגיע בשל מכירת הדירה, יראו כאילו נוכה הפחת שהיה ניתן לניכוי לפי הפקודה אילולא בחר כאמור" ברם, נוסח זה שהונח על שולחן הכנסת לא אושר בנוסחו המקורי ובוצע שינוי מהותי בנוסחו של סעיף 122(ג). לאחר הדיונים הקדחתניים התקבל סעיף 122(ג) בנוסחו הסופי (ס"ח 1223, י"ח באב התשמ"ו 13.8.1987, עמ' 158) ונקבע כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> "אל אף האמור בכל דין, יחיד שבחר לשלם מס כאמור בסעיף קטן (א) , לא יהא זכאי לנכות פחת או הפחתה אחרת בשל הידר, או הוצאות שהוצאו בייצור ההכנסה מדמי השכירות, ולא יהא זכאי לקיזוז, לזיכוי ...; ואלם לענין חישוב מס השבח החל במכירת הדירה, יוסף לשווי המכירה הסכום המרבי של פחת או הפחתה שניתן היה לנכותו לפי דין, אילולא סעיף קטן זה, לתקופה שבה שילן היחיד מס כמאור בסעיף קטן (א)"  </span> </p> <p> <span> <span> צא ולמד, שסעיף 122(ג) שקובע "אל אף האמור בכל דין" שקובע שהפחת יתווסף לשווי המכירה של דירת המגורים ולא יופחת משווי הרכישה נעדר הוראת שיערוך הפחת שנקבע בתיקון 12 לחוק מיסוי מקרקעין. לפיכך, יש להוסיף לשווי המכירה של דירת המגורים את הפחת כשהוא נומינלי, מסקנה זאת מתחזקת נוכח העובדה שסעיף 122 עוסק במי שהכנסתו אינה מעסק ולכן ככלל לא החיל על עצמו את הוראות חוק התאומים (ראה סעיף 2 להוראות חוק התאומים) והיה זכאי לניכוי פחת נומינלי ולא משוערך (לא היה יכול לבקש פחת אילולא מגבלת הפחת שבסעיף 122(ג))" </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ג. רלוונטיות פס"ד מתושלח </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> ביום 10.2.02 רכשה הנישומה נכס מקרקעין (לא דירת מגורים) וניכתה פחת מתואם (לפי סעיף 3 לחוק התאומים) וביום 29.12.11 מכרה הנישומה את נכס המקרקעין ובמסגרת השומה שערך המשיב לצורך חישוב החיוב במס השבח החל בגין עסקה זו ‑ נוכה פחת מתואם מיום הרכישה ועד ליום המכירה משווי הרכישה. </span> </span> </p> <p> <span> ועדת הערר קבעה שרצוי שתהיה התאמה ואיזון בין מנגנון ניכוי הפחת לעניין מס השבח לבין מנגנון ניכוי הפחת לעניין מס ההכנסה שכן אין מקום להגדיל את השבח (באמצעות ניכוי הפחת משווי הרכישה) כאשר הנישום לא נהנה, קודם לכן, מניכוי של פחת זהה מהכנסתו. עיון בשיטות השונות שנהגו במהלך השנים בעניין ניכוי הפחת מעלה כי איזון זה נשמר בתחילה באופן חלקי, בהמשך נשמר באופן מלא, וכעת הופר לחלוטין: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א.    על פי השיטה הישנה (עד לשנת 1982) ‑ הניכוי השוטף מהכנסה היה נומינלי וההתאמה במס שבח הייתה  חלקית (תיאום מאמצע תקופה). בכך נשמר איזון מסוים (אם כי לא מלא) בין ניכוי הפחת במס הכנסה ובמס שבח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.    במהלך תקופת חלותם של חוקי המיסוי בתנאי אינפלציה (שנים 1982‑2007) ‑ נקבע כי הן הניכוי השוטף מהכנסה, והן הניכוי לעניין מס שבח, יתואמו באופן ריאלי מלא. בכך יצר המחוקק איזון מלא בין ניכוי הפחת לצרכי החיובים במס הכנסה ובמס שבח (ראה תיקון 12 לחוק מיסוי מקרקעין שבו תוקן סעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין ונקבע בו שההפחתה מ"יתרת שווי רכישה" בגובה הפחת המשוערך מיום הרכישה). </span> </span> </p> <p> <span> <span> ג.     החל משנת 2008 ולאחר ביטול חוק התיאומים, הפחת מנוכה לצורך מס הכנסה כשהוא נומינלי, בעוד שניכוי הפחת לעניין מס שבח נותר מתואם מיום הרכישה. כפועל יוצא מכך נוצר חוסר איזון בין שני הניכויים, ולנישום נגרם הפסד כפול כאשר מחד ‑ אין הוא נהנה מניכוי פחת מתואם מהכנסתו; ומאידך ‑ מבוצע ניכוי פחת מתואם לעניין חישוב השבח, באופן המגדיל את חיובו במס שבח. ראה (בתיקון 20 לחוק התאומים שביטל את חוק התאמים החל משנת 2008 ולא שיערך יותר את הפחת ומאידך גיסא לא שונה סעיף 4 לחוק מיסוי מקרקעין הקובע ניכוי של פחת מתואם לעניין חישוב מס השבח). </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט דן בשאלה, האם יש לתקן את העיוות הפיסקלי שנוצר בשל ביטול חוק התיאומים באמצעות "פרשנות תכליתית"? </span> </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט הכריע שאין לקבל את עמדת הנישומה היות (הוספת פחת נומינלי בלבד במסגרת חישוב מס השבח)  שאין לתת מתן מובן משפטי לטקסט אשר לשונו אינה יכולה לשאת ובשלון פרופ' אהרון ברק: </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> "הפרשנות התכליתית, ככל פרשנות, מעניקה משקל כבד לשיקול הלשוני. הפרשן אינו רשאי לתת ללשון החוק משמעות (משפטית) שהלשון אינה יכולה לשאת כשפה שבה החוק כתוב. 'אין לך משמעות נכונה של דיבור, אם אין לו עיגון לשוני ולו מינימאלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף ש"גם אם עלול להיגרם "עיוות מיסויי" כתוצאה ממדיניות מכוונת של המחוקק ‑ עדיין אין די בכך כדי לבסס עילה להתערבותו של בית המשפט בכל מקרה כזה" ובהמשך "הפתרון לבעיות מסוג הנ"ל הוא בקריאה למחוקק לערוך שינויים בחקיקה הקיימת.".. ערר זה ובעקבותיו החלטה זו של הועדה הינם קול קורא לרשויות המס לשקול את תיקון המצב הקיים על ידי תיקון החוק." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ד. סיכום  </span> </p> <p> <span> סעיף 122(ג) קובע מפורשות שיש להוסיף את הפחת לשווי המכירה כשהוא נומינלי ואין כל הוראות שיערוך כדוגמת תיקון 12 לחוק מיסוי מקרקעין, זאת ועוד, הסעיף קובע שהוראותיו יחולו על אף הוראות כל דין לרבות הוראות חוק מיסוי מקרקעין. פרשנות זאת נלמדת גם מסעיף 3 להוראת ביצוע מיסוי מקרקעין 5/2007 שקובעת ש"כאשר נישום בחר להחיל על הכנסות השכירות את הוראות מסלול המס המופחת, סעיף 122 לפקודה קובע, כי על אף שנשללה מהמשכיר זכאותו לדרוש פחת על פי פקודת מס הכנסה, לצורך חישוב השבח בעת מכירת הדירה יתווסף לשווי המכירה הפחת המירבי שניתן היה לנכות לפי כל דין בתקופה שבה נהנה המשכיר משיעור המס המופחת. </span> </p> <p> <span> <span> פרשנות זאת מתחייבת גם לאור פס"ד מתושלח שבו הועדה קבעה שראוי להסדיר את חוסר האיזון שנוצר בעקבות שהנישום לא נהנה מניכוי פחת מתואם מהכנסתו ומאידך ‑ מבוצע ניכוי פחת מתואם לעניין חישוב השבח. </span> </span> </p> <p> <span> צא ולמד, שפרשנות זאת מתחייבת מהוראותיו המפורשות של סעיף 122(ג) לפקודה ומקיימת האיזון המתבקש מפס"ד מתושלח, שלא מצע עיגון לשוני בחקיקה בעת מכירת נכס מקרקעין שאינו דירת מגורים, וקיזוז הפחת משווי הרכישה ששקול בתוצאותיו להוספת פחת מתואם לשווי המכירה שהוצג בהצעת החוק לא התקבלה ע"י המחוקק שקבע מפורשת הוספת פחת נומינלי לשווי המכירה, דבר המקיים את האיזון הראוי וזאת היות שהנישום לא היה זכאי לנכות פחת מתואם אילולא מגבלת סעיף 122(ג) לפקודה. </span> </p> <h3> <br/> </h3> </div> Wed, 20 Sep 2023 10:20:51 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postf40f630e מיסוי מקרקעין,מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post56f137b3 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> מכירת שולחנות לחו"ל חייבת במע"מ </span> </span> </p> <p> <span> <span> בפס"ד מוגוגו נידונה חברה שפתחה ועצבה מערכות מזנונים מודולריים להגשת מזון. פיתוח המוצרים נעשה ובוצע בישראל ואיתור המקורות לחומרי הגלם ורכישתם והייצור בוצע בווייטנאם  ומכירת המערכות נעשית בארה"ב. החברה טענה שהיא מוכרת נכס לא מוחשי לחו"ל לצורך יישומו והטמעתו בייצור המערכות ולכן הינה זכאית לשיעור מס אפס. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט התרשם שהנישומה שוקדת על עיצוב מערכותיה, ברם קבע שלא ניתן להתעלם מהעובדה שבסופו של יום הנישומה מוכרת ללקוחותיה נכס מוחשי המיוצר בחו"ל ונמכר בחו"ל ולכן לא ניתן להגדיר את הנישומה כחברת פיתוח ולא ניתן לומר שלכלל עסקאותיה הינה מכירת נכס בלתי מוחשי החייב בשיעור מס אפס המצדיק את ניכוי מס התשומות בישראל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף, שהנישומה מכרה שולחנות הגשה בהם מוטמע אלמנט עיצובי וטכנולוגי. ברם, בנכסים מוחשים רבים מוטמעים רכיבים טכנולוגים. טול למשל את המוצר מכונית שבה מוטמעים רכיבים מתוחכמים משמעותיים והצרכן משלם עבור המכונית לרבות מרכיביה הטכנולוגים, אין חולק שמכירת מכונית אינה מהווה מכירת קניין רוחני. לא זו אף זו, הנישומה לא הוכיחה שהיא בעלת נכס בלתי מוחשי שהוא ידע המוגן על פי דיני סודות מסחריים וגם הפטנט אליו מתייחסת הנישומה אינו רשום על שמה . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בית המשפט מבהיר, שהפיתוח והעיצוב אינם בבחינת זכות בקניין רוחני או נכס בלתי מוחשי כלשהו ומהווים רק פעולות אשר כתוצאה מהן אפשר ותיווצר זכות בקניין רוחני הראוי להגנה על פי דין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מציין את החלטת מיסוי 2625/15 וחוזר מע"מ מיום 20.9.2015 שלפיו, נפתח פתח לחברות ישראליות שעיקר עיסוקן בארץ מתמקד בפיתוח מוצרים אך מרכזי הייצור שלהן נמצאים בחו"ל, לקבל הכרה בעסקאות של מכירת מוצריהן ללקוחות בחו"ל כמכירת נכס בלתי מוחשי ובכך לאפשר להן לנכות מס תשומות, ומציין שהחלטת המיסוי שונה היות שבהחלטת המיסוי עסקינן  במכירת תוכנה, שהיוותה את הרכיב העיקרי במוצר שהינו תוכנת מחשב שמהווה יצירה המוגנת על פי חוק זכות יוצרים, והיא תוצר של פעולות פיתוח, ועל כן העברת זכויות השימוש בה, בין בדרך של מכירה ובין בדרך של מתן זכות שימוש מהווה מכירת נכס בלתי מוחשי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לסיכום - לא ניתן לקבל את טענת הנישומה בדבר מכירת נכס בלתי מוחשי ואין לאמץ פרשנות שתוצאתה היא כי כל מוצר שמוטמע בו עיצוב כלשהו מהווה מכירה של נכס בלתי מוחשי או גם כמכירה של נכס בלתי מוחשי. </span> </p> <h3> <span> <br/> </span> </h3> </div> Wed, 20 Sep 2023 09:23:28 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-post56f137b3 מע"מ thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post24eacb85 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד טי.טי.אי. החברה הקצתה לעובד שהינו בעל שליטה אופציות לרכישת מניותיה. העובד מימש חלק מהאופציות ודיווח לרשויות המס, וחברה ניכתה מהעובד מס  במקור (לפי סעיף 3(ט)(1)(א) לפקודה). </span> </p> <p> <span> <span> ביום 19.2.03 חתם העובד על הסכם פשרה עם רשויות המס לגבי חובותיו לשנים 1999-2001, ובו התייחסות גם להטבה המגולמת באופציות שמומשו בשנת 2001. </span> </span> </p> <p> <span> בשנת 2005 נערכה אצל החברה ביקורת ניכויים, שבגדרה התגלה כי המס שנוכה הוערך בחסר, ובשנת 2006 הגיעה החברה להסכם פשרה עם פ"ש שבמסגרתו שילמה לרשויות סך של 1,574,097 ש"ח נוספים וחייבה את העובד לשפות אותה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פרשנות סעיף 167(ב) לפקודת מס הכנסה </span> </p> <p> <span> סעיף 167(ב) לפקודה קובע את סמכותו של פ"ש לערוך שומת ניכויים (למעביד) חרף קיומה של שומה סופית של מקבל ההכנסה (העובד). נשוב ונצטטנו: </span> </p> <p> <span> " </span> <span> האמור בסעיף קטן (א) (בדבר הסמכות לערוך שומת ניכויים ‑ א"ר) יחול גם כאשר לאדם שמהכנסתו צריך היה לנכות את המס נעשתה שומה או ניתן צו שאינם ניתנים עוד להשגה או לערעור לגבי השנה שאליה מתייחס הדו"ח, אם השומה או הצו לא כללו את ההכנסה שממנה צריך היה לנכות" </span> <span> . </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שאין אפשרות לפתוח את שומת מס ניכויים מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א.  ככלל שומת הניכויים (למעביד) ושומת ההכנסה החייבת של מקבל ההכנסה ("העובד") אמורות להיות זהות, היות ומדובר בשני </span> </span> </p> <p> <span>      צדדים של אותה מטבע, וממילא צריכים הם להיות סימטריים. </span> </p> <p> <span> <span> ב.  בפס"ד 418/67 דן קבע השופט ויתקון "כאשר גובה ההכנסה של העובד אינו שנוי במחלוקת, ברור שחובת המעביד לנכות מס  </span> </span> </p> <p> <span> <span>      במקור ולשלמו לפקיד השומה עומדת בעינה, אף כי בינתיים נישום העובד שומה סופית. אך כשגובה ההכנסה והמס המגיע עליו </span> </span> </p> <p> <span> <span>      שנויים במחלוקת, יווצר מצב בלתי מניח את הדעת, אם מחד גיסא יקבע הפקיד בשומת העובד את הכנסתו בסכום פלוני, </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ומאידך גיסא ידרוש אחר כך מהמעביד ניכוי של המס על בסיס הכנסה בסכום אחר, גבוה יותר" </span> </span> </p> <p> <span> <span> ג.   בתיקון מס' 21 לפקודת מס הכנסה, נוסף סעיף 167(ב) המאפשר עריכת שומת ניכויים גם במקרה שבו נערכה למקבל ההכנסה </span> </span> </p> <p> <span>      (העובד) שומה סופית, "אם השומה או הצו לא כללו את ההכנסה שממנה צריך היה לנכות. </span> </p> <p> <span> <span> ד.  בעניינו, ההכנסה מימוש או"פ דווחה בשומת העובד ולכן היית הזדמנות לפ"ש לבחון את הדיווח  ולכן כי אין מקום לפתוח את </span> </span> </p> <p> <span>      שומת הניכויים היות וגובר עקרון סופיות השומה ובמקרה של ספק על הספק לפעול לטובת הנישום. </span> </p> <p> <span> <span> ה.  פ"ש הינו רשות ציבורית וכצד להסכם מוטלות עליו חובות מוגברות של הגינות ותום לב כאשר עסקינן בשומה שבהסכם. </span> </span> </p> <p> <span>      בעניינו העובד חתם על הסכם מול פ"ש ולכן אינטרס ההסתמכות גדול שבעתיים. </span> </p> <p> <span> <span> ו.  פ"ש קיבל הזדמנות לבחון את שומת העובד שנחתמה. דבר שהינו גורם רב חשיבות בהכרעתנו. מבחינה זו, בין כללי "המשחק </span> </span> </p> <p> <span> <span>      ההוגן", משהיה לרשות יומה והיא לא עשתה בו שימוש, ככלל יכריע הכלל "עבר זמנו בטל קרבנו". </span> </span> </p> <p> <span> <span> ז.   דרך המלך לתיקון ההסכם הוא על פי סעיף 147 לפקודה ולא תיקון "תמונת הראי" שלה (בשומת הניכויים).    </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <h3> <span> לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט משעה שחתם פ"ש על הסכם עם העובד לא ניתן לבצע מקצה שיפורים במסגרת שומת ניכויים </span> </h3> </div> Sun, 23 Jul 2023 09:05:13 GMT baruchadv1@012.net.il (ברוך כחלון) https://www.baruchkachlon.com/my-post24eacb85 מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postb2e6af8c <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד ע"מ 35834-07-12 נידון מקרה של חברת עמינח שעוסקת בייצור ושיווק של מזרונים וריהוט שבמסגרת פעילותה, ולצורך שיווק מוצריה לקהל הרחב, מתקשרת הנישומה עם משווקים אשר רכשו את מוצריה ומכרו אותה לצרכן לצרכן הסופי. הנישומה עוסקת בשיטת הנקודות על מנת לתגמל את הסוחרים המשווקים את מוצריה, לפי שיטה זאת הסוחרים רוכשים מהמערערת את מוצריה ובגין רכישות אלו הם צוברים נקודות זכות שניתן להמירן לכסף או לשווה כסף (נסיעות לחו"ל, רכישת רכב, מימון שיפוצים בעסק, השתתפות בפרסום, השתתפות בשכר-דירה, מימון נופשים ועוד). מאידך גיסא, פ"ש טען שמתן הטבות בשווה כסף מחייב את הנישומה לנכות במקור בגין התשלומים דנן. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון והכרעה </span> </p> <p> <span> המסגרת הנורמטיבית </span> </p> <p> <span> חובת ניכוי מס במקור קבועה בסעיף 164 לפקודה שקובע ש"כל המשלם או אחראי לתשלומה של הכנסת עבודה... או של כל הכנסה אחרת ששר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, קבעה לכך בצו, ינכה בשעת התשלום מן הסכום המשתלם מס באופן ובשיעורים שנקבעו; ..." </span> </p> <p> <span> בצו לקביעת הכנסה נקבע ש"תשלומים בעד שירותים או נכסים יהיו הכנסה לעניין סעיף 164 לפקודה", כאשר "תשלומים בעד שירותים או נכסים"  הינם "סכומים המשתלמים על ידי...חברה החייבת בחובת ניהול מערכת חשבונות כפולה... בעד שירותים, בעד נכסים או בעד שירותים ונכסים, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתשלום חד-פעמי ובין בשיעורים, בין על חשבונם הם ובין מטעמו או על חשבונו של אדם אחר, והכל בין בכסף בין בשווה כסף...". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד, שחברה שמשלמת בעד שירותים או נכסים, הנחשבים להכנסה על פי הפקודה והצו מחוייבת לנכות מס במקור בין אם התשלום הוא, במישרין או בעקיפין, בכסף, או בשווה כסף וכל זאת בהתקיימות שני התנאים הבאים: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א.     התשלום נחשב להכנסה של מקבלה, על פי פקודת מס ההכנסה. </span> </span> </p> <p> <span> ב.      התשלום ניתן עבור ביצוע שירותים או מכירת נכסים מהמקבל למשלם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סעיף 2(א) לתקנות קובע שיש לנכות 20% מס במקור, ברם סעיף 2(ג) לתקנה מוסיף סייג לגבי תשלום בשווה כסף: </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> "היה התשלום האמור בתקנת משנה (א) כולו או חלקו בשווה כסף יקבע המשלם לצורך הניכוי את סכום התשלום כפי שעלה לו, פקיד השומה רשאי להגדיל או להקטין את הסכום האמור בתקנת משנה זו, והמשלם ינכה את המס לפי קביעת פקיד השומה". </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בהוראת ביצוע 90/19 שעניינה "פרסים לסוכנים ולסוחרים כהכנסה וחובת ניכוי במקור" נקבע שיש לראות בפרסים בשל הגברת מכירות כחלק אינטגרלי מהכנסותיו של הסוכן או הסוחר, היות שהפרסים ניתנים בשל שירות שניתן לספק-נותן הפרס. לפיכך יש לנכות מהם מס במקור. יחד עם זאת, כאשר הפרס הוא הענקת כמות נוספת של המוצר הנרכש במהלך העסקים הרגיל מן הספק, יש לראות בכך עלות רכישה נמוכה יותר (הנחה) ולכן אין לנכות מס במקור במקרה כזה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> עוד נקבע בהוראת ביצוע 90/19 כי אם על נותן הפרס חל הצו לקביעת הכנסה עליו לנכות מס במקור אף משווי הפרס שניתן לסוכן, בהתאם לתקנות מס ההכנסה, בשיעור של 30%. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יוצא מכל האמור לעיל, שחובת ניכוי במקור תחול בהתקיים שני התנאים הבאים: </span> </p> <p> <span> <span> א.     האם הסוחרים-המשווקים סיפקו למערערת בתקופה הרלוונטית שירותי שיווק? </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב.      האם פדיון הנקודות שנצברו לטובת הסוחרים-משווקים בשווה כסף עולה לכדי הכנסה? </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> א. האם סיפקו הסוחרים למערערת שירותי שיווק? </span> </span> </p> <p> <span> <span>     הסוחרים אמנם אינם משמשים כסוכנים ישירים של המערערת אולם הסוחרים-משווקים נותנים שירותי קידום מכירות למוצרי המערערת,          בהתאם לתוצאות הם מתוגמלים על פי שיטת הנקודות, שהיא שיטה תמרוץ לקוחות הנהוגה במערערת. הנישומה קידמה את מוצריה וחייבה  </span> </span> </p> <p> <span> <span>     אותם למשוך סחורה, שכן אחרת צפויים היו השיקים מהמשווקים להיפרע ללא תמורה ובכך היה משום הפסד כספי. בית המשפט מדגיש </span> </span> </p> <p> <span> <span>     שהנקודות שהומרו לתשלומים שונים הינם על פי בחירתם של המשווקים עצמם ולכן אינם מהווים הנחות מחיר אלא תשלומים שמהווים </span> </span> </p> <p> <span> <span>     תמריצים בעד קידום מכירות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span>      בית המשפט מגיע לכלל המסקנה ש"המשווקים נתנו למערערת שירותי שיווק וקידום מכירות, ובתמורה לכך זיכתה אותם המערערת בנקודות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      זכות. נקודות זכות אלו הומרו, על פי בחירת המשווקים, לסחורה, לכסף או לשווה כסף כגון: נסיעות לחו"ל, שירותים ומוצרים אותם שילמה </span> </span> </p> <p> <span>      המערערת. מכאן, שהתנאי בדבר מתן שירות האמור בצו לקביעת הכנסה - מתקיים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ב. האם מימוש נקודות זכות שנצברו עולה לכדי "הכנסה"? </span> </p> <p> <span> <span>     בית המשפט מסכים עם פרשנות של רשות המסים שלפיה יש לראות בפרסים להגברת מכירות לסוכנים וסוחרים כחלק          </span> </span> </p> <p> <span> <span>     אינטגרלי מהכנסותיהם, היות שהפרסים ניתנים בשל שירות שניתן לספק נותן הפרס עבור הגברת מכירות והיות שפרסים אלה </span> </span> </p> <p> <span>     ניתנים במסגרת היחסים המסחריים בין הספק למשווקים ומהווים חלק אינטגרלי מההכנסות הקבועות של המשווקים. </span> </p> <p> <span> <span>     בית המשפט מגיע לכלל מסקנה, שהנישומה לא הוכיחה שהתקבולים אינם מהווים הכנסה ולכן יש לראותם הכנסה בשווה כסף חייבת בניכוי </span> </span> </p> <p> <span>     במקור. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> למותר לציין שהקביעה כי תקבולי המשווקים בשווה כסף הם "הכנסה החייבת בניכוי במקור עולה בקנה אחד עם תכליות כלליות וספציפיות של דיני המס ובעיקר עם תכלית מנגנון ניכוי מס במקור. </span> </span> </p> </div> Mon, 27 Mar 2023 11:38:12 GMT https://www.baruchkachlon.com/my-postb2e6af8c מס הכנסה thumbnail https://www.baruchkachlon.com/my-post78e60612 בחוזר 2018/21 פירטה רשות המסים את ההקלות הניתנות לחברות מו"פ ציבוריות , ולא נקבע כי היא אינה חברת מחקר ופיתוח עד מועד ההשקעה המזכה;שווי השוק של החברה הוא בין 200 מיליון שקלים חדשים למיליארד שקלים חדשים, או שווי אחר שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת;בעד כל אחת משנות המס מיום הנפקת החברה כאמור בפסקה א' עד מועד ההשקעה המזכה הראשונה, התקבל אישור של הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית כי %70 לפחות מהוצאות החברה באותה שנה, הוצאו, במישרין או בעקיפין, בקשר למוצר המבוסס על מחקר ופיתוח שבוצעו בחברה. יודגש שאם הרשות מצאה שלא מתקיים התנאי האמור אזי החברה חייבת במס על... <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בחוזר 2018/21 פירטה רשות המסים את ההקלות הניתנות לחברות מו"פ ציבוריות </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <h2> <a href="null" target="_blank"> עידוד רישום למסחר בבורסה בישראל של חברות מחקר ופיתוח – הוראת שעה </a> <span> <span> </span> </span> </h2> <p> <span> עידוד חברת מו"פ להירשם למסחר בבורסה בישראל נעשה באמצעות חקיקת הוראת שעה בגין הנפקות בבורסה בישראל בתקופה הקובעת ( 1.7.2016-30.6.2019) הקלות המס ניתנות לגורמים הבאים: </span> </p> <p> <span> א. </span> <span> <span>             </span> </span> <span> לגבי המשקיעים הכרה בהפסד הון בשל ההשקעה בחברת מו"פ לפי הוראות סעיף 92א לפקודה. </span> </p> <p> <span> ב. </span> <span> <span>             </span> </span> <span> <span> לגבי בעל שליטה - החלת סעיף 102 הוני על בעלי שליטה בחברת מו"פ. </span> </span> </p> <h1> <span> גדרת חברת מו"פ </span> </h1> <p> <span> חברה שהתאגדה בישראל והשליטה על עסקיה וניהולם מופעלים בישראל ומקיימת את התנאים הבאים: </span> </p> <p> <span> א. </span> <span> <span>       </span> </span> <span> <span> החברה הונפקה לראשונה לציבור בבורסה בישראל במהלך התקופה הקובעת; </span> </span> </p> <p> <span> ב. </span> <span> <span>       </span> </span> <span> <span> החברה לא הונפקה למסחר בבורסה זרה טרם הנפקתה לראשונה בבורסה בישראל; </span> </span> </p> <p> <span> ג. </span> <span>         </span> <span> בעת ההנפקה לראשונה, החברה הוגדרה כחברת מו"פ בהתאם לתקנון הבורסה </span> <a href="file:///C:/Users/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/Desktop/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%90%D7%AA%D7%A8/%D7%94%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%95%D7%A4.docx#_ftn1" target="_blank"> ^[1] </a> <span> <span> , ולא נקבע כי היא אינה </span> </span> </p> <p> <span>          חברת מחקר ופיתוח עד מועד ההשקעה המזכה </span> <a href="file:///C:/Users/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/Desktop/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%90%D7%AA%D7%A8/%D7%94%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%95%D7%A4.docx#_ftn2" target="_blank"> ^[2] </a> <span> <span> ; </span> </span> </p> <p> <span> ד. </span> <span> <span>       </span> </span> <span> <span> שווי השוק של החברה הוא בין 200 מיליון שקלים חדשים למיליארד שקלים חדשים, או שווי אחר </span> </span> </p> <p> <span> <span>          שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת; </span> </span> </p> <p> <span> ה. </span> <span> <span>       </span> </span> <span> <span> בעד כל אחת משנות המס מיום הנפקת החברה כאמור בפסקה א' עד מועד ההשקעה המזכה הראשונה, </span> </span> </p> <p> <span> <span>          התקבל אישור של הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית כי %70 לפחות מהוצאות החברה באותה שנה, </span> </span> </p> <p> <span> <span>          הוצאו, במישרין או בעקיפין, בקשר למוצר המבוסס על מחקר ופיתוח שבוצעו בחברה. יודגש שאם </span> </span> </p> <p> <span> <span>         הרשות מצאה שלא מתקיים התנאי האמור אזי החברה חייבת במס על מלוא סכום ההשקעות המיטיבות </span> </span> </p> <p> <span> <span>      שהושקעו בה, בשיעור הקבוע בסעיף 125 (ב)(2) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שחדל להתקיים </span> </span> </p> <p> <span> <span>        התנאי האמור.  </span> </span> </p> <h1> <span> <span> סעיף 92א הכרה בהפסד הון בשל השקעה בחברת מחקר ופיתוח </span> </span> </h1> <p> <span> סעיף 92א קובע שסכום ההשקעה במניות שנרכשו במסגרת הנפקה לציבור של חברת מו"פ  יוכר למשקיע כהפסד הון בשנת המס שבה ביצע את ההשקעה או בשנות המס שלאחריה, עד תום שלוש שנות מס החל בשנת המס שבה שולמה ההשקעה לחברת המו"פ להלן:" תקופת ההטבה" וקיזוז הפסד ההון יותר בקיזוז בתקופת ההטבה ולכן תקופת ההטבה המקסימלית שבה ניתן לקזז הפסד הון הינה עד ליום 30.6.2022. יודגש כי סכום ההשקעה המקסימלי שיוכר כהפסד הון יהיה עד לגובה של 5 מיליון ₪ </span> <a href="file:///C:/Users/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/Desktop/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%90%D7%AA%D7%A8/%D7%94%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%95%D7%A4.docx#_ftn3" target="_blank"> [3] </a> <span> <span> ובתנאים הבאים: </span> </span> </p> <p> <span> <span> 1.    סכום ההשקעה שולם במסגרת הנפקה לציבור של החברה בבורסה בישראל במהלך התקופה הקובעת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> 2.    ההשקעה בוצעה במזומן בחברת מו"פ בשנת מס כלשהי, אשר בשלה הוקצו למשקיע מניות באותה חברה </span> </span> </p> <p> <span>         באותה שנה. </span> </p> <p> <span> <span> 3.    הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותות אינן בין המטרות העיקריות של ההשקעה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <a href="null" target="_blank"> הקצאת מניות ליזמים בהתאם להוראות סעיף </a> <span> 102 </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> תחולתו של סעיף 102 הינה על עובדים שאינם  בעל שליטה שלגביהם חל סעיף 3(ט) לפקודה. סעיף 102(3) קובע את אופן מיסוי מסלול רווח הון כאשר החברה הקצתה מניות או אופציה עובר להנפקתה. המסלול קובע שחלק ההטבה עד למועד ההנפקה יחויב כהכנסה לפי סעיף 2(1) או 2(2) לפקודה ויתרת ההטבה תחויב כרווח הון בשיעור מס של %25. </span> </p> <p> <span> <span> במסגרת התיקון נקבע כי שבהוראת השעה (1.7.16-30.6.19) הגדרת "בעל שליטה" תמעט עובד שהוא בעל שליטה בחברת מו"פ. </span> </span> </p> <p> <span> הוראה זו באה לתמרץ את בעלי השליטה בחברות מו"פ לרשום את חברות המו"פ שבשליטתן למסחר בבורסה בישראל. </span> </p> <p> <span> <span> יודגש שההטבה תחול על עליית ערך ממועד הרישום בבורסה בישראל עד מועד המימוש שיחויב בשיעור של 25% וזאת בגין אופציות שהתקבלו בידיהם עובר לרישום בבורסה שניתנו להם בקשר עם יחסי עובד מעביד. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <a href="file:///C:/Users/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/Desktop/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%90%D7%AA%D7%A8/%D7%94%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%95%D7%A4.docx#_ftnref1" target="_blank"> [1] </a> <span> <span> תקנון הבורסה מגדיר חברת מחקר ופיתוח במסגרת המדריך לחברות - רישום למסחר ניירות ערך, הנחיות </span> </span> </p> <p> <span> <span>       על פי החלק השני לתקנון – פרק ו' </span> </span> </p> <p> <a href="file:///C:/Users/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/Desktop/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%90%D7%AA%D7%A8/%D7%94%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%95%D7%A4.docx#_ftnref2" target="_blank"> [2] </a> <span> <span> השקעה מזכה – השקעה במזומן בחברת מחקר ופיתוח בשנת מס כלשהי, אשר בשלה הוקצו למשקיע </span> </span> </p> <p> <span> <span>       מניות באותה חברה, באותה שנה </span> </span> </p> <p> <a href="file:///C:/Users/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/Desktop/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%90%D7%AA%D7%A8/%D7%94%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%95%D7%A4.docx#_ftnref3" target="_blank"> [3] </a> <span> <span> סכום ההשקעה יכלול את כלל ההשקעות המיטיבות שאותו משקיע השקיע במישרין ו/או קרובו. <br/> </span> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:59:51 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post78e60612 חוקי עידוד,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post6f59450e בפס"ד סקמסקי (ע"מ 5413-04-15) נידון מקרה של בעלי מניות שמכרו מניות בחברה שבבעלותם שהינה בעלת מפעל מאושר וביקשו לשלם מס בגין הר.ר.ל בשיעור של 15% שהינו שיעור המס שהיה חל אילו חולקו הרווחים כדיבידנד. רקע עובדתיהחברה הוקמה בשנת 1976 ע"י שלושה בעל מניות ונרשמה למסחר בשנת 1991. ביום 6.10.2011 מכרו הנישומים את מניותיהם לחברה זרה וביום 9.10.2011 נמחקו המניות מהרישום למסחר. החברה היתה זכאית להטבות מס לפי חוק לעידוד השקעות הון.הנישומים דווחו על מכירת המניות ובגין חלקם ברווחים הראויים לחלוקה הפטורים ממס לפי חוק העידוד דרשו לשלם מס בשיעור של 15% . הכרעה לשום סעיף.... <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד סקמסקי (ע"מ 5413-04-15) נידון מקרה של בעלי מניות שמכרו מניות בחברה שבבעלותם שהינה בעלת מפעל מאושר וביקשו לשלם מס בגין הר.ר.ל בשיעור של 15% שהינו שיעור המס שהיה חל אילו חולקו הרווחים כדיבידנד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> החברה הוקמה בשנת 1976 ע"י שלושה בעל מניות ונרשמה למסחר בשנת 1991. ביום 6.10.2011 מכרו הנישומים את מניותיהם לחברה זרה וביום 9.10.2011 נמחקו המניות מהרישום למסחר. החברה היתה זכאית להטבות מס לפי חוק לעידוד השקעות הון. </span> </p> <p> <span> הנישומים דווחו על מכירת המניות ובגין חלקם ברווחים הראויים לחלוקה הפטורים ממס לפי חוק העידוד דרשו לשלם מס בשיעור של 15% . </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הכרעה </span> </p> <p> <span> לשום סעיף 94ב לפקודה הינה כהי לישנא: </span> </p> <p> <span> <span> "(א) במכירת מניה של חברה שמניותיה אינה רשומות למסחר בבורסה על ידי יחיד ,אם יום רכישת המניות הנמכרות היה לפני המועד הקובע, או על ידי חבר בני אדם ,יחולו הוראות אלה:  </span> </span> </p> <p> <span> (1) שיעור המס על חלק רווח ההון הריאלי השווה לחלק מהרווחי הראויים לחלוקה ,כיחס שבין חלקו של המוכר בזכות לרווחי בחברה על פי המניה לכלל הזכויות לרווחי בחברה, יהיה שיעור המס שהיה חל עליה, אילו היו מתקבלים כדיבידנד סמוך לפני המכירה, לפי סעיפי 125ב או 126(ב), לפי העניין.  </span> </p> <p> <span> (2) ... </span> </p> <p> <span> (א1) הוראות סעיף- קטן (א) יחולו, בשינויים המחויבים, במכירת מניה של חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה, ובלבד שמוכר המניה ה </span> <span> יה בעל מניות מהותי בחברה שמניותיה נמכרות, במועד המכירה או ביו כלשהו ב21 החודשי שקדמו למכירה".    </span> </p> <p> <span> סעיף 94ב נחקק בתיקון 52 לפקודה שמטרתו הייתה למנוע הבדלים משמעותיים בשיעור המס הסופי המוטל על הרווחים הצבורים בחברה, בין מצב שבו רווחי אלה מחולקים כדיבידנד לבין מצב שאותם רווחים מועברים בעת מכירת מניות החברה ממוכר לרוכש ותמורתו מתקבלת בידי המוכר כרווח הון. </span> </p> <p> <span> בתיקון 132, בתחולה מיום 1.1.2003, הועלה שיעור המס המוטל על הרר"ל והשווה לשיעור המס שהיה חל על רווחים אלה, אילו היו מחולקים כדיבידנד ליחיד וכך נוצרה אדישות מיסוית לגבי שני התרחישים.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תכולת סעיף 94ב על מניות נסחרות </span> </p> <p> <span> עובר לתיקון 132 רווח ההון שנוצר ליחיד ממכירת מניה נסחרת בבורסה היה פטור ממס על פי סעיף 97(ג) לפקודת מס הכנסה וצו מס הכנסה (פטור ממס על רווח הו ממכירת מניות), התשמ"א!1981, למעט חברה שישמה את הוראות חוק התיאומים שהייתה חייבת במס על רווח הון ממניות נסחרות. </span> </p> <p> <span> בתיקון 132 נכללו הוראות מפורטות בחלק ה3 לפקודה לגבי חיוב במס רווחי הון ממניות נסחרות ובוטל הוראות סעיף 97(ג) לפקודה. על מנת למנוע מיסוי רטרואקטיבי של רווח הון שנצבר עד ליום 1.1.2003 נקבע שהמחיר המקורי של המניות הנסחרות יהיה לפי ממוצע שוויו בכל אחד משלושת ימי המסחר בבורסה שקדמו ליום 1.1.03 ויום הרכישה נקבע ל 1.1.03 (תקנה 3 לתקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון במכירת נייר ערך הנסחר בבורסה, מילווה מדינה או יחידה בקר נאמנות), תשס"ג2002. </span> </p> <p> <span> <span> בתיקון 147 הוסף סעיף94ב(א1) שהחיל את הוראות סעיף 94ב על מכירת מניה של חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה ובלבד, שמוכר המניה היה בעל מניות מהותי בחברה שמניותיה נמכרות, במועד המכירה או ביום כלשהו ב- 12 החודשים שקדמו למכירה. כמו כן, במסגרת תיקון 147 בוטל חלק ה-3 לרבות סעיף 105יא(א) וחוקק סעיף 90(ט(2) לתיקון 147 שקובע את הוראת המעבר הבא: </span> </span> <span> "המחיר המקורי ויום הרכישה של נייר ערך שיום    רכישתו קדם ליום התחילה (1.1.06) ייקבעו כפי שהיו נקבעים אילו נמכר נייר הערך ביום האחרון של שנת המס 2005. הוראות סעיף 91(ב1) לפקודה לא יחולו לגבי נייר ערך כאמור ."  </span> </p> <p> <span> צא ולמד, שהמחיר המקורי ויום הרכישה של מניות הנישומים, אשר יום הרכישה שלהם קדם ל-1.1.06 יחולו הוראות הפקודה כפי שהיו טרם תיקון 147, היינו, כפי נוסח ההוראות הרלבנטיות בפקודה לאחר תיקו 123.  </span> </p> <p> <span> פקיד השומה טען שסעיף 94ב(א1) חל רק על מכירת מניות על ידי יחיד רק אם יום רכישת המניות הנמכרות היה לפני המועד הקובע (1.1.2003) והיות וסעיף 105יג(א) קיבע את יום רכישת המניות למועד הקובע אזי אין תחולה לסעיף 94ב. </span> </p> <p> <span> בית המשפט קיבל את עמדת הנישומים שלפיה, קביעת יום הרכישה כמועד הקובע הינה "פיקציה משפטית", בהסתמך על פסק הדין בעניין פגי, היות וסעיף 105יג שבוטל, לרבות תקנה 3(א) לתקנות חישוב רווח הון חוקקו בכדי לשמר את הפטור בגין מכירת מניות נסחרות שקדם לתיקון 132 (ראה לעניין זה פס"ד שניידר). בית המשפט מציין שפרשנות פ"ש מובילה למסקנה שסעיף 94ב לפקודה לא יחול על מכירת מניות על ידי יחיד הן כאשר יום רכישת המניות הינו לאחר 1.1.03 ובין לפניו ו </span> <span> "פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם ההוראה המפורשת בסעיף 94ב(א) לפקודה ואף אין מקום לקבלה" </span> <span> <span> ולכן יש להחיל את הוראות סעיף 94ב(א) לפקודה במכירת מניות נסחרות בידי יחיד שרכש את המניות בפועל לפני ה- 1.1.03. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תכולת סעיף 94ב בכירת מניות בידי יחידים. </span> </p> <p> <span> פ"ש שסעיף 94(א1) חל רק על חברות המוכרות מניות נסחרות ולא על יחידים וזאת בהסתמך על בסיס ההגבלה שנקבעה בתיקון 132 והוראות המעבר היות שלדידו אין כל נפקות מיסויית ביחס ליחיד שכן שיעור המס על יחיד המקבל דיבידנד הינו %25) שהינו זהה לשיעור המס החל על רווח הון בידי יחיד. </span> </p> <p> <span> בית המשפט דחה את העמדה הזאת היות וסעיף 94ב(א)(1) לפקודה מפנה בסיפא לסעיפי 125ב או 126(ב), לפי העניין. ההפניה לסעיף 125ב מעידה שהמחוקק התכוון להחיל את הסעיף גם על יחידים היות וסעיף 125ב עוסק בשיעור מס הדיבידנד בידי יחיד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> שיעור המס בגין ר.ר.ל הנובע מרווחים של מפעל מאושר </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 1  </span> </p> <p> <span> "(א) קיבל אד דיבידנד ששול מתו+ הכנסה חייבת, בניכוי מס החברות החל עליהכאמור בסעי- קט% (א()3) עד( 5) או בסעי- קט %(א1) או בסעי- 51(ב) או בסעי- 53ג(ב), יהיה חייב עליו במס הכנסה בשיעור של %15; הוא הדי% לגבי דיבידנד שמשלמת חברה מתו+ דיבידנד כאמור". </span> <span>   </span> </p> <p> <span> פ"ש טען שסעיף 94ב לפקודה קובע ששיעור המס בגין הר.ר.ל יהיה שיעור המס שהיה חל עליה אילו היו מתקבלים כדיבידנד סמוך לפני המכירה והמחוקק המשיך והפנה לסעיפי 125ב או 126(ב) לפקודה ולכן שיעור המס בגין הר.ר.ל בעניינו הינו 25% כפי שנקבע בסעיף 125ב לפקודה. </span> </p> <p> <span> בית המשפט מראה את הכשלים שחוזר 3/2012 שלפיו ההנחיות המקצועיות לסעיף 94ב אינן מבחינות בקביעת שיעורי המס החלים על דיבידנד המחולק בידי מפעל מאושר, בין חברות לבין יחידים ונקבע בהם במפורש כי קביעת שיעורי המס אינה מכוח הוראות סעיפי 125ב(2) או 126(ב). כמו כן בית המשפט מציין את פס"ד צ.א.ג שלפיו נקבע שהוראות חוק העידוד גוברות על הוראת סעיף 126(ב) לפקודה בנוגע לחלוקת דיבידנד על ידי חברת בת לחברת אם, כאשר חברת הבת פועלת במסגרת חוק העידוד ומכריעה ש </span> <span> <span> "בנסיבות אלה, אני סבור כי יש בפסיקת בית המשפט בעניי צ.א.ג כדי לחזק את פרשנות המערערים במצב הרלבנטי לעניין .זאת ועוד, אף שסעיף 94ב(א)(1) מפנה במפורש לסעיף 125ב לפקודה ביחס ליחיד, ואינו מזכיר את חוק העידוד, הכלל הוא שחוק ספציפי גובר על חוק כללי (דנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (21.3.13) פסקה 28; ע"א 148/89 שיכון עובדי בע"מ נ' עיזבון יוסף בליבאום ז"ל, פ"ד מט(5) 584 (1996), עמ '505, פסקה 01... מכאן, שיש תחולה להוראות סעיף 74 לחוק העידוד ,על פיה שיעור המס הוא %15 והן גוברות על הוראות סעיף 125ב לפקודה, על פיה מיסוי הדיבידנד הוא בשיעור של %25."  </span> </span> </p> <p> <span> פקיד השומה טען שלחילופין הרווחים שנצברו בחברה הינם רווחים ממפעל מאושר שלא שולם בגינם מס חברות ולכן אין בידי החברה רווחים ראויים לחלוקה ולא מתקיימת התכלית של סעיף 94ב שמטרתו למנוע מיסוי כפול על הכנסה המתקבלת בידי בעל מניות בעת מכירת המניות. </span> </p> <p> <span> בית המשפט קיבל את עמדת הנישומים שלפיה בעתיד לכשיחולק הדיבידנד בפועל ישולם מס החברת במלואו ולכן לא נוצרה הטבת מס, והרווחים שנצברו בחברה הינם ברי חיוב אלא שתשלום מס החברות בגינן נדחה למועד חלוקת הדיבידנד בפועל. כמו כן דחיית מועד החלוקה עולה בקנה אחד עם תכלית חוק העידוד, והיא השארת הרווחים שנצברו ברמת החברה דבר המתיישב גם עם הניטרליות המיסויית שבבסיס סעיף 94ב לפקודה. </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל פסק בית המשפט שהוראות סעיף 94ב לפקודה יחולו על מכירת המניות בידי הנישומים בעת מכירת מניותיהם הסחירות ושיעור המס בגין הר.ר.ל יהיה לפי סעיף 47(ב)(2)(א) לחוק העידוד, דהיינו ,%15. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:48:05 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post6f59450e חוקי עידוד,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post276fb1db בפס"ד אלבטרוס נידון מקרה של חברה שעוסקת בתחום החיווט והכבילה התעופתית. הנישומה ותע"ש, באמצעות "להב" (מפעל כלי טיס צבאיים בתעשייה האווירית לישראל) חברו לביצוע פרויקט ייצור רתמות המאגדות את חוטי החשמל עבור חיל האוויר האמריקאי שישמשו לשדרוג מטוסי 15- F של חיל האוויר האמריקאי.ביום 21.9.2010 נחתם הסכם ייצור בין תע"ש לבין חברת אינטרקונקט (נציגת חיל האוויר האמריקאי). במסגרת הסכם זה אושרה הנישומה כבעלת רישיון-משנה לייצור הרתמות לחיל האוויר האמריקאי, תחת רישיון הייצור של להב. הנישומה ייצרה רתמות מהשלב הראשוני ועד להשלמתן. מאידך גיסא, פ"ש טען שהנישומה המערערת מכרה את המוצרים שייצרה... <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד אלבטרוס נידון מקרה של חברה שעוסקת בתחום החיווט והכבילה התעופתית. הנישומה ותע"ש, באמצעות "להב" (מפעל כלי טיס צבאיים בתעשייה האווירית לישראל) חברו לביצוע פרויקט ייצור רתמות המאגדות את חוטי החשמל עבור חיל האוויר האמריקאי שישמשו לשדרוג מטוסי 15- F של חיל האוויר האמריקאי. </span> </p> <p> <span> ביום 21.9.2010 נחתם הסכם ייצור בין תע"ש לבין חברת אינטרקונקט (נציגת חיל האוויר האמריקאי). במסגרת הסכם זה אושרה הנישומה כבעלת רישיון-משנה לייצור הרתמות לחיל האוויר האמריקאי, תחת רישיון הייצור של להב. הנישומה ייצרה רתמות מהשלב הראשוני ועד להשלמתן. מאידך גיסא, פ"ש טען שהנישומה המערערת מכרה את המוצרים שייצרה לחטיבת להב של התעשייה האווירית ולכן היא אינה יצואנית ואינה זכאית להטבות הקבועות בחוק העידוד בשל כך שאינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיפים 18א(ג)(1) ו-18א(ג)(2) לחוק העידוד ולכן על הדיבידנדים שחולקו לא יחולו שיעורי המס המוטבים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט הכריע, שהנישומה לא הייתה יצואנית מהסיבות הבאות:  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  לא התקשה ישירות עם נציגות הצבא האמריקאי, כי אם להב. </span> </p> <p> <span> הנציגה של הצבא האמריקאי לא הייתה צד להסכמים בין הנישומה לבין להב. </span> </p> <p> <span> הנישומה לא קיבלה תשלומים מהנציגה של הצבא האמריקאי. </span> </p> <p> <span> הנציגה של הצבא האמריקאי לא הייתה מודעת לפרטי ההסכם שבין הנישומה לבין להב. </span> </p> <p> <span> הנישומה אינה רשאית לבצע שינויים במפרטים או בהזמנות הקשורות לפרויקט. </span> </p> <p> <span> <span> להב היא הגורם האחראי הבלעדי מול הנציגה של הצבא האמריקאי. </span> </span> <span> בשורה התחתונה שהנציגות של הצבא האמריקאי מסתכל שם היצרן זה להב. </span> </p> <p> <span> בדו"ח הכספי של הנישומה לשנת 2015 נאמר במפורש שהיא </span> <span> <span> "עוסקת בייצור מכלולים תעופתיים בקבלנות משנה כאשר הלקוח העיקרי שלה הוא התעשייה האווירית)". </span> </span> </p> <p> <span> <span> הסיכונים הקשורים לרתמות לרבות סיכוני הייצוא ומכירתם הינם על להב ואילו הנישומה נושאת בסיכוני שמירת המלאי החלפים ועצם ייצור הרתמות (וממילא אין כל רבותא בכך שהמערערת ביטחה עצמה מפני אלה), או סיכונים עסקיים הקשורים לצמצום הפרויקט או לביטולו, אלא שברי כי בכל הנוגע להתקשרות מול הלקוח האמריקאי, מי שנושאת בסיכונים היא להב ולא המערערת. </span> </span> <span> <span> לפיכך, לא ניתן לומר כי המערערת היא זו שמייצאת ומוכרת את המוצרים לארה"ב, דהיינו לשוק המונה 14 מיליון תושבים לפחות.  </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד, שהנישומה אינה ייצאה ומכרה את הרתמות ללקוח האמריקאי או כי היא שותפה של להב בייצוא הרתמות ומכירתן ללקוח האמריקאי. מעמדה של הנישומה הוא כמעמדו של כל קבלן משנה אחר. </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט לא קיבל את טענת הנישומה שההטבות בחוק עידוד צריכים להינתן גם ליצוא עקיף, דבר שמתיישב עם תכלית החוק לעידוד מפעלים ישראלים בתנאי תחרות בשווקים בינלאומיים, היות ובפס"ד </span> </span> <span> כ.צ.ט נוביס </span> <span> <span> לא אישר בית המשפט הטבה יצורן המוכר </span> </span> <span> באופן עקיף </span> <span> <span> את תוצרתו בחו"ל שכן מטרת חוק העידוד היא לתגמל במידת מה את החברה הנוקטת בסיכונים רבים יותר, ואלו הן החברות המייצרות ומייצאות בעצמן סחורתן . </span> </span> </p> <p> <span>  הנישומה טענה שהיות שבסעיף 18א(ג)(2) לחוק העידוד, שעניינו מכירת "רכיב במוצר אחר" על ידי יצואן עקיף, יש ללמוד, בבחינת קל וחומר, שראוי להעניק למערערת, המייצרת מוצר מוגמר, מעמד של יצואן עקיף. בית המשפט דחה טענה זאת היות שתכלית סעיף 18א(ג)(2) אינה להרחיב את ההטבות לפי החוק, אלא להגן על ההטבות שניתנו כבר במסגרת החוק ליצרן-היצואן:  </span> </p> <p> <span> "כאשר חברה הזכאית להטבות מס מכוח חוק העידוד, נאלצת להיעזר בקבלן משנה לייצור המוצר המיוצא, קיים חשש כי המס המוטל על קבלן המשנה "יכרסם" בהטבת המס. אלמלא הרחבת ההטבות גם אל קבלני משנה, הרי שברכיבים המיוצרים על ידי קבלן המשנה היה מגולם מרכיב של מס הכנסה בגין מכירת הרכיב במוצר לחברה המוטבת. באופן זה, מס ההכנסה מגולגל למעשה מקבלן המשנה אל החברה המוטבת, וכך כוונת המחוקק להטיב עם החברה הייתה נעשית פלסתר. סעיף 18א(ג)(2) לא נועד להרחיב את היקף ההטבות הניתנות על פי חוק, אלא להגן על היקף ההטבות שניתן כבר לחברות המוטבות – חברות היצור-יצוא." </span> </p> <p> <span>  לא למותר אף לומר כי בעניינו הנישומה אינה עומדת בתנאי הסעיף על שום שאין מדובר ב"רכיב במוצר אחר" ולא זאת אף זאת, הנישומה אינה היא עומדת בתנאי התקנות הרלוונטיות שעל פיהן נדרש כי מחזור המכירות של היצואן העקיף לא יפחת מ-20 מיליון ₪ ואין לקבל את טענת הנישומה שלפיה בעת חישוב "סכום המכירות" יש להוסיף למכירותיה של הנישומה את הרווח של להב ממכירת הרתמות לחיל האוויר האמריקאי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לסיכום </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור, בית המשפט קבע שהנישומה לא עמדה בתנאי סעיף 18א(ג)(1) לחוק העידוד, או בתנאי סעיף 18א(ג)(2) לחוק ולפיכך הנישומה אינה זכאית להטבות מס מכוח סעיף 51א לחוק, וכפועל יוצא מכך שהדיבידנדים שהתקבלו בידי הנישומה לא יחולו </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:44:19 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post276fb1db חוקי עידוד,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/llc בפס"ד 54138-04-15 נידון מקרה של נישום שקיזז הפסדים מתאגיד C.L.L מפסיד כנגד הכנסה חייבת שנוצרה לו בתאגיד C L.L רווחי. כתוצאה מכך, לא הצהיר מערער זה בדוחותיו האישיים בשנות המס שבערעור על רווחים שנוצרו לו בתאגידיC . L.L. פ"ש לא התיר את הקיזוז האמור היות לדידו לא ניתן לקזז בין שני תאגידים. הנישום טען שאת המונח תאגיד שבהוראות חוזר 11.4 יש לפרש בלשון רבים וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק הפרשנות כמו כן טען נישום שאילו כל אחזקותיו בחברות ה L.L.C היו מוחזקות תחת החזקה של תאגיד L.L.C אחד ניתן היא לקזז רווחים והפסדים בין תאגידים. בית המשפט מסתמך על פס"ד יקב הראל שלפיו נקבע שסיווגו של תאגיד זר בישראל ייעשה <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד 54138-04-15 נידון מקרה של נישום שקיזז הפסדים מתאגיד C.L.L מפסיד כנגד הכנסה חייבת שנוצרה לו בתאגיד C L.L רווחי. כתוצאה מכך, לא הצהיר מערער זה בדוחותיו האישיים בשנות המס שבערעור על רווחים שנוצרו לו בתאגידיC . L.L. פ"ש לא התיר את הקיזוז האמור היות לדידו לא ניתן לקזז בין שני תאגידים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הנישום טען שאת המונח תאגיד שבהוראות חוזר 11.4 יש לפרש בלשון רבים וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק הפרשנות כמו כן טען נישום שאילו כל אחזקותיו בחברות ה L.L.C היו מוחזקות תחת החזקה של תאגיד L.L.C אחד ניתן היא לקזז רווחים והפסדים בין תאגידים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מסתמך על פס"ד יקב הראל שלפיו נקבע שסיווגו של תאגיד זר בישראל ייעשה בהתאם להוראות הדין המקומי, היינו פקודת מס הכנסה ולכן למרות שלצורכי מס פדרלי בארה"ב מסווגת ה- L.L.C כישות "שקופה" הרי שלעניין דיני המס בישראל סיווגו יהיה כישות "אטומה" ולכן ה-L.C.L תמוסה כחברה ולכן לא ניתן יהיה לקזז רווחים מתאגיד אחד מול הפסדים מתאגיד אחר. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כמו כן, אין לקבלת את טענת הנישום לעניין סעיף 5 חוק הפרשנות היות ובסעיף 1 לחוק הפרשנות נאמר שתחולתו מוגבלת בכך שאין הוראה אחרת לעניין הנדון וכן " </span> <span> אם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב ע חוק זה. </span> <span> " ובעניינו, הוראות סעיף 11.4 לחוזר עוסק בקיזוז ההפסדים שנוצרו כתוצאה מפעילות ה- C.L. L ברמת התאגיד ולא ברמת בעל המניות היחיד ולכן אין ליישם את סעיף 5 לחוק הפרשנות ואין לקבל את טענת הנישום שאילו הייתה מוקמת חברתC . L.L שמחזיקה את כל התאגידים ניתן היה לקזז את הרווחים מתאגיד מפסיד מרווח של תאגיד מרוויח </span> </p> <p> <span> <span> היות והלכה היא כי בית המשפט יפסוק לפי מה שעשה הנישום בפועל ולא לפי מה שהנישום יכול היה לעשות ולא עשה (ע"א 487/77 </span> </span> <span> מנהל מס שבח נ' אחי ברקאי </span> <span> <span> (1978))) </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל, פסק בית המשפט שלא ניתן לקזז רווחים מתאגיד L.C.L רווחי מהפסדים מתאגידC . L.L מפסיד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:40:59 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/llc חוקי עידוד thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post6261f969 החלטת מיסוי 2032/18 נידון מקרה של מיזוג שתי חברות בעלות מפעל טכנולוגי רקע עובדתי חברה א' הינה חברה פרטית תושבת ישראל (להלן: "החברה") שעוסקת בפיתוח תוכנה. התקנת התוכנה אצל הלקוחות מבוצעת מאתר האינטרנט של החברה והכנסותיה נובעות ממתן זכות שימוש בתוכנות המתקבלות מפרסומות המוצגות אצל המשתמשים.חברה ב' הינה חברה פרטית, תושבת ישראל (להלן: "חברה ב'") שעוסקת בפיתוח תוכנות לשיפור תוצאות הפרסום באינטרנט. חברה ב' התמזגה לתוך החברה במיזוג סטטוטורי לפי סעיף 103ב לפקודה כך שמפעלה של חברה ב' מוזג לתוך מפעלה של החברה ולכן התוכנות שפותחו ע"י חברה ב' הועברו לבעלות החברה והן שולבו... <div data-rss-type="text"> <p> <span> החלטת מיסוי 2032/18 נידון מקרה של מיזוג שתי חברות בעלות מפעל טכנולוגי </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חברה א' </span> <span> <span> הינה חברה פרטית תושבת ישראל (להלן: "החברה") שעוסקת בפיתוח תוכנה. התקנת התוכנה אצל הלקוחות מבוצעת מאתר האינטרנט של החברה והכנסותיה נובעות ממתן זכות שימוש בתוכנות המתקבלות מפרסומות המוצגות אצל המשתמשים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> חברה ב' </span> </span> <span> הינה חברה פרטית, תושבת ישראל (להלן: " </span> <span> חברה ב' </span> <span> ") שעוסקת בפיתוח תוכנות לשיפור תוצאות הפרסום באינטרנט.  </span> </p> <p> <span> חברה ב' </span> <span> <span> התמזגה לתוך </span> </span> <span> <span> החברה </span> </span> <span> במיזוג סטטוטורי לפי סעיף 103ב לפקודה כך שמפעלה של חברה ב' מוזג לתוך מפעלה של החברה ולכן התוכנות שפותחו ע"י חברה ב' הועברו לבעלות החברה והן שולבו בתוך התוכנות של החברה. לאחר המיזוג, החברה תעניק זכות שימוש בתוכנות המשולבות ללקוחותיה. </span> </p> <p> <span> לאחר המיזוג לא יחול שינוי באופי הפעילות של החברה הממוזגת למעט הוספה ושילוב של תוכנות חברה ב' במסגרת פיתוח מוצרי החברה הממוזגת. </span> </p> <p> <span> במועד המיזוג הועברו כל עובדי חברה ב' לחברה הממוזגת ושולבו בפעילות הפיתוח של התוכניות המשולבות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> החלטת המיסוי ותנאיה: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ייראו במיזוג שני המפעלים הנמצאים בחברה הממוזגת כ"מפעל תעשייתי" כהגדרתו בסעיף 51 לחוק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בבחינת המבחנים שנקבעו בהגדרת "מפעל טכנולוגי מועדף" שנמצא בסעיף 51כד לחוק, יילקחו נתוני פרופורמה מאוחדים של החברה הממוזגת (בעת בחינת שנות המס שלפני המיזוג יש לצרף את מחזורי ההכנסות והוצאות המו"פ של שתי החברות). </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הכנסות החברה הממוזגת ממתן זכות שימוש בתוכנה המשולבת תחשבנה כ"הכנסה טכנולוגית". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:38:29 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post6261f969 חוקי עידוד,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post12a3207b <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בפס"ד בפס"ד ע"מ 45987-06-16 ויסינק סירקיטס נידון מקרה של חברת הזנק </span> </span> <span> שעוסקת בפיתוח כלים ומתן ייעוץ בתחום האלקטרוניקה וצ׳יפ דיזיין. החברה ביקשה הקלות מס לפי הוראותיו של סעיף 51טז לחוק לעידוד השקעות הון שלפיו יחולו שיעורי מס מופחתים על הכנסה מועדפת של מפעל מועדף. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שהקלות בשיעורי המס הם החריג לכלל ולכן על הנישומה הנטל להוכיח, כי היא זכאית להטבות המס. בעניינו סעיף 51טז לחוק לעידוד השקעות הון קובע שחברה מועדפת זכאית שעל הכנסתה המועדפת יוטל מס חברות בשיעור מופחת. </span> </p> <p> <span> סעיף 51 מגדיר חברה מועדפת, בין יתר, כחברה שהתאגדה בישראל ושיש בבעולתה מפעל מועדף. </span> </p> <p> <span> מפעל מועדף מוגדר כמפעל תעשייתי אשר מתקיימות בו הוראות "מפעל בר תחרות אשר תורם לתוצר המקומי הגולמי או מפעל בר תחרות בתחום האנרגיה המתחדשת" </span> </p> <p> <span> מפעל תעשייתי מוגדר כמפעל בישראל אשר עיקר פעילותו בשנת המס היא פעילות ייצורית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד שלצורך הוכחת הזכאות להטבות לפי חוק לעידוד השקעות הון נדרשים קיומם של שני תנאים מצטברים: </span> </p> <p> <span>            1.בעלות במפעל תעשייתי </span> </p> <p> <span>            2.פעילות ייצורית כפעילות העיקרית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מדגיש שגם אם תתקבל טענת הנישומה שלפיה היא עסקה בפיתוח תוכנה שהינה פעולה ייצורית בהתאם להוראות החוק, הרי שעדיין היא לא תהיה זכאית להקלות מס לפי החוק היות ולא מתקיים התנאי של הנוסף שהינו קיומו של מפעל תעשייתי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מתרשם שהנישומה לא הוכיחה קיומה של מפעל תעשייתי היות שהיא לא העסיקה עובדים. חוק לעידוד השקעות הון לא מתייחס למספר עובדים מינימאלי הנדרש לקיומו של מפעל תעשייתי, ברם בית המשפט העליון קבע שמפעל אשר מתבצע בו ייצור יכול שלא ייחשב כמפעל תעשייתי בשל סיבות שונות וביניהן מספר עובדים מצומצם (ראה ע"א 798/85). יודגש כי בפס"ד חברת רעיונות, שדן בפטור ממס מעסיקים קבע בית המשפט שהדירשה למפעל מצריכה בדיקה של ממדי העסק לרבות מספר העובדים המועסקים והציוד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תכליתו של חוק לעידוד השקעות הון נקבעה בסעיף 1 לחוק עצמו. בין יתר מטרתיו של החוק נאמר "יצירת תשתית למקומות עבודה חדשים ובני-קיימא" ולכן יש רלוננטיות למספר העובדים לצורך הקביעה, האם מדובר במפעל תעשייתי הזכאי להטבות לפי החוק. בית המשפט מובסיף וקובע ש </span> <span> "ייתכן, כי אופייה של התעשייה המודרנית מצדיק עמדה לפיה לשם קיומו של מפעל תעשייתי הזכאי להטבות די במספר עובדים קטן יחסית. עמדה זו סבירה בעיניי ויש בה משום התחשבות בהתפתחות ובאופייה המיוחד של התעשייה המודרנית. עם זאת, אין בכך בכדי ללמד, כי אף חברה אשר אינה מעסיקה עובדים כלל תיחשב בעלת מפעל תעשייתי ותהא זכאית להטבות אשר ניתנות למפעל כאמור בהתאם לחוק." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מסקנה </span> </p> <p> <span> בית המשפט מכריעה לאור כל האמור לעיל, הנישומה לא הוכיחה קיומו של מפעל תעשייתי היות ולא היו לה מועסקים מלבד בעלי המניות שלה שעבדו גם במקומות אחרים וכל עבודתם בוצעה בביתו של אחד מבעלי המניות שהקצה חדר בביתו לטובת החברה הנישומה ואין הצדקה להעניק את ההטבה במקרים אשר אינם עולים בקנה אחד עם תכליות החוק. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:34:24 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post12a3207b חוקי עידוד,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-poste34af0c4 בפס"ד רוזבאד נכסים נידון מקרה של חברה ציבורית העומדת בראש קבוצת חברות המשקיעה בנכסי נדל"ן מחוץ לישראל שמבוצעת ע"י מספר חברות זרות שמוחזקות בעקיפין ע"י החברה הבורסאית.אחת החברות בקבוצה רכשה בשנת 2004 נכס נדל"ן בצרפת והחזיקה בחמש חברות זרות בבעלות מלאה שהחזיקו ב-7 נכסי נדל"ן ובשנת 2006 מכרה החברה את כל נכסי הנדל"ן ולא חויבה (לרבות החברות בנות) במס במדינות מושבן. כמו כן, בשנת 2006 רכשה אחת החברות בקבוצה חברה זרה שהחזיקה בניין משרדים בציריך ובשנת 2008 מכרה את המניות האמורות. רשות המסים סיווגה את ההכנסות שלעיל כהכנסות פאסיביות של חברה נשלטת זרה וחייבה את החברה <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בפס"ד רוזבאד נכסים נידון מקרה של חברה </span> </span> <span> ציבורית העומדת בראש קבוצת חברות המשקיעה בנכסי נדל"ן מחוץ לישראל שמבוצעת ע"י מספר חברות זרות שמוחזקות בעקיפין ע"י החברה הבורסאית. </span> </p> <p> <span> אחת החברות בקבוצה רכשה בשנת 2004 נכס נדל"ן בצרפת והחזיקה בחמש חברות זרות בבעלות מלאה שהחזיקו ב-7 נכסי נדל"ן ובשנת 2006 מכרה החברה את כל נכסי הנדל"ן ולא חויבה (לרבות החברות בנות) במס במדינות מושבן. כמו כן, בשנת 2006 רכשה אחת החברות בקבוצה חברה זרה שהחזיקה בניין משרדים בציריך ובשנת 2008 מכרה את המניות האמורות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רשות המסים סיווגה את ההכנסות שלעיל כהכנסות פאסיביות של חברה נשלטת זרה וחייבה את החברה בדיבידנד מהחברות בנות שלה מכח הוראות סעיף 75ב(ב) לפקודת מס הכנסה. </span> </p> <p> <span> בית המשפט בחן האם עסקינן בעסק לפי המבחנים הבאים:מבחן טיב או אופי הנכס, תדירות העסקאות, ההיקף הכספי, מקורות המימון, תקופת ההחזקה, ייעוד התמורה, ידענות ובקיאות הנישום, קיומו של מנגנון או פעילות קבועה ונמשכת, פיתוח, טיפוח, השבחה, יזמות ושיווק, מטרות החברה על פי תזכירה או תקנונה, הרישום במאזן החברה והנסיבות האופפות את העסקה והגיעה למסקנה שעסקינן בפעילות עסקית בהיקף כספי גדול שכוללת איתור של נכסי מקרקעין, רכישת הנכסים במימון חלקי, גיוס הון ומימון זר מגופים פיננסיים, אחזקת הנכסים, השבחתם ומכירתם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף שבדרך כלל פ"ש טוען להחלת "עיקרון המהות הכלכלית על פני הצורה המשפטית", שמטרתו קביעת מס אמת ולכן שני בעלי הדין רשאים להעלותו ולכן יש לאפשר לנישום, במידה מבוקרת וזהירה, לטעון למהות כלכלית על פני צורה, תוך הטלת נטל שכנוע מוגבר על הנישום הטוען לכך. שכן יתכנו אילוצים כאלו ואחרים שמהווים בסיס לנישום לטעון שהצורה שבה עוצבה העסקה, הרי שמהותה לצרכי מס היא שונה. לענייננו נכסי הנדל"ן הוחזקו על ידי קבוצת חברות, אך המהות הכלכלית היא כי מדובר במיזם עסקי אחד של איתור, מימון, רכישה, אחזקה, השבחה ומכירה של נכסי נדל"ן בחו"ל, המנוהל על ידי המערערות, עובדים ומנהלים נוספים שהועסקו על פי הצורך בצורות העסקה או התקשרות שונות. כמו כן, חלוקת דיבידנד ממכירת הנדל"ן לחברות בנות מלמד שמדובר למעשה בקומפלקס עסקי אחד שהכנסותיו משמשות לרכישת נכסי נדל"ן בחוץ לארץ, השבחתם ומכירתם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יודגש כי, בית המשפט לא התייחס לדיווחה של החברה הבורסאית בדוח 2004 שלפיה החברות הבנות הינן חברות נשלטות זרות (הכנסה פסיביות) ובדוח לשנת 2005 חזרה בה החברה הבורסאית מהודעה זו. כמו כן התעלם בית המשפט שהחברות בנות דיווחו לרשויות מס זרות שהכנסתיהן מנדל"ן הינן הכנסות הוניות ובדוחותיהן החשבונאים הנדל"ן הוצג כנכסים לזמן ארוך. היות ולא הוצגה כל ראיה לכך שהמערערות הציגו תמונה שונה לרשויות מס אחרות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט ביקר את פ"ש על שלא מצא לטעון כי מדובר בעסק הנשלט ומנוהל כקומפלקס עיסקי אחד מישראל ולכן חייב במס. </span> </p> <p> <span> לאור המסקנה שהשקעות הנדל"ן בחו"ל באמצעות החברה וחברות בנות מהוות מיזם עסקי אחד , אזי עסקינן בהכנסה עסקית ואין להחיל על הכנסה זו את הוראות סעיף 75ב(ב)(1) לפקודה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בפס"ד רוזבאד  נ </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:32:58 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-poste34af0c4 חוקי עידוד,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post739ce181 בפס"ד ע"א 8783/14 צ.א.ג תעשיות בע"מ נדון מקרה של חברה בעלת מפעל מאושר במסלול מענקים ומפעל במסלול חלופי, שחילקה דיבידנד מתוך רווח חשבונאי לחברת האם שלה וטענה לפטור לפי הוראות סעיף 126(ב) לפקודה ולחילופין טענה שאין לחייב את הדיבידנד שחולק לחברת האם היות והחברה מאחדת דוחות יחד עם חברת האם ויש לראות את החברה וחברת האם כישות כלכלית אחת. מסגרת נורמטיביתככלל, חלוקת דיבידנד בין חברתית פטורה ממס לפי הוראות סעיף 126(ב) לפקודה. ברם, כאשר עסקינן בחברה הפועלת במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, קובע סעיף 47(ב)(2)(א) לחוק לעידוד השקעות הון (בניסוחו ערב תיקון 60) שאדם שקיבל דיבידנד מהכנסתה... <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד ע"א 8783/14 צ.א.ג תעשיות בע"מ נדון מקרה של חברה בעלת מפעל מאושר במסלול מענקים ומפעל במסלול חלופי, שחילקה דיבידנד מתוך רווח חשבונאי לחברת האם שלה וטענה לפטור לפי הוראות סעיף 126(ב) לפקודה ולחילופין טענה שאין לחייב את הדיבידנד שחולק לחברת האם היות והחברה מאחדת דוחות יחד עם חברת האם ויש לראות את החברה וחברת האם כישות כלכלית אחת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מסגרת נורמטיבית </span> </p> <p> <span> ככלל, חלוקת דיבידנד בין חברתית פטורה ממס לפי הוראות סעיף 126(ב) לפקודה. ברם, כאשר עסקינן בחברה הפועלת במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, קובע סעיף 47(ב)(2)(א) לחוק לעידוד השקעות הון (בניסוחו ערב תיקון 60) שאדם שקיבל דיבידנד מהכנסתה החייבת של חברה בעלת מפעל "מאושר", שנבעה מהכנסתה במסלול מענקים, יחויב במס הכנסה על הדיבידנד, בשיעור 15%. שיעור המס של 15% בגין חלוקת דיבידנד יחול גם בחלוקת דיבידנד בין חברתית היות וסעיף זה מהווה חריג לכלל הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>         דיבידנד שמקורו ברווח חשבונאי </span> </p> <p> <span> החברה טענה שהדיבידנד שחולק אינו מרווחי המפעלים המאושרים אלא מרווח חשבונאי שעודף על ההכנסה החייבת הנובעת מהמפעלים ולכן לגבי דיבידנד שחולק מרווח חשבונאי יחול הפטור לפי סעיף 126(ב). בית המשפט לא קיבל את הטיעון הזה של החברה משתי טעמים עיקריים כדלקמן: </span> </p> <p> <span> א.     החברה לא הוכיחה כי ישנו רווח חשבונאי שעודף על ההכנסה החייבת. </span> </p> <p> <span> ב.      יש לראות רווח חשבונאי שחולק כהכנסה כמשמעותה בפקודה וזאת בהסתמך על פס"ד פרל שבו נקבע שחלוקת דיבידנד מתוך רווחי "שערוך", אינו מנפיק מזומנים לחברה ולכן לא ניתן לחלק דיבידנד מרווח שלא מנפיק מזומנים וכפועל יוצא יש לראות את חלוקת הדיבידנד כחלוקה ממזומנים שנבעו מפעילות החברה שאכן הנפיקה מזומנים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט ממשיך וקובע שהיות ו-"לכסף אין ריח" אין לייחס את הדיבידנד שחולק דווקא לרווחים חשבונאים, אלא יש לראות את הדיבידנד מעורבב עם כלל הכנסות החברה ומחולק מכלל העודפים של החברה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיבידנד בדוחות מאוחדים </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 24 לחוק עידוד התעשייה קובע </span> </span> <span> "משהוגש דוח מאוחד, יראו את ההכנסה החייבת או ההפסד המתואם של כל אחת מהחברות, כהכנסתה החייבת או כהפסדה המתואם של חברת האם, והשומה תיערך על שם חברת האם". </span> <span> <span> כמו כן קובע החוק שלמרות הגשת דוחות מאוחדים, כל אחת מהחברות חייבת בהגשת דוח שנתי נפרד. בית המשפט מאמץ את הגישה שהגשת דוח מאוחד אינה גורמת להתעלמות מפעולות בינחברתיות ורק ההכנסה החייבת מועברת לדוח חברת האם ואין הוראה בדמות סעיף 64א לפקודה שקובעת שחלוקת רווחים לא יחויבו במס בעת חלוקתם ולכן חלוקת דיבידנד בין חברתית מהווה אירוע מס וכאשר הדיבידנד מחולק מרווחי מפעל מאושר, אזי אירוע המס של חלוקת הדיבידנד יחויב בשיעור של 15%. גישה זאת נלמדת מהוראותיו של סעיף 24 לחוק עידוד התעשייה שמכתיב מנגנון דו-שלבי כדלקמן: </span> </span> </p> <p> <span> א.     בשלב הראשון כל חברה צריכה לחשב את ההכנסה החייבת לשנת המס הרלוונטית. </span> </p> <p> <span> ב.      בשלב השני ההכנסה החייבת של כל כחברה תיוחס לחברה האם, וככל שיש מקום לקיזוז בין ההכנסות וההפסדים של החברות - ניתן יהיה לבצעו בשלב זה. </span> </p> <p> <span> יוצא מהוראות אלה, שדיבידנד שמחלקת חברת בת לחברת אם ייכלל בהכנסתה החייבת של חברת האם ויחויב במס לפי הוראות הפקודה. </span> </p> <p> <span>        פרשנות זאת מקיימת את תכלית החקיקה של חוק עידוד השקעות הון שהינה עידוד השקעות הון ויוזמה כלכלית ומחמת החשש שאילולא יחויבו הדיבידנדים במס יביא הדבר לתמרץ חלוקת עודפי החברות ובכך לכרסם בנפח ההון העומד לרשות הפעילות העסקית, חוקק סעיף 47 לחוק עידוד השקעות בכדי לרסן את תמריץ חלוקת הדיבידנדים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:31:16 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post739ce181 חוקי עידוד,מיסוי שוק ההון,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post45dd8095 בפס"ד רוזבאד נכסים נידון מקרה של חברה ציבורית העומדת בראש קבוצת חברות המשקיעה בנכסי נדל"ן מחוץ לישראל שמבוצעת ע"י מספר חברות זרות שמוחזקות בעקיפין ע"י החברה הבורסאית.אחת החברות בקבוצה רכשה בשנת 2004 נכס נדל"ן בצרפת והחזיקה בחמש חברות זרות בבעלות מלאה שהחזיקו ב-7 נכסי נדל"ן ובשנת 2006 מכרה החברה את כל נכסי הנדל"ן ולא חויבה (לרבות החברות בנות) במס במדינות מושבן. כמו כן, בשנת 2006 רכשה אחת החברות בקבוצה חברה זרה שהחזיקה בניין משרדים בציריך ובשנת 2008 מכרה... <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בפס"ד רוזבאד נכסים נידון מקרה של </span> </span> <span> חברה ציבורית העומדת בראש קבוצת חברות המשקיעה בנכסי נדל"ן מחוץ לישראל שמבוצעת ע"י מספר חברות זרות שמוחזקות בעקיפין ע"י החברה הבורסאית. </span> </p> <p> <span> אחת החברות בקבוצה רכשה בשנת 2004 נכס נדל"ן בצרפת והחזיקה בחמש חברות זרות בבעלות מלאה שהחזיקו ב-7 נכסי נדל"ן ובשנת 2006 מכרה החברה את כל נכסי הנדל"ן ולא חויבה (לרבות החברות בנות) במס במדינות מושבן. כמו כן, בשנת 2006 רכשה אחת החברות בקבוצה חברה זרה שהחזיקה בניין משרדים בציריך ובשנת 2008 מכרה את המניות האמורות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רשות המסים סיווגה את ההכנסות שלעיל כהכנסות פאסיביות של חברה נשלטת זרה וחייבה את החברה בדיבידנד מהחברות בנות שלה מכח הוראות סעיף 75ב(ב) לפקודת מס הכנסה. </span> </p> <p> <span> בית המשפט בחן האם עסקינן בעסק לפי המבחנים הבאים:מבחן טיב או אופי הנכס, תדירות העסקאות, ההיקף הכספי, מקורות המימון, תקופת ההחזקה, ייעוד התמורה, ידענות ובקיאות הנישום, קיומו של מנגנון או פעילות קבועה ונמשכת, פיתוח, טיפוח, השבחה, יזמות ושיווק, מטרות החברה על פי תזכירה או תקנונה, הרישום במאזן החברה והנסיבות האופפות את העסקה והגיעה למסקנה שעסקינן בפעילות עסקית בהיקף כספי גדול שכוללת איתור של נכסי מקרקעין, רכישת הנכסים במימון חלקי, גיוס הון ומימון זר מגופים פיננסיים, אחזקת הנכסים, השבחתם ומכירתם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף שבדרך כלל פ"ש טוען להחלת "עיקרון המהות הכלכלית על פני הצורה המשפטית", שמטרתו קביעת מס אמת ולכן שני בעלי הדין רשאים להעלותו ולכן יש לאפשר לנישום, במידה מבוקרת וזהירה, לטעון למהות כלכלית על פני צורה, תוך הטלת נטל שכנוע מוגבר על הנישום הטוען לכך. שכן יתכנו אילוצים כאלו ואחרים שמהווים בסיס לנישום לטעון שהצורה שבה עוצבה העסקה, הרי שמהותה לצרכי מס היא שונה. לענייננו נכסי הנדל"ן הוחזקו על ידי קבוצת חברות, אך המהות הכלכלית היא כי מדובר במיזם עסקי אחד של איתור, מימון, רכישה, אחזקה, השבחה ומכירה של נכסי נדל"ן בחו"ל, המנוהל על ידי המערערות, עובדים ומנהלים נוספים שהועסקו על פי הצורך בצורות העסקה או התקשרות שונות. כמו כן, חלוקת דיבידנד ממכירת הנדל"ן לחברות בנות מלמד שמדובר למעשה בקומפלקס עסקי אחד שהכנסותיו משמשות לרכישת נכסי נדל"ן בחוץ לארץ, השבחתם ומכירתם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יודגש כי, בית המשפט לא התייחס לדיווחה של החברה הבורסאית בדוח 2004 שלפיה החברות הבנות הינן חברות נשלטות זרות (הכנסה פסיביות) ובדוח לשנת 2005 חזרה בה החברה הבורסאית מהודעה זו. כמו כן התעלם בית המשפט שהחברות בנות דיווחו לרשויות מס זרות שהכנסתיהן מנדל"ן הינן הכנסות הוניות ובדוחותיהן החשבונאים הנדל"ן הוצג כנכסים לזמן ארוך. היות ולא הוצגה כל ראיה לכך שהמערערות הציגו תמונה שונה לרשויות מס אחרות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט ביקר את פ"ש על שלא מצא לטעון כי מדובר בעסק הנשלט ומנוהל כקומפלקס עיסקי אחד מישראל ולכן חייב במס. </span> </p> <p> <span> לאור המסקנה שהשקעות הנדל"ן בחו"ל באמצעות החברה וחברות בנות מהוות מיזם עסקי אחד , אזי עסקינן בהכנסה עסקית ואין להחיל על הכנסה זו את הוראות סעיף 75ב(ב)(1) לפקודה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בפס"ד רוזבאד  נ </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:27:19 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post45dd8095 חוקי עידוד,מס הכנסה,אופציות לעובדים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post78f44a09 בטיוטת חוזר מיום 22/11/2017 פרסמה רשות המיסים את עקרונות המיסוי במכירת מניות שכוללת תמורה עתידית ולפיו רווח הון מתרחש ביום מכירת הנכס וכאשר עסקינן במכירה שמתועדת בהסכם, אזי יום המכירה הינו היום שבו השתכלל החוזה בין הצדדים והתמורה הינה מחיר השוק של הנכס ביום מכירתו, ברם כאשר נקבע המחיר בתום-לב תהיה התמורה המחיר שנקבע בין הצדדים כאמור.בחלק מעסקאות מכירת מניות נקבע שהתמורה /או חלקה תועבר במועד המאוחר ליום החתימה על הסכם המכר. תמורה עתידית זו בדרך כלל תלויה... <div data-rss-type="text"> <p> <span> בטיוטת חוזר מיום 22/11/2017 פרסמה רשות המיסים את עקרונות המיסוי במכירת מניות שכוללת תמורה עתידית ולפיו רווח הון מתרחש ביום מכירת הנכס וכאשר עסקינן במכירה שמתועדת בהסכם, אזי יום המכירה הינו היום שבו השתכלל החוזה בין הצדדים והתמורה הינה מחיר השוק של הנכס ביום מכירתו, ברם כאשר נקבע המחיר בתום-לב תהיה התמורה המחיר שנקבע בין הצדדים כאמור. </span> </p> <p> <span> בחלק מעסקאות מכירת מניות נקבע שהתמורה /או חלקה תועבר במועד המאוחר ליום החתימה על הסכם המכר. תמורה עתידית זו בדרך כלל תלויה בגורמים הבאים: </span> </p> <p> <span> א.     סכום שקלי קבוע מראש או צמוד מדד/מטבע שישולם במועד ידוע מראש. </span> </p> <p> <span> ב.      סכום שמותנה בביצוע עתידי של החברה הנמכרת ו/או מותנה באירועי עתידי שיתרחש אם בכלל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> א. עסקאות‏ מכירת מניות שכוללות‏ תמורה ‏ידועה  </span> </p> <p> <span> ככלל התמורה לצרכי מס תהא סך מצרפי נומינלי של התמורות שנקבעו בעסקה. ברם, אם ניתן ללמוד מתנאי העסקה, כי עסקת מכירת המניות כוללת עסקת אשראי, אזי יש לפצל את התמורה כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> א.     הערך הנוכחי של תזרים המזומנים יהא התמורה לצרכי מס בגין מכירת המניות. </span> </p> <p> <span> ב.      ההפרש בין הסכום המצרפי של התרומות העתידיות לבין הערך הנוכחי של תזרים המזומנים מהווה ריבית הגלומה בתשלומי הרוכש שדווחה בהתאם . </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כאשר עסקינן במכירת מניות שהתמורה הידועה ממנה נפרשת על יותר משנתיים אזי תגבר האפשרות לסווגה כעסקה שגלומות בה שתי עסקאות (מכירה מניות ועסקת אשראי). לצורך היוון התשלומים יש לקחת את ריבית השוק ביום המכירה ולצורך כך, ניתן להתחשב בריבית הקבועה בתקנות מכוח סעיף 3(ט) או 3(י) לפקודה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ב. עסקאות‏ עם ‏תמורה וודאית שתופקד ‏בנאמנות עד ‏להבטחת ‏קיום ‏מצגים שבהסתמך עליהם נחתמה ‏עסקה: </span> </p> <p> <span> במקרים אלו תהא התמורה סך כל סכומי התמורה שנקבעה בעסקה לרבות הסכומים שהופקדו בנאמנות וריבית והפרשי הצמדה ככל שיצברו בגין סכומים שהופקדו בנאמנות, החל מיום המכירה ועד למועד שחרורם יסווגו כהכנסות מימון. </span> </p> <p> <span> ג. עסקאות ‏למכירת מניות שכוללות ‏תמורה ‏מותנית </span> </p> <p> <span> מכירת מניות בתמורה ידועה שבנוסף אליה נקבעת תמורה מותנת שמועברת בתאריך מאוחר ליום המכירה ולאחר שמתקיים התנאי לגביה ובהתאם לאבני הדרך שקבעו הצדדים בהסכם מכירת המניות. לדוגמה: מכירת מניות בתמורה לסכום קבוע ותמורה מותנית שתשולם בתום כל אחת משלוש שנות הכספים העוקבות שלאחר מכירת החברה בגובה %10 מהיקף המכירות השנתי העולות על רף המכירות שנקבע מראש או לאחר שיושג אישור ע"י גורם חיצוני (כגון FDA ). </span> </p> <p> <span> רשות המסים קבעה שרכיב התמורה המותנית מהווה חלק מסך התמורה שנקבעה בעת מכירת המניות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חריג: </span> <span> <span> המקרים המפורטים להלן, לא יחשבו לעסקאות משולבות תמורה מותנית ולפיכך יחשבו למכירה רגילה לכל דבר ועניין (ראה סעיף א' וב' שלעיל) </span> </span> </p> <p> <span> 1.     עסקאות בהן תשלום התמורה, כולה או חלקה, מותנה בקבלת אישור/י רגולטור כגון הרשות להגבלים עסקיים, בנק ישראל וכו'. </span> </p> <p> <span> 2.     חלק מהתמורה שהינו תלוי בתנאי שהסבירות להתממשותו הינה קרובה לוודאי. </span> </p> <p> <span> 3.     חלק מהתמורה בסכום קבוע שנקבע מראש ותשלומו צפוי אך טרם נקבע עיתוי ביצוע התשלום בפועל. </span> </p> <p> <span> 4.     חלק מהתמורה ניתן לאומדן מהימן במועד המכירה, ואולם לא ניתן להצביע על סכום מדויק. </span> </p> <p> <span> 5.     חלק התמורה מהווה תמורה וודאית אשר תופקד בנאמנות עד להבטחת קיום מצגים אשר בהסתמך על התקיימותם נחתמה עסקה. </span> </p> <p> <span> 6.     חלק מהתמורה שמתקבל בשווה כסף גם אם קיים קושי לאמוד את שווי הנכסים שהתקבלו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעסקה עם תמורה מותנת שאינה כלולה בחריג שלעיל, יום המכירה הוא יום אירוע המס ולכן כלל התמורות שבעסקה יחשבו כאילו התקבלו ביום המכירה. ברם, היות והתמורה המותנית אינה וודאית ו/או לא ניתנת לכימות ו/או מתקבלת לאחר שנים רשאי הנישום לדווח על התמורה המותנית בהתאם לעקרונות הבאים: </span> </p> <p> <span> 1.     התמורה המותנית לא תהיה חלק מהתמורה בעת חישוב רווח ההון במועד אירוע המס, קרי מכירת הנכס. </span> </p> <p> <span> 2.     בחישוב רווח ההון הנובע בעת המכירה, ייוחס לתמורה הוודאית מלוא המחיר המקורי של הנכס הנמכר. </span> </p> <p> <span> 3.     חישוב המס הנובע מהתמורה המותנית - יידחה למועד/ים בו תמורה זו או חלקים ממנה ישולמו בפועל או שיהפכו לוודאיים, לפי המוקדם מבין השניים ובעת חישוב זה ייוחס לתמורה המותנית מחיר מקורי אפס. </span> </p> <p> <span> 4.     בעת חישוב רווח ההון הנובע מהתמורה המותנית יקבעו יום המכירה ויום הרכישה ליום שנקבעו לעניין אירוע מס הנובע מהתמורה הוודאית על כל המשתמע מכך ולרבות חישוב רווח ההון שנצמח עד המועד הקובע ורווח הון בידי עולה חדש וכו' וניתן לקזז כנגד רווח הון זה רק הפסדים שנוצרו עד וכולל שנת המס בה חל אירוע המס בגין התמורה הוודאית. </span> </p> <p> <span> 5.     השלכות המס לגבי רכיב התמורה המותנית (שיעורי המס והיטל על הכנסות גבוהות) יחולו בהתאם לשנת אירוע המס. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיווח לפי ההוראות שלעיל יחול בכפוף לחתימת הסדר מול פ"ש וזאת חלף הדיווח השגרתי שהינו ברירת מחדל (צירוף כלל התמורות כאילו התקבלו ביום המכירה) והכל בכפוף לקביעת פ"ש שאכן עסקינן בתמורה מותנית וזאת לאחר שפ"ש הבטיח את גביית המס הנובעת מהתמורה המותנית (דרישה למינוי נאמן שבגין התמורה המותנית). </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:26:52 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post78f44a09 חוקי עידוד,מיסוי שוק ההון,מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postf68ec247 בהחלטת מיסוי 5236/14 נדון מקרה של חברה שביקשה אישור מרשות המיסים להקצאה במסלול רווח הון לעובד לשעבר, מאחר שהקצאת האופציות הנוספות נבעה מהתחייבות החברה להקצאה שניתנה לעובד לשעבר עוד במהלך עבודתו בחברה וזאת לאחר התדיינויות משפטיות בין החברה לעובד לגבי זכאותו לאופציות.רשות המסים קבעה שעל הענקת אופציות לעובד לשעבר יחולו הוראות סעיף 3(ט) ולא סעיף 102 ולכן אירוע המס יחול במועד המרת האופציות למניות החברה והכנסתו של העובד לשעבר תסווג כהכנסת עבודה... <div data-rss-type="text"> <p> <span> בהחלטת מיסוי 5236/14 נדון מקרה של חברה שביקשה אישור מרשות המיסים להקצאה במסלול רווח הון לעובד לשעבר, מאחר שהקצאת האופציות הנוספות נבעה מהתחייבות החברה להקצאה שניתנה לעובד לשעבר עוד במהלך עבודתו בחברה וזאת לאחר התדיינויות משפטיות בין החברה לעובד לגבי זכאותו לאופציות. </span> </p> <p> <span> רשות המסים קבעה שעל הענקת אופציות לעובד לשעבר יחולו הוראות סעיף 3(ט) ולא סעיף 102 ולכן אירוע המס יחול במועד המרת האופציות למניות החברה והכנסתו של העובד לשעבר תסווג כהכנסת עבודה. החלטה זאת ניתנה מהטעמים הבאים: </span> </p> <p> <span> א.     סעיף 102 לפקודה, חל על הענקות של מעביד לעובד ובחינת יחסי עובד מעביד הינה ביום הענקת האופציות. </span> </p> <p> <span> ב.     תכליתו של סעיף 102 הנה לחזק את הקשר בין העובד לחברה ולהביא אותו לידי שיתוף בהצלחת החברה ע"י הענקה של חלק מהון החברה לעובד שמתמרץ אותו לקדם את עסקי החברה. תכלית זאת איננה מתקיימת כאשר מקצים לעובד לשעבר אשר אינו נוטל חלק בפעילות החברה. כמו כן, סעיף 102 אינו נועד להוות חלופה לתשלומים אגב פרישה או הסדרי פרישה לעובדים אלו מטופלים במסגרת סעיף 9(7) לפקודה. </span> </p> <p> <span> ג.      התחייבות משפטית שנבעה עוד שקוימו יחסי עובד מעביד שלא מומשה לידי הקצאת אופציות אינם מהווים הקצאה לעניין סעיף 102 וחייבת להיות מלווה בהפקדה אצל נאמן. </span> </p> <p> <span> ד.     מעביד שלא מצא לנכון לשכלל את הבטחתו לעובד להקצאת אופציות, במהלך תקופת העבודה לא מקיים הוראות סעיף 102 לפקודה ובמקביל עובד אינו יכול להיכנס בכותלי סעיף 102 (אילולא אישור החברה). </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:26:11 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-postf68ec247 אופציות לעובדים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post74b03064 החלטת מיסוי 7615/20 מיסוי בעל מניות מהותי בחברת מעטים - החלטת מיסוי שלא בהסכם העובדות: יחיד תושב ישראל שהינו רופא והכנסתו מקופת חולים מהווה כ-99% מכלל הכנסתו. קופת החולים מספקת לרופא מזכירות ושירותי משרד. קביעת תורים לרופא נעשית באמצעות מערכות של הקופה.בכוונת הרופא להקים חברה חדשה שתהיה בבעלותו המלאה, ולהעביר אליה את פעילות מתן השירותים הרפואיים לקופה. כך ששירותי הרפואה לקופה יינתנו על ידי החברה באמצעות בעל המניות המהותי באופן בלעדי וזאת כעובד החברה החדשה. יצוין כי מלבד הרופא, אין בכוונת החברה החדשה להעסיק עובדים נוספים. פרטי הבקשה:לאשר, כי הכנסתה של החברה החדשה <div data-rss-type="text"> <p> <span> החלטת מיסוי 7615/20 </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מיסוי בעל מניות מהותי בחברת מעטים - החלטת מיסוי שלא בהסכם </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> העובדות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יחיד תושב ישראל שהינו רופא והכנסתו מקופת חולים מהווה כ-99% מכלל הכנסתו. קופת  </span> </p> <p> <span> החולים מספקת לרופא מזכירות ושירותי משרד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> קביעת תורים לרופא נעשית באמצעות מערכות של הקופה. </span> </p> <p> <span> <span> בכוונת הרופא להקים חברה </span> </span> <span> <span> חדשה </span> </span> <span> שתהיה בבעלותו המלאה, ולהעביר אליה את פעילות   מתן השירותים הרפואיים לקופה. כך ששירותי הרפואה לקופה יינתנו על ידי החברה באמצעות בעל המניות המהותי באופן בלעדי וזאת כעובד החברה החדשה. יצוין כי מלבד הרופא, אין בכוונת החברה החדשה להעסיק עובדים נוספים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פרטי הבקשה: </span> </p> <p> <span> לאשר, כי הכנסתה של החברה החדשה, הנובעת מפעילות בעל המניות המהותי עבור הקופה, לא תיחשב כהכנסה הנעשית בידי עובד עבור מעסיקו, ובהתאם לכך לא יחולו לגביה הוראות המיסוי לפי סעיף 62א לפקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961 (להלן: " </span> <span> הפקודה </span> <span> "). </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> החלטת המיסוי: </span> </p> <p> <span> נקבע כי הכנסתה של החברה החדשה, הנובעת מפעילות מתן שירותי רפואה על ידי בעל המניות המהותי, יראו אותה כהכנסה שחלות לגביה הוראות סעיף 62א(א)(2) לפקודה, והיא תיוחס לבעל המניות המהותי ותסווג בידיו כהכנסה מיגיעה אישית לפי סעיף 2(2) לפקודה היות ש החברה החדשה הינה חברת מעטים כמשמעותה בסעיף 76 לפקודה, שהכנסתה נובעת מפעילותו של בעל המניות המהותי ומתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 62א(א)(3) לפקודה בדבר פעולות שיראו בהן כפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו. דהיינו, היות שמקורם של מעל 70% מסך הכנסתה של החברה החדשה מדי שנת מס עתיד להיות בשירות הניתן לאדם אחד – קופת החולים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:19:49 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post74b03064 החלטות מיסוי,מיסוי תאגידים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post83ed3dd8 בהחלטת מיסוי: 91/3586 שהנושא הינו רכישה עצמית, נידונה חברה תושבת ישראל, שמוחזקת במלואה ע"י חברה זרה, שחידשה את פעילותה לאחר שמונה שנים ללא פעילות ובאמתחתה הפסדים צבורים.על פי דוחותיה הכספיים הרלוונטיים, ההון העצמי כולל הון מניות ויתרת עודפים שלילית ואינו כולל קרנות הון ופרמיה על מניות. ובצד הנכסים החברה מחזיקה בנכסים פיננסיים שוטפים בלבד.בית המשפט אישר לחברה לבצע חלוקה שלא מקיימת את "מבחן הרווח" בתנאים הבאים : הפחתת ההון תתבצע ע"י רכישת עצמית היות ובחברה אין כל פרמיה על מניות.הפחתת ההון אינה חלוקה מתוך מניות הטבה או קרנות אחרות שמקורן בהיוון רווחים.מקור כספי הרכישה העצמית <div data-rss-type="text"> <p> <span> בהחלטת מיסוי: </span> <span> <span> 91/3586 שהנושא הינו רכישה עצמית, נידונה חברה תושבת ישראל, שמוחזקת במלואה ע"י חברה זרה, שחידשה את פעילותה לאחר שמונה שנים ללא פעילות ובאמתחתה הפסדים צבורים. </span> </span> </p> <p> <span> על פי דוחותיה הכספיים הרלוונטיים, ההון העצמי כולל הון מניות ויתרת עודפים שלילית ואינו כולל קרנות הון ופרמיה על מניות. ובצד הנכסים החברה מחזיקה בנכסים פיננסיים שוטפים בלבד. </span> </p> <p> <span> בית המשפט אישר לחברה לבצע חלוקה שלא מקיימת את "מבחן הרווח" בתנאים הבאים : </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הפחתת ההון תתבצע ע"י רכישת עצמית היות ובחברה אין כל פרמיה על מניות. </span> </p> <p> <span> הפחתת ההון אינה חלוקה מתוך מניות הטבה או קרנות אחרות שמקורן בהיוון רווחים. </span> </p> <p> <span> מקור כספי הרכישה העצמית אינו בהנפקת הון שהתבצעה בשנתיים שקדמו להפחתת ההון ואינו בהנפקת הון שנעשתה בתמורה להעברת נכסים לפי חלק ה'1 לפקודה. </span> </p> <p> <span> הפחתת ההון איננה מרווח הגלום בנכסי החברה. </span> </p> <p> <span> ככל שבשנת המס בה תתבצע החלוקה או בשנת המס שלאחריה יווצרו בחברה רווחים שוטפים, החברה תחלק רווחים אלו במהלך הרבעון הראשון של השנה העוקבת לשנה בה הם נצברו. </span> </p> <p> <span> ככל שבשנת המס בה תתבצע החלוקה או בשנת המס שלאחריה יווצרו בחברה רווחי שערוך, יראו ברווחים אלו כדיבידנד שמקורו ברווחי שערוך ויחול האמור בעמדה חייבת בדיווח 16/01.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פרטי הבקשה - </span> <span>   אופן סיווג הפחתת ההון בידי החברה ובידי חברת האם.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> החלטת המיסוי ותנאיה: </span> </p> <p> <span> היות וחברת האם הזרה מחזיקה במלוא הון המניות של החברה, ובהתאם לחוזר 1/2018, הפחתת ההון נשוא הבקשה תסווג כהחזר השקעה בידי חברת האם וסכום הפחתת ההון שאישר בית המשפט ייחשב כהשבה של עלות המניות עד גובה המחיר המקורי של עלות המניות וסכום החלוקה העודף על המחיר המקורי של המניות יחשב כרווח הון. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:19:14 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post83ed3dd8 החלטות מיסוי thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post2fb50dc4 בהחלטת מיסוי 6369/18 קבעה רשות המסים כללים להוצאת חשבונית מס מרכזת בגין שירותים ונכסים בלתי מוחשיים המיובאים מחו"ל. בהחלטת המיסוי אישרה רשות המסים לחברה שהינה עוסק מורשה להוצאת חשבונית מס עצמית מרכזת אחת לחודש בגין התמורה שהיא משלמת לספקים זרים במהלך אותו חודש בשל יבוא נכסים בלתי מוחשיים ו/או שירותי מו"פ. רקע נורמטיבי:תקנה 6ד לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: "התקנות") קובעת חובת תשלום מע"מ על הקונה כאשר נעשתה עסקה בישראל והמוכר או נותן השירות הוא תושב חוץ זולת אם ברשותו של הקונה חשבונית.תקנה 6ג לתקנות קובעת את אופן הדיווח במס בשל יבוא נכסים בלתי מוחשיים וביבוא... <div data-rss-type="text"> <p> <span> בהחלטת מיסוי 6369/18 קבעה רשות המסים כללים להוצאת חשבונית מס מרכזת בגין שירותים ונכסים בלתי מוחשיים המיובאים מחו"ל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בהחלטת המיסוי אישרה רשות המסים לחברה שהינה עוסק מורשה להוצאת חשבונית מס עצמית מרכזת אחת לחודש בגין התמורה שהיא משלמת לספקים זרים במהלך אותו חודש בשל יבוא נכסים בלתי מוחשיים ו/או שירותי מו"פ. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי: </span> </p> <p> <span> תקנה 6ד לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: "התקנות") קובעת חובת תשלום מע"מ על הקונה כאשר נעשתה עסקה בישראל והמוכר או נותן השירות הוא תושב חוץ זולת אם ברשותו של הקונה חשבונית. </span> </p> <p> <span> תקנה 6ג לתקנות קובעת את אופן הדיווח במס בשל יבוא נכסים בלתי מוחשיים וביבוא עיתונים, כתבי עת, דברי דפוס ושירותים כאשר המע"מ אינו נגבה על ידי הסוחר המוסמך. התקנה קובעת את אופן תשלום המע"מ כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 1.    אם המייבא הוא עוסק - יוציא חשבונית ערוכה על שמו (להלן: "חשבונית עצמית"), וידווח על היבוא בדו"ח שעליו להגיש לפי תקנה 23 לתקנות בשל עסקאותיו וישלם את המס המגיע עם הגשת הדו"ח. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 2.    אם המייבא אינו עוסק - ידווח על היבוא באופן שיש לדווח על עסקת אקראי כאמור בתקנה 15א(א) ו-(ב) לתקנות מס ערך מוסף (רישום), התשל"ו-1976, וישלם את המס המגיע עם הגשת הדו"ח. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד, שלפי הוראות התקנות שלעיל יש חובת דיווח בשל מספר רב של תשלומים המשולמים על ידי החברה מידי חודש בחודשו לספקים רבים. לפיכך אישרה רשות המסים, שהעוסק יהיה רשאי להוציא חשבונית מס עצמית מרכזת אחת לחודש בגין התמורה שתשולם לספקים זרים וזאת בהתקיים כל התנאים המפורטים להלן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 1.    בחשבונית המס העצמית המרכזת יצוין בצורה בולטת המשפט: "חשבונית מס עצמית מרכזת על פי הקלה מרשות המיסים ועל פי החלטת מיסוי מספר 6369/18". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 2.    חשבונית המס העצמית המרכזת תוצא אחת לחודש בשל ייבוא השירותים ו/או ייבוא הנכסים הבלתי מוחשיים שתמורתם שולמה באותו חודש. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 3.    חשבונית המס העצמית המרכזת תיכלל בדיווח התקופתי המוגש למע"מ בגין אותו החודש. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 4.    בחשבונית המס העצמית המרכזת יפורטו בצורה מסודרת ובשורה נפרדת הפרטים שלהלן: </span> </p> <p> <span> ·     התאריך. </span> </p> <p> <span> ·     שם הספק ומענו. </span> </p> <p> <span> ·     הסכום ששולם במהלך אותו חודש לרבות עמלת הסליקה, ככל והתשלומים נעשו באמצעות חברת סליקה. </span> </p> <p> <span> ·     תיאור הנכס הבלתי מוחשי ו/או תיאור השירות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> שונות </span> </p> <p> <span> א.         לחשבונית המס העצמית המרכזת תצורף אסמכתא המעידה על התשלומים שנשאה בהם החברה בקשר עם היבוא. </span> </p> <p> <span> ב.         החלטת מיסוי לא מהווה אישור לניכוי מס תשומות שהיה כפוף לסעיפים 38 ו-41 ובכפוף לכל דין. </span> </p> <p> <span> ג.          החלטת מיסוי זאת לא קובעת את מעמדם של הספקים הזרים לעניין פעילותם בישראל ולעניין סעיף 1 ו-30(ג) לחוק מע"מ ולעניין מינוי נציג לפי סעיף 60 לחוק מע"מ. </span> </p> <p> <span> ד.         החלטת מיסוי זאת לא קובעת לעניין קיומו של "מוסד קבע" לספקים הזרים ו/או לעניין מחירי העברה בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה. </span> </p> <p> <span> ה.        אישור זה ניתן בתנאי שיוקפד על מילוי נאות של כל יתר ההוראות בדבר ניהול פנקסים. אישור זה יהיה בתוקף לשלוש שנים או עד לביטולו, הכל לפי המוקדם. כמו כן, על החברה לדווח למחלקה המקצועית - מע"מ על כל שינוי שיחול באופי העסק ובהיקפו אשר לגביהם אושרה ההקלה. </span> </p> <p> <span> ו.     עוסק הרואה עצמו עומד בתנאי ההסדר כמתואר לעיל יהיה רשאי לפעול בהתאם לתנאי ההסדר על כל תנאיו. </span> </p> <p> <span> ז.     הסוגיה ועמדתנו הובאו בתמצית בלבד. </span> </p> <p> <span> ח.    החלטה זו מבטלת מיום פרסומה עמדות מקצועיות שניתנו בעבר ע"י הנהלת רשות המיסים, המשרדים האזוריים או גורם אחר, במידה והן קבעו אחרת. </span> </p> <p> <span> ​ </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:18:13 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post2fb50dc4 מע"מ thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-poste6a823f3 בפס"ד ע"מ 3222-11-15 אביבה סלע נ' פ"ש אילת נידון מקרה של חברה שנפסלו ספריה לשנים 2009-2012 היות ולא דווחו ההכנסות במלואן. ביום 10.10.12 נחתם הסכם שומות לשנים 2008-2010 שבמסגרתו הוסכם כי יתרת כרטיס החו"ז של המערערת בחברה שבבעלותה תאופס לסוף שנת 2010. בפועל, פקודת האיפוס בוצעה רק בתאריך 31.12.11. כמו כן, החברה שבבעלותה, החסירה בשנים 2011-2012 סכומים של 65,627 ו 95,367 ש"ח, בהתאמה, מהכנסותיה. פ"ש טען שכל הסכומים שלעיל נמשכו ע"י בעמ"נ הנישומה כדיבידנד היות והיא בעלת מניות בחברה. בית המשפט לא קיבל את עמדת המערער כי עסקינן בהלוואות היות ולא קיימים מסמכי הלוואה, ולא הוצגה גרס... <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בפס"ד ע"מ 3222-11-15 אביבה סלע נ' פ"ש אילת </span> </span> <span> נידון מקרה של חברה </span> <span> <span> שנפסלו ספריה לשנים 2009-2012 היות ולא דווחו ההכנסות במלואן. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ביום 10.10.12 נחתם הסכם שומות </span> <span> <span> לשנים 2008-2010 </span> </span> <span> שבמסגרתו הוסכם כי יתרת כרטיס החו"ז של המערערת בחברה שבבעלותה תאופס לסוף שנת 2010. בפועל, פקודת האיפוס בוצעה רק בתאריך 31.12.11. כמו כן, החברה שבבעלותה, החסירה בשנים 2011-2012 סכומים של 65,627 ו 95,367 ש"ח, בהתאמה, מהכנסותיה. פ"ש טען שכל הסכומים שלעיל נמשכו ע"י בעמ"נ הנישומה כדיבידנד היות והיא בעלת מניות בחברה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט לא קיבל את עמדת המערער כי עסקינן בהלוואות היות ולא קיימים מסמכי הלוואה, ולא הוצגה גרסה עובדתית מפורטת העשויה לתמוך בטענה זו ולא זאת בלבד, אלא שהנישומה מעולם לא החזירה את כספי ההלוואה. שאלת סיווג משיכות כשכר או כדיבידנד, נדונה בעמ"ה 747/05 (חי )' </span> <span> בלייכר נ 'פקיד שומה חיפה </span> <span> <span> שם נקבע ש" </span> </span> <span> המערער היה בעל מניות השליטה ושימש כמנהל של החברות, ועל כן יכול היה להנות הן מהכנסות משכורת – כמנהל – והן מחלוקת דיבידנד – כבעל מניות. סיווג ההכנסה צריך להיות מבוסס על מבחני עובדתיים ומשפטיים. מהפן העובדתי יש לבחון מה הייתה כוונת הצדדים וכיצד נהגו הצדדים. מן הפן המשפטי יש לבחון מה הלבוש המשפטי הנכון לכוונת ולהתנהגות זו... מחומר הראיות קשה לדעת מה הייתה כוונת הצדדים. כפי שראינו, החברות והמערער לא הגיעו לכלל הסכמה מפורשת. המשיכות נרשמו כהלוואות ... כידוע, מקום שאדם משמש הן כבעל מניות – חבר בתאגיד – והן כעובד של התאגיד, קיים קושי לקבוע את קו הגבול בי פעולותיו כחבר בתאגיד לבין פעולותיו כעובד של החברה </span> <span> <span> ". המבחנים להחלטה עם עסקינן בדיבידנד או שכר הוזכרו בעמ"ה 2121779-09-09 </span> </span> <span> כותון קולורס בע"מ נ 'פקיד שומה חיפה </span> <span> <span> שם נאמר ש" </span> </span> <span> קשה להגדיר מבחני ברורים להבחנה בי סוגי התקבולים השונים. ניתן להיעזר במספר סימנים לזיהוי טיבו של התקבול האם קיימים מסמכים והסכמים המעידים על כוונת הצדדים, כמו למשל האם קיימת החלטה על חלוקת רווחים, האם קיים הסכם עבודה וכדומה... עם זאת, כוונת הצדדים כשלעצמה אינה מספקת. עוד ראוי לבחון האם התשלום משקף שכר סביר וראוי עבור עבודת בעל השליטה... לאחר שקבענו כי תקבול מסוים אינו בגדר הכנסת עבודה, עדיין יש לבחון האם הוא מהווה דיבידנד...לא כל תקבול שמקבל בעל שליטה שאינו בגדר הכנסת עבודה הינו דיבידנד ...". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מדגיש שהעובדה שהמשיכות לא נרשמו בזמן אמת בספרי החברה, אין בה לשנות את מהותן, ולהפכן אוטומטית לדיבידנד ולבסוף מגיע בית המשפט להכרעה שהתקבולים שהגיעו לנישומה מהווים שכר מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span> א.      הנישומה עובדת היחידה בחברה, אזי תרומתה לחברה הייתה גבוהה מסכומי השכר המדווח (כ-3,777 ש"ח בממוצע) והשכר הסביר הוא 15,000 ש"ח. </span> </p> <p> <span> ב.      המשיכות תדירות, בלתי מוסדרות, בסכומים משתנים, בדרך כלל של כמה מאות שקלים, עד כמה אלפי שקלים בודדים.        </span> </p> <p> <span> ג.       החברה לא חילקה דיבידנד גם בשנים שלאחר הביקורת.                                        </span> </p> <p> <span> ד.   בשומה שנערכה לשנים קודמות הכיר פ"ש בסכומי המשיכות כמשכורת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שלעניין יתרת החו"ז של הנישומה שלא אופסה יש לחייבה כהכנסה בידה היות שעסקינן ביתרה שנוצרה בעקבות משיכות שוטפות של הנישומה בשנת 2011 ובגלל העובדה שהיא לא עמדה במוסכם עמה והייתה מודעת לנדרש ממנה ל"איפוס יתרת בעלים מול הכנסות". </span> </p> <p> <span> <br/> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:16:29 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-poste6a823f3 מס הכנסה,החלטות מיסוי thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/102 בהחלטת מיסוי 1138/18 נידון מקרה של הקצאת זכויות בשותפות נפט מוגבלת תושבת ישראל (להלן: "השותפות המוגבלת") שמתעתדת להירשם בבורסה. להלן עובדות רלוונטיות:א. השותף הכלכלי בשותפות (להלן: השותף הכלכלי") יהיה חברה מוגבלת.ב. במסגרת התשקיף, מוצעות לציבור יחידות השתתפות בשותף המוגבל בשותפות המוגבלת (להלן: "יחידות ההשתתפות") וכתבי אופציה הניתנים למימוש ליחידות ההשתתפות (להלן: "כתבי האופציה" או "האופציות").ג. השותף הכללי מעוניין לאמץ תכנית תגמול לעובדים, במסגרתה יוקצו כתבי אופציה ליחידות ההשתתפות לעובדים ונושאי משרה בשותפות המוגבלת, במסגרת סעיף 102 במסלול ההוני. <div data-rss-type="text"> <p> <span> בהחלטת מיסוי 1138/18 נידון מקרה של הקצאת זכויות בשותפות נפט </span> <span> <span> מוגבלת תושבת ישראל (להלן: "השותפות המוגבלת") שמתעתדת להירשם בבורסה. להלן עובדות רלוונטיות: </span> </span> </p> <p> <span> א.     השותף הכלכלי בשותפות (להלן: השותף הכלכלי") יהיה חברה מוגבלת. </span> </p> <p> <span> ב.      במסגרת התשקיף, מוצעות לציבור יחידות השתתפות בשותף המוגבל בשותפות המוגבלת (להלן: " </span> <span> יחידות ההשתתפות </span> <span> ") וכתבי אופציה הניתנים למימוש ליחידות ההשתתפות (להלן: " </span> <span> כתבי האופציה </span> <span> " או " </span> <span> האופציות </span> <span> "). </span> </p> <p> <span> ג.       השותף הכללי מעוניין לאמץ תכנית תגמול לעובדים, במסגרתה יוקצו כתבי אופציה ליחידות ההשתתפות לעובדים ונושאי משרה בשותפות המוגבלת, במסגרת סעיף 102 במסלול ההוני. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רשות המסים קבעה שיראו את השותפות כחברה מעבידה לעניין סעיף 102 לפקודה ואת הזכויות בשותפות כמניות ולכן על האופציות יחולו הוראות סעיף 102 לפקודה וזאת בכפוף לעמידה בכל התנאים הבאים: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> א.     פעילות השותפות המוגבלת הינה לפי הוראות צו מס הכנסה (סוגי שותפויות שיש לראותן כחברה), התשע"ז-2017. לעניין זה השותפות המוגבלת תצרף לדוחותיה ביאור שלפיו היא עומדת בתנאי הצו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ב.         השותפות המוגבלת תסווג כחברה לגבי בעלי הזכויות בה ולכן תוצאות פעילותה העסקית של השותפות ידווחו ברמת השותפות ולא יעלו לשותפים וישולם לגביהם מס חברות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ג.          כל עוד הצו בתוקף, תסווג השותפות כחברה וכל חלוקת רווחים בפועל לבעלי הזכויות בה, תסווג לצרכי מס בישראל, כדיבידנד מחברה תושבת ישראל ויחולו ההוראות הבאות: </span> </p> <p> <span> <span> 1.         דיבידנד שישולם לתושבי ישראל יחויב במס בשיעור הקבוע בסעיף 125ב לפקודה.  </span> </span> </p> <p> <span> 2.         רווח הון שיווצר לבעל זכות תושב ישראל במועד מכירת הזכויות או במועד פירוק השותפות יחויב בשיעור המס הקבוע בסעיף 91 לפקודה. </span> </p> <p> <span> 3.         הפסדים ו/או רווחים, אשר ינבעו לשותפות מפעילותה העסקית, לא יהיו בני קיזוז ברמת בעלי הזכויות בשותפות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ד.      העובדים שהינם בעלי האופציות לא יוכלו לבצע את הפעולות הבאות: </span> </p> <p> <span> 1.     לבצע "השקפה" לצרכי מס בישראל, של רווחי או הפסדי השותפות המוגבלת, לאחר שיהפכו לבעלי זכויות בה. </span> </p> <p> <span> 2.     לא יותרו הפסדים/ניכויים בגין האופציות שהוקצו למעט תוספת מימוש שתילקח בחשבון בעת חישוב שווי ההטבה או הפסד ההון שינבע במועד המימוש. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ה.     רווחים שיחולקו בפועל ע"י השותפות לעובדים, בעלי יחידות ההשתתפות, וטרם חל מועד המימוש כמשמעותו בסעיף 102 לפקודה יהיו ברי ניכוי מס במקור בהתאם למסלול המס שנבחר על ידי השותפות במועד הגשת התכנית, בעניינו, עסקינן במסלול רווח הון ולכן הניכוי במקור יהיה בשיעור 25%. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ו.       רווחים שיחולקו בפועל ע"י השותפות לעובדים, בעלי האופציות, וטרם מומשו ליחידות השתתפות, יהיו ברי ניכוי במקור בהתאם לסעיף 121 לפקודה וסעיף 121ב לפקודה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ז.       האופציות לזכויות השותפות או הזכויות בשותפות יופקדו בידי הנאמן בסמוך להחלטת השותפות המוגבלת בדבר הענקתן ו/או הקצאתן ו/או הנפקתן, שתתקבל עד חלוף 30 ימים לפחות לאחר הגשת התכנית לפ"ש. הוראות סעיף 102 לפקודה יחולו על הנאמן והוא יהיה חייב בכל החיובים הנדרשים בהתאם להוראות הפקודה וכללי מס הכנסה (הקלות מס בהקצאת מניות לעובדים), התשס"ג-2003. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ח.     בעלי זכויות בשותפות שהינם תושבי ישראל יחויבו בהגשת דוחות מס בישראל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ט.     על הזכויות המוקצות ו/או על העובדים לא יחולו הוראות תקנות מס הכנסה (ניכויים מהכנסת בעלי זכויות-נפט), התשט"ז-1956 ו/או תקנות מס הכנסה (כללים לחישוב המס בשל החזקה ומכירה של יחידות השתתפות בשותפות לחיפושי נפט), התשמ"ט-1988 לא יחולו על הזכויות המוקצות ו/או העובדים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> י.          במועד המימוש של האופציות המוקצות ע"י העובד תדווח השותפות/או הנאמן לפ"ש בו מתנהל תיק הניכויים של השותפות שלפיה יפורט אופן מימוש האופציות וחישוב שווי ההטבה לעובד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יא.      במידה והשותפות המוגבלת או העובדים להם הוקצו האופציות לא יעמדו באחד מהתנאים המפורטים בהוראות אישור זה, יבוטל אישור זה למפרע, ברם, הפרה ע"י עובד יבטל את האישור רק ביחס לאותו עובד ויראו את ההקצאה כאמור כהקצאה ללא נאמן. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יב.      אישור זה בתוקף כל עוד הוראות פעילות השותפות המוגבלת והשקעותיה, עומדות בהוראות הצו וכל עוד הצו עצמו הינו בתוקף ובמקרה בו הוראות הצו לא יחולו על השותפות מכל סיבה שהיא הרי שעל כל המימושים של יחידות ההשתתפות ו/או של האופציות, אשר יבוצעו לאחר מועד זה יחולו הוראות סעיף 102(ג)(2) לפקודה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:15:16 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/102 החלטות מיסוי,אופציות לעובדים thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post1635f68c ​בהחלטת מיסוי 3314/16 נידון מקרה של חברה שמפעילה מיזם המאפשר לבעלי עסקים (להלן: "הלווים") לקבל הלוואות מגורמים אחרים שאינם קשורים לחברה (להלן: "המלווים"). המלווים רוכשים חובות של לקוחות (להלן: "חייבים") וזאת על סמך חשבוניות מס שהוציאו הלווים לחייבים, ואשר מועד פירעונן טרם הגיע. בדרך הזו ניתן ללווים סכום כסף על חשבון תשלום עתידי שהם אמורים לקבל מהחייבים, בתמורה לתשלום ריבית המוגדרת מראש על ידי הלווים. פעילות החברה מתבצעת כדלקמן: א. החברה מתקשרת בהסכם עם הלווה ומקבלת ממנו את פרטי חשבוניות המס שהוציא ואשר טרם קיבל את תמורתן.ב. החברה מתקשרת בהסכם גם עם מלווים <div data-rss-type="text"> <p> <span> ​בהחלטת מיסוי 3314/16 נידון מקרה של חברה </span> <span> <span> שמפעילה מיזם המאפשר לבעלי עסקים (להלן: " </span> </span> <span> הלווים </span> <span> ") לקבל הלוואות מגורמים אחרים שאינם קשורים לחברה (להלן: " </span> <span> המלווים </span> <span> <span> ").        </span> </span> </p> <p> <span> המלווים רוכשים חובות של לקוחות (להלן: "חייבים") וזאת על סמך חשבוניות מס שהוציאו הלווים לחייבים, ואשר מועד פירעונן טרם הגיע. בדרך הזו ניתן ללווים סכום כסף על חשבון תשלום עתידי שהם אמורים לקבל מהחייבים, בתמורה לתשלום ריבית המוגדרת מראש על ידי הלווים. פעילות החברה מתבצעת כדלקמן: </span> </p> <p> <span> א. החברה מתקשרת בהסכם עם הלווה ומקבלת ממנו את פרטי חשבוניות המס שהוציא ואשר טרם קיבל את תמורתן. </span> </p> <p> <span> ב. החברה מתקשרת בהסכם גם עם מלווים פוטנציאלים ושולחת להם הצעות לרכישת חובות הגלומים בחשבוניות של לווים. </span> </p> <p> <span> ג. מלווים המעוניינים להעמיד מימון בגין חשבונית מס מסוימת, עורכים ביניהם התמחרות בדרך של מכרז (להלן: "המכרז"). </span> </p> <p> <span> ד. לאחר זכייתו של מלווה במכרז, מעביר המלווה את הסכום בשל החשבונית, לחשבון שנפתח במיוחד לשם כך על ידי החברה (אשר מופרד מחשבונות הבנק האחרים של החברה). </span> </p> <p> <span> <span> ה. החברה מבצעת ללווים ולמלווים גם פעילויות כגון: חתמות, חשבות ונאמנות ללווים והמלווים, שירותי אנליזה, בדיקת נאותות, דירוג ספקים וביטוח אשראי. </span> </span> </p> <p> <span> ו. למלווה אין זכות לדרוש מהלווה את פירעון החוב, אלא אם אי הפירעון נובע מסכסוך מסחרי שבין הלווה לבין החייב. </span> </p> <p> <span> <span> ז. החברה עשויה לפעול באמצעות זירת מסחר אינטרנטית, בה יבוצעו הפעולות של המלווים והלווים, בדרך של התמחרות מכרזית. </span> </span> <span> הבקשה </span> <span> : </span> </p> <p> <span> בפנייתך ביקשת את עמדתנו לעניין סיווג פעילות החברה על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: " </span> <span> החוק </span> <span> "). </span> </p> <p> <span> <span> תמצית הסדר המס ותנאיו: </span> </span> <span> נוכח פעילות החברה בתחום מתן האשראי, ונוכח היקף ותדירות פעילויותיה, הרי היא בגדר "מוסד כספי" על פי החוק ואין נפקא מינה עם הפעילות הנ"ל מבוצעות ע"י האינטרנט. </span> </p> <p> <span> מלווים להם פעילות ענפה ומחזורי הלוואות משמעותיים, החורגים באופן בולט מפעילות בעלת מאפיינים פרטיים יסווגו כ"מוסד כספי". </span> </p> <p> <span> מלווה שאינו מוסד כספי ומבצע עסקת אקראי </span> <span> <span> (מכירת טובין או מתן שירות באקראי, כשהמכירה או השירות הם בעלי אופי מסחרי) </span> </span> <span> <span> ידווח על מתן ההלוואה כ"עסקת אקראי" כאמור בתקנה 15א לתקנות. יודגש כי על המלווה לדווח על "עסקת אקראי" רק במקרים בהם סכום התקבולים החייבים במס עולה על סכום מחזור העסקאות של עוסק פטור לעניין סעיף 31(3) לחוק. </span> </span> </p> <p> <span> ה.    החברה נדרשת בסוף כל שנת מס להעביר למשרד מע"מ בו היא רשומה, רשימה של המלווים העונים על האמור בסעיפים 6(א) ו-6(ב) לעיל.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:03:23 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post1635f68c מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post22c7e126 שיעור המס החל על רכישה או מכירה של דירת מגורים יחידה, כאשר לעורך העסקה יש בן זוג המחזיק בדירה משלו, ובני הזוג טוענים להפרדה רכושית ביניהם בע"א 18/4298 נדנו שני תיקים שהחלק העובדתי הוא כדלקמן: א.תיק מס רכישה -הנישומה ובן זוגה חתמו בערב נישואיהם על הסכם ממון שלפיו דירה וחשבון בנק שהיו בבעלות בן הזוג קודם לנישואין יישארו בבעלותו ומלבד שני נכסים אלה, שנותרו בבעלות בן הזוג בלבד, ניהלו בני הזוג משק בית משותף לכל דבר. כעבור 10 שנים רכשו שני בני הזוג ביחד דירה משותפת. הנישומה טענה שעל מחצית הדירה שלה יחול מס רכישה של דירה יחידה. מסמ"ק טען שעל המשיבה לשלם את שיעור המס הרגיל, היות שבהליך <div data-rss-type="text"> <p> <span> שיעור המס החל על רכישה או מכירה של דירת מגורים יחידה, כאשר לעורך העסקה יש בן זוג המחזיק בדירה משלו, ובני הזוג טוענים להפרדה רכושית ביניהם </span> </p> <p> <span>          בע"א 18/4298 נדנו שני תיקים שהחלק העובדתי הוא כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> א.תיק מס רכישה -הנישומה ובן זוגה חתמו בערב נישואיהם על הסכם ממון שלפיו דירה וחשבון בנק שהיו בבעלות בן הזוג קודם לנישואין יישארו בבעלותו ומלבד שני נכסים אלה, שנותרו בבעלות בן הזוג בלבד, ניהלו בני הזוג משק בית משותף לכל דבר. כעבור 10 שנים רכשו שני בני הזוג ביחד דירה משותפת. הנישומה טענה שעל מחצית הדירה שלה יחול מס רכישה של דירה יחידה. מסמ"ק טען שעל המשיבה לשלם את שיעור המס הרגיל, היות שבהליך הנישואין נמכרה דירת בן הזוג ונקנתה דירה אחרת במקומה, מכספי בן הזוג, ועל כך שהמשיבה הייתה מעורבת בשיפוץ דירת בן הזוג. </span> </p> <p> <span> ב.תיק מס שבח- הנישום מכר דירת מגורים שהייתה בבעלותו עובר למועד שהוא ובת זוגו הפכו לידועים בציבור ובעת מכירת הדירה היו בבעלותה של בת זוגו שתי דירות מגורים, אחת מהן נרכשה קודם ליצירת הקשר הזוגי ואחת מהן - הדירה שבה גרו בני הזוג - נרכשה בידי בת הזוג בעת שהיא והמשיב כבר היו ידועים בציבור. הנישום טען למכירת בפטור ממס שבח לפי הוראות דירת מגורים יחידה וזאת היות שחתם על הסכם ממון כארבע שנים קודם למכירת הדירה. מסמ"ק טען שלא חלים הקלות המס על מכירת דירת מגורים יחידה היות שהסכם הממון בין בני הזוג נחתם כשמונה שנים לאחר שהוכרו כידועים בציבור והנישום השתתף בהוצאות שיפוץ דירת המגורים של המשפחה, ששייכת כאמור לבת זוגו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> השופט הנדל </span> </p> <p> <span> סעיף 9(ג1א)(2)(ב)(2) קובע שיראו רוכש ובן זוגו, למעט בן זוג הגר בדרך קבע בנפרד, וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים, למעט ילד נשוי - כרוכש אחד; </span> </p> <p> <span>                סעיף 49(ב)קובע שלענין פרק זה יראו מוכר ובן זוגו, למעט בן זוג הגר דרך קבע בנפרד, וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים למעט               ילדים נשואים - כמוכר אחד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תכליתם של הסעיפים שלעיל נידונה בשלושה פסקי דין עיקריים כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פס"ד עברי - באותו עניין דובר על שני בני זוג שערכו הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית, שכל אחד מהם החזיק בדירה קודם לנישואין. שני בני הזוג מכרו לאחר הנישואין את הדירות. רשות המסים טענה שעסקת המכירה השנייה חייבת במס שבח לפי הדין דאז, כאילו מדובר במכירת דירה שנייה של אותו אדם, למרות שכל אחד מבני הזוג מכר רק דירה אחת שהייתה בבעלותו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> השופט א' ריבלין והנשיא א' ברק קיבלו את עמדת מסמ"ק בהסמתכותם על גישת המגורים שלפיה הסעיפים שלעיל מבטאים השקפה שלפיה יש למסות עסקאות במקרקעין אלא אם ישנו חריג המצדיק זאת, והקביעה שאין הצדקה כזו במקום שבו בני זוג גרים יחד בדרך קבע ולשני בני הזוג גם יחד יש יותר מדירה אחת. צא ולמד שגישה זו מפרשת את המילים "רוכש ובן זוגו" ו"מוכר ובן זוגו" ככוללות את כל סוגי הזוגות - אלה שהפרידו את רכושם ואלה שלא. פרשנות זו נעוצה בהשקפה שבני זוג הגרים יחד הם בגדר "יחידת צריכה וחסכון" אחת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ט' שטרסברג-כהן קיבלה את עמדת מסמ"ק בהסמתכותה על גישת הקניין שלפיה, תכליתם של סעיפי החוק האמורים היא למנוע "תכנוני מס" פסולים, דהיינו ניצול בלתי רצוי של המישור הקנייני כדי להיפטר מתשלום מס כגון רישום הדירה על בן זוג אחד בכדי קבלת הטבת מס למרות שהיא תקפה מבחינה קניינית. </span> </p> <p> <span> דהיינו, הרכוש שייך באופן עקרוני לשני בני הזוג, רישום הדירה על שם אחד מהם נועד, כנראה, להפחית את חבות המס. אך כאשר יש הפרדה של הרכוש המשותף, שאינה רק כלי להימנעות מתשלום מס אלא מבטאת את צורת הזוגיות שבה בחרו בני הזוג, אזי על דיני המסים לכבד את דיני הקניין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פס"ד פלם – נדון מקרה של בני זוג שהתחתנו תוך הפרדה של רכושם, כשבמועד זה כבר הייתה בידי אחד מבני הזוג דירת מגורים. לאחר החתונה רכשו בני הזוג דירה, ורשות המיסים ביקשה למסות את העסקה כאילו מדובר בעסקה בדירה שנייה, גם ביחס לחלקו של בן הזוג שלא הייתה בבעלותו דירה נוספת. </span> </p> <p> <span>                הנשיא ברק והשופטת חיות קבעו שלגבי מחצית הדירה יחושב מס רכישה לפי שיעור המס החל על דירת מגורים יחידה וזאת על               פי גישת דיני המשפחה שמכיר בכך שלאחר יצירת התא המשפחתי מדובר ב"יחידה" אחת לצרכי מס, ברם יש להכיר בהפרדה               רכושית שקבעו בני הזוג לגבי זכויות קניינות שנקבעו לפני יצירת התא המשפחתי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פס"ד שלמי- נדון מקרה של בני זוג, שבבעלות כל אחד מהם דירה הרשומה על שמו, ערכו לאחר הנישואין הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית. בשלב כלשהו מכר אחד מבני הזוג דירה שבבעלותו, ולאחר מכן מכר גם בן הזוג השני דירה שבבעלותו. בית המשפט קבע מפי השופט י' דנציגר ובהסכמת השופטים נ' סולברג וד' ברק ארז, כי באופן עקרוני יש להעדיף את הגישה הקניינית. יחד עם זאת, נקבע כי כאשר שיעור המס תלוי בהפרדה הרכושית, אין די לטעון לקיומה של הפרדה כזו או להוכיחה "על הנייר" בלבד, אלא על בני הזוג להוכיחה הלכה למעשה ולכן התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת לקבוע האם באותו עניין התקיימה ההפרדה בפועל. </span> </p> <p> <span> יודגש כי השופט דנציגר והשופטת ברק-ארז קבעו שהסכם ממון הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק להוכחת הפרדה רכושית והשופט סולברג קבע שניתן להוכיח הפרדה רכושית גם מבלי להציג הסכם ממון. </span> </p> <p> <span> השופט הנדל מסכם שלדידו הגישה הראויה הינה גישת התא המשפחתי שבה תמכו הנשיא ברק והשופטת חיות בעניין פלם, היות וגישת המגורים וגישת הקניין אינן מכרים בכך שלעיתים בוחרים בני הזוג ליצור תא משפחתי שמכיל שלושה חדרים פנימיים: חדר המגורים של המשפחה כולה, אך גם חדר נפרד לכל אחד מבני הזוג. גישת הקניין אינה נותנת ביטוי מספיק לעובדה שתא משפחתי שבו קיימת הפרדה רכושית מוחלטת הוא עדיין תא משפחתי, ולא אוסף של יחידים שכל אחד גר בחדרו בלבד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון והכרעה </span> </p> <p> <span> כבוד השופט מכריע שיש להציג הסכם ממון או הסכם הפרדה רכושית ולהוכיך שבני הזוג פעלו על פי ההסכם הלכה למעשה, דהיינו כי ההפרדה הרכושית לא נותרה 'על הנייר' אלא התקיימה בפועל ואם ההסכם לא נשמר בפועל אין הוא מצדיק את הטבת המס. </span> </p> <p> <span> בעניינו, וועדת הערער בחנה האם הסכם הממון הינו הסכם למראית עין או לאו וסיימה את הדיון לאחר שהשיבה על כך בשלילה. ברם, יש לבחון את המצב בהווה ונטל ההוכחה על הנישום להוכיך בעת ביצוע העסקה שההפרדה הרכושית נשמרת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> השופט מוסיף שבמקרה שבו ההפרדה היא רק ביחס לדירה, ובני הזוג חיים במשק בית-כלכלי משותף ביתר ההקשרים מבלי לנהל הפרדה רכושית, ראוי לדרוש הפרדה מלאה ביחס לדירה עצמה. להלן שתי דוגמאות ששוללות את ההקלה במס: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בני זוג הגרים בדירה, נשוא הממכר, מבלי שיש התחשבנות ביחס לשכר הדירה. </span> </p> <p> <span> הדירה הנמכרת מושכרת, ושכר הדירה נכנס לחשבון בנק משותף או מתחלק באופן שווה בין חשבונות נפרדים של בני הזוג. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט בוחן מספר עובדות להתקיימות הפרדה רכושית בין בני זוג כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חלוף ששה חודשים ויותר ממועד אישורו של הסכם הממון עד למועד הסכם המכר. </span> </p> <p> <span> רישום הזכויות בנכס תואם את שיוכו לפי הסכם הממון. </span> </p> <p> <span> הנכס אינו משמש למגורי המשפחה. </span> </p> <p> <span> תשלומי משכנתא משולמים על-ידי בן הזוג שאליו משויך הנכס בהסכם. </span> </p> <p> <span> תקבולי השכירות מועברים רק אל בן הזוג שהינו בעל הקרקע. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מאידך, מגורים בדירתו של אחד מבני הזוג ב'חינם' יכולה ללמד על כך שההפרדה הכלכלית בין בני הזוג אינה מלאה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תיק מס הרכישה- השופט קבע שלא התקיימה הפרדה רכושית ולכן הנישום לא זכאי להקלה במס מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הסכם הממון לא קבע הפרדה רכושית מלאה, אלא רק ביחס לדירה ולחשבון בנק שהיה לבן הזוג קודם לנישואין. </span> </p> <p> <span> בני הזוג ניהלו לאחר נישואיהם משק בית משותף. </span> </p> <p> <span> בני הזוג ניהלו חשבון בנק משותף, ומשכורותיהם נכנסו לחשבון זה מבלי להבחין בין הסכום שהכניס כל אחד מבני הזוג לחשבון. </span> </p> <p> <span> בני הזוג גרו בדירה של בן הזוג, מבלי שאישה שילמה לו שכר דירה או שניתן כל ביטוי כלכלי לכך ששני בני הזוג התגוררו בדירה כעשר שנים. </span> </p> <p> <span> צא ולמד שמהלך חיי הנישואין מצביע על כך שבני הזוג נהגו בדירה באופן שמקור הרכישה של בן הזוג לא נתן את אותותיו ולכן לא מתייקמת הפרדה רכושית ולכן יש לחייב את העסקה בשיעור מס הרכישה שחל על עסקה בדירה שאינה יחידה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תיק מס השבח - השופט קבע שלא התקיימה הפרדה רכושית ולכן הנישום לא זכאי להקלה במס מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בני הזוג התגוררו שנים רבות בדירה ששייכת לבת הזוג בלבד לפי הסכם הממון, מבלי ששולם שכר דירה או הוכח שנעשה קיזוז אחר המשקף את שיוכה של הדירה לבת הזוג בלבד. </span> </p> <p> <span> בני הזוג ידועים בציבור לפחות משנת 2003 והסכם הממון נערך בשנת 2011 ומכירת הדירה הייתה בשנת 2015. השופט מקבל את מסקנת ועדת הערר שלפיה ההסכם לא נערך רק לשם קבלת פטור ממס. </span> </p> <p> <span> לדידי השופט, רכישה דירה ע"י אחד מבני הזוג ומכירה דירה אחת של בן הזוג השני, מצדיקה להתייחס למכירה האחרונה כאל מכירת דירה יחידה מבחינת "התא המשפחתי", שכן חברי התא המשפחתי לא רכשו לאחר הקמתו שתי דירות, אלא רכשו דירה יחידה ומכרו דירה יחידה. הדברים נכונים לפי הלכת שלמי שהדגישה את מועד יצירת התא המשפחתי ובעיקר את העובדה שמבחינת בן הזוג שמכר את הדירה מדובר ב"מטען היסטורי" שנצבר לפני יצירת הקשר הזוגי ולכן רכישת הדירה לאחר יצירת התא המשפחתי אין בה כדי להצדיק את עמדת רשות המסים. בית המשפט מוסיף שהפרדה רכושית בין בני הזוג לא מחייבת שבני הזוג צריכים להתחשבן ולערוך קיזוז ביחס לכל פרוטה ופרוטה שכן הפרדה רכושית אינה סותרת שיתוף בהוצאות המחיה השוטפות. </span> </p> <p> <span> נשיאה בהוצאות שיפוץ הדירה- הנישום מימן חלק משיפוץ הדירה ששיפרה את הנכס ששייך לפי ההסכם לבת הזוג בלבד. השילוב של מגורים בחינם בדירת בת הזוג והשתתפות בשיפוצה הוא שמכריע את הכף לחובת הנישום ויודגש שהשיפוץ יכול להוביל גם לשיתוף בדירה המשופצת גם בהיבט הקנייני של הדירה ולכן יש לייחס לנישום את דירת בת הזוג לעניין מס השבח שחל עליו, כך שבעת מכירת דירתו יש לראותה כדירה שנייה ולא יחידה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> השופט ע' גרוסקופף: </span> </p> <p> <span> בפסיקה הוצגו שני טעמים למיסוי היחידה המשפחתית כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תכלית שלילית - מניעת תכנוני מס בלתי לגיטימיים. </span> </p> <p> <span> תכלית חיובית - מתן אפשרות לתא המשפחתי כמכלול להגשים את מאוויו וצרכיו- אם לכל אחד משני אנשים בגירים עומדת זכות נפרדת לפטור ולהקלה במס, אינני רואה מדוע שימוש בה לאחר שהפכו לבני זוג הוא בגדר תכנון מס בלתי לגיטימי שהכוונה הייתה לשלול את הזכאות מקטינים שטרם נישאו, מתוך חשש לרישום פיקטיבי של נכסים על שמם.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> החריג הראשון - חריג המטען ההיסטורי </span> </p> <p> <span> היחידה המשפחתית מסדירה את מעמדם של בני הזוג לעניין הפטור וההקלה ממועד הנישואין ואין להתייחס לפעולות שעשה בן הזוג האחד לפני מועד זה לבן הזוג האחר, היות ואין לגרור את ההיסטוריה, לתוך התא המשפחתי ולכן אין לייחס למכירות שביצע אחד מבני הזוג לפני הנישואין לבן הזוג האחר לאחר הנישואין. בעניין פס"ד פאם הרב קבע שאין לייחס לבעל פעולה שהאישה עשתה עובר לנישואין (רכישת דירת האישה), ועל כן יש לראותו, לעניין תחולת ההקלה, כמי שטרם רכש דירת מגורים. </span> </p> <p> <span> כבוד השופט חולק וטוען שהמטען ההיסטורי אינו יכול להצדיק את מתן ההקלה מתשלום מס רכישה לבעל, מאחר שההקלה אינה תלויה באשר התרחש בעבר, אלא במצב הדברים בהווה (האם ברשות הנישום דירה נוספת) ולכן יש לבדוק את החריג הבא. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> החריג השני - חריג ההפרדה הרכושית </span> </p> <p> <span> בעניין שלמי קבעו השופטים שניתן לסתור את חזקת היחידה המשפחתית כאשר מבחינה קניינית מקיימים בני הזוג הפרדה רכושית ביחס לכל או לחלק מנכסי המקרקעין אשר בבעלותם. ברם השופטים היו חלוקים על אופן ההפרדה רכושית. רוב השופטים קבע שתנאי הכרחי (אך לא מספיק) לקיומה של הפרדה רכושית הוא עריכת הסכם יחסי ממון בין בני הזוג. השופט סולברג, סבר שלמרות שלהסכם יחסי ממון חשיבות ראייתית בעניין זה, אין הוא בגדר תנאי בלעדיו אין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חריג ההפרדה הרכושית והתנהלות כתא משפחתי </span> </p> <p> <span> כבוד השופט שולל את הסברה שלפיה, ההפרדה הרכושית מתקיימת רק כאשר ישנו הסכם יחסי ממון ובני הזוג מקיימים הפרדה רכושית מלאה למרות שהם מתנהלים כתא משפחתי אחד, מהסיבות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הסברה הינה בניגוד להלכות שנקבעו בעניין פלם ובעניין שלמי, היות ואין התייחסות לחריג המטען ההיסטורי. </span> </p> <p> <span> הסברה מרוקנת את חריג ההפרדה הרכושית מכל תוכן, היות שהפרדה כלכלית "מלאה" עומדת לרוב בניגוד לתפיסה המקובלת של חיי משפחה, בוודאי של חיי משפחה תקינים. </span> </p> <p> <span> הסברה מעודדת חיי משפחה בהם נשמרת הפרדה כלכלית בניהול התא המשפחתי, ומכבידה את העול דווקא על אפשרותן של משפחות שהתנהלותן שיתופית. </span> </p> <p> <span> הסברה אינה משרת את התכליות שביסוד כלל היחידה המשפחתית , היות ואין היא נדרשת כדי למנוע תכנוני מס בלתי לגיטימיים, שכן לצורך כך די בתנאי שההפרדה הרכושית נשמרת הלכה למעשה, ואינה פיקטיבית. </span> </p> <p> <span>  השיקול המרכזי הינו (כפי שהוצג בפס"ד שלמי) הוא הצורך לקבוע מבחן ברור ונוח להפעלה, אשר ימנע חדירת יתר לתוככי התא המשפחתי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הצטברות הטעמים שלעיל מוביל את כבוד השופט למסקנה שאין מקום להוסיף תנאי נוסף המצמצם את חריג ההפרדה הרכושית ומשנקבעה הלכה, בדבר ההפרדה הרכושית, יש לעמוד מאחוריה. כבוד השופט מוסיף שלאחר שהוכך הפרדה רכשוית מבחינה קניינית אין במגורים משותפים בדירה בכדי לשלול את תחולת חריג ההפרדה הרכושית לעניין דיני המס. צא ולמד שאין לסטות מההלכות שנקבעו בעניין פלם ובעניין שלמי, ומההכרה בחריג המטען ההיסטורי וחריג ההפרדה הרכושית ואין מקום לבחינה מחודשת של החריגים לתחולת כלל היחידה המשפחתית, תוך התעלמות מפסיקה שזה לא מכבר ניתנה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> תיק מס הרכישה </span> </span> <span> - בבעלות אחד בני הזוג דירה שרכש לפני נישואיו, ואשר לפי הסכם יחסי הממון נשארה בבעלותו הבלעדית (בפס"ד פלם הייתה זו דירת האישה ובענייננו דירת הבעל). במהלך הנישואין החליף הבעל דירה זו בדירה אחרת, ואין חולק כי מבחינת דיני הקניין, הדירה החלופית, כמו הדירה המקורית, שייכת לבעל בלבד. לימים רכשו בני הזוג דירה במשותף, ובן הזוג שאין עדיין דירה בבעלותו (האישה בענייננו) ביקש להחיל על הרכישה, ככל שמדובר בחלקו, את לשן מס רכישה בגין דירה יחידה. בהתאם לחריג ההפרדה הרכושית וכל עוד נקבעה ההפרדה בהסכם יחסי ממון ויושמה בפועל, באופן שאינו מאפשר לסווגה כפיקטיבית, מלאכותית או כזו שנזנחה, הרי שיש לכבדה, ולהכיר בכך שהאישה זכאית להקלה, מאחר שמדובר מבחינתה ברכישת דירתה היחידה. מסקנה זאת אין לשנות גם אם בני הזוג התגוררו בדירה מבלי שהאישה שילמה כספים המגורים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תיק מס השבח </span> <span> <span> - עסקינן בבני זוג ידועים בציבור משנת 2003, שהסכימו בהסכם יחסי ממון שערכו בשנת 2011 על הפרדה כדלקמן: </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דירה שנרכשה על ידי הגבר בשנת 2002, קודם שהפכו בני הזוג ידועים בציבור, תיוותר בבעלותו. </span> </p> <p> <span> דירה שקיבלה האישה במסגרת גירושיה בשנת 2001, תיוותר בבעלותה. </span> </p> <p> <span> דירה בה התגוררה האישה משנת 2001, אותה רכשה האישה מבני משפחתה בשנת 2006, ואשר שימשה למגורי בני הזוג וילדיהם לאחר שהפכו ידועים בציבור (להלן: דירת המגורים). </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דירת המגורים נרכשה על ידי האישה לאחר שהפכו השניים לידועים בציבור, אולם בהסכם הממון יוחדה הדירה לאישה, היות שהדירה נרכשה מכספי האישה ממשפחתה ולכן יש לראות את בני הזוג כמקיימים את החריג לחזקת התא המשפחתי. </span> </p> <p> <span> כבוד השופט מסכים שלעיתים שיפוץ נכס השייך לאחד מבני הזוג במימון משותף עשוי ללמד על כך שביקשו לבטל את ההפרדה הרכושית, וליצור בעלות משותפת בדירה, ברם כשלא היקף השיפוץ, ולא הובהר חלקו של הגבר, אין די בכדי ללמד שההפרדה הרכושית שנקבעה בהסכם השיתוף לא קוימה הלכה למעשה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> השופט י' אלרון: </span> </p> <p> <span> מסכים עם השופט ע' גרוסקופף ולדידו, הסכם ממון בין בני הזוג סותר את אותה חזקה בדבר קיומה של מערכת כלכלית אחת ביניהם ובכך נוצרת הרמוניה בין דיני הקניין לבין הוראות חוק מיסוי מקרקעין, תוך גישור הפערים ביניהם עד כמה שניתן. לא זאת אף זאת, שלילת הקלות מס המגיעות לאחד מבני הזוג רק בשל קיומה של דירה אחרת בבעלות בן הזוג האחר עלולה ליצור עיוותים בהעדפותיהם בעניין החלטותיהם באשר לנכסיהם אם יחליטו בהמשך הדרך להיפרד. </span> </p> <p> <span> יוצא אפוא כי הבחנה בין דיני הקניין לבין כללי המיסוי ביחס לבני זוג עלולה ליצור תמריץ עבור בן הזוג השני לוותר על הדירה תמורת שווה כסף עבור חלקו בה ואין הצדקה לעיוותים בהעדפות בני הזוג מהסוג האמור. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> לאור האמור לעיל, במקרים שבהם עלה בידי בני הזוג להוכיח כי הסכם הממון, קובע הפרדה רכושית ביחס לנכס, נכרת כדין ולא נזנח - יש בכך כדי לסתור את החזקה הקבועה בסעיפים 9 ו-49 לחוק מיסוי מקרקעין בדבר היות בני הזוג יחידה כלכלית אחת לעניין חוק זה. כבוד השופט מוסיף </span> </span> <span> "שאין בעצם מגורי בני הזוג בדירה אשר הוסכם כי תיוותר בידי אחד משניהם כדי ללמד על כוונה ליצור שיתוף ספציפי בדירה, בנסיבות שבהן הסכם ממון בין הצדדים מורה באופן מפורש אחרת... אומנם הנטל להוכחת הפרדה רכושית זו מוטל על בני הזוג, אך יש בהצגת הסכם ממון אשר הוראותיו קוימו כדי ללכת כברת דרך בהוכחת טענותיהם." </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:03:21 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post22c7e126 מיסוי מקרקעין,מס רכישה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post04f66fed בפס"ד רובן ראיוס נידונה השאלה, האם תשלום בשל סיום התקשרות עם שחקן מהווה הכנסה חייבת במס. רקע עובדתיהנישום הינו שחקן כדורגל זר שהגיע לשחק בישראל והתקשר בהסכם העסקה עם קבוצה מקומית לתקופה של 3 שנים. כעבור שנתיים עבר השחקן לשחק בקבוצה אחרת מחוץ לישראל והקבוצה הישראלית משלמת לו פיצוי בשל סיום ההתקשרות עמו שנועד לפצות אותו על ההפרש בין השכר אותו היה צפוי לקבל מהקבוצה אילו היה ממשיך לשחק בשורותיה לבין השכר שהוסכם כי יקבל מהמועדון בצרפת.הנישום טען שהפיצוי ששולם לו מהווה תוספת לשכר בצרפת ופיצוי על הפסד הכנסתו בצרפת בהיותו תושב חוץ ולכן אינו חייב במס בישראל. <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד רובן ראיוס נידונה השאלה, האם תשלום בשל סיום התקשרות עם שחקן מהווה הכנסה חייבת במס. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> הנישום הינו שחקן כדורגל זר שהגיע לשחק בישראל והתקשר בהסכם העסקה עם קבוצה מקומית לתקופה של 3 שנים. כעבור שנתיים עבר השחקן לשחק בקבוצה אחרת מחוץ לישראל והקבוצה הישראלית משלמת לו פיצוי בשל סיום ההתקשרות עמו שנועד לפצות אותו על ההפרש בין השכר אותו היה צפוי לקבל מהקבוצה אילו היה ממשיך לשחק בשורותיה לבין השכר שהוסכם כי יקבל מהמועדון בצרפת. </span> </p> <p> <span> הנישום טען שהפיצוי ששולם לו מהווה תוספת לשכר בצרפת ופיצוי על הפסד הכנסתו בצרפת בהיותו תושב חוץ ולכן אינו חייב במס בישראל. </span> </p> <p> <span> פ"ש סבר שהפיצוי חייב במס היות והוא מהווה הכנסה חייבת על פי סעיף 2(2) לפקודה והנישום הוא תושב חוץ שעל הכנסתו חלות תקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ), התשנ"ח-1998 ולכן יש לשלם מס לפי התקנות בשיעור של %25.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון והכרעה </span> </p> <p> <span> סיווגו של פיצוי אינו תמיד פשוט. כל עסקה שבגדרה משולם פיצוי ניתנת לתיאור בשני אופנים כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הפיצוי קונה ממקבלו את הזכות לדרוש את הפיצוי כמקור הכנסה. </span> </p> <p> <span> הפיצוי ניתן עבור אובדן ההכנסה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בהסכם העסקה נכתב שהנישום מוותר על המשך העסקתו על ידי הקבוצה וכי אין לו כל דרישה כספית לגבי עונת המשחקים 2015/2016 למעט קבלת הפיצוי המוסכם. צא ולמד, שהפיצוי ששולם לא נועד להיות תשלום שכר עבור העסקתו לאחר מועד חתימת הסכם הסיום, דבר הסותר את טענת הנישום שלפיה הפיצוי מהווה השלמת שכר עבור עונת 2015/2016. כמו כן, הפיצוי אינו תשלום בגין העסקתו בשנתיים שבהן שיחק בקבוצה, היות שבזמן העסקתו קיבל שכר מלא. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט שהפיצוי שולם על מנת שהנישום יסכים לוותר על המשך העסקתו על ידי הקבוצה. דהיינו, הצדדים הסכימו שהפיצוי ישולם על מנת לכסות על הפרש השכר אותו הנישום צפוי לקבל בקבוצה לבין השכר שאותו צפוי לקבל במועדון בצרפת. </span> </p> <p> <span> אליבא דכולי עלמה, שפיצוי שמקבל נישום יסווג כדין הפרצה אותה בא הפיצוי למלא וכאשר התפשרו הצדדים והסכימו על תשלום פיצוי כדי להימנע מהליך משפטי, יש לבחון את הפיצוי על פי מהות הנזק או ההפסד שנגרם ולא על פי הזכות לתבוע או לאכוף את ההסכם שעליו ויתר התובע. </span> </p> <p> <span> בעניינו, הנישום ויתר בהסכם הסיום על הזכות לאכוף את התחייבות הקבוצה לשלם את שכרו בעונת המשחקים 2015/2016 ולכן הפיצוי שולם חלף הכנסת עבודה שהיה הנישום צפוי לקבל מהקבוצה, ולא עבור עבודה שביצע בפועל, ומכאן שאינו בבחינת שכר. </span> </p> <p> <span> הואיל והפיצוי מהווה חלף שכר העבודה שלא שולם ,הרי שהמקום שבו הופקה ההכנסה הוא המקום שבו צפויה הייתה להתבצע העבודה בגינה משולם הפיצוי, דהיינו בישראל. " </span> <span> קביעת מקום אחר כמקום הפקת ההכנסה מנוגדת לעיקרון ולפיו דין הפיצוי כדין "הפרצה" אותה נועד למלא. הפרצה בעניינו היא הכנסת עבודה בישראל ולכן מתחייבת המסקנה כי גם מקום הפיצוי הוא מקום "הפרצה ." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט שהפיצוי נועד לפצות בגין הסכמתו לשחק בצרפת ולכן הפיצוי מהווה תחליף לשכר עבודה ויש למסות אותו לפי המקום שבו הוא היה אמור להיות מועסק, קרי בישראל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:03:18 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post04f66fed מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postee76dda8 בפס"ד אקוויטס ניהול השקעות בע"מ נידון מקרה של חברה הנישומה עוסקת במחקר ופיתוח אלגוריתמי למסחר אוטומטי בשוק ההון ובמיוחד בתחום הנגזרים. בשנות המס רוב של הכנסות המערערת נבעו ממסחר אוטומטי על הונה העצמי (נוסטרו) בשיעור של כ "%96. החברה ביקשה להירש כ"מוסד כספי" לעניין מע"מ ומנהל מע"מ נעתר לבקשתה. במסגרת הערעור טוענת הנישומה כי רישום זה נעשה על ידה בטעות וכי היא אינה מוסד כספי ולכן אינה חייבת בדיווח ובתשלום מס רווח לפ"ש. המסגרת הנורמטיבית "מוסד כספי" מוגדר בסעיף 1 לחוק מע"מ כדלקמן: חברה או אגודה שיתופית העוסקת בקבלת כספי% בחשבון עובר ושב על מנת לשלם מהם לפי דרישה <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד אקוויטס ניהול השקעות בע"מ נידון מקרה של חברה הנישומה עוסקת במחקר ופיתוח אלגוריתמי למסחר אוטומטי בשוק ההון ובמיוחד בתחום הנגזרים. בשנות המס רוב של הכנסות המערערת נבעו ממסחר אוטומטי על הונה העצמי (נוסטרו) בשיעור של כ "%96. החברה ביקשה להירש כ"מוסד כספי" לעניין מע"מ ומנהל מע"מ נעתר לבקשתה. במסגרת הערעור טוענת הנישומה כי רישום זה נעשה על ידה בטעות וכי היא אינה מוסד כספי ולכן אינה חייבת בדיווח ובתשלום מס רווח לפ"ש. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> המסגרת הנורמטיבית  </span> </p> <p> <span> "מוסד כספי" מוגדר בסעיף 1 לחוק מע"מ כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חברה או אגודה שיתופית העוסקת בקבלת כספי% בחשבון עובר ושב על מנת לשלם מהם לפי דרישה על ידי שיק;  </span> </p> <p> <span> חברה המשתמשת כדין במלה "בנק" כחלק משמה למעט חברה ששמה מאזכר חברה או אגודה שיתופית שפסקה (1) חלה עליה; </span> </p> <p> <span> מוסד כספי כמשמעותו בחוק בנק ישראל, תשי"ד 1954, אשר הוראות הנזילות מכוח החוק האמור חלות עליו; </span> </p> <p> <span> מבטח;  </span> </p> <p> <span> סוג בני אדם ששר האוצר קבע; </span> </p> <p> <span> צו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז"1977 (להל : " </span> <span> הצו </span> <span> ") קובע כ </span> <span> <span> שאלה יהיו מוסדות כספיי לעניין מע"מ:                </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> עוסק שהוא חבר הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ וש -%75 או יותר ממחזור העסקאות    שלו נובעים מעסקאותיו בתור שכזה;  </span> </p> <p> <span> עוסק שהוא נאמן או מנהל קרן כמשמעות בחוק להשקעות משותפות בנאמנות, תשכ"א 1961, וש %75 או יותר ממחזור העסקאות שלו נובעים מעסקאות בתור שכזה;  </span> </p> <p> <span> מי שעסקו במכירת מטבע חוץ או ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, ולעניין זה יראו כמי שעסקו במכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, אף אם הוא רוכש אותם לצורך קבלת פרעונם או פדיונם". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 4(ב) לחוק מע"מ קובע ש""על פעילות בישראל של מוסד כספי יוטל מס שכר וריווח באחוזים מהשכר ששילם והריווח שהפיק. </span> </p> <p> <span> סעיף 145(ב) לפקודה קובע ששר האוצר רשאי לקבוע כי על גביית מס ,לענין מוסדות כספיים ומלכ"רים, יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות פקודת מס הכנסה לענין שומה, השגה, ערר, גביה, ריבית וקנסות או לחלק מן העניינים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> צא ולמד כי הסמכות לסווג את החברה לעניין מע"מ כמוסד כספיו או לאו מצויה בלעדית בתחום סמכותו של מנהל מע"מ ופקיד השומה אינו מוסמך לקבוע את סיווגה של הנישומה וגם לא לשנותו. סמכותו של המשיב מתמצית בגביית המס בהתאם לסיווג שנקבע קודם לכן על ידי מנהל מע"מ ולבשון בית המשפט </span> </span> <span> "בהינתן כי שינוי או ביטול סיווגה של המערערת כ"מוסד כספי" אינו בסמכותו של המשיב אלא בסמכותו הבלעדית של מנהל מע"מ( וראו סעיפי 64-61 בחוק מע"מ), ומאחר שאי מחלוקת כי המערערת לא פנתה למנהל מע"מ בבקשה לשינוי או ביטול סיווגה (ולכן ממילא לא הצליחה לשכנעו כי אינה בגדר "מוסד כספי") הרי שיש לדחות את טענתה בערעור זה כי אינה בגדר "מוסד כספי"" </span> <span> <span> ולו חפצה הנישומה להשיג על אופן סיווגה על ידי מנהל מע"מ היה עליה לעשות זאת באמצעות ההליכים שבחוק מע"מ ולא במסגרת ערעור מס הכנסה </span> </span> </p> <p> <span> <span> בית המשפט הדגיש שהנישומה </span> </span> <span> <span> מושתקת </span> </span> <span> מלטעון כנגד סיווג שהיא בעצמה יזמה ושהיא עמדה בנטל הוכחתו בפני מנהל מע"מ ולא דרשה לשנותו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט דחה את טענות הנישומה לבטלות צוו קביעת מוסד כספי בטענה שסעיף 1(א)(3) נקבעה בחוסר סמכות היות והצו מרחיב את הגדרת "מוסד כספי" על עוסקים במכירת ניירות ערך וזאת ללא כל הסמכה בחקיקה הראשית. היות שהמנוח "עסקה" שבחוק מע"מ " המפנה למונחים "נכס" ו"טובין" הממעטים מתוכם נירות ערך, אינו רלוונטי לצו שמשתמש במונח "עסקו" שמפורש בסעיף 1 לחוק כ"לרבות מקצוע ומשלח יד " ואינו ממעט פעילות בניירות ערך. בית המשפט מוסיף שפרשנות הנישומה מובילה לכך שהצו אינו חל על פעילות בניירות ערך, דבר המעקר את תכליתו שהינו, קבוע שמי שעיסוקו במכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים ייחשב "מוסד כספי" וחזקה לנו שאין המחוקק משחיט מילותיו לריק. </span> </p> <p> <span> <span> חוק מע"מ היה מודע יש קושי במדידת הערך המוסף של מוסד כספי, להבדיל מ"עוסק" שאין קושי לזהות את הערך המוסף שהוא מפיק בעסקאותיו </span> </span> <span> <span> ולכן </span> </span> <span> אימץ מתכונת מיוחדת ונפרדת להטלת מע"מ של מוסד כספי וקבע שמיסוי הערך המוסף של מוסד כספי יהיה באמצעות הטלת מס שכר ורווח. </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף שעיקר עיסוקה של הנישומה בשנות המס הרלוונטיות היה מסחר בהו העצמי שלה( נוסטרו) ולא מסחר בניירות ערך לצד שלישי ולכן הוראות 1(א)(3) לצו חל על הנישומה שקובע שיראו את הנישומה "כמי שעסקו במכירת ניירות ערך.." ולכן אין להיזקק למונחים "מכר" ו" "נכס" מחוק מע"מ. </span> </p> <p> <span> לבסוף בית המשפט מכריע שהנישומה הינה מוסד כספי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סיווגה של המערערת כ"מוסד כספי" על פי מהות פעילותה  </span> </p> <p> <span> <span> סעיף 85 לחוק מע"מ מאפשר למנהל מע"מ לקבוע את סיווגו של נישום על פי מהות פעילותו, היינו, למנהל מע"מ סמכות ייחודית לקבוע סיווגו של הנישומה כ"מוסד כספי" המנהל עשה שימוש בסמכותו זו וסיווג את פעילות הנוסטרו של הנישומה כפעילות של" מוסד כספי" וזאת לפי בקשתה ויוזמתה המפורשת של המערערת. צא ולמד שאין מניעה כי מנהל מע"מ יסווג את הנישומה כ"מוסד כספי" וזאת ע"י שימוש בסמכותו על פי סעי 85 לחוק, ועל פי מהות פעילותה אמיתית. לעניינו, יש להגיע למסקנה שמבחינה מהותית יש למערערת </span> </span> <span> <span> עסק </span> </span> <span> של פעילות בניירות ערך ובמסמכים סחירים נכון ראותה בגדר "מוסד כספי", כפי שקבע מנהל מע"מ היות שפעילות בניירות ערך כוללת פעילות בנוסטרו של הנישומה. </span> </p> <p> <span> בית המשפט מדגיש שאדם שיש לו עסק של מכירת ניירות ערך ואינו מסווג כ"מוסד כספי" לא יהיה חייב במס רווח ושכר אך לא יהיה פטור ממע"מ ודין דומה יחול על מי שעיסוקו בפעילות נוסטרו. החיוב במע"מ הוא מכוח סעיף 19(ב) לחוק מע"מ שקובע שמי שעסקו מכירת ניירות ער, מטבע חץ או מסמכים סחירים אחרים, יראו אותו כעושה שירות של תיווך בין המוכר לקונה והמע"מ יוטל על ההפרש שבין מחיר המכירה למחיר רכישתו ומבלי שהעוסק יוכל לנכות את מס התשומות בגין רכישתו. </span> </p> <p> <span>  צא ולמד שהמחוקק לא התכוון לפטור פעילות בניירות ערך מתשלום מע"מ אלא רק להחיל עליה את ההוראות של עסקת של מתן שירות ולא את ההוראות של מכירת נכס וזאת בהינתן המאפיינים המיוחדים של פעילות בניירות ערך. לעניינו, אם היה נקבע שהנישומה אינה בגדר "מוסד כספי" אלא בגדר "עוסק", אזי הנישומה הייתה חייבת בתשלום מע"מ החל על עוסק רגיל ובשיעור זהה לזה החל על רווח של מוסד כספי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:03:15 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-postee76dda8 מע"מ, מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-postae6db9e7 <div data-rss-type="text"> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חברה א' בעלת רישיון לעיסוק במתן אשראי בהתאם לסעיף 12(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים ועוסקת במתן הלוואות לציבור ומסווגת לעניין חוק מע"מ כ"מוסד כספי". </span> </p> <p> <span> החברה מעניקה הלוואות לציבור ולהבטחת פירעון ההלוואה שניתנת לציבור מקבלת החברה שיקים דחויים של הציבור (להלן " </span> <span> השיקים הדחויים </span> <span> ") . </span> </p> <p> <span> החברה נוטלת הלוואה מעוסקים מורשים וכחלק מהאמצעים להבטחת פירעון ההלוואה המתקבלת מעוסקים מורשים מוסרת החברה את " </span> <span> השיקים הדחויים </span> <span> ". </span> </p> <p> <span> העוסקים המורשים גובים ריבית בגין ההלוואה שהחברה נוטלת. הריבית מסווגת אצל העוסקים המורשים כדמי ניכיון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הריבית/ דמי ניכיון שמשלמת החברה לעוסקים המורשים פטורים ממע"מ לפי סעיף 31(5) לחוק מע"מ. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:03:12 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-postae6db9e7 מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post148fdf2d בפס"ד יינות ביתן נידון מקרה של חברה שמפעילה רשת מרכולים לממכר קמעונאי של מוצרי מזון ומוצרים אחרים ברחבי הארץ שרכשה מניות, בדרך של מיזוג משולש הופכי, של חברת ע.ר. צים שיווק ישיר בע"מ הנסחרת בבורסה (להלן- "כמעט חינם"). בדוחות הכספיים שהגישה לפ"ש ייחסה יינות ביתן את עלות רכישת מניות כמעט חינם לשני נכסים נפרדים: 'רכישת מניות' ו'זכות למענק ספקים'. את העלות שייחסה ל'זכות למענק הספקים' הפחיתה בשנות המס, בהתאם לחוות דעת כלכלית שקיבלה, וניכתה אותה מהכנסתה באותן שנים. לטענת יינות ביתן, בענף הקמעונאות היה קיים בעבר נוהג שלפיו זכאית חברה קמעונאית, הרוכשת פעילות או סניפים של חברה קמעונאית <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"ד יינות ביתן נידון מקרה של חברה שמפעילה רשת מרכולים לממכר קמעונאי של מוצרי מזון ומוצרים אחרים ברחבי הארץ שרכשה מניות, בדרך של מיזוג משולש הופכי, של חברת ע.ר. צים שיווק ישיר בע"מ הנסחרת בבורסה (להלן- "כמעט חינם"). בדוחות הכספיים שהגישה לפ"ש ייחסה יינות ביתן את עלות רכישת מניות כמעט חינם לשני נכסים נפרדים: 'רכישת מניות' ו'זכות למענק ספקים'. את העלות שייחסה ל'זכות למענק הספקים' הפחיתה בשנות המס, בהתאם לחוות דעת כלכלית שקיבלה, וניכתה אותה מהכנסתה באותן שנים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לטענת יינות ביתן, בענף הקמעונאות היה קיים בעבר נוהג שלפיו זכאית חברה קמעונאית, הרוכשת פעילות או סניפים של חברה קמעונאית אחרת, לקבל מענקים מהספקים נוהג שפסק בעקבות האיסור שהוטל על ספקים להעביר תשלומים לקמעונאים בגדרו של . </span> </p> <p> <span> הנישומה טענה שהתקינה החשבונאית הרלוונטית מייחסת חלק מעלות המניות ל'זכות מענק ספקים', שהינו נכס בלתי מוחשי שיש להפחיתו במשך שלוש וחצי שנים, שנות השימוש בנכס, בהתאם לעיקרון העקיבה, שלפיו נגזרת חבות המס מהכללים החשבונאים. </span> </p> <p> <span> מאידך גיסה טען פ"ש שבהוראות הפקודה קיימות הוראות ספציפיות לעניין קביעת עלות מניות כמעט חינם, ולכן לא נדרשת עקיבה אחר כללי החשבונאות ולא קיים נכס נוסף אשר יש לחשבו באופן נפרד מרכישת המניות, ולהפחיתו מתמורת המניות הכוללת ששולמה לצד ג', ויינות ביתן אינה זכאית להוצאות פחת בגין מענק הספקים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע נורמטיבי </span> </p> <p> <span> מס אמת נקבע בהתאם למהות הכלכלית של העסקה ועל מנת להתחקות אחר טיבה של העסקה מבחינה כלכלית אין לראות בכותרת שהכתירו אותה הצדדים חזות הכל והוא הדין באשר לאופן שבו כינו אותה, למתכונת שבה ערכו אותה וללבוש שהעטו עליה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span> הנכס הבלתי מוחשי, "זכות" למענק הספקים, שבגינו תבעה יינות ביתן הוצאות פחת, תואר על ידה באופן מעורפל למדי, מצד אחד על בסיס נוהג שהיה קיים בעבר בתחום הקמעונאות, מצד שני כ" </span> <span> זכות חוזית </span> <span> " בעקבות ההתקשרות החוזית עם ספקיה. </span> </p> <p> <span> <span> לאחר שבחן בית המשפט את הרקע העובדתי הגיעה למסקנה שבענף הקמעונאות היה קיים </span> </span> <span> <span> נוהג </span> </span> <span> <span> שלפיו נהנו חברות קמעונאיות לקבל מספקיהן הטבות שונות לשם קידום מוצריהם של הספקים והעדפתם על פני מוצרים אחרים. </span> </span> <span> <span> לאחר </span> </span> <span> <span> השלמת עסקת המיזוג, חתמה יינות ביתן על הסכמים שונים עם ספקיה, בדבר תנאי הסחר עמם, שבמסגרתם סוכם גם על הגדלת שיעורי </span> </span> <span> <span> הנחות </span> </span> <span> וגם על "מענקים", בסכומים ובשיעורים שונים עם כל ספק, בהתאם לתוצאות המשא ומתן בין יינות ביתן לבין כל ספק בנפרד. בעקבות רכישת המניות והתרחבות היקף מכירותיה של יינות ביתן, גדל כושר המיקוח שלה ,וכפועל יוצא שופרו תנאי הסחר, כך שהספקים העניקו לה הנחות בשיעור גבוה יותר, ו'מענקים' נוספים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> זכות' למענק ספקים </span> </p> <p> <span> <span> הנישומה טענה שעם רכישת המניות, היא </span> </span> <span> <span> רכשה </span> </span> <span> נכס נוסף שהיינו מענק ספקים שבגינו בגינו דרשה הוצאות פחת. כאסמכתא לייחוס חלק מעלות רכישת המניות לנכס מענק ספקים הגישה הנישומה שתי חוות דעת של מומחים מטעמה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כללי החשבונאות ודיני המס </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הנישומה ביקשה כאמור לעגן את טענתה בדבר זכאותה כביכול לניכוי בעד פחת בעקרונות חשבונאים. לדידי, הנישומה, ובהתאם לכללי חשבונאות ולתקן 3 IFRS שיישמה בדוחותיה, היה עליה לייחס חלק מתמורת המניות ששילמה לבעלי המניות שמכרו את מניות כמעט חינם לנכס "זכות למענק ספקים", ובהתאם לעיקרון העקיבה ,שלפיו נגזרת חבות המס מהכללים החשבונאים, היא הייתה רשאית להפחית את המחיר המקורי שייחסה למענק הספקים על פני שלוש וחצי שנים.  </span> </p> <p> <span> היחס בין כללי החשבונאות לדיני המס, ונפקותו לעניין עקרון העקיבה נדונו לא אחת בהלכה הפסוקה, אשר הבהירה, פעם אחר פעם, שעקרון העקיבה אחר כללי החשבונאות חל ככל שלא קיימת הוראה מפורשת בדיני המס בלבד. ואולם ככל שקיימות הוראות ספציפיות בדיני המס, יחולו ההוראות הספציפיות, ולא תהיה כל תחולה לעיקרון העקיבה אחר כללי החשבונאות . </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שחוות הדעת מתייחסות להיבטים חשבונאים ולא לחשבונאות המס או להוראות הפקודה. כמו כן קבע בית המשפט שיש לדחות את חוות הדעת היות והיא התבססה על העובדות הבאות: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> א. משא ומתן נוהל עם הספקים עוד לפני החתימה על הסכם המיזוג-דבר שהוכח עובדתית כלא נכון. </span> </p> <p> <span> <span> ב. הנישומה הסכימה לשלם למעלה ממאה מיליון ₪ עבור המניות, מעל מחיר השוק, נבעה בשל קיומו של        </span> </span> </p> <p> <span>      נכס נוסף ה'זכות' למענק הספקים – דבר שהוכח עובדתית כלא נכון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף שקיימות הוראות מפורשות בפקודה בעניין הסוגיות השנויות במחלוקת, ועל כן אין תחולה לעקרון העקיבה אחר כללי החשבונאות. ההכרעה בסוגיות השנויות במחלוקת תעשה אפוא על פי דיני המס, ולא על פי כללי החשבונאות, בראש ובראשונה לעניין ניכוי בעד פחת, אך גם לעניין התייחסות לנכס, ו'קביעת המחיר המקורי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הוראות הפקודה הרלוונטיות לענייננו </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> "נכס" </span> <span>   </span> </p> <p> <span> סעיף 88 לפקודה קובע ש </span> <span> נכס הוא כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות..." </span> <span> <span> בפס"ד חיים ניסים קבע בית המשפט שהזכות או טובת ההנאה שהמונח זכות ראויה שאובה מן החוק האנגלי שכולל בתוכו לא רק זכויות לנכסים גשמיים או ארטילאיים ולא רק זכויות הנובעות מחוזים או מעוולות אזרחיות, אלא גם זכויות בלתי-חוזיות וכן כל זכות שניתנת לאכיפה באמצעות תביעה. בית המשפט סוקר את פסקי הדין שבו שדנו בזכות ראוי ומגיע למסקנה שלא כל התקשרות חוזית היא בבחינת רכישת נכס, ויש לבחון את תוכנה של ההתקשרות, קרי האם במסגרת ההתקשרות החוזית נרכש "עץ "המניב פירות, או שמא מדובר בהתקשרות חוזית המסדירה הפקת הכנסות פירותיות . </span> </span> </p> <p> <span> בענייננו, לא מדובר בסיווג הכנסה שהתקבלה, אלא בשאלה האם רכשה הנישומה "נכס" שיש לייחס לו חלק ממחירן המקורי של המניות ולתבוע בגין רכישתו הוצאות בשל פחת. בחינת המהות הכלכלית של העסקה מלמדת שהנכס היחיד שרכשה יינות ביתן, ה"עץ" המניב את הפירות בדמות המענקים וההנחות המוגברות כאחד, הינו מניותיה בלבד של כמעט חינם.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>            בית המשפט מוסיף בסוגיית ה"נכס" שתי נקודות נוספות כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במידה והיה מקום לאמץ בדוח החשבונאי את תקן החשבונאות הבינלאומי 3IFRS. מבחינת הוראות הפקודה נבחנת חבות המס של כל חברה בנפרד, וככל שנרכש "עץ", המניב מענקים, לצידן של המניות ,חלק מהעץ "נרכש "לכאורה על ידי כמעט חינם, ועל כן אין להציגו לצורך מס בדוחותיה של יינות ביתן ובוודאי שאין לייחס לו חלק מעלות רכישת מניות חברת חינם, המוצגת בדוח הנפרד של יינות ביתן בלבד. </span> </p> <p> <span> במידה והיה מדובר בהנחה המובאת בחשבון בהתקשרות הפירותית השוטפת בין יינות ביתן לבין ספקיה, במסגרת חישוב ההכנסה לפי )1) לפקודה, אלא בדבר מה נוסף, ב"מענק", או ב"עץ" חדש שנוצר או שניתן ליינות ביתן "במתנה" מספקיה, היה על יינות ביתן לדווח על הכנסה בגובה שוויו של ה"עץ" שקיבלה מבלי ששילמה עבורו דבר (ניתן היה לשקול האם יש מקום לפרוס את ההכנסה שנוצרה לה בשל אותו עץ על פני מספר שנות מס כשנות השימוש בנכס האמור). </span> </p> <p> <span> <span>   </span> </span> </p> <p> <span> לסיכום </span> </p> <p> <span> <span> בעקבות רכישת מניות כמעט חינם התחזקו מעמדה של יינות ביתן כרשת קמעונאית המפיצה את תוצרתם של היצרנים, אף כוח המיקוח שלה במשא ומתן עם ספקיה. כפועל יוצא, שופרו תנאי הסחר בהסכמי הסחר בינה לבין ספקיה. יתרונות מסחריים אלו אכן נוצרו בשל התרחבות הרשת בעקבות עסקת הרכישה ,ואולם יחד עם זאת, לא מדובר כאמור ברכישת "עץ" נוסף שרכשה יינות ביתן, מבעלי המניות. הניסיון לעצב את ההתקשרות החוזית עם הספקים ולהציגה </span> </span> <span> כרכישת </span> <span> <span> </span> </span> <span> זכות חוזית  היא מלאכותית ומאולצת, בדומה לניסיונות שנדונו בפסיקה לעצב התקשרויות חוזיות כ"ויתור" על זכות, אין בה כדי להעיד על רכישת נכס. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> "המחיר המקורי" </span> </p> <p> <span> <span> למותר לציין שאילו הייתה מתקבלת עמדת הנישומה באשר ל"רכישת" נכס נוסף, לא היה כל מקום   לייחס חלק מהמחיר המקורי של המניות לנכס בלתי מוחשי אחר ,והמחיר המקורי שהיה נקבע    לאותו הנכס, על פי הוראות הפקודה, היה 0. היות וסעיף 88 לפקודה קובע שהמחיר המקור הוא </span> </span> <span> הסכום שהוציא הנישום "לרכישתו של אותו הנכס" </span> <span> <span> או לשם יצירתו, לפי העניין. בענייננו תמורת המניות שולמה לבעלי המניות הקודמים של כמעט חינם, ויש לקבוע אותה בשלמותה כמחיר המקורי של מניות כמעט חינם. ככל ש'נרכש' או ש'נוצר' נכס נוסף, דוגמת הזכות למענק ספקים, יקבע מחירו המקורי בהתאם לסכומים שהוצאו לרכישתו או ליצירתו ,היינו- 0. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ניכוי בעד פחת </span> </p> <p> <span>      8) לפקודה קובע חריג לכלל האוסר על ניכוי הוצאה הונית, הקבוע ברישה של , שלפיו ניתן לתבוע הוצאה הונית בשל פחת, בהתאם לכללים ולמגבלות שנקבעו בפקודה. לפקודה קובע שיותר ניכוי בעד פחת של בנין, מכונות, מוצבה ,רהיטים או נכסים אחרים שבבעלותו של הנישום והמשמשים לצרכי ייצור הכנסתו... סכום הפחת יחושב לפי אחוזים כפי שנקבעו בתקנות הפחת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span>      סעיף </span> </span> <span> <span> 21 </span> </span> <span> ( </span> <span> א </span> <span> ( לפקודה קובע שבפחת יותר בניכוי בכפוף לעקרונות הבאים: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לא ניתן לנכות פחת בשל כל נכס. </span> </p> <p> <span> רכישת נכס הוני אינה מעניקה לרוכש זכות אוטומטית לניכוי בעד פחת, והניכוי בעד פחת יינתן רק אם נקבעה לנכסים ההוניים, המשמשים את הנישום בייצור הכנסתו, מכסה או שיעור לניכוי. הזכות לניכוי פחת אינה ניתנת אפוא למימוש אלא אם כן נקבע לנכס שיעור לניכוי בתקנות הפחת. </span> </p> <p> <span>  א) לפקודה אינו מגדיר מהו המחיר המקורי, הוא אף אינו מפנה במפורש להגדרה המצויה בפקודה, ואולם פרשנות הרמונית של הוראות הפקודה, במיוחד נוכח הזיקה ההדוקה בין חישוב רווח ההון לבין ניכוי בעד פחת, לרבות הגדרת "יתרת המחיר המקורי", מלמדות על הקורלציה בין מחיר מקורי לעניין פחת לבין המחיר המקורי המוגדר בפקודה. המחיר המקורי של נכס הוא העלות שעלה הנכס בפועל בתוספת הוצאות הכרוכות ברכישה. </span> </p> <p> <span> תקנות הפחת קובעות שמניות, אינן בגדר 'נכס בר- פחת', שכן ההשקעה במניות אינה הולכת ונשחקת עם השנים, אף לא מדובר בציוד מתבלה, או בנכס שנשחק, המשמשים בעסק. גם אם הייתה מתקבלת עמדת הנישומה, שלפיה שיש ליחס חלק מתמורת המניות לעלות אותו נכס, הרי שלא מדובר בנכס שנקבעו לו שיעורי ניכוי בעד פחת, ועל כן לא ניתן לתבוע בגינו הוצאות בעד פחת . </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> צא ולמד, שגם אילו היה מקום לקבל את עמדתה של הנישומה להציג את ה"זכות" למענק ספקים כנכס נפרד, או לייחס לה חלק מהמחיר המקורי של המניות, בהעדר קביעה מפורשת בפקודה או על פיה, לא היה ניתן לתבוע ניכוי בעד פחת בשל נכס זה, שלא נקבע לו שיעור לניכוי בעד פחת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:03:07 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post148fdf2d מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post48ab1547 כמוסבר להלן, קיימים ארבעה מסלולי מיסוי למשכיר דירות למגורים בישראל מסלול המיסוי הרגיל לפי מסלול זה שיעורי המס שיחולו על הכנסה מדמי שכירות כדלקמן: שיעור מס שולי.אם ההכנסה מדמי השכירות אינה מהווה "הכנסה מיגיעה אישית", אזי שיעורי המס יתחילו מ- 31%. אלא אם המשכיר הינו מעל גיל 60 שאז יחול סעיף א' שלעיל. במסלול זה ניתן לדרוש את מלוא ההוצאות שהוצאו לצורך ייצור ההכנסה מדמי השכירות כגון פחת, ריבית ותיקונים מסלול הפטוֹר ממסיחיד המשכיר דירה לשוכר יחיד לצורכי מגוריו יהיה פטוּר ממס בגין דמי השכירות ובלבד שלא הייתה לו הכנסה מהשכרת דירות מגורים בסכום כולל העולה על 5,070 ש"ח בְּשל חודש השכרה <div data-rss-type="text"> <p> <span> כמוסבר להלן, קיימים ארבעה מסלולי מיסוי למשכיר דירות למגורים בישראל </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מסלול המיסוי הרגיל </span> </p> <p> <span>            לפי מסלול זה שיעורי המס שיחולו על הכנסה מדמי שכירות כדלקמן: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> שיעור מס שולי. </span> </p> <p> <span> אם ההכנסה מדמי השכירות אינה מהווה "הכנסה מיגיעה אישית", אזי שיעורי המס יתחילו מ- 31%. אלא אם המשכיר הינו מעל גיל 60 שאז יחול סעיף א' שלעיל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במסלול זה ניתן לדרוש את מלוא ההוצאות שהוצאו לצורך ייצור ההכנסה מדמי השכירות כגון פחת, ריבית ותיקונים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מסלול הפטוֹר ממס </span> </p> <p> <span> יחיד המשכיר דירה לשוכר יחיד לצורכי מגוריו יהיה פטוּר ממס בגין דמי השכירות ובלבד שלא הייתה לו הכנסה מהשכרת דירות מגורים בסכום כולל העולה על 5,070 ש"ח בְּשל חודש השכרה כלשהו. </span> </p> <p> <span> תנאי הפטור </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> השוכר חתם ואישר כי הדירה משמשת לו למגורים בלבד. </span> </p> <p> <span> דמי השכירות לא עברו את הסכום של 10,140 ₪. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תקרת הפטור </span> </p> <p> <span> חריגה מתקרת הפטור אינה שוללת את הפטוֹר לחלוטין, אלא מַקטינה אותו בגובה ההפרש שבין דמי השכירות לבין התקרה ולכן שכירות חודשית בגובה של 10,140 ₪ מבטלת את הפטור לחלוטין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יוצא מכל האמור שבגין דמי השכירות שחרגו מתקרת הפטור יחול המסלול הרגיל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מסלול המיסוי בשיעור 10% ממחזור ההכנסות מדמי שכירות </span> </p> <p> <span>            החוק מאפשר לשלם דמי שכירות בשיעור של 10% ממחזור ההכנסות. זאת, ללא מגבלה לגבי סכום דמי           השכירות אך בתנאי שמדובר בהכנסה שאינה נחשבת להכנסה מעסק. לעניין זה קבע בית המשפט בפס"ד בירן           שהשכרה של יותר מ-20 דירות מהווה הכנסה עסקית שתחויב לפי המסלול הרגיל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>             מגבלות המסלול </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במסלול זה לא ניתן לנכות פחת או הפחתה אחרת בשל הדירה או הוצאות שהוצאו בייצור ההכנסה מדמי השכירות. </span> </p> <p> <span>  במסלול זה לא ניתן לקזז הפסדים, נקודות זיכוי או פטוֹרים. </span> </p> <p> <span> עלות הדירה בעת מכירתה, לצורך חישוב השבח תהיה בניכוי הסכום המירבי של הפחת או ההפחתה שהיה ניתן לנַכותו. </span> </p> <p> <span>  תשלום המס בשיעור 10% יבוצע בתוך 30 ימים מתום שנת-המס. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>             בחירה/שילוב בין מסלולי המיסוי </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בכל שנה ניתן לבחור במסלול אחר. </span> </p> <p> <span> משכיר המקבל דמי שכירות בסכום שאינו עולה על 5,070 ש"ח יבחר במסלול הפטוֹר, אלא אם מדובר במקרה בו ההוצאות והניכויים בגין הדירה המושכרת עולים על ההכנסה מדמי השכירות כך שבפועל נוצר הפסד לצרכי מס. </span> </p> <p> <span> משכיר המקבל דמי שכירות העולים על התקרה יבחר במסלול הרגיל (אם יש הרבה הוצאות) או במסלול המיסוי של 10%. </span> </p> <p> <span>   </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:03:03 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post48ab1547 מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-posteaca6500 בפס"דטירן בניזרי נדון מקרה של עסקת אקראי במקרקעין. רקע עובדתי הנישום עוסק בתחום האחזקה של בתים פרטיים ודירות יוקרה.הנישום רכש ביום 9.1.2007 בית פרטי ברחוב שלונסקי שבהרצליה, תמורת סך של 3,789,430 ₪ (להלן: "הנכס")הנישום מכר ביום 14.5.2008 את דירת מגוריו שבירושלים בתמורה לסך של 900,000 ש״ח.בהתאם להסכם המכר, בעת המכירה, עמדה ההלוואה המגובה במשכנתא שרבצה על דירת המערער על סך של 98,698 ש"ח.הנישום השכיר את הנכס בתקופות שונות.בתקופה שבין יולי 2008 עד ספטמבר 2010, ביצע המערער עבודות שיפוץ והשבחה בנכס בעלות של 2,204,300 ש"ח.ביום 11.10.2011 חתם המערער על הסכם <div data-rss-type="text"> <p> <span> בפס"דטירן בניזרי נדון מקרה של עסקת אקראי במקרקעין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רקע עובדתי </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הנישום עוסק בתחום האחזקה של בתים פרטיים ודירות יוקרה. </span> </p> <p> <span> הנישום רכש ביום 9.1.2007 בית פרטי ברחוב שלונסקי שבהרצליה, תמורת סך של 3,789,430 ₪ (להלן: "הנכס") </span> </p> <p> <span> הנישום מכר ביום 14.5.2008 את דירת מגוריו שבירושלים בתמורה לסך של 900,000 ש״ח. </span> </p> <p> <span> בהתאם להסכם המכר, בעת המכירה, עמדה ההלוואה המגובה במשכנתא שרבצה על דירת המערער על סך של 98,698 ש"ח. </span> </p> <p> <span> הנישום השכיר את הנכס בתקופות שונות. </span> </p> <p> <span> בתקופה שבין יולי 2008 עד ספטמבר 2010, ביצע המערער עבודות שיפוץ והשבחה בנכס בעלות של 2,204,300 ש"ח. </span> </p> <p> <span> ביום 11.10.2011 חתם המערער על הסכם למכירת הזכויות בנכס תמורת סך של 11,500,000 ₪. </span> </p> <p> <span> פ"ש קבע שהרווח ממכירת הדירה מהווה הכנסה חייבת במס לפי סעיף 2)1) לפקודה, בשל היותה הכנסה מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון והכרעה </span> </p> <p> <span> רווח הון הוא הרווח שנוצר כתוצאה מעלייה בשוויו הכלכלי של רכוש השייך לנישום בין שתי נקודות זמן. צא ולמד, שרווח הון נצמח לנישום בעקבות עליית שווי השוק של הנכס בתקופה הרלוונטית. מאידך גיסא, הכנסה פירותית היא הכנסה שאדם מפיק מניצול המשאבים השונים העומדים לרשותו (כישוריו, ידיעתו ונכסיו). כעת נעבור ליישום המבחנים על ענייננו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> מבחן אופי הנכס: </span> </span> <span> הנכס שהינו בית פרטי שלפי אופיו הוא מוחזק ככלל לטווח ארוך לצרכי השקעה. עם זאת, מבחן זה רחוק מלהיות מבחן מכריע וקובע. </span> </p> <p> <span> <span> מבחן תדירות העסקאות: </span> </span> <span> הנישום ביצע פעולה אחת בלבד של מכירת מקרקעין שהמשיב טוען שהיא בעלת אופי מסחרי ולכן מבחן תדירות העסקאות אינו מצביע אם כן על היותה של העסקה "עסקה פירותית". </span> </p> <p> <span> <span> מבחן ההיקף הכספי: </span> </span> <span> המכירה בסכום של 11.5 מילון ₪ מהווה מכירה בסכום משמעותי גם ביחס להכנסות של המערער ואשתו בשנים שקדמו לרכישת הנכס. מבחן זה אינן מקדם אותנו לעבר סיווג חד משמעי של העסקה ויש לתור אחרי סיווגה הנכון של העסקה במחוזות אחרים. </span> </p> <p> <span> <span> תקופת ההחזקה: </span> </span> <span> הנישום רכש את הנכס ביום 9.1.2007 ומכר אותו ביום 11.10.2011. תקופה זו אינה ארוכה במונחי נכסי מקרקעין, אך גם אינה קצרה. מבחן זה אינו יכול להטות את הכף לעבר אחת מעמדות הצדדים. </span> </p> <p> <span> <span> קיומו של מנגנון ופעילות קבועים ונמשכים: </span> </span> <span> המאפיינים של עסק הוא הפעילות הקבועה והנמשכת בו ולכן יש צורך בקיומו של מנגנון שיאפשר את הפעילות, כגון משרד, צוות, הנהלת חשבונות, שיווק וכו'. בענייננו מדובר בעסקה חד פעמית, כך שמבחן זה הינו פחות רלבנטי. </span> </p> <p> <span> <span> אופן המימון: </span> </span> <span> הנישום מימן את הרכישה והשיפוץ באמצעות שתי הלוואות המובטחות על ידי משכנתא. הלוואה ראשונה על סך 2.2 מיליון בשנת 2007 והלוואה נוספת בסכום של 2.3 מיליון ש"ח בשנת 2010. עובדה זו אינה מעידה בהכרח על אופי הוני של העסקה היות ונכסי מקרקעין מיועדים למגורים, ממומנת פעמים רבות על ידי משכנתא. ברם בעניינו הנישום לקח את ההלוואה הראשונה לעשר שנים בהלוואת "בלון" מימון זה אינו מתאים למימון נכס מגורים, כי אם לרכישת נכס מסחרי, היות והוא מתעתד להחזיר את ההלוואה ממכירת הנכס. לפיכף מבחן זה מטה את הכף לעבר היותה של העסקה עסקה בעלת אופי מסחרי. </span> </p> <p> <span>                הנישום הוא חסר אמצעים לרכישת הווילה בהרצליה פיתוח ולכן הוא לקח משכנתא בסכום עצום בהשוואה ליכולות הכלכליות שלו ולא סביר ברכישת נכס הון ויש בו כדי להעיד על ביצוע      עסקה פירותית שתביא לפירעון ההלוואה שנלקחה. </span> </p> <p> <span>                ההלוואה השנייה שנלקחה לשיפוץ, נלקחה לעשרים שנה וההחזר החודשי שלה הינו כ-14,000            ש"ח בחודש. לא היה למערער סיכוי סביר לעמוד בהחזר החודשי של שתי המשכנתאות, יחד עם      יתר הוצאותיו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> מבחן הידע והבקיאות: </span> </span> <span> בענייננו, המערער החזיק בעת ביצוע העסקה בידע ובבקיאות המובילים לסיווג העסקה כעסקה פירותית. ראשית, הנישום החזיק בעברו במניות בחברה קבלנית. שנית, הנישום עבד בחברה קבלנית. שלישית, גם תחום עיסוקו העכשווי של המערער, תחום אחזקת בתי היוקרה, הוא תחום שקרוב לתחום העסקה מושא דיוננו. </span> </p> <p> <span> ידע ובקיאות שילוחית: </span> <span> <span> הנישום הסתייע בגיסו הקבלן לצורך הוצאתה של העסקה לפועל. </span> </span> </p> <p> <span>  מבחן ההשבחה: </span> <span> <span> הנישום השביח את הנכס בצורה משמעותית. הוא הגיש בקשה להיתר בניה, שיפץ את הנכס וביצע תוספות משמעותיות לנכס שהעלו את ערכו. מבחן זה מטה את הכף לעבר היותה של העסקה עסקה פירותית. </span> </span> </p> <p> <span> מבחן ה״על" - הנסיבות האופפות את העסקה: </span> <span> <span> בית המשפט מגיע למסקנה שהגרסה של הנישום בדבר הסיבה למעבר למגורים בבית פרטי במרכז והסיבות לחזרה מתוכנית זו אינה משכנעת. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לאור כל האמור לעיל, מגיע בית המשפט למסקנה שמכירת הדירה מהווה עסקת אקראי. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:03:01 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-posteaca6500 מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post6fd5ab6f חיוב "גורם מארגן" בקבוצת רכישה שהצטרף לחברי הקבוצה לרכישת מקרקעין, בתשלום מס רכישה לפי שווי הדירות(ס.א.מ.) נופי - קבוצת ניהול נגד נידון מקרה של חברה שארגנה קבוצת רכישה לצורך הגשת הצעה לחכירת מקרקעין מרמ"י המיועדים לבנייה משותפת של 96 יחידות דיור, אשר תנאי סף להגשת הצעה במכרז היה כי תוגש הצעה לרכישת זכויות החכירה במקרקעין בשלמותם. בסמוך למועד שנקבע להגשת ההצעות למכרז, לא עמדה קבוצת הרכישה בתנאי הסף ולכן החליטה להצטרף לקבוצת הרכישה כרוכשת של 27 יחידות הדיור. <div data-rss-type="text"> <p> <span> חיוב "גורם מארגן" בקבוצת רכישה שהצטרף לחברי הקבוצה לרכישת מקרקעין, בתשלום מס רכישה לפי שווי הדירות </span> </p> <p> <span> (ס.א.מ.) נופי - קבוצת ניהול נגד נידון מקרה של חברה שארגנה קבוצת רכישה לצורך הגשת הצעה לחכירת מקרקעין מרמ"י המיועדים לבנייה משותפת של 96 יחידות דיור, אשר תנאי סף להגשת הצעה במכרז היה כי תוגש הצעה לרכישת זכויות החכירה במקרקעין בשלמותם. בסמוך למועד שנקבע להגשת ההצעות למכרז, לא עמדה קבוצת הרכישה בתנאי הסף ולכן החליטה להצטרף לקבוצת הרכישה כרוכשת של 27 יחידות הדיור. </span> </p> <p> <span>          השומה העצמית עבור חברי קבוצת הרכישה, למעט הנישומה, נערכו בהתאם להגדרת "דירת מגורים" שבסעיף 9(ג) לחוק, היינו - כרכישה של דירת מגורים מוגמרת בהתאם למדרגות מס הרכישה ולפי אומדן שווי של יחידת דיור בנויה. ביחס לנישוהמ הוגשה שומה עצמית שלפיה בהתאם לשיעור מס הרכישה החל על מקרקעין שאינם דירת מגורים. מסמ"ק לא קיבל את השומתה העצמית וקבע שמס הרכישה ישלום בהתאם למדרגות מס רכישה של דירת מגורים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון והכרעה: </span> </p> <p> <span> התשתית המשפטית: </span> </p> <p> <span> בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון 69 נכתב כהילישנא: </span> </p> <p> <span> "רוכשים המהווים חלק מקבוצת רכישה קובעים ביניהם מנגנון שאמור להוליך אותם עד למוצר המוגמר - דירת מגורים או במנה עסקי, כגון משרד. מנגנון זה כולל את הדרך להתקשרות עם הקבלן המבצע ולהשלמת המוצר המוגמר. חבר בקבוצה אינו יכול לסגת ממנגנון זה ולהחליט שהוא נשאר רק עם קרקע, ובמובן זה כל אחד מחברי הקבוצה רוכש חלק יחסי מהמוצר המוגמר. מוצע לתקן את סעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן - חוק מיסוי מקרקעין או החוק), ולראות ברכישה המתבצעת באמצעות קבוצת רכישה לשם יצירת מוצר מוגמר - נכס מבונה, כאילו נרכש המוצר המוגמר - דירה או מבנה אחר." </span> </p> <p> <span> רשות המסים הבהירה בחוזר 2/2013 ש" </span> <span> בהתאם להוראות החוק התנאי להיכנס להגדרת "קבוצת רכישה" הוא כי החברים בקבוצה קשורים במערכת חוזית. אם אין בין חברי הקבוצה, בינם לבין עצמם, התקשרות חוזית (לדוגמא הסכם שיתוף) אזי אותה קבוצה לא תחשב ל"קבוצת רכישה"." </span> </p> <p> <span> בעניינו, המחלוקת בין הצדדים הינה האם יש לראות בעוררת חלק מקבוצת הרכישה למרות היותה גורם מארגן או שמא יש לראות בעוררת, לפי גישתה, "מעין קבלן" אשר ביצע בלית ברירה "עסקת גישור" של רכישת יחידות דיור לצורך עמידה בתנאי הסף של המכרז, כאשר לא היתה לה כוונה לרכוש דירות מוגמרות אלא כוונתה היתה לשווק את יחידות הדיור שנרכשו על ידיה במכרז לצדדים שלישיים שיצטרפו לקבוצת הרכישה. כפועל יוצא מכך עולה השאלה האם יש למסות את העוררת במס רכישה לפי שיעור המס החל על דירות מגורים מוגמרות, בהתאם לשווין של הדירות המוגמרות, או שמא יש למסותה במס רכישה בשיעור החל על רכישת קרקע בלבד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> א. האם על פי הדין קיימת מניעה ש"גורם מארגן" יהיה חלק מ"קבוצת רכישה"? </span> </p> <p> <span> <span> אין מניעה חוקית ל"גורם מארגן" להיות חלק מקבוצת הרכישה. לא זאת אף זאת, מטרתו של התיקון נועדה </span> </span> <span> "להוביל לתוצאה לפיה כל גורם אשר מתארגן יחד עם אחרים לצורך רכישת קרקע לצורך בנייה של דירות מגורים עליה (בכפוף לקיומו של גורם מארגן המקבל תמורה עבור פעילותו ובכפוף לקיומה של מסגרת חוזית) - רואים אותו כמי שרכש את הנכס המוגמר, ולא רכש קרקע." </span> </p> <p> <span> <span> בעניינו, שהנישומה ב"כובעה" כגורם המארגן של קבוצת הרכישה פועלת כגוף עסקי שפעילותו היא חיצונית לפעולתה של קבוצת הרכישה. </span> </span> <span> "עם זאת, החליטה הנישומה לחבוש "כובע" נוסף - של רוכשת במסגרת קבוצת רכישה. "כובעה" זה של העוררת אינו עומד בסתירה ל"כובעה" כגורם המארגן ואינו הופך אותה בכובעה כגורם מארגן לגוף שאיננו עסקי בפעילותו זו או שאינו חיצוני בפעילותו זו לקבוצת הרכישה." </span> </p> <p> <span> צא ולמד </span> </p> <p> <span> לסיכום - העוררת כלל לא נימקה טענתה מדוע מבחינה לשונית נשללת אפשרות כזו, וכאמור - לעמדתי - אין בלשון החוק מאומה השולל את אפשרות היותו של גורם מארגן חלק מקבוצת רכישה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ב. התמורה המתקבלת בידי גורם מארגן </span> </p> <p> <span> הנישומה טענה שחברי קבוצת הרכישה נדרשים לשלם "תמורה" לגורם המארגן ואילו הנישומה לא משלמת תמורה לעצמה עבור פעולות הארגון. בית המשפט פסק שלא ניתן לראות בנישומה בכובעה כגורם המארגן כמי שלא קיבלה תמורה עבור פעולות הארגון של קבוצת הרכישה היות ופעילות אלו היטיבו עמה בכובעה כחברת קבוצת הרכישה. צא ולמד שאין לייחס משמעות להיעדר תשלום בפועל שכן, קיימים יחסי גומלין בין העוררת בכובעה כחברה מן המניין בקבוצת הרוכשים ובין העוררת בכובעה כגורם מארגן, ולעוררת נצמחה טובת הנאה (רעיונית) כתוצאה מהחיסכון שחסכה בתשלום דמי ייזום וארגון ויש לראות בטובת הנאה זו כנכנסת בגדרה של הגדרת "תמורה", בנסיבות העניין דנן. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ג. חתימת העוררת על המסגרת החוזית </span> </p> <p> <span> הנישומה טענה שהיא לא חתמה על הסכם ההצטרפות, ייפוי כוח וכתב הזמנה ליועצים משפטיים - מסמכים ששאר חברי הקבוצה חתמו עליהם ולכן היא אינה חלק מקבוצת הרכישה. </span> </p> <p> <span> בית המשפט מגיע למסקנה שהנישומה לא הרימה את נטל הראיה בעניין דנן ודי בכך כדי לדחות את טענת הנישומה. לא זאת אף זאת, הנאמן אשר הגיש את ההצעה למכרז עשה כן בשם כל חברי הקבוצה וביניהם הנישומה ולכן אין כל רבותא בעובדה כי העוררת לא חתמה על הסכם ההצטרפות, שכן די בחתימתה על הסכם הנאמנות מול הנאמן, אשר חתם על כל המסמכים הדרושים לצורך רכישת המקרקעין והבנייה עליהם כדי לגבש את אותה "מסגרת חוזית" אשר מקדמת את הנישומה יחד עם יתר חברי לעבר המטרה דירה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לסיכום </span> </p> <p> <span> הנישומה הייתה "גורם מארגן" ובמקביל רכשה 27 יחידות דיור שעליהן נדרשת היא לשלם מס רכישה בהתאם לשיעורי ומדרגות מס הרכישה החלות על דירות מגורים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 08:02:59 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post6fd5ab6f מס הכנסה thumbnail main image https://www.baruchkachlon.com/my-post אמרויז נידון מקרה של חברה שהעמידה לבעמ"נ המנכ"ל ולבנו רכב צמוד לשימושם וזקפה שווי שימוש בסכום חלקי בלבד, בגובה אי התרת ההוצאות לנישום עצמאי.הנישומה טענה שהיות שהעובדים הינם בעלי שליטה יש לזקוף להם שווי בדומה לאופן שבו מפחיתים לעצמאי את הוצאות הרכב בהתאם לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), דהיינו בסכום השווה ל-55% מסך ההוצאות בפועל. זאת, מכיוון שבעל שליטה נוהג כעצמאי ושיקוליו זהים לשיקוליו של עצמאי ואף קיימות בפקודה הוראות המדמות בעל שליטה לעצמאי. דיון בית המשפט קבע שלאור הילכת אור זך לא ניתן לחרוג מהנוסחה שנקבעה בתקנות ובלשון בית המשפט "השווי לכל חודש של השימוש <div data-rss-type="text"> <p> <span> אמרויז נידון מקרה של חברה שהעמידה לבעמ"נ המנכ"ל ולבנו רכב צמוד לשימושם וזקפה שווי שימוש בסכום חלקי בלבד, בגובה אי התרת ההוצאות לנישום עצמאי. </span> </p> <p> <span> הנישומה טענה שהיות שהעובדים הינם בעלי שליטה יש לזקוף להם שווי בדומה לאופן שבו מפחיתים לעצמאי את הוצאות הרכב בהתאם לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), דהיינו בסכום השווה ל-55% מסך ההוצאות בפועל. זאת, מכיוון שבעל שליטה נוהג כעצמאי ושיקוליו זהים לשיקוליו של עצמאי ואף קיימות בפקודה הוראות המדמות בעל שליטה לעצמאי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דיון </span> </p> <p> <span> בית המשפט קבע שלאור הילכת אור זך לא ניתן לחרוג מהנוסחה שנקבעה בתקנות ובלשון בית המשפט </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> "השווי לכל חודש של השימוש ברכב, למעט אופנוע כאמור בתקנת משנה (ב), שהועמד לרשות העובד, יהא התוצאה המתקבלת מהכפלת המחיר המתואם לצרכן של הרכב בשיעור שווי השימוש, שהוא מעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים...התקנות מורות על נוסחה קבועה לחישוב שווי השימוש ברכב ואין הן מזכירות דרכים נוספות לחישוב שווי שימוש זה. אין מדובר בניסוח המצביע על חזקה, או בניסוח המותיר פתח לאפשרויות חישוב חלופיות... הנוסחה היא ברורה וחד-משמעית ואין כל אחיזה לשונית לפרשנות אותה מציעות המערערות." </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בית המשפט מוסיף: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> החשיבות של קביעת נוסחה אחידה לשווי רכב אחידה הינה לצורך קידום תכליות של יעילות פשטות וודאות. </span> </p> <p> <span> אופן החישוב שבתקנות מהווה נוסחה אחידה וחד-משמעית שאין בילתה - אשר יש לה עיגון לשוני מפורש - הובהרה במסגרת הליכי התקנת התקנות, אלא שהיא מחוברת בשורשה לתכליות כלליות של דיני המס. </span> </p> <p> <span> יעילות התקנות גורמות למלאכת גביית המס וּודאות באשר לנורמות הפיסקאליות הם אינטרסים ציבוריים מרכזיים העומדים בבסיסם של דיני המס. </span> </p> <p> <span> נוסחה אחידה וברורה יש בה כדי לקדם את היעילות, הפשטות והבהירות בגביית מס ובכך להביא לקידום התכלית שעניינה מניעת העלמת מס... כלל זה מאפשר לרשויות המס להתגבר על קשיי הוכחה, מסירה מהן את הנטל לבחון את טענות הנישומים הספציפיים ומגבירה את הוודאות המשפטית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כל הדברים האמורים לעיל חלים גם במקרה שהעובד הינו בעל שליטה ואין לחלק בין עובד רגיל לעובד שהינו בעל שליטה ומשעה שהחליטו בעלי השליטה להתאגד כחברה, ונהנו מהיתרונות הקיימים בפעילות באמצעות חברה, לרבות יתרונות מס, לא יעלה על הדעת לטעון כי דווקא לעניין שווי שימוש ברכב יש להתייחס אליהם כ"עצמאיים". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> לעניינו, הרכבים ניתנו לרשות עובדי החברה לשימושם, כאשר היה בידם </span> </span> <span> <span> פוטנציאל </span> </span> <span> <span> לעשות בהם שימוש מעבר לשעות העבודה, בימי חול ובסופי שבוע והעובדים נהנו מכך שהמערערת נשאה בכל העלויות בגין כלי הרכב. ממילא אין כל מקום להבחין בין המקרה שנדון בעניין </span> </span> <span> אור-זך </span> <span> <span> לבין המקרה שלפנינו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 22 Sep 2022 07:22:05 GMT studio14@codenet.co.il (studio 14) https://www.baruchkachlon.com/my-post מס הכנסה thumbnail main image